פורום הפרעות אכילה - תמיכה

לפני כמה ימים אכלתי מלא סופגניות.... הרגשתי מגעיל ואז לא התאפקתי, הלכתי לשרותים דחפתי את האצבע כמעט נחנקתי ובסוף הקאתי..... הרגשתי מגעיל עם עצמי כאילו אני הורגת את עצמי......... אני לא רוצה להתמכר לזה אבל לא נראה לעי שיש מצב שאני באמת יתמכר לזה זה היה די קשה להקיא........ אני רוצה לשמור את זה רק למקרים שאני מגזימה באוכל, מה הבעיה בזה אם זה רק אז? היום גם אכלתי יותר מידי.... איך אני יוריד את זה בלי להקיא?.... אני חייבת משהוא אחר........ ספורט זה איטי מידי... אני לא עומדת בזה.... יש למשהוא פתרון?....

גם אני אמרתי בהתחלה....רק לימים שיש מלא אוכל טעים....פעם ב.... אבל....................כעבור שנה וחצי כמעט... הגוף מתרגל והיום אני לא חושבת על "האם כדאי לאכול את זה, כי יהיה לי קשה להקיא..." . אלא לצערי הרב....אוכלת... ומקיאה... הבעיה היא שככל ש"מתאמנים" יותר (כמו בכל דבר) ככה זה נהיה קל יותר.....וגם ממכר!! בואי נגיד שלוקח לי יותר זמן לעשות בולמוס.....של אלפי קלוריות...מאשר להקיא....אני גם מרזה מזה......אני לפעמים מקיאה גם סלט.....סתם ....אם זה כבר כל כך קל... לפעמים אני מקיאה גם קפה....(רגי עם סוכרזית וקצת חלב.....סתם....לא כי אני באמת רוצה...) נו לא מפתה???? תזהרי!!!!!!זה נורא...... לצערי....אין לי פתרון....אם תמצאי תגידי לי....

אבל באמת קשה לי להקיא, ממש. לא נראה לי שאני יכולה להתמכר לזה.... בימים שלא הגזמתי עם האוכל אז לא ניסיתי להקיא. אני שומרת את זה רק לימים שאני ממש נסחפת עם כמויות.... מה הבעיה בזה?

רעות למה לא סיפרת לי שדיברנו בטלפון?? וואי גם אני רוצה תלמדי אותי? פליז.........

ב"ה ואני מציעה לא להתמכר לזה כי הגמילה מזה כמעט בלתי אפשרית !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני חיה בהכחשה ואז האמת נוראאאאאאאא מכאיבה וגורמת לאבן שיש לי על הלב ללחוץ עוד יותר ולמחוץ לי את דרכי הנשימה. )))))))))))))))))))))))))))):::::: .

ב"ה החיים לפניך... קלף שהוצאתי עבורך "רק אהבה מביאה אהבה".... נשיקות יפה תרגישי טוב ותהיי שמחה שמחה תני לחג הזה להאיר מבפנים המון אהבה :-) הילולה

אולי אני אדחוף אצבע?...

לא כדאי...

ב"ה ממש מקווה חיבוקים והמון המון אהבה

זה בסדר, לא דחפתי אצבע... אני כבר יודעת לעשות את זה בלי זה...

לאחי יש הפרעת אכילה נוראית, הוא ירד במשקל בצורה דרסטית ולדעתי מסכן את חייו. כשפניתי לארגון שעוסק בהפרעות אכילה אמרו לי שאי אפשר להכריח אדם לקבל טיפול בנושא. אבל נראה לי שמי שסובל מהפרעת אכילה לא בדיוק יילך וינדב את עצמו לטיפול, הוא הרי בהכחשת המצב ואין מישהו שיכול לשכנע אותו. אז מאוד מוזר לי שאי אפשר לכפות טיפול על אדם שנמצא בסכנת חיים. אני יודעת שהסוף של אחי יהיה רע ומר, ואני אלא אם כן משהו ייעשה עכשיו, אבל כולם אומרים לי שאי אפשר לכפות. אז מה לעשות?

דינה שלום,את צריכה להבחין אם זו הפרעת אכילה או לא,או שמא זה סתם דיאטה קיצונית שהוא עשה."תעקבי" אחריו כמו בלש ותראי את התסמינים של אנורקסיה אם את יודעת מה הם.במידה ויש לו תנסי לשכנע אותו כמה שאת יכולה שזה מסוכן לו מאוד ושאת דואגת לחייו.אם הוא לא יסכים-תשתפי מהר את ההורים ושהם יעזרו לו אפילו אם הוא לא רוצה.אני מאוד מקווה שירגיש טוב וישעזור לעצמו כי חבל שהוא יגיע למצבים קשים כמו אישפוז וכו'...תצרי קשר:(

אם הוא קטין, אזי אפשר לכפות את הטיפול "בקלות" רבה יותר, על-ידי השימוש בחוק. אם מדובר בבגיר (היינו, מעל גיל 18), העניין מורכב יותר. בכל מקרה, ברמה העקרונית, אני מסכימה עם מה שנאמר לך, שהרי אם אינו רוצה לשנות דרכיו, כל מאמציהם של כל הגורמים המטפלים, ויהיו המקצועיים והטובים ביותר, לא יצליחו מול עקשנותו. הרי יכולים להחדיר לו זונדה, במקרה קיצוני, להוציאו מסכנת חיים ולהביאו למשקל בריא, אך אם אינו מוכן לקבל את השינוי ולשמר אותו, הוא יצום שוב ועשוי להגיע לאותו המקום, ואולי אף לגרוע יותר, שוב. זו כמו כל התמכרות אחרת. אם אינך רוצה לצאת מזה, לא יעזור כלום.

ב"ה אי אפשר לכפות על אף אדם טיפול ולא מפני שאי אפשר, אלא מפני שרק האדם עצמו יוכל לעזור להציל את מצבו בצורה אופטימלית אם כמובן הוא ירצה בכך ולצערי זה התנאי היחידי להצלחה כלשהי של טיפול. אני לא מסכימה עם זה שאין מה לעשות תמיד יש מקום לשקף ולהסביר אודות הסכנה שיש בדבר ועם התמדה והרבה אהבה וחיבוק מצידך ומצד ההורים יכולים לקרב אותו במהלך הזמן לקבל עזרה ולרצות לעזור לעצמו בהצלחה עם הרבה הרבה סבלנות. במצב מסוכן למדי באמצעות מערכת משפטית ניתן לכפות טיפול. העניין הוא שזה מראש נתון לכישלון אם האדם עצמו אינו רוצה בטיפול ככה זה בחיים התפקיד שלנו לשקף אחד לשני היכן אנו טועים ולתת יד כמה שאפשר כדי שכולנו נצמח מזה למקום טוב יותר. גם אני חכמה בלתת עצות לא תמיד פשוט ליישם אותם. עדיין מומלץ לנסות ולא לוותר אם כמובן זה חשוב לך בהצלחה תעדכני אם יש שינוי או התקדמות אשמח לעזור המון אהבה הילה

אני כל כך מיואשת מכל המצב הזה.אני לא יודעת מה לעשות.אין בי צד קטן אחד שרוצה לצאת מהמחלה הזאתי.כולם מנסים לדבר איתי ואני חיה בעולם שלי ולא מבינה מה כולם רוצים ממני כי הרי אני מרגישה שאין לי שום בעיה.מבחינה גופנית אני מרגישה רע.תמיד מנסים לעשות לי בדיקות דם ולא מצליחים כי אין לי ורידים בגלל שאני אוכלת מעט,קשה לי ללכת ולעלות הביתה במדרגות,הלחץ דם שלי קצת נמוך.אני לא מוכנה להוסיף כלום לתפריט שלי.הורדתי הרבה בכמויות של האוכל.המצב רוח שלי רע מאוד,אני לוקחת כדורים ומחביאה אותם שמא זה יעזור לי.מה לעשות???????????.הצילו!!!!!!:(:(:(

את כותבת שאת לא רוצה לצאת מזה ומצד שני שואלת מה לעשות? תחליטי, את רוצה או לא רוצה? אם את רוצה שניעץ לך את דבר ראשון צריכה להפסיק עם כל ההרגלים המגונים שאת מספרת שאת עושה כמו להחביא כדורים ואני לא יודע מה עוד אחרי זה את יכולה לבקש עזרה אבל אם את לא רוצה לקבל בכלל עזרה איך את בכלל יכולה לבקש אותה?

זה הרי ברור שמצד אחד כ"כ רוצים להחלים ולהרגיש נורמלים ולאכול בלי נקיפות מצפון ומצד שני מפחדים לצאת מהמחלה שמא נשמין או שמא נהיה נורמלים והבגדים יהיו קטנים עלינו. אז נכון מאד שמצד אחד כ"כ כ"כ רוצים עזרה ממש זועקים לזה.. ומצז שני מעדיפים לא לעשות כלום... זה מה שנקרא לבקש עזרה ולא לרצות להשתמש בה. חמודה,אני כ"כ מבינה אותך... הלואי שהיו לנו פתרונות... הילונת... בשביל זה אנחנו כאן.. מחכות לעזרה שלך אבל לא מבטיחות להשתמש בה...

אני לא יודעת מה אני רוצה.קשה לי לא להחביא כדורים כי אני מפחדת שזה יעזור לי ואז כולם יגידו לי שהנה יצאתי מהדיכאון.זה מפחיד אותי מאודדדד.לדעת שיצאתי מהדכאון.אני גם לא רואה שיש לי בעיה .לא מבינה בכלל מה כולם רוצים ממני.אני אוכלת קצת לא הרבה אבל העיקר אוכלת

הי... מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות... התחלית טיפול עם פסיכולוג כבר בערך חודשיים.. הוא אומר שזה עדיין טרי... וחברות שלי לחצו עליי לקבוע תור לתל השומר לאיבחון.. חברה אחת כבר התאשפזה בגלל אנורקסיה... והם חושבות שגם אני ככה... הפסיכולוג שלי אמר בגלל שהטיפול שלי איתו עדיין טרי וחדש אז הוא לא ממש מכיר אותי הרבה ואני צריכה לתת לו צ'אנס.. והוא גם יברר אם זה מה שנכון לעשות.. אם אמר עוד שאני בעצם מכניסה טיפול אחר לטיפול שלו ומה יקרה לטיפול שלו.. והוא קודם רוצה לברר בכלל פרטים על תל השומר.. או ככה הבנתי ושהוא עדיין לא יכול לכתוב לי מכתב לתל השומר.. מה כדאי לי לעשות ללכת לאיבחון בתל השומר בכל זאת?! תודה!

זה חשוב שאת מתייעצת עם הפסיכולוג שלך לגבי קבלת טיפול נוסף. ואין ספק שחודשיים של טיפול זו עדיין ההתחלה. ובכל זאת, אני תמהה איך אחרי חודשיים, הוא עדיין לא גיבש הערכה מקצועית ראשונית. הרי הוא לא חייב לכלול במכתב אבחנות נוקבות ומרחיקות לכת, אבל לכתוב שם משהו... נראה לי שאם הוא מספיק מקצועי, הוא יוכל לעשות זאת. אבל עזבי את זה. אם את רוצה ללכת לאבחון בתל-השומר, פשוט תלכי. את לא צריכה את האישור שלו לכך ואת ממש לא צריכה את המכתב שלו לשם כך. ישמחו לפגוש אותך גם ללא מכתב ממנו. מבטיחה לך מניסיוני האישי.חוות דעתו חשובה, אבל עדיין את אדון לעצמך. איני יודעת מה ניסיונו בעבודה עם הפרעות אכילה, אך שם בהחלט מתמקצעים בכך. לכן, את יכולה ללכת לאבחון, ולשמוע את חוות דעתם של הגורמים המטפלים שם. הם גם יכולים להציע לך טיפול דיאטני וקבוצתי, מה שאינך מקבלת אצלו. כך תוכלי לקבל טיפולים אלו שם ואת הטיפול הפסיכולוגי אצלו (בתקווה שאת לא צריכה אשפוז מלא) כך תוכלי לקבל החלטה מושכלת יותר לגבי ההמשך. וחשוב שתגידי למי שיפגוש אותך בתל-השומר שאת מטופלת אצל פסיכולוג, על מנת שיוכלו לעמוד עמו בקשר ולבנות ביחד איתו (ואיתך, כמובן) את התכנית הטיפולית הכוללת. בהצלחה!

ב"ה כדאי יהיה לתת צ'אנס לטיפול הפרטני לפני שהולכים לתל השומר. הטיפול שם קשה ולעיתים טראומטי לא פחות ולכן שומרים אותו רק למצבים שאין מהם מנוס ואת עוד לא יודעת אם את נמצאת במצב הזה לכן בדקי כל אפשרות אחרת לפני שאת מגיעה לאשפוז, כי זה לרב התכנית שהם מציעים שם כשהם מאבחנים. בהצלחה המון אהבה הילה

את מבינה מה כתבת לי שם למטה בתשובה שלך?? שאולי אני עוד לא מוכנה לטיפול??!! ואם לא,אז מתי כן?אולי אני מוכנה ומפחדת שאני מוכנה?אולי אני לא מוכנה וסתם הולכת בשביל שאחרים ירדו ממני? איך אני ידע??? פליז הילה אני כ"כ מתוסכלת מעצמי. חנוכה שמח מאד (ושיהנו להם כל האנשים הנורמלים שאוכלים סופגניות!!!בלי מצפון!!!)

ב"ה אין חוקים!!!! לזמן יש קצב משלו לך יש קצב שמתאים רק לך ומה שמתאים לך לא בהכרח מתאים לי והפוך. ככה זה כל אחד והקצב שלו אין כאן שפיטה ואין כאן סטופר שאומר לך מתי כן מתי לא עדיף תמיד שתעשי את הדברים מתוך מוכנות פנימית מלאה ולא כי צריך באופן שכלתני. רק מתי שתהיי בחיבור רק אז זה יהיה יעיל ממש והזמן עושה את שלו וכל מה שאת עוברת בו. אני מניחה שהמשורר הגדול לא ברא עולם חסר משמעות ואת לא נפרדת מהבריאה שלו לכן אינני רואה שום סיבה שבבוא העת תגיעי לרגע שבו תרגישי מוכנה ממש לטיפול וגם תצליחי בו המון אהבה חיזוקים וחיבוקים הילה

אוקיי אז ככה...כל החיים שלי הייתי שמנמנה אבל בשנים האחרונות עקב משבר משפחתי העלתי המון במשקל. אני בת 17 1.64 ושוקלת 85 קילו. ניסיתי המון פעמים דיאטות, הקאתי, הרעבתי את עצמי....עשיתי נראה לי הכל. אבל זה פשוט לא מצליח לי... אני מאוד רוצה לרזות, זה מאוד חשוב לי ואני מוכנה להיות רצינית לגבי זה. אני רק צריכה קצת הכוונה...

