הצקות ומשמעת

שלום שמי גלית ולי שני ילדים בני שנה וחצי (בת) ובן שלוש וחצי(בן) אני הורה יחיד ,די תקופה ארוכה הבת הקטנה סובלת מהצקות מהבן הגדול:לקחת צעצוע שהיה ביד של הקטנה , למשוך בשיער של הקטנה,לרכב עליה כאילו היא סוס, לדחוף ,אני מבקשת להפסיק או אומרת שאם לא תסדרו אני מפרידה בניכם יש לציין שלפני ההצקות הקטנה היתה מושכת בשערותיו של הגדול בחוזקה ולא מרפה ומכאיבה לי ולגדול? שאלה שניה: ילדיי החמודים , חכמים אך לא כ"כ ממושמעים שמתי לב כי אני מבקשת דבר כלשהו תוריד את המשחק והילד הגדול איננו נענה לבקשתי האם להפעיל כוח , לצעוק , אני מרגישה שהמשמעת רופפת, עוד דוגמא לסיטואציה : אנחנו יוצאים מהקניון אני מבקשת לבוא אלי ללבוש מעילים והילדים בורחים לכל עבר איך להתייחס לכך, אומנם הם קטנים מאוד אך איך ניתן לשפר את התקשורת ובכל זאת שישמעו בקול ההורה ? או שפשוט להכריח? האם ניתן להבטיח ממתק קטן או תמורה אחרת כך שהילד יציית להוראות ההורה? בברכה גלית

בקר טוב, כשקראתי את השאלה הראשונה חשבתי לענות ספציפית לגביה,אך מכיוון שיש המשך ומגיעה השאלה השניה,אני מבינה שמדובר במשהו רחב ומקיף יותר. מכיוון שבגיל הזה קל יחסית להכריח ילד (מבחינה פיזית. הוא לא יכול לגלות הרבה התנגדות) הרבה הורים בלית ברירה פונים לכיוון הזה וזו טעות !. אפשר להכריח ילד בן שנה,בן שלוש,בן 5... מה יקרה בגיל 10 או 15 ? איך מכריחים אותו אז כשהרבה פעמים הוא חזק מאיתנו ?. כשמשמעת (אם אפשר לקרא לזה כך) בנויה על כוחניות,היא מאוד מוגבלת בזמן וברגע שהילד גדל קצת זה הופך ללא אפקטיבי וההורה נשאר חסר אונים מול הילד (כל אותם סיפורים על גיל ההתבגרות שהילד עושה מה שהוא רוצה...). כנ"ל לגבי ממתק כתנאי לביצוע משימה כלשהי. זה מתחיל ב"אם תלבש יפה,תקבל סוכריה.." זה ממשיך למתנה קטנה משם למתנה קצת יותר גדולה... ואז מה שנוצר זה מצב שבו הילד מקשיב או מבצע רק בתנאי שהוא מקבל משהו. לכן,מכל מה שאת מתארת,אני ממליצה בחום להשתלב באחד מהקורסים/סדנאות באחד מבתי הספר להורים שבוודאי קיימים גם באזור מגורייך. ככל שהילד צעיר יותר,קל יותר לשנות את הגישה ולהשיג משמעת,ככל שהוא גדל זה מסתבך יותר. בהצלחה, מור