הלם משפחתי

מור שלום רב, זו חשיפה ראשונה שלי לאתר, לאור חיפוש אחר מקורות עזר למצוקה משפחתית אצלנו. אנו הורים (גיל 38,42) גאים לשני ילדים, בן 9.5, בת 4.5. עד לאחרונה חיינו התנהלו בנורמה שגרתית של משפחה רגילה, המשלבת משפחה ועבודה, רווחה כלכלית ופינוק, ותמיכה מלאה בילדים בכל הנושאים שעלו. ילדיי מאוד עצמאיים ודעתניים, וביניהם הם מרבים להתווכח מי צודק. שנינו פעילים אקטיביים בחלוקת התפקידים המשפחתית, האב - בצד הטיפולי והארגוני אני-האמא בצד החינוכי, לימודי וכלכלי. בני בן ה- 9.5 מסתדר יפה בלימודים, זקוק מעת לעת לחיזוקים ועזרה בלימוד למבחנים. מבחינה חברתית: יש עליות ומורדות, בתקופה האחרונה הבטחון העצמי שלו ירוד. השגרה שלנו הופרה לפני כחודש, עת בני רב עם ילד אחר בבי"הס, ומשם הוא הגיע לשיחה עם המורה על סיבת הכעס, ואח"כ ליועצת בי"הס לבחינת כעסים נוספים בבית, ואח"כ לתיחקור ע"י חוקרת ילדים של משטרת ישראל - ומשם להגשת תלונה במשטרה עליי - בגין התעללות פיזית/נפשית בילדי. הפרטים שנרשמו בחשדות מנותקים מהמציאות ומעוותים לבלי הכר. פעילות שגרתית בביתנו עוותה להתעללות כגון: אנו גרים בקומה 11 ולפעילות ספורטיבית יזומה של בני הוא נוהג מידי פעם לעלות ולרדת רגלי במקום במעלית - ההגדרה בחשדות היתה שאני מאלצת אותו לבצע זאת כאקט של עונש, ויכוחים עם בן זוגי - הוגדרו כאלימות שלי כלפיו, וכו'. העמוד השדרה היחידי בכל התאור ההזוי והמטורף בחשדות נגדי היה התעקשות שלי ללמוד יחד ואינטנסיבי למבחן בהנדסה בו היו לבני קשים - בתאור אגרסיבי ומתעלל. האירוע הלם בי קשות, זעזע את כל התחושות וההבנות, קטע את כל יכולת התפקוד עד לכדי משבר טוטאלי. בן זוגי הגיב באותו אופן וכמובן הכחיש את החשדות נגדי. ההתמודדות עם בני הייתה קשה מאוד. הוא לא יזם שיחה בנושא, לכאורה לא היה מוטרד מאירוע החקירה (מבחינתו זו היתה עוד שיחה עם יועצת חדשה של ביה"ס). האירוע נודע לי ישירות מהמשטרה. רק לאחר כיומיים של הלם והסתגרות - פניתי אליו בעניין, שאלתי אותו על הימים האחרונים בביה"ס, הוא הסיק שמשהו התגלגל אליי ללא אבחנה לבעיתיות, וכאשר חשפתי אותו לפרטי החשדות - הוא צרח מבכי לעיות דבריו תוך הסבר שביקשו ממנו לספר רק דברים רעים, הוא זכר את נושא המבחן המעצבן בהנדסה אך הכחיש את היתר. הוא לא הבין איך יתכן שהם הזיקו לו בעוד שתפקידם להגן. הוא ביקש לגשת למשטרה ולתת עדות ישירה ולא מעוותת. עשינו את כל המאמצים להרגיע אותו, לעטוף באהבה ורוגע, ולהסביר שמאותו שלב - תפקיד ההורים להתמודד מול הרשויות. פנייתי אלייך נובעת ממצב שאנו לאחר החשיפה וההתמודדות הישירה ראשונית, בפן המשפטי ההתמודדות עדיין לא הסתיימה ואני מקווה לטוב, אך עם משקעים רגשיים תהומיים לכולנו. השלווה בביתנו נעלמה השתיקות רועמות. אנו ההורים צועדים על קצה האצבעות - מחשש כל שהוא לעיות, בני איבד לחלוטין את הבטחון העצמי, יש תחושה לכעס פנימי ותסכול, ורצון להתבודד. בתי בת ה-4.5 - לא נחשפה, אנו משתדלים לשמור על השגרה שלה. כיצד ממשיכים מפה? מה עושים? למי פונים? יש לך המלצות? אודה לתגובתך. מריה

כאב לי לקרוא את דברייך ואני רוצה רק לתמוך ולחזק. לא ברור לי אם מדובר בפזיזות וחוסר מקצועיות של המחנכת וכניסה להיסטריה מיותרת עקב דאגה כנה או סתם טמטום . תזכרי שאת לא אשמה ושבסך הכל את אימא טובה ותלכו כל המשפחה לטיפול או הדרכת הורים וכך גם תצאו מחוזקים יותר , גם תרוויחו מהמשבר ותלמדו איך לעזור לבן שלך להיות יותר מאושר.

בקר טוב, מכיוון שאני לא בקיאה בפרטי המקרה ,כל מה שאני יכולה להתייחס אליו היא הטלטלה ותחושת חוסר האונים שלכם.במצב כזה שבו האיזון הופר וישנן תחושות כ"כ קשות,כדאי לגשת למס' שיחות עם איש מקצוע על מנת לעבד את התחושות ולקבל הדרכה איך להתמודד עם הילדים. הרבה בהצלחה, מור