הרי בעבור זה הם קיימים. אל תפחדי מזה אין לך מה להפסיד- דיאטנית וכד'.

ב"ה שמה עדי צין ואני מניחה שהיא תוכל ללמד אותך להשיג את מה שאת רוצה בשפיות דעת. יחד עם זאת אני לא ממליצה לך לעשות את הדברים ללא חוות דעת מקצועית. של פסיכולוג אולי? דיאטנית אחראית? ובדיקה אצל רופאת משפחה שתאשר אם את אכן צריכה הכוונה בנושא. בכל אופן עדי צין אינה רופאה אבל היא מתעסקת בשיטה ועושהסדנאות שבהחלט יכולות לעזור לך לרדת באופן שפוי מבוקר ובריא. טלפון.. 0523320900 בהצלחה תעדכני אם חל שיפור המון אהבה והרבה ימים מאירים של שמחה הילה

כמה בכיתי.... זה כל כך נכון....כשראיתי את כל התגובות....זה שבר אותי....אני יודעת את הכל אבל אני פשוט מדחיקה!!!!עד שיבוא הבום... נכון לא ניסיתי אפילו להילחם בזה.... מה אני אעשה???זה הדבר היחיד שיש לי בחיים שעושה לי טוב!!! אני מחכה לימים שלא יהיה אף אחד בבית....אני מתרגשת.....אין לי שום דבר כל כך מרגש אחר להחליף בו......ניסיתי זה לא אותו דבר..... זה פשוט כל כך כייף....וגם ההרגשה....אני לא מצליחה לתאר את ההרגשה הטובה.... ברור שזה לא האוכל.... זאת ההרגשה ......

מותק, יודעת למה את מתכוונת- לפעמים האוכל הזה שמחכה הוא הטריגר, ולפעמים סתם התחושה של אחרי היא תחושה מטוהרת, מבטלת כאילו את מה שאכלנו, נותנת הרגשה שעשינו לעצמנו טובה, אבל כולנו יודעות שזה נורא לא טוב. עזבי את השיניים וכל זה- כמו כולנו- את בטח נותנת חשיבות רבה הרבה יותר למשקל שלך מאשר לבריאות השיניים- הבה נודה בזה (את מוזמנת בהחלט לתקן אותי אם אני טועה). לגבי המשקל- לא יודעת בדיוק את רזי העניין אבל איכשהו להקיא מוציא מאיזון את המלחים בגוף, לכן עושים במשקל. אז אם זה יעזור- מה טוב. ולמה בעצם להקיא בכלל אם אפשר שלא? אל תאכלי את מה שנותן לך "דרייב" להקיא- אפילו תאכלי בתמורה לימים האלה קצת פחות. הנזק של ההקאה יותר מידי גדול. אל תקיאי כל יום. זה כמו גמילה מסיגריות... בהתחלה תורידי את המינון, את מכורה... אבל די. את יכולה לצאת מזה, ואיפלו ביתר קלות ממה שאת חושבת, זה לא הופך אותך למשוגעת או לא שפויה או חולת נפש. לצערי, זה אפילו טיפה נורמלי, לדעתי זה כמו שאמרתי- התמכרות לכל דבר- לכסיסת ציפורניים, לסיגריות, כל דבר שמעט ממכר- גם זה נמנה עם הממכרים. אז כל יום שאת לא מקיאה את "קונה" לעצמך נקודות. בהצלחה מאמי!!! זה לא קשה כמו שזה נראה!

ב"ה להתחבר לרגש ולבכי שמגשר לעולם הרגשי זה מעשה אמיץ לאור העובדה שההרגל המוכר שלך הוא לברוח להקאה ולשחרור כביכול שהיא מעניקה לך מנותקת לגמרי מרגש מהחיים. אני מחזיקה לך אצבעות להמשך אל תוותרי הימים שאת לא מקיאה שווים הרבה יותר מהימים שאת מקיאה הרבה חיזוקים להמשך והמון אהבה הילה

היום הלכתי להתעמל...האנדרנאלין חוגג....למרות שיש לי דלקת ברגל....וכואבת לי....אבל הצלחתי להתעמל...והיה ממש כייף...לפחות זה גם מכפה על מה שאכלתי בשבוע הזה...קצת הגזמתי...אם אפשר לקרוא לזה קצת..... טוף מקווה שיהיה כייף בהמשך... וחג חנוכה שמח לכולםםםםםםםםםםםםם אוהבת... מעיין

הי ניסית פעם להישתמש בבן גיי או וולטרן המשחות?! אני עכשיו התחלתי עם וולטרן.. חושבת שזה עוזר! וחוץ מזה מה אכפת לך לכי לפיזיותרפיה כבר, את תהני ממש! אני הייתי נרדמת על המיטה! :)

מה אתם מציעים לי?

ב"ה אתה מוזמן לספר קצת יותר כדי שאוכל לכוון אותך חג שמח :-)

אני שותה בקבוק קולה כול יום או קולה או מיץ ענבים ואוכל הרבה לכם

חג חנוכה שמח....נקווה שלא נשמין בגלל החג הזה... ושיהיה לכולם שמח...כמה שאפשר.... אוהבת מעיין

חג חנוכה שמח ומאיר!!!! ושבאמת יהיה שמח רק שמחח לכולםםם!!! תשמרו על עצמכן/ם אוהבת אני

ב"ה חג שמח לעוד הרבה ימים מאירים שבדרך .... המון אהבה הילולה :-)

את יכולה להסביר לי תופעה מוזרה?? התחלתי בטיפול פסיכאטרי אצל פרופסור מומחה, הוא מאד נחמד וכיף לי לדעת שאני בטיפול אבל... היתי אצלו רק פעם אחת והוא כבר שולח אותי לדיאטנית שתתן לי תפריט יומי. אני לא מבינה איך בדיוק הוא חושב שאני יאכל מה שהיא תגיד לי?? הרי אם יכולתי הייתי עושה את זה לבד לא??ואיך בדיוק אני יתגבר על הצורך להקיא או לשלשל את מה שאני יאכל?? הוא מצידו אמר שאני חייבת להתחיל עם דיאטנית??? (אני 1.66 ושוקלת 43) מה אני עושה???? פתאום גם נראה לי מטורף שאני בטיפול. איכססססססססססססססססססס אני שונאת אותי.

בגלל שאת "שונאת" את עצמך כ"כ תשמיכי בטיפול!!!!! אל תותרי תזכרי שהית אצלו פעם אחת.. וזה לא חדש לך שאת צריכה לעלות במשקל זה נשמע מפחיד אני מבינה אותך!!!! אבל אין לך מה להפסיד.. ללכת לדיטאנית..את לא חייבת לאף אחד כלום אבל שווה לנסות יהיה לך נוח תמשיכי לא יהיה נוח תגידי ביי ביי ותלכי זה לא קשה כ"כ.. תזכרי שאת עושה הכול בשביל עצמך ולא בשביל אף אחד אחר! אם הית שונאת את עצמך כ"כ לא הית מעונינת ללכת לטיפול ולנסות לטפל בבעיה... ככה לפחות אני חושבת! יש לך תקווה ואת רוצה לצאת מזה אז אם כבר התחלת תמשיכי ותלכי על "כול הקופה" אל תפחדי.. יהיה בסדר!!! בהצלחה בטיפול ותשמרי על עצמך...

בצעדים מדודים. את תהיי חייבת לאכול מה שהדיאטנית תגיד לך, אחרת אין כל ערך לזה שבכלל תלכי אליה. הטיפול בהפרעות אכילה חייב להיות משולב. ונשמע שהוא פסיכיאטר אחראי ומקצועי, שיודע שאם מצבך הגופני יהיה ירוד (והרי זה אף יכול להגיע לידי סכנת חיים), לא תוכלי לעשות שום עבודה רצינית על הנפש. הדברים צריכים להיעשות במקביל. אז קדימה, שנסי מתניים, ולעבודה! אל דאגה, רוב הסיכויים שאף אחד לא מצפה שתוף שבוע-שבועיים תתחילי לאכול כאילו מעולם לא היתה לך הפרעת אכילה. צעדי תינוק... ויהיה בסדר, אם רק לא תשתפני ותסמכי על הגורמים המטפלים בך.

ב"ה לפחות שתדעי מה לאכול שתדעי איך אמור להיראות תפריט יומי מסודר ושאת בזמן שלך בקצב שלך כל פעם תוסיפי משהו מהתפריט הזה עד שתעמדי בו זה תהליך אפילו שהוא אומר שאת חייבת לעמוד בו הכי נכון שתקשיבי לעצמך וככל שתלחיצי את עצמך כך תתרחקי מעצמך יותר ולא תרצי לעשות את זה. לכן עדיף שתעשי את זה לאט ותתרגלי כל פעם טיפה יותר. כדי שזה יצליח את צריכה לרצות בזה. אני חושבת שזה מה שעושה את ההבדל ואולי את לא מוכנה לזה לבינתיים? המון אהבה יפה הרבה ימי חג מאירים הילה

אוי אלישבע אני כל כך מבינה אותך! הן כולן מה זה צודקות... אבל זה כל כך לא נראה קל כמו שזה נשמע. אבל אני מאמינה שמהניסיון שלהן הן יודעות מה הן אומרות... את יודעת אני בערך 142סמ ושוקלת 32.5 בת 23. ומה שאני אוכלת כל היום זה רק ירקות מבושלים.. פרוסת לחם זה משהו מיוחד בשבילי...יוצא דופן... ואחכ אני כמובן דואגת לשלשל את האוכל, אני לא מקיאה לא הולך לי... התרגלתי לשילשול אפילו עם חוקן... היה לי תור לדיאטן שהופנתי ע"י רופא גסטרולוג כי יש לי גם מעי עצבני... לא הקשבתי לדיאטן בשיט ועכשיו ביטלתי את התור האחרון ולא קבעתי חדש.. לא רוצה בשביל מה?! אבל אני מניחה שהדיאטנית שנתנו לך מומחית בהפרעות אכילה ותוכל לעזור לך הרבה יותר כי היא מבינה את הבעיה שלך לא כמו מה שהיה לי... אז אני מאחלת לך המון הצלחה!

הי לכולם.... מה לעשות???אני מיואשת....לגמרי..... אני מקיאה כבר מעל שנה!!!! כל יום!!!!! זה כל כך קל.....אני רק מתכופפת והכל יוצא חלק.....זה יותר מדי קל!!! אני אפילו מקיאה ירקות........... אני לא דוחפת אצבעות.....לא מרגישה רע.....(גופנית).... אפילו אוכלת ישר אחרי זה... זה כל כך מפתה!!!!! מה לעשות??????????? לא רוצה ללכת לטיפול !אני כבר בטיפול !!!זה לא עוזר!

באמת מפתה כשהכל יוצא חלק כ"כ (במיוחד שאני יכולה לשבת שעה!! עד שיוצא לי משהו) אבל תחשבי על הנזקים הגופניים הנוראים שיקרו לגוף שלך אם תמשיכי ככה.. זה לא יפתה אותך לרוץ כ"כ מהר.

תקשיבי ותקשיבי טוב!!! שנההה?????? אני לא רוצה לתאר את מצב השיניים שלך את מצב המערכות בגוף שלך שאת לא מתארת לעצמך מה הולך שם! את לא מרגישה רע גופנית??..את יודעת למה?..כי הגוף מוצא את כול הדרכים לחפות על החסר על מה שאין..אבל מגיע גם שלב שהוא לא יכול יותר! ומה אז???? מה אז תעשייי??? זה לא שווה את זה! תאמיני לי.. התנסתי בזה אני מכירה את ההרגשה הזאת ללכת ול"התרוקן"..זה עינוי לא משנה אם זה יוצא חלק..או לא זה עינוי! אני גם יודעת שזה הרגל שבנית לעצמך והגוף שלנו עובד על הרגלים מה שתרגילי אותו זה מה שהוא יידרוש... אז אני לא אומרת לך שממחר שזהוו אל תקיאי יותר הרי זה לא אפשרי כי את רגילה לזה אבל אני אומרת שלאט לאט כול יום תנסי כמה שפחות להמנע מזה... לאט לאט.. הכול לאט לאט הכול זה תהליך אחד גדול שום דבר זה לא הוקום פוקוס! אנחנו לא יכולים לעזור לך רק את יכולה לעזור לעצמך! באסה לשמוע את זה..אבל זאת האמת רק א-ת יכולה ל-ע-ז-ו-ר לעצמך!!! ואת יכולה.. הטיפול לא עוזר.. אז תחפשי משהוו אחר חייב ליהות משהוו שיעזור תשלבי דיאטנית פסיכולוגית פסכיאטר מה שאת צריכה רק תעשי עם זה משהוו על תשארי ככה כי זה רק הולך ומדרדר וחבל! את יקרה וחשובה אל תתני לעצמך לפול עוד! תשמרי על עצמך ותרגישי טוב.. ותכתבי לעצמך או פה.. תנסי להרגיש תנסי להביע את הרגשות שלך.. רגשות זה דבר שבולמיות שוחכות במשך הזמן:(וזה עצוב...וזה לא ככה רק אצל בולמיות בכללי בה"א הרגש נעלם לאט לאט... תתני ביטוי לרגשות תדברי על מה שמציק לך זה יעזור תפתחי דברים...דברים שסגרת דברים שאת לא רוצה לדבר עליהם כי זה כואב.. אני לא באמת יודעת אצל כול אחת/ד זה מתחיל ממשהו אחר.. שבכול מקרה תטפלי בבעיה אם את לא תעשי את זה אף אחד לא יעשה את זה! :)

לא מחר! היום!!! שמת לב לסתירות בדברייך? "לא רוצה ללכת לטיפול"... "אני כבר בטיפול"... אני חושבת שיש בסתירה זו כדי לרמז על היחס האמביולנטי שלך למצב שבו את נמצאת. והרי לך סתירות נוספות - מחד, את שואטלת מה לעשות, אך מאידך את מרמזת בדברייך שההפרעה מפתה, שזה בא לך בקלות. את אומרת שאינך מרגישה רע (גופנית), אבל אין ספק מנימת דברייך שמצבך הרגשי, איך לומר זאת בעדינות, לא משהו. ולא הצלחתי להבין מהודעתך מה את רוצה מעצמך. האם את רוצה לשנות את המצב בו את נמצאת? אם כן, יקירתי, הטיפול הוא דרך נפלאה ומבוקרת לעשות שינויים. לא נרפאים ברגע, כי אם לאחר תהליך ארוך של שינוי עמדות ודפוסי חשיבה, שטמועים עמוק בתוך הנפש. רק לאחר שמגלים את הרגשות ההרסניים והקשים, שעליהם שומרת יפה-יפה הפרעת האכילה, רק אז ניתן להירפא באמת. את כותבת שאת מקיאה כל יום. האם את בכלל מנסה לעצור את עצמך, לעשות משהו שונה ממה שאת כ"כ רגילה לעשות הרבה מאד זמן, האם את באמת מתמודדת באומץ, או שאת פשוט ממשיכה את קו חייך הרגיל עד כה, תוך שאת פותרת את עצמך בזה שאת בטיפול??? תעני לעצמך בכנות על השאלות הללו. שום דבר לא ישתנה, אם לא תקבלי החלטה מודעת, אמיצה ותוך מחויבות עמוקה שאת עצמך עושה שינוי.

