ביישנות מוגזמת

בתי בת שלוש וחצי, מסרבת לגשת לשרותים בגן. למרות שהיא גמולה לגמרי, בגן היא מעדיפה להתאפק או לעשות במכנסיה. כמו כן היא כמעט ולא בא באינטראקציה מילולית עם הילדים או הגננות. בבית או בחברת בני המשפחה היא ילדה שמחה ומאוזנת, עם זרים היא ביישנית, אך כעבור זמן מה מסוגלת להשתחרר. היא שמחה להשאר (בלעדינו, ההורים) עם הסבים, דודים, או אנשים שהיא מכירה ואוהבת. היא אינה בוכה בבוקר, ונפרדת בלי בעיה בגן. בסוף היום היא מקבלת אותנו בשמחה, חיבוקים ונשיקות. הגננת מיואשת, אינה יודעת כיצד לגשת לילדה, כיצד לגרום לה לדבר, לשחק עם ילדים, להשתתף בשיחות, לקחת חלק פעיל בחוגים ופעילויות. זו השנה הראשונה של בתי במסגרת הגן, עד גיל שלוש היא היתה צמודה אליי.

שלום לך לדעתי זה ענין של זמן והגננת לא צריכה להגיד לך שהיא מיואשת שלא תלחיץ אותה היא כנראה חכמה מאוד ושמה לב שהגננת שמה דגש. לכן כגננת אני חושבת היא צריכה לדעת אך לגשת אליה כנראה שהיא מלחיצה אותה ,לכן שתפעל בחוכמה ותנסה לקרב אותה ולשתף אותה או לצרף לה חברה בצורה מתוחכמת ועוד דבר תנסי את להזמין לה הביתה חבר או חברה תשאלי אותה אם היא רוצה כמובן לי לא נראה שיש בעיה בי בהצלחה

ערב טוב, אם עיינת קצת בפורום,בטח ראית שבמקרים כאלה ההמלצה הראשונה שלי (וגם אני עושה זאת,לגבי בנותיי) היא לערוך תצפית בגן,בהקדם האפשרי. איך עורכים תצפית ? ב"שאלות ותשובות" בחלק המתייחס לגן תמצאי הוראות (אמנם שם זה לגבי בחירת גן,אבל התצפית מאוד דומה). קראי,ערכי תצפית (לפחות פעם אחת) של כ 45 דקות. ברגע שאת יוצאת,רשמי לך נק' חשובות מהתצפית. הרבה פעמים התשובה ברורה לנו כבר כשאנחנו עורכים את התצפית. אם בכל זאת,ישארו שאלות,את מוזמנת לבא לכאן ולתאר מה ראית,חווית,הרגשת בתצפית ואשמח לעזור. בהצלחה, מור