אי הקשבה

שלום רב, בני בן 3 וארבעה חודשים וביתי בת ה 10 חודשים. בשבוע האחרון ישנה החרפה באי ההקשבה שלו. כל דבר אנחנו צריכים לומר מספר פעמים וגם אז אין מענה. חשוב לי לציין כי, זה לא היה קודם לכן, וכי ברוב המקרים הוא היה משתף פעולה. ניסינו הכל: שיחות, הרגעות בחדר, טבלה של מעשים טובים עם מדבקות, אי קבלת מתנות ואופניים שאותם הוא אוהב מאוד, ואין שיפור כלל, אפילו לא נקודתי. גם הגננות מתלוננות על ההתנהגות שלו והיא ההקשבה שלו. חשבתי יחד עימן מה יכולה להיות הסיבה לשינוי ולא הגענו לתשובה. יחד עם בעלי שיחזרנו את מהלך הימים הקודמים ולא זכרנו מאורע שיכול לגרום לשינוי החד. לפעמים אנחנו ממש מאבדים את הסבלנות ומרימים מעט את הקול, ורק אז לפעמים ישנה תגובה אצל הילד. התגובות של הילד הן לרוב בבכי מייליל (לרוב בלי דמעות), צעקות ולפעמים מרביץ לנו או לחבריו בגן. לפני התקופה הזאת, הוא יכל להכנס לחדרו (ביוזמתו האישית כי היה מעוצבן, או על פי בקשתנו) להרגע למספר דקות לצאת, לבקש סליחה ולומר לי שהוא נרגע לבדו. מה שלא קיים בימים האחרונים. דוגמאות: * לא לקפוץ על הכורסה- אפשר לומר לו מספר פעמים, להסביר לו מה יכול לקרות לו במידה ויקבל מכה. הוא יקשיב בפעם השישית, יספר לך שזה מסוכן, ויחזור לאחר מספר דקות על אותו המעשה. * לקחת את המשחק הוא שיחק בו חזרה למקום. שאלותי הן: 1. כיצד ניתן לעבור את השלב הזה בלי צעקות והתרגזויות? אני לא רוצה להרים את הקול ולאיים,על מנת שהוא יקשיב לי. 2. האם דרך אי קבלת הדברים- היא נכונה וטובה? 3. האם על מעשים שהוא מבצע בגן (ושאינם מקובלים כלל) גם צריך להתייחס בבית בצורה חמורה? לדוגמא: ישנה קבלת שבת או יום הולדת, צריך לשבת והוא לא יושב למרות שמבקשים ממנו. 4. היום היתה יום הולדת ובסופה קיבלו כל הילדים מתנה ובני לא קיבל, מאחר שהוא לא שמע בקול הגננת. האם המעשה היה נכון? אודה לעזרתך בהקדם (אני ממש אובדת עצות) וכמובן שאשמח לענות על שאלות בתודה מראש מיטל

מיטל יקרה. בקריאת תחילת ההודעה שלך עלתה בדעתי האפשרות שייתכן ולבנך יש בעייה בשמיעה אולי בגלל דלקת אוזניים שמתחילה להתפתח והצטברות נוזלים באוזן התיכונה, האם היה מצונן בשבוע , שבועיים האחרונים ? נראה לי שהמעבר החד ל"אי הקשבה" בתוך כמה ימים ללא סיבה סביבתית יכולה להגרם מירידה ברמת השמיעה אולי. שווה לבדוק ! לגבי הגן, אני חייבת לומר שאני די מופתעת מהגננת ! ומופתעת זה בלשון המעטה . ביום הולדת של ילד מהגן - אותו ילד הוא "ספק" הכיבוד והמתנות. לא הגננת !!! בעיניי זו השפלה לשמה למנוע מבנך את המתנה הספציפית הזו. חבל מאד שהיא החליטה לנקוט בגישה הזו. ושורה אחרונה - במידה והבעייה היא לא בירידה בשמיעה אלא קטע התנהגותי בלבד - טיפ - אצלנו יש כסא עונש, ובצורה ברורה אנחנו אומרים "זה אסור לעשות , את/ה יודע/ת שאסור ובכל זאת עשית" ומושיבים את השובב/ה על הכסא למספר דקות לפי הגיל (גיל 3 - 3 דקות, גיל 5 - 5 דקות) בלי לבכות ! בוכים או קמים - מושיבים חזרה ומתחילים לספור דקות מההתחלה. קשה בהתחלה להתרגל אבל זה עובד. בהצלחה .