ב"ה זה חייב להיות נסיון עכשוי כל פעם נסיון עכשוי אחר עד שזה מצליח ונעלם אט אט זה לעולם אל יסתיים מחר אם את חושבת כל הזמן על המחר ועל הסוף שלו ואולי על ההתחלה שלו זה כן יכול להיגמר עכשיו לכמה שעות ואחכ עוד כמה שעות בלי לחץ עם כוונה ברורה להצליח, בלי שפיטה, בלי ציפיה. המקסימום שלה יהיה רגעי. אחכ אלוהים גדול תחליט כל פעם כל רגע מחדש לעכשיו בלבד תגדילי את הזמן שלך ורק כך בלי לחץ עם הרבה סבלנות תוכלי להשיג שליטה נבונה בבוא העת. בהצלחה המון אהבה ספרי על עצמך.... הרבה ימים מאירים :-)

יואו אני כלכך מתוסכלת מעצמי!!! אני מרגישה כאילו אני מתחלקת לשתי אנשים ונלחמת עם עצמי...וחושבת רק עלזהההההההה אני קוראת..ורואה על עצמי במו עייני את הדברים הנוראיים שהמחלה הזאת עשתה לי...ואז אני חושבת...אני יילך לאכול תראי מה את עושה לעצמך..ואז אני אוכלת..ופשוט בוכה ורק צועקת עלעצמי בתוך הראש כאילו...למה עשיתי אתזה למההה אני לא יכולה יותר עםזה וגם ספורט אני לא יכולה לעשות בשביל לשרוף אתזה...כי אמא שלי ביטלה לי ת'מנוי בחדר כושר כדי שאני לא ישרוף קלוריות והיא לא מרשה לי לעשות שום דבר שהוא פעילות!! אני מרגישה כמו פדלאה...ובלי שום קשר ללשרוף קלוריות אני נורא אוהבת לעשות ספורט זה נותן לי הרגשה טובה כזאת...ועכשיו ''אסור'' לי רק עם אני יעלה עוד כמה קילו אבל אני לא מסוגלתתתת הגוף שלי כלכך מגעיל ונמאס לי כבררררררר נמאס לי טלי!

אני שולחת לך חיבוק איפה שאת לא נמצאת!!!! אני ממש מזדהה אני מרגישה כמוך.. אמא שליי עוקבת אחרי ב7 עיניים ונמאס לי כ"כ נמאס לי מזההההההה פעם הרגשתי כ"כ רע שהיא לא היתה מסתכלת לא היתה שמה לב לכלום הייתה אטומה כ"כ אטומה ועכשיוו היא לא עוזבת לא מרפה ממני!!! אם אני ידלג על ארוחה צרחות כאילו מה!!! אני יודעת שלמרות כול זה שנמאס לי וכו וכו אנחנו צריכות להעריך את זה שיש לנו הורים שדואגים לנוו זה מראה על איכפתיות ואהבה ואם אני לא טועה קראתי שמישהי רשמה לך(אני לא זוכרת מי סוריי)שאם לך הייתה בת עם הפרעות אכילה בטח לא הית נישארת אדישה וזה גרם לי לחשוב איך אמא שלי מרגישה ואני מצליחה להבין אותה קצת יותר אבל עדיין ההרגשה הזאת.. שעכשיו שומרים עלייך ומפקחים עלייך במיליון עיניים דיי מעצבנת!!! פעם אפילו היתי חושבת שהנה אני יעלה כמה קילו והיא תראה שהכול בסדר ותעזוב אותי ואני יחזור ליהות אותו דבר אבל אני מבינה שלחשוב ככה זה אשלייה אחת גדולה בסופו של דבר את לא עושה את זה בשבביל אמא אבא שלך את עושה את זה בשביל עצמך בשביל ליהות בריאה ולחיות... אני מאמינה שאפשר לצאת מזה בסופו של דבר הגוף בנוי על הרגלים תלוי איך אנחנו מרגילים אותו.. ואם נאכל מאוזן ונשמור על זה אז אולי גם לא נעלה כ"כ במשקל אני לא באמת יודעת אני רוצה להאמין שזה ככה... כי אני לא באמת רוצה לעלות במשקל זהוו בינתיים מה שהיה לי להגיד אל תשארי לבד עם הרגשות והמחשבות תכתבי אפילו לעצמך או פה:) פורום מדהים!!! הכי חשוב תשמרי על עצמך!!! יש מי שדואג ואוהב אותך צריך להעריך את זה!

ב"ה אני מבינה שזה קשה אני שולחת לך חיבוק ענקי אולי הדרך תוביל אותך למקום נחמד וזה לא יהיה כל כך נורא זה רק מפני שרוצים בטובתך אגב לעיתים עולים במשקל בעקבות פעילות גופנית בגלל מסת שריר שעולה אז זה לא תמיד הכי דיאטטי על המשקל כשעושים את זה בהגזמה כמובן שהחג יאיר לך הרבה אהבה יפה חיבוקים וחיזוקים

אני בכל זאת חושב שממש לא בסדר מצד ההורים שלך שהם ככה מתערבים לך בחיים אני חושב שאת צריכה להסביר להם שעם איומים הם לא ישיגו כלום

הייי הילה אתמול עשיתי נסיון להתקשר למשהי שעושה טיפולים קינסיולוגים . ( חברה של הבן שלי , מסתבר גם היא עברה טיפול כזה מזמן וממנה הטלפון ) לא שהיה לי בכלל קל לדבר איתה על זה , אבל יצא , בכל אופן כמו שאמרתי עשיתי נסיון ולא עמדתי בו , למה ??????? כי נכנסתי להתקף חרדה מפחיד , אפילו לא הצלחתי לשמוע אם משהו בכלל ענה לי לטלפון . הרגשתי שאני עומדת להתעלף . יש לי בעיה רצינית עם נושא ההרזיה , גם בחיי היום יום , אני יוצאת לרחוב ותכף תחושת המועקה עולה לי בנשמה וחסר לי אויר , אם אני ארזה אז שוב יקרה לי........ איך בכל זאת אני יכולה לטפל בעצמי בלי לסבול את התקפי החרדה האלה שלא עוזבים את חיי ואת נפשי המעונה ???????? חתולת אשפתות.

ב"ה ושאולי היא תבוא איתך לפגישה הראשונה ולתת פוש כלשהו מה את אומרת?.. תשאלי אותה, זה עשוי לעזור המון אהבה בהצלחה הילולה

ב"ה אם את אישה, ומשתמשת בתחבושות, אך בעיקר אם את משתמשת בטמפונים, קראי הודעה זאת וספרי לחברות. לגברים המקבלים הודעה זו, העבירו אותה לחברות, אחיות, אמהות, בנות וכו'. תודה! בידקי את התווית של התחבושות ההיגייניות או הטמפונים בפעם הבאה שאת קונה אותם, ובדקי אם את מזהה סימנים מוכרים הרשומים בהודעה הבאה: אין פלא שכל כך הרבה נשים בעולם סובלות מסרטן צוואר הרחם וגידולים ברחם. האם שמעת שיצרני טמפונים מוסיפים אזבסט לטמפונים? למה שיעשו כך? מכיוון שאזבסט גורם לך לדמם יותר, ואם תדממי יותר, תזדקקי ליותר טמפונים. למה זה לא בניגוד לחוק אם אזבסט כל כך מסוכן? מכיוון שלמרות כוחות השוק, בכל חכמתם (?), לא מייחסים טמפונים כחומר מתעכל, ולכן לא מייחסים אותם כמסוכנים. מגזין Essence? ציין שני יצרנים של טמפונים אלטרנטיביים. היצרנים הם Organic Essentials (1-800-765-6491?) Terra Femme (1-800-755-0212?). אישה שקבלה את תואר הדוקטור (PhD?) שלה מאוניברסיטת קולורדו שלחה את האינפורמציה הבאה: "אני כותבת זאת מכיוון שלא מיידעים נשים בנוגע לסכנות של משהו שכולנו משתמשות בו: טמפונים. אני משתתפת בקורס במהלך חודש זה ולמדתי רבות אודות ביולוגיה ונשים, כולל היגיינה נשית. לאחרונה למדו שטמפונים הם למעשה מסוכנים (מלבד החשש ל-TSS?). לאחר שלמדתי זאת בכיתה, רוב הנשים זעמו על תעשיית הטמפונים, ואני מתכוונת לעשות משהו בנידון. תחילה, אני רוצה ליידע את כל מי שאני מכירה, ושליחת דוא"ל היא הדרך המהירה ביותר שאני מכירה. והנה הסקופ: טמפונים מכילים שני דברים המזיקים פוטנציאלית: ריון (לספיגה) ודיאוקסין (כימיקל המשמש להלבנה). תעשיית הטמפונים משוכנעת שאנו, כנשים,זקוקות לתוצרים לבנים בכדי להתייחס לתוצר כטהור ונקי. הבעיה היא שדיאוקסין עשוי ליצור בעיות חמורות מאוד בנשים. דיאוקסין הוא חומר קרצינוגני פוטנציאלית (מחולל סרטן) והוא רעיל למערכות החיסון והרבייה. הוא קושר גם לאנדומטריוזיס וספירת זרע נמוכה בגברים. בשני המינים, הוא מחליש את המערכת החיסונית. בספטמבר האחרון, סוכנות הגנת הסביבה (EPA?) דיווחה שאין רמות "קבילות" של חשיפה לדיאוקסין מכיוון שהוא מצטבר ומתפרק באיטיות. הסכנה האמיתית מתחילה במגע חוזר (Karen Couppert- Pulling? the Plug on the Tampon Industry?"(, ונראה ששימוש של 4-5 טמפונים ליום, חמישה ימים בחודש למשך 38 שנים הוא "מגע חוזר", אתן לא חושבות? ריון (rayon?)תורם לסכנה שבטמפונים מכיוון שזהו חומר בעל כושר ספיגה גבוה. לכן, כשסיבים מהטמפונים נותרים בואגינה (מה שבדרך כלל קורה), הם יוצרים קרקע עשירה להצטברות דיאוקסין. הם נותרים זמן ארוך בהרבה ממה שטמפוני כותנה היו נשארים. זאת גם הסיבה שבגללה TSS (Toxic Shock Syndrome?) יכול להופיע. מה האלטרנטיבות? שימוש במוצרי היגיינה שלא עברו הלבנה והעשויים מכותנה בלבד. גם מוצרי היגיינה אחרים כמו תחבושות מכילים דיאוקסין, אך הם לא מסוכנים כל כך. מה תעשי אם את לא יכולה לוותר על טמפונים? השתמשי בטמפונים העשויים 100% מחומר לא מולבן. לצערנו, יש מעט מאוד חברות המייצרות טמפונים בטוחים. ניתן להשיגם בדרך כלל רק בחנויות בריאות. ארצות מסוימות (גרמניה, שוודיה, קולומביה הבריטית וכו')דרשו לעבור לטמפונים הבטוחים בעוד שבארה"ב החליטו להשאיר את הצרכניות בחשכה ולא לידע אותן על כך. בשנת 1989, פעילות בבריטניה הקימו מסע תעמולה כנגד הלבנה בכלור. שישה שבועות ו-50,000 מכתבים מאוחר יותר, יצרני מוצרים סניטריים עברו להלבנה בחמצן (אחת השיטות ה"ירוקות" הקיימות בשוק, מגזין MS?, מאי/יוני1995). מה לעשות עכשיו? ספרי לאנשים. ידעי אותם. אנו מנוצלים על ידי התעשייה והממשלה. בואו נעשה משהו בנידון! אנא, כתבו לחברות (Tampax (Tambrands); Playtex, O.B?), ניתן למצוא את הכתובות או הטלפונים על הקופסאות. תיידעו אותן שאנחנו דורשות מוצר בטיחותי. טמפונים מכותנה מלאה ללא הלבנה. בכדי לא לוותר על השפעת המכתב הזה, אני מציעה שכל אחד שרוצה להעביר אותו הלאה, בבקשה, העתיקו אותו והדביקו להודעה חדשה. כך לא תתמלא ההודעה בחצים אנא התייחסו לכך ברצינות. אנא העבירו הודעה זו לכמה שיותר נשים. תודה לכולם

הילה.. אז במה להשתמש??? מעיין.

