הצבת גבולות

אנחנו זוג קצת אחרי 30, הורים לילדה בת 4.5 ולילד בן 3. בתקופה האחרונה חל מפנה חד בהתנהגותה של בתנו. היא ילדה נבונה וחריפה, בעלת זכרון מדהים, אך בכל פעם שמגיעים לצומת החלטה היא פורצת בבכי ובצרחות כדי לקבל מה שהיא רוצה, לעיתים מרימה את ידיה עלינו, זה יכול להימשך חצי שעה וגם שעה, ובסופם היא נרגעת וכאילו הדברים לא היו מעולם. ממש כאילו שכחה, אם כי כאשר שואלים אותה מה היה ולמה היא יודעת לתאר בדיוק ובמבוכה קלה. אנחנו ממש אובדי עצות. מצד אחד גם הבגדים שלובשים בבוקר (למרות שנבחרו בקפידה ערב קודם לכן) הופכים למוקד עימות חריף, ומצד שני לאחר מכן כאילו כלום לא קרה, כך שאפילו מתן עונש על ההתנהגות הופך ללא רלוונטי כי לכאורה האירוע לא התקיים מבחינתה וכשמקבלת את העונש היא לא מקשרת למעשה. אשמח לקבל דרך לפתרון.

בקר טוב, אני זקוקה ליותר פרטים : 1. תאור של הילדה - תכונות בולטות,אופי.. 2. מה הכוונה "לצומת החלטה " ? 3. האם אותה התנהגות שמופיעה בבית מופיעה בעוד מקומות ובמיוחד בגן ? 4. איך היו היחסים בינכם עד להתנהגות הזו שהתחילה לאחרונה ? 5. אנא הבא דוג' מפורטת להתנהגות הזו - מה הוביל להתנהגות,איך בדיוק התנהגה,איך אתם הגבתם,איך נגמר. ככל שתוכל לפרט יותר אוכל לעזור יותר. מור

הילדה היא ילדה אסרטיבית מאד, יודעת מה היא רוצה, חריפה ושנונה. יש לה זכרון מופלא-אנחנו יכולים לעבור בטיול בצפון ליד מקום שהיינו בו ושם אמרנו או עשינו משהו והיא זוכרת לפרטי פרטים, כנ"ל לגבי דברים שמבטיחים לה - אנחנו מאד מקפידים לקיים הבטחות בגלל תכונת הזכרון הזו. שוחחנו השבוע עם הגננת שלה בגן כדי לראות האם ישנן תופעות דומות גם בגן, והופתענו לשמוע שהמצב ממש לא כך. בגן (ואת זה אנחנו יודעים גם טרום השיחה עם הגננת) היא מעורה חברתית היטב, מקובלת וסוג של מנהיגה. יש לה חבורה של כמה בנים וכמה בנות שנשרכת אחריה. אבל מבחינת התנהגות-בגן היא לא משתטחת כשמשהו לא מוצא חן בעיניה, ואם הגננת החליטה שזה הזמן לסיים משימה היא מצייתת (ואת זה אנחנו גם שמענו מסיפורים בבית-למשל שהיא מספרת שהיא שיחקה הרבה בפינת בובות עד שהגננת אמרה לה להפסיק ואז היא הלכה לעשות עבודת אותיות וכד'). הגננת היתה די מופתעת לשמוע על הפער בין ההתנהגות בבית לזו שבגן. אגב גם ההורים שלי ושל אישתי מספרים שיש הבדל גדול בהתנהגות כשהם יושנים אצלם או כשהם איתנו אצלם. כשאנחנו באים לקחת אותם למשל בשבת בצהרים לאחר שהם ישנו שם עם הסבא והסבתא, הם לא מצייתים להם ופורקים כל עול, ושמענו כבר כמה פעמים מההורים שאנחנו לא נאמין אבל זו לא הייתה ההתנהגות כל השבת. לגבי צומת החלטה, התכוונתי שלבחור בגד זה צומת כזה. הגדרתי את זה כך מפני שכל החלטה הפכה להיות מוקד לעימות ולמעשה הרגשתי שכל החלטה פשוטה הפכה בשבילה למשהו שדומה להחלטה מאד חשובה וקריטית של מישהו אחר. בעקבות הפנייה שלי, המשכתי לחקור ולחטט בפורומים ולנסות לראות מה אפשר לשנות. מאז אני ואישתי קבענו לעצמנו מה "ייהרג ובל יעבור" ומה לא (מבחינת התנהגויות). כלומר על זמני שינה, בטיחות, מילים לא יפות וכו' - זה קריטי לנו, ודברים אחרים החלטנו שבשלב הזה לא נתעמת. בנוסף, התחלנו להסתכל על עצמנו אם אנו עושים משהו שונה עם אחיה הקטן (בן 3) שבגללו היא מרגישה רצון כזה למשוך תשומת לב (שלילית). הבנו שנקטנו איתו בגישה הרבה יותר סלחנית ופשרנית מאשר איתה. כעת אם היא מדברת לא יפה, למשל, ונענשת למשל בלהיות בחדרה מספר דקות, והוא חוזר על התנהגות זו, בעוד שפעם כשהיינו שולחים אותו לעונש הוא היה פורץ בבכי תמרורים והיינו מוותרים לו, הרי שהיום אנחנו מקפידים על מה שנקרא דין שווה לשניהם. אותו תגמול על התנהגות חיובית ואותו עונש על התנהגות שלילית. באופן כללי אני יכול להגיד שבשבוע האחרון חל שיפור משמעותי בהתנהגותה, אם כי אני לא יודע אם שבוע זה זמן טוב להגיד שחל שיפור או לא. בכל אופן אנחנו ממשיכים בדרך זו. לגבי בקשתך לדוגמאות ספציפיות-ההתפרצויות יכולות לבוא על כל דבר-כאמור מאיזה בגד לובשים, דרך זה שיש מילקי אבל היא רוצה דווקא דניאלה, וכשקונים דניאלה אז המצב הפוך כמובן, אם אנחנו חונים במקום שלא לטעמה, או למעשה אין כאן סוג ספציפי של התנהגות מצידנו שגורם לה להתפרץ. זה בדרך כלל משטויות.