חרדת נטישה

יש לי ילד בן 5.5 הוא בן יחיד וכרגע אני בהריון שני. הילד נמצא בצהרון אחרי הגן משעה 1:20 עד 16:00 מחופשת פורים כשהיתה קיטנה יום שלם בצהרון נתקלנו בבעיה שהילד שיתף אותנו שאחראת הצהרון נעלמה והוא נלחץ לאחר חיפוש אחריה הוא התחיל לבכות. הסברתי לו שכנראה שהיא הלכה לשירותים והוא טען שלא כיוון שחיפש אחריה ולא מצא אותה ( אני רוצה לציין שבזמו הזה רק היא היתה עם הילדים כך שלא היה עוד מבוגר בסביבה) באותו זמן הילד ביקש שנעביר אותו לצהרון אחר וטען שלא כיף לו דבר שהיה הפוך עד למקרה ספציפי זה. דיברתי איתה לאחר כמה ימים והיא הסבירה לו שהיא כנראה עלתה לקומה למעלה או יצאה למחסן בחצר והבטיחה שתגיד לו פעם הבאה לאן היא הולכת. למחרת הילד ביקש בבכי שנוציא אותו מהצהרון ואף סיפר כי בדרך מהגן לצהרון המטפלת עוצרת בדרך לפעמים ומשאירה את הילדים לבד באוטו והוא הילד היחידי שנלחץ ובוכה. ניסיתי להרגיע אותו ושוב דיברתי עם האחראית למציאת פתרון ובהתחלה היא פשוט התחמקה בניפנוף שהפתרון היחידי שנוציא אותו מהצהרון. לאחר שיחה שנייה עם בעלי היא הבטיחה שהדבר לא יחזור על עצמו וביקשה שאם יש בעיה הילד צריך לגשת אליה ולהגיד מה מציק לו. בשיחה ביני לבין בעלי והילד הסברנו לו שהוא צריך לגשת לאחראית עם כל בעיה שמציקה לו ולספר לנו אח"כ ואם היא לא פותרת את הבעיה אנחנו נפתור אותה. לאחר שיכנועים רבים הילד הסכים להמשיך ולנסות את השיטה . ביוים חמישי האחרון לאחר שלקחתי אותו מהצהרון הוא סיפר לי ששוב היא עצרה בדרך וזאת לאחר ששאל אותה אם הם נוסעים ישר לצהרון והיא אמרה לו שכן ובמילים שלו הוא אמר לי "היא שיקרה" ושוב הוא בכה. שאלתי היא : לאור העובדות שציינתי האם להוציא את הילד מהצהרון או שצריך לגשת לטיפול בכדי לפתור את הבעיה כיוון שבשנה הבאה הוא עולה לכיתה א ואנו חוששים שתהיה לו בעיה להתמודד עם חוקים חדשם ושונים שכן כיתה א זה לא גן. אשמח לקבל תשובה אני אובדת עצות. תודה

צהריים טובים, בהודעה שלך יש הרבה נושאים והם קצת מעורבבים אחד בשני. אני אנסה לעשות סדר ונראה לאן נגיע... :). 1. אני בהחלט בעד זה שילד ידע לפתור בעיות,שיגש ויגיד מה מציק לו וכו' אך השאלה היא מתי ועם מי. במקרה שאת מתארת זה נראה לי מוגזם (ולא מתאים) לבקש מילד בגילו שיגש למטפלת ובעצם "יתלונן" עליה באוזניה. זה ממש לא תפקידו. הוא ביצע את התפקיד שמצופה מילד בצורה יוצאת מן הכלל - הוא בא ודיווח על דברים חמורים באזני הוריו. זה תפקידו. המשך הטיפול הוא לא באחריותו אלא באחריותכם. 2. הדברים שהילד סיפר הם מספיק חמורים לא רק כדי להוציא את הילד מהצהרון אלא גם כדי לידע את שאר ההורים - השארת ילדים לבד באוטו,יציאה למחסן והשארת הילדים לבד,התעלמות מפחד של ילד. 3. נסי להעמיד את עצמך במקום בנך ולראות את המסר שהילד קיבל. נניח,שאת מגיעה לבוס של הבוס שלך ואחרי הרבה התלבטויות את מעיזה לספר שאת פוחדת להשאר איתו לבד,שאת מרגישה דרוכה במחיצתו וכו' והוא עונה לך - זה בסדר,דיברתי איתו ומעכשיו כל תלונה שתהיה לך תגידי לו. איך את מרגישה במקרה כזה ? מה היתה הציפיה שלך כשפנית להתלונן ? האם את מרגישה כרגע יותר מוגנת ממה שהיית קודם או דווקא להיפך,כי הבוס שלך יודע שהתלוננת עליו ? זה בעצם מה שקרה עם בנך. אני מניחה שהוא פונה אליכם מתוך אמונה שאתם אלה שתגנו עליו (וזה נהדר שכך הוא מרגיש),כדאי שירגיש שהוא לא טועה. בעיני אחד הדברים החשובים בקשר בין ילד להוריו היא מידת ההגנה שהילד מרגיש. 4. לא הבנתי את השאלה בסוף - איזו בעיה ??? ומה ממה שכתבת מעיד על בעיה בקבלת חוקים ?. יתכן שישנם פרמטרים אחרים המעידים על קושי כזה או אחר של הילד בקבלת חוקים,אבל מההודעה הזו,זה לא עולה. לסיום,ממה שתארת,יש לך כנראה ילד מקסים שיודע שהוא יכול לסמוך על הוריו. נסי להמשיך ולחזק בו את התחושה שאתם שם בשבילו ושתמיד תעזרו לו. בהצלחה, מור