ב"ה אולי אפשר להתקשר לטלפונים שיש שם ולברר ולהתעקש על תשובה מהיצרן לגבי העניין הזה חברה שמכבדת את עצמה חייבת לענות על זה ולפי התשובה תשקלי את צעדייך ואת מה באמת לרכוש. נשיקות :-)

קראתי פה שאמרו שלאנורקסיות יש כולסטרול גבוהה!!! השאלה שלי איך זה באמת יכול ליהותתתת??? גם אני עשיתי בדיקת דם לא מזמן ויצא לי כולסטרול גבוהה ואין לי מושג איך אני לא נוגעת בדברים עם שומן או עם כולסטרול אז איך זה יכול ליהותתת??? אשמח לקבל תשובה.. תודה

ב"ה כשהגוף נמצא במגננה עקב הרעבה עצמית חריפה התגובה המאוד אינסטנקטיבית שלו היא לייצר דברים אחרים באופן מוגזם זה יכול להיות המוגלובין גבוה מאוד אפילו שהברזל נמוך ומאגרי ברזל ששואפים לאפס וזה יכול להתבטא גם בהגזמה עולה של כולסטרול במילים אחרות שומנים בדם אם אני לא טועה ברגע שהגוף מזהה שרמת השומן יורדת הוא מתחיל לייצר לבד וזו בין היתר הסיבה לעליה בכולסטרול והצורך של הגוף בהגנה שומנית כלשהי רק שהשומן הזה עתיד לפגוע בלב ולכן יש לדאוג למקור אחר של שומן בגלל הסכמה שיכולה להיווצר מעליה של כולסטרול הביטוי ההולסיטי של זה, יכול לנבוע ממתח נוראי וגם סוג של הגנה, התגוננות. שומן ברמה ההוליסטית שווה "הגנות" מיותר לציין מדוע הגוף זקוק להן ומדוע הנפש זקוקה להן מעבר לעובדה שהגוף בליצשום קשר לשום דבר יכול לייצר לבד כולסטרול שלא מותנה באכילה של ביצים או שומן או בשר או מה שלכאורה בשפה המקצועית גורם לזה. יש שלב שהגוף מייצר אותו לבד גם אצל אנשים שלא הרעיבו את עצמם והדרך להרגיע את זה היא להירגע ולדאוג לאיזון פיזי נפשי רגשי כאחד. אכילה של מזונות בריאים, התנהגות מאוזנת באכילה ומחשבות טובות. יש כאלה בסין שעשו מחקרים על זה ועלה מתוך מחקר שהמחשבות שלנו משפיעות ללא היכר אח"כ על המצב הפיזי שלנו. מחשבות רעות יוצרות מצב של מחלה מחשבות טובות יוצרות איזון נשמע דיבילי אולי אבל זה הוכח מדעים ע"י ניסוי במעבדה ידוע שלאנשים שמרעיבים את עצמם לא חסר מחשבות רעות והלקאה עצמית בשפע רק זה לבד יכול ליצור כולסטרול גבוה איבוד מגנזיום ועוד הרבה דברים חיוניים לגוף המון אהבה למחשבה שבוע טוב הילה :-)

אני מאמינה בזה שהמחשבות שלנו משפיעות על המצב הנפשי ופיזי כאחד.. אבל הקשר בין זה לכולסטרול לא מובן לי חחח למרות שאני מבינה שיש מחקרים שמוחיכים את זה. בכול אופן שאלתי... עכשיו אני במצב שאני אוכלת עדיין לא מאוזן יש ימים שזה יותר מידי ויש ימים שזה פחות מידי.. הרעבתי את עצמי שנה וחצי...עכשיו אני כבר לא מרעיבה את עצמי מה את חושבת שכדי לאכול כדי לאזן את הכולסטרול אגב בקשר למוגלובין הוא גם גבוהה זה 15 נקודה משהוו חח לא זוכרת ממש אבל לאחת שלא נוגעת בבשר זה דיי מוזר למרות שהרופא שלי אמרה לי שזה לא נורא כול עוד זה לא עובר תנורמה והנורמה זה 16 והמוגלובין שלי זה 210 שזה המוןןןןןןןןןןןןןןןןן אמרו לי שרק לאנשים שמנים צריך ליהות מוגלובין כזה ולא למישהי בתת משקל....בכול אופן אשמח אם תגידי לי מה את חושבת ומה כדאי לעשות?!? תודה רבה על הכול ותשמרי על עצמך בקור הזה!! :)

שלום, אני בת 22, 170 ושוקלת 79. לפני שנה שקלתי 74 ועשיתי דיאטה שלושה חודשים והגעתי ל 64 ק"ג. אני נואשות מנסה להוריד במשקל אבל לא מצליחה, אני אומרת כל יום מחר אני אתחיל ובנתיים אני מרגישה שאני צריכה לזלול כמה שיותר לקראת יום למחרת וחוזר חלילה. אני כבר משתגעת. הגעתי למסקנה שאני צריכה ליווי של דיאטיקנית שתבנה לי תפריט (אני סטודנטית ולא תמיד יוצא לי לאכול מסודר) שיתאים לי. הבעייה היא שעבור תור לדיאטיקנית מטעם קופ"הח צריך לחכות כמה חודשים. אני מנסה לחפש דיאטיקנית פרטית ואני לא מוצאת. איפה אני יכולה למצוא? אולי תוכלו להמליץ לי? אני ממש נואשת כבר.

ב"ה הדבר הראשון שהוא בגדר אויב של דיאטות תמיד מקורו בלחץ. אם תנסי לומר לעצמך שלא משנה מה, את מנסה ואם לא הולך את ממשיכה בלי לחץ ובלי שאיפה להישגים מידיים. זה עשוי בהכרח להצליח אם את עושה את הדיאטה לבד יכול להיות מאוד שאת עושה אותה בחוסר תבונה. יכול להיות שאת קשה עם עצמך יותר מידי יכול להיות שהתזונה שלך היא כל כך לא מפרגנת ומשום כך יש לך גם צורך לזלול יכול להיות שזה עצבים ולחץ וככל שתרגיעי אותם ייטב בעבורך תנסי את זה פשוט בלי לחץ זה אמור לעבוד אני מציעה לך במקביל לפנות לפורום של בלה אגמון ולהיפגש איתה נקרא "הרזיה ללא דיאטה" שווה לך לנסות המון אהבה בהצלחה הילה :-)

תודה הילה, אני אנסה :)

אני לא מאמינה שיום שישי עובר לי ככה....חברות שלי ביטלו את היציאה שלנו...אז נראה לי שאני נשארת יום שישי בבית...עד שאני יוצאת יום שישי...פשוט נהדר...אוף ועוד בכלל אני לא שולטת בעצמי עם האוכל...אני אוכלת הרבה שטויות...נמאס לי מהחיים האלה.....אוף קיצר שיהיה לכולם שבת שלום.... מעיין

ב"ה מאוד חורפי אני מקווה שעכשיו את בטוב בלי שום קשר אני יודעת שבחורף יש נטייה לאוכל דברים מלאים יותר לא שזה מענין אותך אבל לידע כללי אולי זה יכול להסביר את המצב ולהקל במקצת מזה שתקבלי את זה המון אהבה יפה שבוע טוב :-)

לרופאים שלום! אמי אשה מעל גיל 90 הובהלה לבית החולים בגלל התייבשות. הדבר נגרם בגלל שהיא מסרבת לאכול באופן כמעט מוחלט מזה שבוע וחצי. בשנה האחרונה היא נהגה לאכול מעט ולכן השלימו לה עם אנשור ובחודש או חודשיים האחרונים גם עם סקנדי שייק. בבית החולים אזנו לה את מצב האלקטרוליטים וניסו להאכילה בצורה רגילה אבל היא סרבה.לכן היא מקבלת הזנה דרך זונדה. שאלתי, מה אפשר לעשות כדי לעורר לה את התאבון כדי שתאכל בדרך קונבנציונלית? מצפה לתשובה מהר ככל האפשר. תודה רבה.

ב"ה אבל אני הייתי מניחה לה היא לא סתם לא רוצה לאכול לאכול דרך זונדה נשמע לי בגיל הזה כמו פשע ואת בטח תגידי לי שאם לא דואגים שתאכל הוא פשע אבל לא את ולא אני יכולים לקבוע דבר שכזה אלא אם כן היא חולה ואז הסוגיה משתנה בגיל הזה לא אמורים לאכול הרבה בכל מקרה והדברים שיהיה עליה לאכול הם מרוכזים ומעטים אפשר גם לרסק לה אוכל ולתת לה את זה כמו שתיה, אני מניחה שהיא שותה לא? אולי כואב לה אולי יש לה פצעים בוושט? אולי פיזית קשה לה לאכול? אני לא יודעת אם היא חולה או לא אבל יש סיבה לכך שהיא לא רוצה לאכול והבכוח שלכם מאמלל אותה יותר זה פשע לחיות כך את השנים האחרונות יכול מאוד להיות שאם תניחו לה היא תרצה לבד יכול להיות שהיא רוצה כבר למות? חשבת על זה?? אם כן, אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להתערב לה בזה, שוב במיוחד בגיל הזה זו החלטה שלה מאחר ואני לא מכירה את הסוגיה אני לא רומזת לך שצריך לתת לה למות אבל אולי זה מה שהיא מבקשת ולטפל בדיכאון בגיל זהה זה כמעט בלתי אפשרי אני מציעה לך לפנות למתמחה תוזנתי ודרך זה להתאים לה תזונה שתהיה לה טובה אינשור וסקנדישק לא יכולים להתחרות עם אוכל ובינינו זה גועלי לחיות רק על זה ויכל להיות שהיא פשוט לא רוצה את מדברת איתה? היא מתקשרת בכלל?? היא בריאה פחות או יותר??? היא לבד?... מה קורה באמת? מה את באמת יודעת על המצב שלה?? בכל אופן המסר שלי הוא להיות רכים איתה וכמה שפחות עם כוח אולי התשובה שלי מקוממת אבל זה החיים שלה ולא אני ולא את יכולים להחליט בשבילה המון אהבה בהצלחה שבוע טוב הילה

שלום רב, כבר מספר חודשים אני סובלת מדיכאון קשה. לאחרונה הבחנתי בתופעה מוזרה מאוד. כבר מזה מספר חודשים אני קמה באמצע הלילה פותחת את המקרר ומתחילה לאכול במהירות ואז חוזרת לישון. בבוקר כשאני קמה אני נזכרת בצורה מאורפלת מה אכלתי, ומאוד מצטערת על כך אבל לצערי אין לי שליטה על זה. חשוב לציין שאני סובלת מעודף משקל אומנם לא משמעותי. אני שוקלת 70 ק"ג וגובהי 1:65. אני בת 24 וילדתי לפני שלושה חודשים. היתי רוצה שתעזרו לי לפענח את התופעה המוזרה הזאת. האם אני צריכה לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי , ממה זה נובע? איך יוצאים מזה? תעזרו לי בבקשה....

לרופאים שלום! אמי אשה מעל גיל 90 סובלת מזה שנה מחוסר תאבון, המצב הלך והחמיר ולפני חודש בקושי הסכימה לאכול קצת אנשור וסקנדי שייק. לפני שבועיים סרבה לאכול לגמרי ,אך הצלחנו על ידי שכנוע ותחנונים להכניס לה מעט אוכל. לפני שבוע בבדיקת דם שגרתית נמצא שהיא סובלת מהתייבשות חריפה והובהלה לבית החולים. שם חברו אותה לאינפוזיה כיון שהיתה במצב של התייבשות. כעבור יום או יומיים אזנו לה את מצב האלקטרוליטים בגוף אבל היא סרבה לאכול ולשתות ואז שוב עלה ריכוז האלקטרוליטים. כרגע היא מוזנת על יד זונדה,שזהו פתרון זמני.שאלתי,מה אפשר לעשות כדי לגרום לה לאכול כרגיל?

ב"ה נשמע שזה פשוט חוסר איזון הורמונאלי ותגובה של טראומה אחרי הכל לידה היא הרבה שמחה אבל היא נובעת מטראטומה איומה ואולי שווה יהיה להתאים לך תזונה מיוחדת בזמן הזה ואולי גם איזון הרומנאלי ?אולי תרופתי? לפני ההריון לקחת בעבר גלולות? (כי זה יכול לגרום למצבי לוואי כאלה אחרי לידות למשל...) בכל אופן, אני מציעה לך לגשת לרופאת משפחה, גיניקולוג/ית ותזונאית טובה יכול מאוד להיות שאת זקוקה לתזונה עשירה יותר ולכן גם הרעב וגם לשלול שאין לך בעיה בריאותית כלשהי את מניקה? אם כן עד שנה לאחר לידה זו תגובה נורמאלית של הגוף. כולל הדיכאון שאת מרגישה האם את מרגישה שזה גורם לך להגיע למצבים של טירוף? האם זה משפיע על היחס שלך לילד? בכל אופן אם כן שווה יהיה להיוועץ בפסיכאיטרית. זה קורה להרבה נשים ואם את מרגישה שזה מאבד פרופורציה לכי להיבדק וערבי רופא מתמחה בהקדם. אגב, בעבר סבלת מהפרעות אכילה (אנורקסיה, בולימיה)? או שזה חדש לך? בהצלחה הרבה מזל והמון אהבה הילה

ב"ה אני לא רופאה אבל שווה לך להיוועץ במקביל בפורום של ד"ר דיין וגם בפורום של בלה אגמון... המון אהבה :-) הילה

אז לאן אני יכולה לפנות? אני רוצה לרדת קצת, אפילו 3 או 4 קילו, רק בשביל ההרגשה. אני לא רוצה לספר להורים שלי..... יש לך עיצה?..... אני ממש ישמח......

את רוצה לרדת קצת אבל אחרי זה תרצי לרדת עוד קצת רק כדי שיהיה לך טווח בטחון ואחרי זה עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת מה הגובה שלך? כי לדעתי גם ככה את במשקל נמוך 45 אמרת, נכון?

זה באמת אף פעם לא עוצר בקילוגרמים ספורים. אחרי זה תרצי עוד קצת ועוד קצת ורק עוד קצת... האמיני לי, כולנו התחלנו ככה ואז גילינו שתחושת הרזון משכרת ורצינו ממנה עוד, ממש כמו התמכרות לסמים או לאלכוהול. חוסר השליטה מגיע מהר מאד, ולמערי, אי-אפשר להבחין בו, אלא כשהוא כבר נוגס יפה בתוך החיים שלנו. ואני מסכימה עם אנורקסיה(בינתיים). את גם ככה במשקל נמוך ואולי אפילו כבר בתת-משקל. לא אתן לך שום עצות איך לרדת עוד ולהיות בתת-משקל, כשם שלא אתן לאף אחד אחר מתכונים להתאבדות ולהרס עצמי. במקום לרדת במשקל, נסי לברר על מה השנאה הזאת לגוף שלך וחוסר שביעות הרצון הזה מעצמך יושבים. האם את יודעת מהן ההשלכות הפיזיות והרגשיות של הפרעות האכילה השונות?