בקר טוב, אני אנסה לעשות קצת סדר ולענות על כמה שיותר דברים : 1. גבולות - ממה שאת מתארת עולה אצלי הספק עד כמה יש דגש על הצבת גבולות ועד כמה הם אפקטיביים. לא קל להציב גבולות,אבל אי אפשר בלעדיהם. גבולות הולכים יד ביד עם סמכות הורית וכשאלה קיימים,אין כמעט צורך בענישה. גם לילד וגם להורה ברור "עד כמה" אפשר ומדוע לא כדאי לעבור את הגבול . את מוזמנת לקרא את החלק המתייחס לגבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל ואם תרצי שארחיב בנושא,שאלי ואשמח לענות. דרך אגב,גבולות זה לא אומר נוקשות או ענישה או המון איסורים. 2. את כותבת שהיה נכנס לחדרו מיוזמתו - ז"א,הילד הרגיש שהוא זקוק לפסק זמן או רגיעה. לא תמיד ילד יכול לעשות את זה לבד ולכן הוא זקוק לעזרתכם. זה בעצם מתקשר גם לנושא הגבולות. הגבולות עוזרים גם לילד. מרבית הילדים שלא הציבו להם גבולות,מדווחים לאחר השינוי (לאחר שמתחילים להציב) על שיפור בהרגשה ובהתמודדות. כשהרוחות מתחילות להתלהט,עיזרו לילד להרגע. אל תכנסו איתו למאבק כוחות ולמי צועק/מעניש יותר חזק. במקרה כזה זו מן תחרות והוא לא יכול לתת לעצמו להפסיד. לכן סביר שרק יגביר את הצעקות/התנהגות לא נאותה וכו'. 3. ענישה - כתבתי כאן כבר בעבר על כך שאני לא מאוד תומכת מכמה סיבות: א. כמו שכתבתי קודם,זה כוחני ומלמד את הילד שאסור לו לוותר מולי ואז כל צד מתעקש יותר ומתבצר בעמדתו. כך שלא רק שלא השגנו שיפור,ישנה החמרה. ב. המסר שעובר לילד - אני לא מסוגל להתמודד מולך וכל מה שנשאר לי הוא להעניש. אצל לא מעט ילדים ההורה במקרה כזה נתפס כחלש,חסר סמכות ולעיתים בגילאים מבוגרים יותר זה מוביל לזלזול בהורה. 4. הסברים - מסבירים לילד פעם - פעמיים,לא עשרים. זה שוב חלק מגבולות ותוכלי לקרא על זה יותר בתשובה אליה הפנתי. הילד יודע שהוא יכול לפול,לקבל מכה... זה השלב להיות מאוד קונקרטית,קצרה ונחושה,אין מקום לאותו הסבר בפעם המאה. 5. לגבי שאלה 3 - תעשו הפרדה בין הגן לבית. תנו לגננת להתמודד עם ההתנהגות בגן (כמובן כל עוד מדובר בגבול הנורמה ולא חלילה במעשה קיצוני). לגבי שאלה 4 - אני מאוד מסכימה עם ג'ודי. זה משפיל,מעליב,כוחני ולא משאיר לו שום אופציה חוץ מלהחזיר באגרסיביות וכוחניות. אפרופו גבולות,גם כאן צריך לשים גבול. יום הולדת ומתנה זה בצד אחד של הגבול ומצד שני התנהגות שצריך לטפל בה. ז"א,הפרדה. אל תקשרו ביחד שני נושאים שאין בינהם שום קשר. אתם עושים מן סלט והמסר לילד הוא לא מסר מועיל. אני ממליצה: 1. לבדוק יותר לעומק את הקושי שבהצבת גבולות ולקחת את הנושא כ"פרויקט". 2. לבנות תוכנית פעולה - אל מה מענישים,איזה עונש,איך מתייחסים למה שקורה בגן,איך לא עושים סלט וכו'. 3. להקדיש תשומת לב למסר שעובר לילד - כרגע המסר הוא - אף אחד לא מצליח להתמודד איתך,אתה כ"כ חזק שלא אנחנו ולא הגננת יכולים לך. זה מסר שעלול לחזור כבומרנג. נתתי הרבה כיווני מחשבה ויש לך כאן לא מעט עבודה,אבל זה שווה . אם תרצי עזרה בכל אחת מהנק' שהעלתי,בשמחה. בהצלחה, מור