התקפי היסטריה

מדובר על בתי בת ה4.מגיל שנתיים בערך כל פעם שמשהו לא לרצונה היא מתחילה לצרוח ,נשכבת על הרצפה,בועטת ולפעמים גם מרביצה לעצמה ברגליים.התגובה שלי היא ,שאני מכניסה אותה לחדר שלה ואומרת שהיא יכולה לצאת ולדבר איתי נורמלי כש היא תרגע ,אחר כך אני מדברת איתה על זה,אומרת שאימא מאוד עצובה כש את בוכה,וכו".שאלתי את הגננת והיא אמרה שבגן היא לא מתנהגת כך.כש באות אליה חברות אחרי הגן לשחק זה גם קשה מאוד בשבילי, כי אני צריכה כל הזמן לשמור שהיא תהיה מרוצה(שיקבלו בדיוק אותה כמות ממתקים,בובות וכו")או שהיא ישר מתפרצת בצרחות.מצד שני כש היא הולכת לחברות בלעדי היא מתנהגת טוב, לדברי האימהות,גם אצל הורים שלי היא לא עושה את זה.אבל אין לה בעיה לצרוח כך ,כש אנחנו במקום ציבורי(לא רוצה לעזוב,רוצה סוכרייה,נדנדה וכו).באופן כללי בבית היא ילדה נורמלית ובגן היא מאוד ביישנית,היא מדברת מעט מאוד עם הצוות כמעט ולא משתתפת במפגשים, אבל עם החברות שלה היא מדברת משחקת נורמלי.אני לא יודעת מה לעשות עם ההיסטריות שלה חשבתי שאם אני לא אתייחס אז היא תפסיק אבל זה לא עוזר.תודה מראש על תשובתך.

בקר טוב, יש משהו באינטראקציה שלה איתך שגורם לה להבין שזה "כדאי" לה. שימי לב שרק כשאת בנוכחותה היא מתנהגת כך. לכן,כדאי לבדוק מה את משדרת לה שעוזר לה להתמיד בהתנהגות הזו (כולנו מתמידים במה שכדאי לנו ומספק את הרצונות שלנו,ומפסיקים את מה שלא).אני מעריכה שהיא למדה שבגלל הבושה/החשש שלך.. היא תקבל ככה הכל ממך ולכן היא קצת "מנצלת" את זה. אם תרצי לשנות את המצב (וכדאי מאד כל עוד היא קטנה. בשלב מאוחר יותר,זה קשה יותר לשנות) תהיי חייבת להיות הרבה יותר אסרטיבית ולעמוד על שלך. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק "התפרצויות זעם והצבת גבולות". בנוסף,ישנן עוד תשובות בפורום בנושא גבולות,אפשר לעשות חיפוש. בהצלחה, מור