נהייתי כל-כך רגישה בזמן האחרון... אני לא סומכת על אף-אחד מסביבי, מתרחקת מכל האנשים שעד לא מזמן החשבתי לחברים שלי. פתאום נראה לי כאילו לאף-אחד לא באמת אכפת ממני, ושהם לא מעריכים את מי שאני. וזה מוזר, כי דווקא לאחרונה אני התחלתי יותר להאמין בעצמי, והתחלתי לאכול ממש טוב, ואני משתדלת להקשיב למה שהגוף שלי רוצה באמת ולמה שהלב אומר. אבל מדי פעם הבטחון שלי נופל, ואני מסוגלת לשבת בבית ולתהות למה הפלאפון שלי לא צלצל יומיים שלמים, ולמה אנשים לא רוצים לפגוש אותי, כאילו שאין לי באמת באמת מישהו קרוב. וזה יכול לשגע אותי, הרגשת הבדידות הזאת. במקרים כאלה, החבר הכי טוב שלי הוא הספר שאני קוראת. אני מרגישה שאני מרחיקה את כולם ממני, וזה מין מצב שבו דבר גורר דבר, ואני לא מוצאת את הדרך החוצה. גם נהייתי קצת יותר מלאה בזמן האחרון. מבחינתי זה די טוב, כי אני יודעת שאני יותר בריאה, ושמה שחשוב באמת זה איך מרגישים בפנים, בחיים... אבל עדיין מעניין אותי כל הזמן איך האנשים שסביבי רואים את זה, אם זה חיובי גם בעיניהם, או שאולי זה שלילי כמו שאני הייתי רואה את השומנים עד לא מזמן...

ב"ה לפעמים יש תקופות של סגירות הכרחיות עד שנפתחים למשהו חדש את אומרת שזה עבר אני לא רומזת שלא אבל אולי את צריכה "לעכל" את זה בכל הרמות לפני שמישהו אחר יקבל את זה, במילים אחרות להסתגל למצב החדש להתקרב יותר כדי שגם לאחרים יהיה פתח להתקרב יותר את אף פעם לא יודעת באמת מה אחרים חושבים עד שאת לא שואלת או מתקרבת או רוצה באמת מה שהיה היה ואני מציעה לך לפתוח דף חדש בו את לא מחליטה בשביל אף אחד שום דבר אם הטלפון לא מצלצל יומיים, אולי זה גם בגלל שאת מכוונת לזה תני לדבר החדש לקרות ותני לזמן לעשות את שלו אל תיסגרי כך סתם ותחשבי דברים שלא נאמרו אם את צריכה חיזוקים אל תהססי לבקש אותם ואל תהססי להיעזר אם את צריכה עזרה אף אחד לא משולם ולפעמים צריך להסביר כדי שמישהו אחר יבין המון חיבוקים ואהבה שבוע טוב הילה

זה פעם ראשונה שאני כותבת כאן, אני ממש צריכה עזרה!! אני בת 15 וקצת ושוקלת יותר מ45, אני יודעת שזה נחשב רזה אבל אני שונאת את עצמי ומתה לרדת עוד.... אני חייבת איזה מרשם לדיאטה, לרדת עד שאני יאהב את עצמי ואז לשמור! אני כל היום חושבת על זה ויש לי מצפון על כל דבר שאני אוכלת, זה ממש מעיק עלי, ובא לי לבכות כל היום כשאני אוכלת!!! בבקשה תעזרו לי מהר!!!!

אם את חושבת שנלמד אותך איך להיות מופרעת אכילה מצטיינת. אבל אני אעזור לך - גשי לטיפול. ועכשיו תעזרי את לעצמך ותעשי את זה מהר. מה שתיארת אינו תקין. את לא אמורה להרגיש ככה אם את רזה ואוכלת באופן נורמאלי. אלו הן מחשבות שמלות בנות ובנים שסובלים מהפרעות אכילה. את זקוקה לעזרה!

ב"ה רעות יקירה כתבתי עוד כמה משפטים למעלה בהקשר למה שכתבת ואני מציעה לך כמו בבושקה לגשת לקבל עזרה בדחיפות, כי מצבך מסוכן! נשיקות הילה

מהו ערכה הקלורי של קופסת רסק עגבניות?

זה לא כתוב על הקופסא?! כאילו דה...

ב"ה אם כתוב 85 קלוריות למאה גרם זה לא אומר שאם תלכי חצי שעה תשרפי אותם ואז כאילו לא אכלת את זה לא כל אחד מכיל את הקלוריות ואת האנרגיה בצורה מאוזנת משום שהתזונה הרבה פעמים לא מאוזנת ולא כל מזון נספג בגוף כמו שהיה רצוי או כמו שאת חושבת שהוא נספג או שהוא מזין או דיאטטי ולא תמיד המזונות מתעכלים כראוי ואלה שיש בהם 0 אחוז שומן לא מתעכלים בכלל או יותר נכון בקושי רב מאוד ואז את בכלל גם לא מנצלת את האנרגיה של המזון ומוציאה יותר אנרגיה ונחלשת יותר משמע שמיותר לאכול אותו, כי משביע הוא לא, נהפוכו הוא רק עורר בך יותר רעב ואז הדיאטטי הפך להיות משמין למדי המזון הדל והקלוריות הם נכון להיום יותר קטע פסיכולוגי וגימיק מאשר דיאטטי באמת לכן מיותר לספור את הקלוריות כי התחשיב כמעט אף פעם לא מדויק וגם לא נכון ללכת על פיו בגלל בגלל הספיגה והוצאת האנרגיה שמשתנה מאחד לאחד. למקרה שהשאלה לא היתה מסטלבטת או שהסתתר מאחוריה "אני רוצה לדעת אם זה משמין או לא" שבוע נפלא :-)

ב"ה לא ברמה של שומן, כי ירקות אין בהם אחוזי שומן כמעט אבל אכילה מופרזת של ירקות לא תמיד מתעכלת כראוי ולכן לוקח לגוף שעות לעכל ירקות בייחוד שזה המזון היחידי שנכנס פנימה ואין תנועה סדירה של פחמימות או חלבונים . זה גורם להצטברות נוזלים חריפה של עד 3 קילו תוספת משקל של נוזלים לעיתים יותר או הישארות באותו משקל. יום למחרת את יכולה לשקול יותר וכמה ימים אחרי כאילו ירדת במשקל כשלמעשה המשקל הזה נוסף לך רק מפאת הנוזלים שבו ולא בגלל שזה באמת חלק מהמשקל שלך רק כשאוכלים מנה קטנה של ירקות נלווית לארוחה סבירה רק אז הם יכולים לסייע בתהליך העיכול ולגרום בכמות מסויימת לירידה במשקל. הגזמה של מוצרי דיאטה הם לא בהכרח דיאטטים וגם הרסניים עד מאוד לבריאות. המון אהבה שבוע טוב

מה שלומך? ספר מה חדש איתך... מעיין...

מה חדש? שום דבר מבואס כרגיל הפסיכי מעצבן אותי נמאס מהחיים את יודעת הכל כרגיל...

כן.....אה..... איך הולך עם הספורט...אני הולכת עכשיו להתעמל....למרות הרגל...אבל אמרו לי שיש לי דלקת אחרי הנקע אז לא יודעת...קיצר אני בבית משתעממת קצת...ויש לי כאבי בטן מטורפים...(כרגיל פעם בחודש)אני פשוט משותקת למיטה... קיצר מקווה שישתפר המצב רוח... מעיין

הייי לילה טוב הילה המתוקה! תשמעי...עשיתי בדיקת דם לפני כמה ימים והכולוסטרול שלי ממש גבוה!! וזה יענו הכי לא הגיוני בעולם וגם ההורים שלי השתגעו!!מאיפה יש לי כולסטרול בדיוק? אני לא מסתכלת אפילו לכיוון של משו שיש בו שומן...או כולסטרול..איך זה הגיוני? מישו אמר לי שלאנורקסיות יש כולסטרול גבוה?זה נכון?ממה זה? אשמח לקבל תשובהההה לילה..........

לאנורקסיות יש כולסטרול גבוה שכחתי למה זה אבל גב אצלי זה היה ככה ולא רק שאני לא נוגע בשומן אני גם עושה ה-מ-ו-ן פעילות גופנית

יוואו ואני וההורים שלי השתגענווו לא הבנו מאיפה זה בא פתאום!! תודה רבה:)

מה שלומך? רציתי שתדעי שאני חושבת עליך.. ראיתי שאת מופיעה שוב.. זה נראה מדהים.. לגוף ולנפש. כיף לך! זה נראה שזה עושה מה זה טוב.. רציתי לכתוב משהו אבל אין לי כח עכשיו.. אני סחוטה אבל הייתי חיבת להגיד לך שיהתי פה ושאני אוהבת אותך. נשיקות, שיר

ב"ה אני רוצה לשמוע ממך מה קורה איתך ספרי ספרי ... נשיקות והמון אהבה יפה :-)

אוףףףףףףף אני לא יכולה לסבול אתזה יותר...ההורים שלי שומרים עלייי כמו שוטריייים עם האוכל אני כל יום אוכלת שלוש פעמים בגלללם וזה מממש סיוט...ואם הם מגלים שאני דילגתי על ארוחה הם פשוט מתחרפנים וצורחייים ואני עוד יותר נכנסת מזה לדיכאון והם ואז הם עושים לי קטע כזה של הם לא ייתנו לי כלום ושאני לא ייצא מהביתתתת וככה וככה ושעכשיו!!!!אני יאכל!ואני לא יכולה לברוח מזה וחייבת לאכול!וזה פשוט כזה סיוטטטט אני כלכך שונאת את עצמי בגלל זה אני כלכך רוצה להקיא אחרי זה...פעם הייתי מקיאה קצת...אבל הפסקתי עם זה כי ידעתי שזה ממש ממש הורס את הגוף(לא שהאנורקסיה עשתה יותר טוב)...הייתי אצל פסיכאטרית לפני כמה חודשים והיא הביאה לי כדורים נגד חרדה ודיכאון...והם שיפרו לי בטיפונת את המצב רוח....אבל לא חזרתי אליה שוב כי היא עשתה לי ביקורת כל שבוע והייתי צריכה לעלות במשקל בטווח הקצר הזה ולא עמדתי בזה והפסקתי לבוא אליה...ולכן הפסקתי עם הכדורים...אני שוב פעם שוקעת בדיככאון הזה ובשנאה העצמית הזאת!!אני כלכך שמנההההההה וזה מגעיל ..אני לא מבינה איך כולם אומרים לי שאני רזה?????איך הם לא רואים אתזה??אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה...כי אני מתחילה לבכות!אני שונאת להיכנס למקלחת כי אז אני צריכה לראות את הגוף שלי !!אני פשוט לא עומדת בזה יותר אני פשוט רוצה להיעלם!כולם אומרים לי שאם אני ימשיך עם זה אני בסוף ימות!עדיף למות רזה מאשר לחיות שמנה@! מצטערת על האורך פשוט אני כלכך מתוסכלת..והייתי חייבת להוציא אתזה החוצא.. לילה טוב לכולם..חלומות פז...אוהבת אותכם טלי!

ב"ה אני אוהבת אותך שולחת לך חיזוקים וחיבוקים יודעת שלהיות שם זה לא קל את רוצה להיעלם את יותר רוצה שזה יגמר לא מבינה איך בכלל נכנסת לזה ומה כולם רוצים ממך מהצד מפחיד לראות את זה ולהישאר אדישים הית מעדיפה שיניחו לך לגווע אבל זה יהיה מעשה אטימות בכל מקרה יקירה את היא להחליט את היא לרצות אף אחד לא יוכל לעשות את זה במקומך אני מבינה שנמאס לך האמת שאין מצב שלא יהיה כך זה מתיש זה גומר כל חלקה טובה יש לך זמן לבדוק טוב טוב אם זה מה שאת רוצה אני מקווה שתגיעי להחלטה נבונה ושתבחרי בחיים אפילו שהם יכולים להיות בלתי נסבלים, מפני שהם גם הרבה מעבר לזה. נשיקות יפה :-) הילולה

אני רוצה להאיר לתשומת ליבך שאת אוכלת בזכות הורייך ולא בגללם. מדברייך עולה, שההורים שלך מאד מאד מאד דואגים לך וחרדים לשלומך. האמת, אם לי היה ילד שסובל מהפרעת אכילה, גם אני הייתי מתחרפנת. הרי העקשנות שלנו בהיצמדות להפרעת האכילה כה חזקה, עד כי יש בכוחה להביא את האנשים החזקים ביותר לתסכול וחוסר אונים. תגובותיהם כלפייך באים ממקום טוב, של אהבה ואכפתיות. את הרי לא באמת חושבת שהם צריכים להניח לך לנפשך, לאפשר לך פשוט למות להם מול העיניים. האם את היית מגיבה כך אם הייתי בתך שלך? את חייבת להמשיך לאכול. אין שום דרך אחרת. בעצם יש, אבל היא מובילה רק לאבדון. וזה לא שהאחרים לא רואים שאת שמנה, זה שאת לא רואה שאת רזה, רזה, רזה, רזה... את חייבת להתחיל להתמודד. ברחת מהפסיכיאטרית ולא ברור לי אם כיום את מטופלת בכלל, אבל ברור לי שאת חייבת להיות מטופלת. את צריכה עזרה וכך גם הורייך. כמו שאת אינך יכולה להתמודד עם מה שעובר עלייך לבד, כך גם משפחתך. בואי לא נשכח שהמריבות סביב האוכל מוסיפות למערכת המשפחתית בכללותה כ"כ הרבה מתח ולחץ ועצבים... יש משפחות שפשוט לא מצליחות לעמוד בעומס הזה וקורסות ומתפרקות. לכן, עזרתם של אנשי המקצוע היא הכרחית. היום אינך יכולה להביט בעצמך במראה וזה טבעי. התחושה הזאת, השנאה לגוף, החרדה מהאוכל, הם חלק בלתי נפרד מהפרעת האכילה. ובהודעה הזאת מדבר מגרונך החלק החולה, החלק שרוצה להיאחז בהפרעה, גם אם הדבר אומר להחליף את החיים במוות. או שאני חולה, או שעדיף שלא אהיה קיימת. זה בעצם מה שאת אומרת. טלי, קיימת גם מציאות אחרת. זו אחריותך לברוא אותה ועדיף עכשיו מאשר מאוחר, כי מאוחר עשוי להיות יותר מדי מאוחר.

