גיל שנתיים

מור שלום ביתי בת שנה ו11 חודשים- התחילה עם מרד גיל שנתיים קראתי את הפרק -העוסק בכך אך יש לי מספר שאלות בנושא- אשמח לקבל תגובתך הילדה מאוד פיקחית ועקשנית יודעת לעמוד על שלה ובעיקר להגיד לא רוצה שהיא לא רוצה בהחלטיות רבה. הבעיה מתחילה בכך שאני מפחדת שאני לא מגיבה כפי שאני אמורה להגיב. לדוגמה: הילדה מציירת בטושים פותחת את כל הטושים מציירת בהנאה ולאחר מכן מעיפה את הכל על הריצפה, שמבקשים ממנה להרים היא עומדת מזיזה את העיניים לצד ( כאילו לא מסתכלת ולא שומעת אותך) וכמובן שלא נענית לבקשה, לאחר מספר ניסיונות לא רק שהיא לא מרימה אלא היא גם מזיזה בהפגנתיות את הטושים עם רגליה. זאת דוגמה פשוטה שיכולה לבוא לידי ביטוי בכל דבר. דבר נוסף אם אומרים לה לא לעשות משהו היא שוב מביטה במבט של "לא שואלת אתכם" וממשיכה במעשיה, אנו משתדלים להיות סבלניים ולומר את הדברים בטון תקיף אך לפעמים ( בעיקר בבוקר שממהרים לעבודה והיא מתעקשת על כל מיני דברים) אני יוצאת מהכלים וצועקת עליה ומזיזה אותה ממני ואומרת לה שלא נעים לי איך שהיא מתנהגת וזה לא יפה וכו...היא כמובן בוכה ורק לאחר זמן מה מסכימה לקבל את הדברים ( כמו ללבוש מעיל, להחליף חיתול וכו..) האם אסור בתכלית האיסור לצעוק ולהגיב כפי שאני מגיבה אלא להמשיך להיות סבלנית ולבקש באסרטיביות למרות שזה מאוד קשה בסיטואציות מסוימות. מצטערת על אורך השאלה אך לעיתים אני ממש אובדת עצות ... תודה

ערב טוב, האם אסור לצעוק ? השאלה היא לא האם מותר או אסור לצעוק אלא האם הצעקות הן הדרך האפקטיבית ביותר להשיג את מבוקשך. יתכן שכרגע זה עובד,אך מה יקרה כשהילדה תתרגל לצעקות ותהיה כבר קצת יותר גדולה ולא "תתרגש" מהצעקות ? או כשהיא תבין שבמקומות מסויימים את "לא מרשה לעצמך" לצעוק ואז בעצם אין לך שום דרך אחרת להשיג שת"פ ?. לא קורה שום אסון אם אחת ל.. אמא מרימה את הקול. העניין הוא שזה אמור להיות אחת ל.. ולא כדרך התמודדות יומיומית. דרך אגב,מתי אנחנו צועקים ? בדר"כ,כשאנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים להתמודד יותר עם המצב . חבל לשדר לילדה שהיא מצליחה להביא אותנו לכזה מצב של חוסר אונים,למצב שבו אנחנו לא מסוגלים להתמודד. מה כן לעשות ? 1. אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" על הצבת גבולות ולנסות ליישם. זה בדיוק הגיל. 2. כמו שבטח קראת - הרבה שיקוף. 3. להפוך את הדברים לקצרים וקונקרטיים. לדוג',היא זרקה משהו על הרצפה,את מבקשת שהיא תרים,היא צוחקת והולכת. את ניגשת מובילה אותה ביד,כורעת איתה ליד החפץ ובעזרת ידה,מרימה את החפץ. כמובן שמאוד מחזקת אותה ומספרת איזו ילדה נהדרת היא שהרימה כ"כ יפה. ז"א,לא להגיע למצב של משחקי כוחות. "לחתוך" את זה הרבה לפני. 4. מאוד להקפיד על הטון - אם זה משהו שאת מוכנה לנהל עליו מו"מ,שישמע בטון כזה. אם זה משהו שהוא חובה (לדוג' לבישת מעיל),כך זה צריך להאמר. חבל שאני לא יכולה להשמיע את ההבדל בטון,אבל אני אנסה לנסח את ההבדל :) - אין טעם להגיד,בואי תביאי את המעיל ,תכף נלבש אותו (כאן את מזמינה ויכוח). מכיוון שאת יודעת שזה "נושא רגיש" - לקחת את המעיל,להלביש תוך כדי חיזוקים וקצת הסחת דעת. קצר ולעניין. בכלל,זה נהדר לשוחח ולהסביר לילדים דברים אבל לא בדברים שהם חובה (לדוג' אין טעם להגיד - אל תגיעי בשקע,את יודעת שזה מסוכן ואת עלולה להתחשמל ו... ו... . בדבר כזה אומרים באפן מאוד נחרץ - אני לא מרשה לגעת ומזיזים את ידה). מקווה שעניתי,אם נשארו שאלות ,אני כאן. בהצלחה, מור