חרדת נטישה??

ביתי בת כמעט שנתיים ומטופלת ע"י סבאסבתא ביום יום. כיוון שאני מורה בימים בשבועיים האחרונים נשארנו בבית ביחד. מאז אני מרגישה שגם כשהולכים לסבאסבתא (שהיא בדרך כלל אוהבת) היא בוכה, רוצה רק בידיים שלי . אפילו בידיים של אבא לא רוצה. האם מדובר בתופעה נורמלית לגילה? מה ניתן לעשות כדי להחזירה להיות רגועה יותר מחוץ לבית?אני חוזרת לעבודה והיא תצטרך להיות שוב עם סבאסבתא, איך מחזירים? בשנה הבאה רשמנו אותה למסגרת של משפחתון, האם צפויה לנו התאקלמות קשה? ומה עושים כדי להכינה למסגרת כזו? אני מאוד מקווה שתוכלו לסייע לי תודה

בקר טוב, טבעי שאחרי שילד נמצא שבועיים עם ההורה,יהיה לו יותר קשה להפרד. מה שיכול לעזור היא תגובתך. ז"א,ככל שתעשי את הפרידה קונקרטית,קצרה וממוקדת סביר שזה ילך טוב יותר. לעומת זאת,אם תעבירי לה את המסר שלך עצמך מאוד קשה להפרד,רק תקשי עליה ותתקלי בסרוב מאוד עיקש שלה להפרד ממך. מרבית הילדים מסוגלים בגיל כזה להפרד מהוריהם למס' שעות. במקרים שלילד יש קושי מהותי להפרד,בדר"כ אנחנו רואים הורה שלו עצמו מאוד קשה להפרד או הורה מאוד מגונן שבעצם מעביר לילד את המסר שהפרידה היא קשה. נסי לבדוק עם עצמך מה זו פרידה ממנה עבורך... לגבי המשפחתון - אני לא יכולה להתנבא. אני כן יכולה להגיד שיש משפט כזה - "נבואה שמגשימה את עצמה" ויתכן שאם מאוד תצפי לזה שיהיה לה קשה להפרד,גם תשדרי לה את זה ואז זה באמת יהיה קשה. חשוב שהיא תכיר את המשפחתון,תגיע איתך כמה פעמים בחוד' שלפני לשעה שעתיים,כמה ימים לפני הכניסה תדברו על זה - אל תבטיחי לה רק את הכיף שבזה אלא תני לה לבטא גם את הקושי שכרוך בכניסה למסגרת,שקפי לה את התחושות שלה (לדוג' אם היא אומרת אני לא רוצה ללכת לשם. עני - אני יודעת שאת קצת פוחדת...). בהצלחה, מור