אני בדיוק משוטטת והנה מצאתי קטע מסיפרה שפתח לי אישית פתח לרצות לעזור לעצמי - והצלחתי...אני מתמודדת מאחלת לכן/ם גם.. http://www.haderech.co.il/briut94.html כנסו לקטע... הטלפון שלה הוא : 054-2230058 אני חוזרת על כך שוב ושוב היות ואני משוטטת בפורום מדי יום..רואה את הבעיות ורוצה כל כך לעזור אני יודעת שאפשר אני נרפאתי עזרו לעצמכן מגיע לכן טוב...כדאי רצוי והכרחי החיים נפלאים..והאוכל טעים ומענג כשהוא לא בא מתוך דחף בלתי נשלט או לכסות ולכפות או הגנה או בדידות או מה שלא יהיה בהצלחה אוהבת דינדין

כמה בערך עולה אצלה טיפול?... (אל תצחרו עלי שזה מה שמעסיק אותי.. :) )

לי אישית עלה אצלה מפגש 150 ש"ח היות ואני אם חד הורית עם שתי בנות ומצבי הכלכלי אינו שפיר..אבל זה כל אחד לגופו.. מה שכן הטיפול שווה את החיים האלה..כי את מקבל כלים ואבחנה מה קורה איתך אישית טיפול יסודי בנבכי הנפש..ואיך להתגבר ממש עבודה אמיתית..לומר את האמת..אפילו שעבר לי זמן הטיפול אף פעם היא לא קטעה אותי ואף המשיכה מעבר לזמן..עשתה לי גם "דימיון מודרך..ועוד דברים מעניינים והנה ברוך השם היום אני אחרי אומנם תמיד מקננן הפחד אבל הבראתי לגמרי..וזה שווה כל שקל ואפילו מחצית זה החיים שלי שקיבלתי שוב במתנה אחרי שנים של סבל..אין לברוח מכך ..המחלה לא עוברת מעצמה וצריכים עזרה ...כדאי , שווה לחיות..רק חבל שעשיתי זאת רק בגיל 27 והיום אני בת 29 כבר אחרי שנים של סבל נמשך!! כדאי ללכת לפגישה לשמוע לראות היא נהדרת....!! שלך באהבה דינדין

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3186125,00.html

ב"ה רק הם!!!! ואנחנו שמאמינים לזה! עדיין זה תלוי בנו אם להישאר קרבן לכל החיים או להחליט לקחת את הכוח בידיים שלנו ולהחליט שאנחנו טובים ממש ושזה לא משפיע עלינו בשום מישור נשיקות

היי הילה...אני חדשה פה וקראתי את הסיפור שלך...הוא נורא נורא מרגש...ועצוב ואני ממש תופסת ממך כאחת מהאנשים הכי חזקים שאני מכירה! רציתי לדעת...כיצד כל מה שקרה לך האנורקסיה והבולמיה...השפיעו עלייך בהמשך החיים?יש לגוף שלך נזקים כלשהם?מה עם מחזור?יש לך מחזור?הייתי רוצה לשמוע עוד עלייך ככי את נשמעת לי אישה מרתקת !!! ביי ביי

ב"ה איך זה משפיע??? אני הרבה פעמים מקטרת בגלל שיש לי מערכת חיסונית חלשה ולוקח לי הרבה זמן להחלים כשאני חולה, אני תמיד נורא מתבאסת מזה ונהיית מאוד עצבוה לדעת שזה קשור בשנים שהיו לי הפרעות אכילה. אני באופן קבוע חיה על משלימי תזונה כי התזונה לבד לא מספיקה לי וזה קשור ללא ספק בחסרים שיש לי. תמיד יש לי בעיות עם ברזל וסידן מתאזן ושוב יורד ושזה די מעצבן וזה גם יוצר כאבי שרירים וממה שהבנתי גם בעיית שינה. אם כי אני לא מקשרת את זה לזה לחץ דם נמוך וזה כמעט תמיד לא משתפר הלסת שלי עד היום לא במצב הכי טוב ואני די סובלת מכאבים בראש שהם תוצר של ההקאות שהיו הסינוסים הדלוקים שאני סובלת מהם הם תוצר של ההקאות שהיו לי בסה"כ אני מתחזקת ויש שיפור. הרופאה שלי אמרה לי שאם אני אמשיך להתחזק תוך חמש שנים אני ארגיש שיפור משמעותי ואני מאמינה לה כי מאז שאני בהרגלים נבונים הרבה דברים השתפרו עד היום יש לי מצבי דיכאון מעצבנים אבל הם עוברים מהר וגם זה קשור בהפרעות אכילה המחזור תודה לאל כבר סדיר היו תקופות מאוד ארוכות שלא קיבלתי אותו וגם כשיקבלתי אותו הייתי במצבים פסיכים ומאניים למדי. השגרה והדברים שאני עושה מצילים אותי לא להישאב לכאב שלי אני עושה הרבה דברים יצירתיים מכל גוון שהוא וזה מציל אותי הדבר שהכי קשה לי הוא להחזיק את עצמי כל פעם מחדש לא ליפול לזירת המחלה היום כבר התאגדו בתוכי לא מעט דברים שהסבו לי כוח רב ושחיזקו אותי לא ליפול לשם כל יום זאת החלטה חדשה כל יום יש לי כוונה חדשה להיות נאמנה להחלמה שלי יש רגעים שזה עוקץ אבל חשוב לזכור שזו רק עקיצה וזה נרפא כעבור כמה רגעים יש לי פחד ואני חיה עם פחד אבל אני יודעת שהזמן ישכך את הכאב ואת הפחד וזה יתרחק.... הפחד הכי גדול שלי הוא למות כתוצאה מלוואי של הפרעות אכילה זה כל כך מפחיד אותי שאני מתפללת שהסכנה עבורי חלפה ואני יודעת שרק ההתחזקות שלי היא זו שלמעשה תרחיק אותי מהשעון הזה זה מפחיד להתמודד עם הרבה פחד גם בגלל שהוא לא ממש מציאותי וגם בגלל שאת תמיד מדמיינת אותו בזמן שלמעשה הוא לא קיים אבל גם חושבת שהזמן הזה עוד מעט מגיע והפחד יתגשם זה רחוק ממני אבל הפחד שזה יחזור קיים. אני אשמח לשמוע עלייך ... המון אהבה יפה ליל מנוחה הילה :-)

ב"ה :-)

אוקיי אני אמורה ללכת לצו ראשון עוד שבוע בערך..ורציתי לדעת אם במשקל של 46.5 קילו יכולים לא לגייס אותי?יש אנשים שאמרו לי שכן ויש שאמרו לי שלא...וזה מפחיד אותי!!אני רוצה להתגייס מה את אומרת? תנקיו לילה טובבבב טלי@

תלוי מה הBMI שלך מה הגובה שלך?

אני 1.67 וBMI 16.67...

ב"ה יכול להיות שלו לפעמים הם כאלה אטומים שאני לא יודעת אם הם בודקים אם זה נראה חריג ממש סביר להניח שהם יחשדו ולא יגייסו אני מקווה שכן אם זה מה שאת רוצה מחזיקה לך אצבעות הרבה בהצלחה תעדכני מה קורה נשיקות ליל מנוחה :-)

אוקיי הילושק'ה........תודה רבה רבה אני יעדכן שבוע הבא ויגיד לך איך היה שם...ומה אמרו בייי בייייייייי

אני אוכלת בדרך כלל טוב ומסודר אבל לפעמים אני אחרי ארוחה ומלאה אלב מרגישה שאני חייבת לאכול עוד ועוד ועוד אני לא מצליחה לעצור את זה באותו רגע אני אוכלת כל מה שבדרכי ולא מעניין אותי ואז אני מצטערת אבל אני לא מקיאה אני לא מרעיבה את עצמי או משהו מה אני צריכה לעשות???? חייבת עזרההההההההה אני לא מגיעה למצב שאני ממש ממש רעבה אני מגיעה למצב שאני לא שולטת בזה וחייבת לאכול מלא, אחרי ארוחה מלאה ואני מרגישה ממש ממש שבעה אני כאילו חייבת לאכול דברים ולא יכולה לעצור אני לא מרעיבה או משהו אבל פתאום חייבת עוגות ושוקולדים דברים שלא היו חסרים לי כבר המון זמןןן, ואני בדיאטה! זה הפרעת אכילה? אני לפעמים גם מתעוררת בלילה בלי שוב סיבה מתחילה לאכול מלא וחוזרת לישון

ב"ה לכי לרופאת משפחה בקשי ללכת לדיאטנית דרכה לפעמים סדר ותפריט מאוזן.... לדעת באמצעותו מה נכון לך לאכול יכולים להקל הרבה מאוד על הבלגאן שיש לך עם התזונה יכול להיות שאת אוכלת כי את מרגישה רעב באמת יכול להיות שזה מתוך שעמום יכול להיות שזה מתוך לחץ מתח ועצבים יהיהחשוב לזהות ממה נובע הרעב ואם זה לא רעב לאוכל כתבי היי עם חברה העסיקי את עצמך והשתדלי להיות בשקט זה אמור לעזור בהצלחה המון אהבה הילה

יוווו הילה! אני לא ידעתי שהסיפור שלך הוא כ=ל כ=ך עצוב!:( הוא פשוט מזעזע.. אני מופתעת שבאמת הצלחת לחזור לעצמך אחרי כל מה שעברת.. נאנסת?! יוו זה ממש סבל.. מתי כבר ההורים שלך ידעו את זה?? קראתי גם את הסיפור שלך באתר.. ממש עצוב. דיי התעצבנתי על ההורים שלך.. [סליחה שאני אומרת את זה] אבל הם פשוט חסרי אחריות. אני לא מבינה איך הם נתנו לבת שלהם ללמוד בבי"ס לילדים.. מפגרים? או מזה היה?! איך הם האמינו לשטות שאת אוטיסטית?!!? אבל לא אמרת לי איך נכנסת לאנורקסיה. זה בעצם בגלל האונס?? או דיאטה שהתחלת? ואם היית רזה למה עשית דיאטה?? ומי גרם לך לשנוא את עצבמך ככה? הרי זה לא הגיע סתם לבד נכון? למה כל כך רצית למות? לא רק בגל האנורקסיה, הרי עוד בהתחלה כתבת ששנאת את החיים שלך. למה?? לי, למזלי הטוב, אין הפרעות אכילה, אבל, אני דיי הייתי בדרך. אני התחלתי בדיאטות, כולם אמרו לי שאני רזה, כך שהדיאטות לא הגיעו מהחברה, אלא מעצמי! , אני לא אהבתי [ולמעשה עדיין לא אוהבת] את הגוף שלי. אני פשוט חושבת שיש לי את האובססיה לרצות להיות רזה.. בקיצור, הדיאטות שעשיתי הלכו לי דיי טוב, ראיתי שאני מרזה וממש הייתי מרוצה, אבל התחושות- זה היה דבר נורא! הרגשתי חלשה, עייפה, לא היה לי כוח לכלום. לא היה לי כוח לזוז. אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת באתר שלך: "פחדתי מהעלייה במשקל, שנאת את הבגדים שנצמדים עליי"... אני ממש מזדהה איתך בחלק מהדברים שכתבת שם! ואת צודקת, באמת יש את הקול הזה שאומר לי שאני נראית מאוד רע, ואף אחד לא ייסתכל עליי ככה... התביישתי לאכול ליד אנשים! אני! ממתי?!.. לא יודעת. פשוט התביישתי!! אחרי הדיאטה האחרונה שעשיתי שהלכה לי "טוב", היה יום, שפשוט התחלתי לזלול!!! ואחר כך, ממקום, שאלוהים יודע מאיפה זה בא, הלכתי אל אי שם, דחפתי אצבעות ופשוט הקאתייי! גוד, מזה צריך להיות?! הרגשתי ממש ממש ממש רע אחר כך, אבל זה לא עזר לי להפסיק להמשיך לעשות את זה עוד כמה פעמים. כיום, [חחחח עלק כיום..כאילו הסיפור שסיפרתי התרחש לפני 20 שנה.. דרך אגב, הסיפור הזה היה מתחילת השנה] עדיין כולם אומרים לי כמה אני רזה.. איזו דקיקה אני.. [מוזר שרק אני לא רואה את זה], אבל אני החלטתי לפנות לכלשהי אישה, [דיי מטומטמת הייתי אומרת!] טוב נו.. האחות בבי"ס.. האישה הזאת פשוט אוהבת להפחיד!! הלכתי אליה,והיא שקלה אותי. חטפתי הלם ממה שראיתי, אז אמרתי לה שזה ממש הרבה. והפוסטמה.. סליחה האחות, התחילה לשאול אותי למה אני חושבת שזה הרבה, ולהגיד לי שזה לא הרבה.. שזה נמוך, שזה בלה בלה בלה.. ואז כשאמרתי שאני יעשה דיאטה, פתאום היא קפצה ה.. אחות הזאתי.. ואומרת לי: לא! נאשפז אותך! יינשור לך שיער! ייתעקמו לך הציפורניים!!! לא יהיה לך מחזור..! מה היא אבלה?! למה היא מפחידה אותי עם כל השטויות האלה?!?! בקיצור, היא אמרה לי, שילדה אחת, עשתה דיאטה, והיא ייעצה לה, לאכול 3 ארוחות ביום, ולעשות ספורט. מסבר שהילדה הזאת ירדה 3 קילו בחודש!. אז מחר אני יילך אל האחות הזזאת, ואני יישאל אותה מה לאכול בדיאטה כזאת, ואני מקווה שזה יצליח! אני כמעט בטוחה שזה יצליח.. כי זה אל כמו כל הדיאטות האחרות שאני לא אכלתי כלום.. עכשיו אני יאכל! אני לא יהיה רעבה!.. וזה יהיה יותר קל.. אני רק מקווה שאני לא ייראה כמו טנק אחרי הדיאטה הזאת.. :-) מצטערת על האורך, **חמודה**

