חוסר תקשורת ביני לבין ביתי

שלום רב. ביתי כיום בת 6.5, כיתה א'. התגרשתי כאשר היא היתה בת פחות משנתיים. עוד מלכתחילה בהסכם הגירושין לא היו הסדרי ראיה ואביה היה רואה אותה פחות או יותר כשרצה (מעט, לא מספיק - לשעות ספורות בלבד, שלא לדבר על כך שהיא לא היתה ישנה אצלו בסופי שבוע או חגים). לפני שנתיים הוא עבר לגור רחוק מאיתנו - 5 שעות נסיעה. ומאז הביקורים נעשו לעיתים רחוקות מאוד. לאט לאט, בעקבות המצב שאני לבד במערכה, כמו הרבה אמהות חד-הוריות, הפכתי להיות גם האם וגם האב. קשה לי. המצב התקשורתי ביני לבין ביתי לא טוב. אני כועסת עליה הרבה. היא עושה לי "דווקא" כל הזמן, מנסה "למתוח לי את הקפיץ", "להוציא לי שערות לבנות". היא מנצלת את העובדה שאני חלשת אופי איתה. עד היום, היא לא אוכלת לבד. אני מאכילה אותה, מלבישה אותה.. דברים שהיא צריכה כבר לעשות באופן עצמאי. המרחק שקיים בינה לבין אביה ועצם העובדה שהיא לא רואה אותו מקשה עליה ועליי. היא מתגעגעת אליו. היא ילדה גדולה, מבינה שאביה גר רחוק. אך מסרבת להכניס את זה לתת-מודע ומוצאה את זה בדרכים של כעס עליי ומרדנות כלפיי. דבר שהיא לא עושה לאבא שלה. כמובן שיש עוד הרבה מה לספר. הדברים על קצה המזלג והדף קטן מלהכיל הכל. חשבתי לפנות לטיפול פסיכולוגי. אך כל גורם אשר פניתי אליו לא עזר לי. אני מיואשת. בהתחלה פניתי לגננת בגן החובה, הסייעת בגן - שראתה את מצבה של ביתי, שבוכה מכל דבר אמרה לי שכדאי לי ללכת לטיפול פסיכולוגי לפני שהמצב יחמיר. אך כשפניתי לגננת, זו אמרה שלא כדאי וניתן לילדה להתחשל. חיכיתי .. לאחר מכן פניתי לרופא המטפל של ביתי, זה הפנה אותי לעו"ס של המרפאה. פניתי אליה, סיפרתי לה את המצב וזו אמרה: "לפי פני הדברים, את צריכה טיפול פסיכולוגי ולא הילדה". פניתי לרופאה המטפלת שלי וביקשתי טיפול. הופנתי ליחידה הפסיכיאטרית בבית החולים סורוקה באר שבע. שם קיבלתי כדורים נגד דיכאון וכדורי שינה, כי אמרתי שאני לא נרדמת בלילות. אבל יחד עם זאת הפסיכיאטר אמר לי שהוא לא פסיכולוג ולא יכול לטפל בבעייתי. הוא רופא של אנשים "משוגעים" - את צריכה פסיכולוג. זה לא המקום. לאחר תקופה פניתי ליועצת בית הספר, השנה, זה היה לפני חודש. היו מספר פגישות והיא הפנתה אותי לרווחה, לעובדת סוציאלית. גם שם ... מפגשים .. אך לשוא... דיבורים .. וכל פעם אני צריכה לספר את סיפור חיי מהתחלה. זה קשה! ופוגע. למה בכל פעם מפנים אותי לגורם אחר? עוד כמה פעמים אספר את המקרה שלי? איך מקבלים פסיכולוג? אני לא הראשונה שמבקשת פסיכולוג, דבר שמקובל מאוד היום. בבקשה בבקשה. עזרי לי תודה רבה

נוי יקרה, לא קל מה שאת מתארת וחוסר האונים שלך זועק מתוך ההודעה. את נשמעת מאוד מוצפת והייתי אומרת אפילו שהתחושה שלי היא שאת קצת "הולכת לאיבוד". ננסה לעשות קצת סדר. אני חושבת שחשוב מאוד שהילדה תהיה בקשר טיפולי. לשם כך עלייך לפנות ליועצת ביה"ס,לא כדי שהיא זו שתטפל בילדה,אלא כדי שתברר ותקשר בינך לבין גורמים טיפוליים הקיימים בקהילה (לדוג' באזור מגוריי קיימת ה"תחנה לטיפול בילד נוער ומשפ'" ). הכוונה היא לא לרווחה אלא לגורם המטפל בילדים !. זה יכול להיות יחידה שקיימת בבי"ח,זה יכול להיות אחת מיח' אגף הרווחה (לא העו"ס האזורית כמו שהפנו אותך אליה) לדוג' - התחנה ליעוץ וטיפול משפחתי,מרכז הורים וילדים וכו'. כשאת ניגשת ליועצת הקפידי לא להציף אותה בקשיים שלך (אני יודעת שלעיתים זה מאוד קשה להתאפק,אבל כדי שתוכלי להשיג את העזרה הנכונה לבתך,זה חשוב),התמקדי אך ורק בטיפול שאת מבקשת לבתך. הדגש כאן הוא בתך ולא את. אל תניחי ליועצת עד שתקשר אותך עם מרכז טיפולי. זה קיים כמעט בכל מקום מגורים. אין טעם לפנות גם ליועצת,גם לרופא,גם לעו"ס. התמקדי ביועצת ! ואל תרפי עד שתקבלי את ההפניה. לגבי השיחות שאת זקוקה להן - כמובן תמיד ישנה את האופציה של טיפול פרטי. אבל זה יקר. מעבר לקשר עם עו"ס,קשה לי להאמין שתמצאי משהו נוסף בחינם. מה שכן,יתכן שבמקום לשם תופנה בתך,יתנו לך גם הדרכה הורית ויתכן שזה יספיק לך (לכן חשוב להתחיל מלמצא לבתך טיפול). מה שעוד אפשר לעשות הוא שאת תפני לטיפול פסיכולוגי דרך קופ"ח . זה אמנם עולה כסף אבל הרבה פחות מאשר באפן פרטי. הרבה בהצלחה, מור