בת שנה וארבעה חודשים שמכה.

יש לי שתי בנות, בת 8 (כמעט) ובת שנה וחמישה חודשים. הגדולה היא ילדה למופת, תמיד היתה כזאת, מצטיינת ממושמעת, טובת לב ועדינה. הקטנה - שד משחת, מאד אגרסיבית, מאד לוחמנית, מאד חזקה ורוצה להרגיש תמיד שהיא שולטת. לא יודעת מאיפה היא לקחה את מודל ההתנהגות הזה, בטוח שלא שידרנו לה את זה. היא לא צריכה להלחם על מקומה, הילדה הגדולה מוותרת לה תמיד. היא לא צריכה להלחם על תשומת ליבי, אני חצי יום רק איתה. היא לא צריכה להלחם על אהבתי/נו היא תמיד מרגישה אהובה ומקובלת. אבל האלימות הזאת שהיא מפגינה כלפינו וכלפי אחותה ממש מטרידה אותנו. לרוב האלימות היאת תוצאה של חוסר סיפוק, של רוגז, אבל ישנה גם אלימות סתמית. היא מגיעה עם איזה חפץ ומכה אותנו, לעיתים עם הבעת רוגז ולעיתים סתם. אחר כך היא מתבוננת על התגובה שלנו. בהתחלה, לא התייחסתי להפגנת האלימות שלה, הייתי ממשיכה בעיסוקיי ונותנת לה להרגיש שזה לא מה שיגרום לה לתשומת לב מיוחדת. לאחר שזה המשיך, התחלתי לכעוס , הייתי לוקחת ממנה את החפץ, מרחיקה אותה מהמקום בהפגנתיות ואומרת לה "אסור להרביץ! אמא כועסת" וזהו, לא יותר מידי. הבעיה היא שגם זה לא עוזר, היא לא בוכה כשכועסים עליה, רק עומדת וצופה מהצד או מהמקום בו הנחתי אותה. היא ממשיכה להכות, ילדים שהיא פוגשת במשחקיות או בגינה והיא רוצה את הצעצוע שלהם או את החטיף שהם אוכלים ואת אחותה ואותנו. אני ממש אובדת עיצות. אני אשמח לקבל עיצה, מה עושים? איך פועלים? מהי הדרך? בתודה מראש שלי

צהריים טובים, את מתארת בהודעתך הרבה סלחנות כלפי התנהגות הילדה.התעלמות שלכם,ויתור של הגדולה וכו'. דבר ראשון,תהיו חייבים להפסיק להתעלם. כנ"ל לגבי הילדה הגדולה. אין צורך שהגדולה תוותר לקטנה כל הזמן. זה לא מועיל לא לקטנה ולא לגדולה. שני,זה גיל שבו צריך להתחיל להציב גבולות. לשם כך חשובים מאוד שני דברים - נחישות ועקביות. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" את החלקים - התקפות זעם והצבת גבולות,גיל שנתיים. אם ישארו עוד שאלות,אשמח לענות. בהצלחה, מור