ב"ה הסיפור שלי כבר לא עצוב וכן את צודקת ההורים שלי אכן כן חסרי אחריות וכן אמא שלי האמינה שאני אוטיסטית וגם חתמה על זה יש לי מסמכים ואישורים על כך למי שחושב שזה בדיה. אני שומרת את זה וצוחקת מזה זה ממש מצחיק היום בדיחה יותר טובה מזו לא קיימת האמת שזה הזוי לגמרי למה רציתי למות?? שנאתי את החיים. פחדתי מהם ולא השתלבתי בסביבה, בחברה בה היתי מיותר לציין אף נפש חיה לא ממש טרחה להבין אותי ואני עייפתי מלהיות ברורה או אם בכלל מה זה אומר?! הרגשתי מוזרה הרגשתי לא שייכת ושאין בשבילי שום אהבה בעולם הזה איך האנורקסיה התחילה? בדיוק כמוך חשבתי שאני "שמנה" הייתי בטוחה שאני "פרה" פרתית למדי ורציתי להיות רזה יש לי תמונות מהגיל הזה ואין לי מושג מה עבר לי בראש כשהאמנתי שאני כזו שמנה הייתי בטוחה שהרזון יגרום לי להרגיש טוב ושהוא למעשה יכחיש את תחושת האיכס והגועל שלי מהחיים. לא היתה בי שום שמחה אני זוכרת שכל הזמן דיברו על העיניים העצבות שלי ואני מניחה שעם כל השמחה שיש בי היום העצב הזה עדיין שם אם זה בגלל האונס? אני לא באמת חושבת, אפילו שזה היה טראומטי למדי פחדתי לספר היתי בבית חולים יום אחרי בגלל דלקת ריאות כך שיכולתי להסתיר את זה ולומר שלא קרה כלום אמא הרגישה שמשהו מוזר קורה לי אבל פחדתי ממנה...ממנו רק בגיל 18 אמא ידעה אבא ידע רק כשהיתי בת 27 הבעיה שלי עם אוכל התחילה הרבה לפני האונס כאמור, ראית עם איזה אמא גדלתי אני מתה עליה נשמה שלי .. אני אוהבת אותה מאוד ושונאת אותה באותה נשימה כמה שהיא פישלה אני קשורה אליה כמו אני לא יודעת מה. בכל אופן לגביך את כן מתארת מצב של הפרעת אכילה יש לי תחושה שאת פשוט לא רוצה להכיר בזה והאמת שאני די יכולה להבין אותך כי זה באמת מפחיד לקחת על זה אחריות אבל יש לך הפרעת אכילה בין אם את רוצה להאמין בזה או לא זה לא משנמהאיך קוראים לזה לכל הדיעות היחס שלך כלפי עצמך לא בריא ואם תמשיכי עם דיאטות זה יכול להוביל אותך למצב מסוכן בהתחשב בעובדה שאת גם ככה רזה מאוד אפילו שעינייך לא רואות היא לא פוסטמה או הבלה או איך שתקראי לה היא כנראה היתה רגישה למצב שלך רק חבל שהיא לא מעבירה את זה הלאה כדי שאת תוכלי לקבל עזרה ואני מאודמקווה שתוכלי את לזהותמתי זה יוצא מפרופורציהכדי שלא תגיעי למצב הזה אני אשמח להמשיך לדבר איתך לשאול בין היתר מדוע את חושבת שמה שקורה לך הוא לא הפרעת אכילה???.... אל תשיאבי לרזון עבדי על עצמך זה בידיים שלך והאמיני שאת ראויה בדיוק כמו שאת איך שאת המון אהבה יפה :-) ליל מנוחה הילולה

דבר ראשון, את כל הזמן כתבת שאף אחד לא ניסה להבין אותך. את עצמך, ניסית להתקרב לאנשים? לתת להם להבין אותך?? דבר שני, למה אבא שלך ידע ע להאונס כל כך מאוחר?? הוא שווה פחות מאמא שלך? ודבר שלישי: את אומרת שהאנורקסיה התחילה, בדיוק כמוני, שחשבת שאת שמנה. זה לא בדיוק כמוני. זה אפילו בכלל לא כמוני!. א. לי אין הפרעות אכילה ב. אני לא חושבת שאני שמנה- אני יודעת שאני.. לא שמנה.. יותר עם בטן כזאת... נמוכה שמנה-הבנת? ולמה את אומרת שאני מתארת מצב של הפרעת אכילה?? חס וחלילה!! אל תגידי את זה בחיים!! ואיך הגעת להפרעת אכילה?? מזה שאמרתי לך על הדיאטות?? נו אז?? על ההקאות?? אני אמרתי לך! הבנתי כבר שזה לא בסדר, ואני לא עשיתי את זה יותר מכמה פעמים!. ואם הייתי מאוד רזה לא הייתי עושה דיאטות את לא חושבת?! אם הייתי מאוד רזה לא הייתי נכנסת לעולם הזה של הדיאטות אם הייתי מאוד רזה לא הייתי מתביישת במראה שלי אם הייתי מאוד רזה לא הייתי שונאת ללבוש חולצות צמודות אם הייתי מאוד רזה לא הייתי מקנאה בבנות ממממש רזות. את מבינה?? ואולי כולם אומרים שאני רזה כדי לא להעליב! אולי כי הם רגילים שתמיד הייתי רזה ורק עכשיו נהיתי כזאת! אולי כי הם.. עיוורים ואני יגיד לך איך אני יודעת?? כי לחברה הכי טובה שלי יש בדיוק את אותה בעיה! היא משוכנעת שהיא שמנה, באמת יש לה קצת בטן.. ומה כולם אומרים לה? " את רזה! את מדמיינת! את דפוקה". איך תסבירי את זה?? בכל מקרה התחלנו דיאטה ביחד, והיא אכלה יותר ארוחות ביום מאשר אני, אבל היא הפסיקה את הדיאטה אחרי יומיים כי היה לה קשה ואילו אני המשכתיייייייייייי. בכל מקרה עייניי רואות מצויין הילה. אני לא עושה דיאטה כי אני אוהבת או כי זה תחביב. אני עושה כי אני צריכה. אני קבלתי שוק שהלכתי להישקל, [ובגלל זה האחות הפוסטמה צעקה עליי..] אני ראיתי שאני שוקלת 40!!!!!! :-( אני כמעט בכיתי כשראיתי את זה, ברצינות. מדוע אני חושבת שמה שקורה לי זה לא הפרעות אכילה??? השאלה היא למה את חושבת שיש לי הפרעות אכילה? כי נכנסתי לפורום? זה היה רק כי ראיתי איזה קישור, ואז גם קראתי את המכתב פתיחה שלך. וחוץ מזה, כבר אמרתי לך שאני יתחיל דיאטה בריאה! ולא כמו שעשיתי עד עכשיו! דיאטה טובה! עם ספורט, וארוחות.. אז אולי בכל זאת טעית בקשר אליי, ונ.ב--> סליחה א המכתב היה קצת תוקפני. פשוט אחרי מה שקראתי את מול באתר שלך.. ועוד את אומרת לי שיש לי הפרעות אכילה...חחחח **חמודה**

ב"ה ציטוטים מההודעה הראשונה: 1. "אני התחלתי בדיאטות, כולם אמרו לי שאני רזה, כך שהדיאטות לא הגיעו מהחברה, אלא מעצמי! , אני לא אהבתי [ולמעשה עדיין לא אוהבת] את הגוף שלי. אני פשוט חושבת שיש לי את האובססיה לרצות להיות רזה.." 2. אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת באתר שלך: "פחדתי מהעלייה במשקל, שנאת את הבגדים שנצמדים עליי"......" 3 .ואת צודקת, באמת יש את הקול הזה שאומר לי שאני נראית מאוד רע, ואף אחד לא ייסתכל עליי ככה... התביישתי לאכול ליד אנשים! אני! ממתי?!.. לא יודעת. פשוט התביישתי!! אחרי הדיאטה האחרונה שעשיתי שהלכה לי "טוב", היה יום, שפשוט התחלתי לזלול!!! ואחר כך, ממקום, שאלוהים יודע מאיפה זה בא, הלכתי אל אי שם, דחפתי אצבעות ופשוט הקאתייי!" 4. " גוד, מזה צריך להיות?! הרגשתי ממש ממש ממש רע אחר כך, אבל זה לא עזר לי להפסיק להמשיך לעשות את זה עוד כמה פעמים. " 5. "אני רק מקווה שאני לא ייראה כמו טנק אחרי הדיאטה הזאת.. :-)" בציטוטים האלה את מתארת קלאסה של הפרעת אכילה בהיווצרות יכול מאוד חמודה שהסימפטומים הושתקו אבל הם לא יאחרו לבוא שוב כשתהיי בשעת משבר דבר שני אם אין לך הפרעת אכילה מדוע פנית אלי? כי הסיפור שלי עשה לך משהו?.. כך סתם?.. הרי יש מלא סיפורים קשים ומעוררים התפעלות ...? למה הוא עשה לך משהו .. אם לא הזדהות עם הפרעת אכילה שלך? את מנסה לשכנע אותי שאת שמנה אבל אני אומרת לך שאת לא שמנה.. אם מי את מתווכחת איתי? או עם עצמך? מה את מנסה להוכיח לי .. שאת צודקת? שאני טועה? שאין לך הפרעת אכילה...נכון שאת רצית שאני יאשר לך את זה?? אבל מה לעשות שיש לך ואני יכולה לומר לך רק דבר אחד שאם תחליטי להמשיך להתכחש לזה זה יגדל ויחמיר ויבוא רגע שלא תוכלי לעצור את זה ואני בטוחצה שאת לא רוצה להיות ברגע הזה. לכן גשי לאחות ושתסביר לך מה לעשות כדי לשמור על עצמך נשמע לי שהיא מבינה ממש... המון אהבה וחיבוקים שלך הילה

ב"ה "ואולי כולם אומרים שאני רזה כדי לא להעליב! אולי כי הם רגילים שתמיד הייתי רזה ורק עכשיו נהיתי כזאת! אולי כי הם.. עיוורים" או שאת "עיוורת" לעצמך? "בכל מקרה התחלנו דיאטה ביחד, והיא אכלה יותר ארוחות ביום מאשר אני, אבל היא הפסיקה את הדיאטה אחרי יומיים כי היה לה קשה ואילו אני המשכתיייייייייייי" מדוע המשכת אם סיכמנו שאת לא שמנה? "אני צריכה לטפל בזה עכשיו, כשאני צריכה להוריד רק כמה קילוגרמים לפני שיהיה מאוחר מדי ואני ייצטרך להוריד איזה 50 קילו!." אישה שאין לה הפרעות אכילה לעולם לא אומרת שהיא תצטרך בעתיד לרדת 50 קילו אם היא לא תרד עכשיו "אני לא יכולה לאהוב את עצמי עד שאני לא יירד במשקל." משפט של התניה.. מדוע בעצם לא תוכלי לאהוב את עצמך...כי מה יקרה אם לא תרדי במשקל??? את לא תאהבי את עצמך גם כשתרדי, יהיה תירוץ אחר ללמה "אני לא אוהבת את עצמי.." ואז תצטרכי לרדת עוד ואז מה?.... "הדבר האחרון שמפריע לי זה ההשמנה שלי. ועל זה, בניגוד להכל, יש לי שליטה!! אז למה לא לטפל בזה??? זה הדבר שהכי מפריע לי בחיים ואני יכולה לתקן אותו! לא משמח?? אז למה לא? נכון??" זה בדיוק העניין שיש לך שליטה על זה עד שלא יהיה לך "האמת היא, שלפני כמה ימים, מישהו שאני כל כך אוהבת, אמר לי: "איזה רזה את, איך כזאתי קטנה כזאת, דקיקה"." מישהו מבחוץ שאומר לך שאת רזה ואת לא מאמינה ועוד כועסת עוד סימפטום של הפרעות אכילה למקרה שאת מתעקשת לחשוב שלא "אבל בכל מקרה זה לא נתן לי להסי את דעתי כי ישר אחרי שהוא אמר את זה הסתכלתי על הבטן שלי וראיתי שגם הוא טועה." מי טועה... את???...הוא??? "הסתכלתי עלעצמי אחר כך שעתיים במראה. ואז אמרתי לעצמי: למה את נפגעת?? ממה יש לך להיפגע? כאילו שלא ידעת שאת כזאת! זה לא שהיא גילתה לך את זה.. אולי זה יישמע לך טיפשי אבל זה באמת היה ככה!." זה מה שאת חושבת על עצמך זה שהיא אמרת את זה, זה לא אומר שהיא התכוונה לזה זה רק אומר שהיא רצתה להקניט אותך ואת לקחת את זה למקום לא טוב למקום שרק אלה שיש להם הפרעות אכילה לוקחים את זה. להלקאה עצמית! "סיפרתי לאמא שלי שאני שוקלת 40 והיא הסתכלה עליי במבט כזה של: את? 40?? וואי נהיית שמנה.. באמת! ראיתי את זה על הפנים שלה.!" היא רק הסתכלה עליך זה לא אומר שהיא התכוונה לזה היא גם לא אמרה לך מילה אגב אם היא באמת חשבה מה שאת חושבת אז זה לא פלא שכך את מרגישה על עצמך מה שעוד יותר לא מפתיע אותי שיש לך הפרעת אכילה "מוזר,אבל גם כשהייתי במשקל 36 עשיתי דיאטה! ואילו עכשיו אני רוצה לעשות דיאטה על מנת לשקול 36! [ואפילו פחות:-)]" עם הדגש על ***אפילו פחות מזה**** מה שעוד יותר מדגיש שיש לך הפרעת אכילה יפה שלי עשיתי פה ממש דוקטורט עלייך כדי לשקף לך שיש לך בעיה וכאמור מהודעת תגובה הראשונה ללמה אני חשובת שיש לך הפרעת אכילה, יש לך בעיה וטפלי בה בהקדם!!! ודיאטה לא תפתור לך אותה!!!! המון אהבה יפה

