חוסר ביטחון

בתי בת 4 וקצת והתנהגותה מדאיגה אותי מאוד. יש לה רגישות בכל מה שקשור למגע גופה בבגדים (תויות, תפרים בגרביים ותחתונים שנצמדים מדי לישבן וכו'..)- היא מגיבה בעצבנות וקוטריות ולעיתים בבכי אם לא מטפלים בבעיה מיד. אין לה רגישות אחרת שמתבטאת בסלידה ממגע עם חומרים מסויימים. היא נעלבת מכל שטות וחושבת שכל הזמן מסתכלים עליה וצוחקים עליה. היא לא מבינה שלעיתים אנו צוחקים מדברים מצחיקים שהיא אומרת למרות שאני מנסה להסביר לה. תמיד היא צריכה לקבוע איך ומתי ("את לא תקבעי לי" " הגוף שלי הוא שלי בלבד ואני אחליט מה לעשות בו" "אני אחליט על הבית") , היא מנסה להשתלט עלינו ועל אחיה בן השנתיים וחצי ויש לה המון התפרצויות זעם אם דברים לא נעשים בדרכה. למרות שיש לה יכולות דיבור ושיחה מרשימות, יכולות מוטוריות גבוהות והיא ילדה יפיפיה, יש לה בעיות של חוסר ביטחון עצמי. כשבאים חברים שלנו או שלה היא מסתגרת בתוך עצמה ולוקח לה לעיתים שעות עד שהיא נפתחת ונעשית היא עצמה. יש לה גם בעיות קשות בכל מה שנוגע לפרידה. פרידה ממני בבוקר, פרידה מבעלי בגן, פרידה מחברים שבאים לבקר וכו... מה לעשות? איך להשיב לה את הביטחון העצמי? האם התנהגותה ההיפר אקטיבית לעיתים ועצבנות היתר מכל שטות יכולות ללהאיר את הבעיה?

בקר טוב, העלת הרבה דברים ואני אנסה לעשות סדר : 1. לא ברור לי מדוע החלטת שהיא חסרת בטחון. 2. כל מה שתארת לגבי רגישות למגע,נשמע לי מאוד מוכר. מהסיבה הפשוטה - אני עד היום לא יכולה לסבול תויות,תפרים וכו'. אפשר בשלב הראשון כמובן באמת להקפיד להוציא/להוריד את הדברים שמציקים לה (אדם שלא סובל ממגע של תוית,לעולם לא יבין עד כמה זה יכול לשגע אדם שכן סובל ). מעבר לכך,אפשר לשקול התייעצות עם מרפאה בעיסוק. אני מצרפת קישור לכתבה בנושא http://www.nrg.co.il/online/1/ART/952/581.html 3. "היא נעלבת מכל שטות וחושבת שכל הזמן מסתכלים עליה וצוחקים עליה." - זו יכולה להיות תגובה של ילד שרגיל לחיות בסביבה ביקורתית או מאוד שופטת. כדאי לשים לב,האם מישהו מההורים הוא אדם ביקורתי או שנוהג לתקן "ולשפר" את הילד בתדירות גבוהה. 4. התפרצויות הזעם כשהדברים לא כמו שהיא רוצה,הקושי בפרידות וכו' יכולים להעיד על תחושה שהילדה מרגישה שהדברים יוצאים משליטתה. כל ילד (כמו שכל אדם) זקוק לשליטה מסויימת בחייו. מבלי שתהיה לנו שליטה אנחנו מרגישים תלושים,חרדים וכו'. חשוב במצב כזה להגביר את תחושת השליטה שלה בחייה. איך ? להסביר דברים. שהדברים לא יראו כהנחתה אלא יהיה ברור מדוע הם נעשים,להמנע מהפתעות כאלה ואחרות,לחזק מאוד שגרה שחוזרת על עצמה בלי הרבה סטיות ממנה,להכין את הילדה לכל שינוי (אפילו השולי ביותר) שעומד לבא,לתת לה להחליט דברים בהתאם לגיל,לאפשר עצמאות ולעודד אותה על זה (גם אם התוצאה היא לא מושלמת. הרבה יותר חשוב שהיא תעשה דברים לבד,מאשר שהתוצאה תהיה מושלמת) וכמובן להשתדל להמנע מביקורת. 5. כדאי להמנע מתיוג. על פניו לא נראה שמדובר בהיפראקטיביות וחבל לתת לה את הכותרת הזו. כן נראה שאיפשהו ישנו "קצר" קטן בינכם ואתם קצת מתקשים להבין את התחושות והרגשות שלה. אני ממליצה לנסות למצא בה את החיובי (ולפי התאור שלך בהחלט יש),את היפה והמוצלח ופחות את השלילי. להשתדל לקבל אותה כמו שהיא ולהעביר לה את המסר שהיא הילדה המושלמת שתמיד רציתם. השתדלו לא להכנס איתה ראש בראש אלא להגיע לפתרונות משותפים המכבדים גם את תחושותיה ורצונותיה. אם זה לא כ"כ מצליח לכם כדאי לשקול כמה פגישות עם איש מקצוע לקבלת טיפים. בהצלחה, מור