יו הילהה! כשפתאום אני רואה את כל המשפטים האלה.. אימלה זה נראה הגיוני כשצירפת את כל המשפטים.. פתאום הכל כזה מתחבר.. חח ממש עשית עליי דוקטורט.! אין לי אפילו הפרעות אכילה ואמרתי משפטים כאלה? אז אני ממש מפגרת. יו, מה זה באמת סיפטומים של אנורקסיות?! אבל אם זה נכון, [וזה נשמע נכון] הסיפטומים, כמו שאת קוראת לזה, באמת הושתקו. למה שהם יחזרו?? ומזתומרת בשעת משבר? איזה משבר?? וחוץ מזה אני באמת פניתי אלייך כי התעניינתי בסיפור שלך אין לי הזדהות כי אני בחיים לא הייתי מאושפזת, [כאילו הייתי מאשפזת אבל לא בגלל הפרעות אכילה..], ובחיים לא התעלפתי, וגם ברוך השם!! לא הייתי קרובה למוות. אז אולי הייתה קצת הזדהות עם מה שהרגשת.. אוףף כל מה שכתבת לי נשמע כל כך.. כל כך.. לא יודעת איך להגדיר את זה?... אולי כל כך..כל כך נכון :-( אני רציתי שתאשרי לי שאין לי הפרעות אכילה. אני עדייין רוצה שתאשרי לי כי ה"סיפטומים" הושתקו. אבל אני חושבת שאם זה היה לפני חודשיים, אולי אני באמת הייתי נופלת לתוך זה. כאילו, כל הציטוטים ששמת נכונים לגביי עד היום וכרגע. אבל ההבדל הוא שכרגע אני לא בדיאטה.. וגם אני יותר בחיים שלי לא עושה ולא מתקרבת לדיאטות!!!! לא בגלל שאני לא רוצה ליפול לתוך השטויות האלה, אלא בגלל שאתמול הלכתי לקנות בגדים, ואני חושבת שעד שמצאתי מכנס הגעתי לחנות האחורנה בעיר!!! את יודעת כמה זמן לקח לי?? יש לי אירוע והייתי צריכה לקנות בגדם, אולי 1000 חנויות עברתי, עד שבסוף הגעתי לחנות האחרונה מיואשת כבר, ובסוף מצאתי. יו הילה את קולטת? מידה 24 בג'ינס- גדול עליי! מידה 0 במכנסיים-גדול עליי!!. מה אני צריכה?? מידות ילדים?! היום לבשתי מכנס שיש לי אותו כבר איזה חודשיים- ועכשיו אני רואה שגם הוא נופל ממני!. חחחחחחח חברות שלי אומרות שאני צריכה לקנות בגדים בשילב... טוב בקיצור הילה, תגידי לי מזתומרת בשעת משבר.. ואז אני יידע אם באמת יש לי הפרעות אכילה.. אם באמת יש לי.. איזה שיט זה... זה מזה מכוער.. חחחחחחחח ואת דיי צודקת בקשר למשפטים.. ול"סיפטומים", וכמו שאמרת לך כבר אם זה היה לפני חודשיים ואם את באמת צודקת בקשר למה שאמרת, אז היום כבר הייתי צריכה להיות בתל השומר במחלקת הפרעות אכילה. [חס וחולילה..] אבל תגידי לי רגע, מזה השטויות האלה שמביאים אנורקסיות לביה"ח? אוכל רגיל הם לא אוכלות אז אוכל של ביה"ח?? טעמת פעם איזה דוחה האכול בביה"ח?? חחחחחחחחחחחחח בעעעעעעעעעעעעעע יום טוב, חג חנוכה שמח שנה טובה, חודש טוב, בריאות אושר יושר כושר עושר דרך צלחה חחחחחח סתם נדפקתי.. **חמודה**.

הילה , ברצוני להשיב לך בתחילה על הנושא הראשון שכתבתי לך , וזה לגבי הפרעות האכילה , מתשובתך הבנתי שצדקתי ואכן יש לי את זה . אני באמת נמצאת בטיפול במרכז לנפגעות תקיפה ....... במשך שלש וחצי שנים רק ששם אני לא מטפלת בנושא הזה . אני זקוקה אולי למשהו אחר , לא יודעת מה . קראתי את הכתבה שלך על הטיפול הקינגסיולוגי ולמען האמת הופתעתי ובגדול , זה נשמע לגמרי כמו פתרון להמון בעיות . תודה לך על הכתבה ועל ההיתיחסות עזרת לי מאוד . זה לא אומר שאני לא מצפה לתשובה ממך , ואני אמשיך לכתוב לך , בברכת ערב נעים .

הילה באמת אישה טובה והיא עוזרת....תנסו את הטיפול שלה למי שרוצה לצאת מזה.זה עובד.יש הוכחות בשטח

ב"ה אני שמחה שקראת את החומר על הקינסיולוגיה היא אכן מדהימה ומומלצת למדי נכון את צודקת היא מטפלת בהרבהמאוד נושאים ומגוון רחב של בעיות כולל הפרעות בזהות עקב תקיפה מינית חשבי על כך עכלי את זה לאט לאט אני אשמח לשמוע ממך יפה המון אהבה :-)

ב"ה אם זה עובד אז למה את לא מנסה?..... נשיקות אהובה ף-)

מחר יש לי חתונה של חברה ואני מאוד רוצה ללכת. אחרי שסוף סוף החלטתי ללכת.. פתאום נתקלתי בחלחלה מה אני אעשה עם האוכל....?!?! יהיה שם המון אוכל שפע ממש... וגם ככה יש לי את הבעיה של המעי הרגיז שתמיד כואבת הבטן ויש גזים ונפיחות, ועכשיו גם העובדה שאם אוכל הרבה היא עוד יותר תכאב וזה יטרף לי את השכל ואני אשקע בדיכאון עמוק של למה אכלתי...! למישהו יש רעיון?! תודה!

אני שמחה שהחלטת ללכת. לא יפה להעליב את החברה ועוד יותר חשוב - אסור לך להימנע מאירועים חברתיים. זה רק ישאיר אותך בודדה, מרירה ומתוסכלת. קודם כל, אל תגיעי לאירוע אחרי שצמת כל היום. אם תגיעי לשם "על בטן ריקה", יהיה לך קשה פי כמה לבקר את כמות האוכל שנכנסת לך לפה. אל תימנעי מלאכול באירוע, על מנת שלא תרגישי מתוסכלת ומגורה על-ידי הריחות והצבעים סתם. התוצאה של זה עשויה להיות שתגיעי הביתה ותבלסי רק בשל תחושת החסך. לכן, היצמדי למאכלים שאת באמת אוהבת ושהם בעינייך "בטוחים" יחסית, כדי להימנע מרגשות אשמה מיותרים אחר-כך. נסי להימנע ממשקאות מוגזים, כדי למנוע כאבי בטן וגזים, ובכלל עדיף שתימנעי מהמשקאות המתוקים למיניהם, שגם מלאים בקלוריות מיותרות. שתי מים ואולי איזה קוקטייל או שניים טובים... עד כמה שקוקטיילים באירועים כאלה יכולים להיות משובחים... ותרקדי הרבה! זה יעשה לך טוב וכך גם אם תאכלי יותר ממה שתכננת, תפחיתי את רגשות האשמה. וחוץ מזה - לרקוד זה כיף! ובאשר לקינוחים המתוקים בסוף, לא צריך להתנזר מהם. אפשר להסתפק בפרי טרי ואפשר גם לאכול מהאחרים. אבל, אם את יודעת שזה יגרום לך לחרדות לאחר מעשה, אינך חייבת לגמור את כל הסופלה שוקולד. תתחלקי בו עם עוד מישהו, קחי ביס-שניים משניים-שלושה קינוחים וכך תרוויחי הרבה טעמים בפה. בקיצור, אפשר לעבור את הערב בשלום ואפילו בכיף גדול. אז, תנסי להשאיר את הדאגות והחרדות מאחורייך ופשוט להנות ממנו, כמו שכל האחרים מסביבך יהנו. תסתכלי עליהם נהנים מהאוכל, אולי זה יתן גם לך חשק. שיהיה לך כיף!

ב"ה :-) נכון שאת צוחקת ?..(אני מקווה) בכל אופן זה מה שאני היתי עשוה בחתונות אז אכלתי לפני וכל הזמן רקדתי מומלץ ממש!!!!! המון אהבה יפה תהני!!!!!

הי הילה ובבושקה! תודה רבה על התשובה! בסוף נישנשתי שם קצת כי לא יכולתי היה שם סושי! אני מתה על זה! כאלו רק טעימות עשיתי, ואז הייתה מוזיקה טובה וקרעתי את הרחבה:) אחרי המון זמן שלא יצאתי לרקוד:( כי אין לי כוח... :( כאילו עייפה לצאת לאן שהוא... להשקיע וכו... אבל היה ממש מעולה.. יצאתי בהרגשה טובה.. רק שהגעתי הבייתה תקפתי קצת חלבה שאני מתה עליה... ואז בבוקר הכל יצא בשירותים.. שילשלתי או הרוב יצא לפחות... חברה שלי מתאשפזת שבוע הבא בתל השומר ולוחצת עליי לעשות משהו דומה בנידון.. ניסיתי להתקשר אף אחד לא עונה לי שם. ברמבם אמרו אולי עוד חודשיים יש תור פנוי.. תאמת אני מםחדת לעזוב את הכל וללכת... כי אני צריכה לדאוג לעצמי כלומר לכלכל את עצמי אף אחד לא יכול לתת לי את זה.. מה אתן חושבות כדי שאעשה? בכל מקרה המון תודה ליטל!

כל מי שאני מכיר עזבה או לפחות לא נראית לעין ברדיוס הקרוב ואל תחשבו שאני לא מבקר בפורום אני נכנס 3 פעמים ביום לפחות אבל פשוט אני לא כותב כי אני לא מרגיש שיש לי למי לכתוב כי אני לא מכיר כבר אף אחת... כולם חדשות.... הזקנים מתים ואף אחד לא זוכר אותם ובמקומם נכנסים הצעירים.... ככה קורה בעולם בכל תחום

שלום לך....אני כאן גם ותיקה ואני לא מוותרת על להיכנס לפה לפחות פעמיםם עד שלושה פעמים ביום..אז דבר דם איתי.ורדיתו'ש

כדי שתשכנעי אותי למה להתאבד? תאמיני לי שיש לי מספיק סיבות משלי... ותסלחי לי על העוקצנות אבל הייתי חייב להעיר לך את זה

אתה צודק הזקנים מתים... אני לא מחשיבה את עצמי ל"זקנה" פשוט הנפש שבתוכי מרגישה אם אפתח את הפה הקלקל לעצמי ולכולם בפרט ולכן אני שומרת על זכות השתיקה כרגע... (זו זכות חופשית שעליי להשתמש בה בזמן הקרוב נראה לי) אבל כמו שאני אומרת תכתוב.. תכתוב .. תכתוב ואם אתה מרגיש "לא שייך" יש פה המון בננות חשדות שיעזרו לך וכמובן הילונת והיא מדהימה כפי שאתה זוכר... אני ההפך ממך אולי נכנס 3 פעמים בשבוע מחוסר זמן...וזה אפילו בקושי... דרך אגב- מה עם מולאן?? הילדה הזו אני מתגעגעת אלייה כל כל וחוזרת את כל התקופה... איך גרמנו למחלה ל"זכות" בכל הקופה מכל הבחינות בעיקר באושר שלנו.. :)) ולינוייה?? פעם עוד שנכנסתילמסנג'ר היא הייתה ואני מתגעגעת אלייה כל כך!!! וכמובן מאיה הקטנטונת שאני דואגת לך כל כך אפילו שאני לא פה אני חושבת עליי בכל הפעמים שהגעתילמיון אני נזכרת.. היא הייתה לבד לפחות איתי אמא שלי הייתה איתי או חברה הייתה איתי עד שאימי הייתה מגיעה לבית החולים... אני פה והלב שלי שם(נטלי שגרה באר"הב מתוך גיא פינס) וכן כך אני איפה שלא אהיה אפילו עם חבר שלי שכמובן אני לא אכנס לפורום שלא יחשוב שאני עם "הפרעה"...איפה שהלב שלי יהיה אני מרגישה שיש לי פה אוזן קשבת והיא כמו משפחה בשבילי בכל הנושא שמסובב אחרי 10 שנים....(אצל נטלי זה שהיא חייה באר"הב והיא מרגישה שהלב שלה בארץ מי שלא הבין) ואושר אפרופו אני לא שכחתי אף אחת יש את ליאור המתוקה אחרי המוות של אבא שלה לא שומעים אותה את "בר"-הדוגמנית, גוון, אצבעונית, בת 21 הייתה פעם, טלי שאני בקשר איתה אבל לא ממש והיא במצב גרוע מאודוהיא ירדה המון במשקל, עינת ועוד המוןןן לכן אפילו שהן לא כותבות או שאני לא נמצאת פה אני חושבת עלייהן ואפילו עלייך אושר יקירי עם כל הכבוד- ויש כבוד אני מדי פעם שאני קמה בבוקר כשאני פותחת את העיניים אני נזכרת בך... ואין הרבה כאלה שאני אחשוב עליהם שאני קמה בבוקר.. כי בבוקר זה זמן אישי שלי עם עצמי ואיך העביר את היום שלי-חיוך כמובן :)))))))))))))))))))))))))))))))))))) אוהבת דניאלה שבוע טוב כמובן באיחור של יומייםםםםםםםםםם אוהבת מליין נשיקות חיבוקים ומיליון חיזוקים!

דוקא ממך לא ציפיתי לשמוע!!! אחרי כל כך הרבה זמן שלא כתבת! מה קורה איתך? מה שלומך? מה את עושה היום ? עובדת ? לומדת? את עדיין מצליחה להתגבר על המחלה כי את לשם שינוי כן רוצה לצאת מזה שלא כמו שאר הבנות (והבן...) אני מאוד מקוה שאת בסדר ותשיכי לכתוב מדי פעם רק להזכיר שגם אנחנו היינו קימים פה פעם...

הי הילה! זאת שוב אני... המשתמשת במשלשלים אם זוכרת... התכתבנו לא מזמן... בשבת ניסיתי לספר לחבר שלי שאני חושבת שיש לי בעיה... לפני שבועיים בערך כשדיברתי איתו על זה.. הוא אמר שיש בעיה... הפעם הזכרתי את הנושא בצורה עמוקה יותר אולי בולימיה או אנורקסיה.. אז הוא אמר שאני "מחפשת" את הבעיות... בהתחלה אמרתי שלא נכון... אז הוא אמר שאני צריכה להפסיק להסתכל על זה ככה.. אז אמרתי טוב בסדר יאללה מספיק.. זה נתן לי מן נק' ראות שאולי אני באמת מדמיינת שיש לי בעיה או רוצה שתהיה לי בעיה כי זה כאילו נוח ומקנה לי איזו שהיא תוחשת שליטה וביטחון... מה את אומרת מה עושים במצב כזה? איך מספרים..? נמאס לי לשמוע כל הזמן שאני חזקה ואני בסדר והכל בסדר ואין שום בעיה.. תודה!

ב"ה אם החבר שלי עברתי את אותו שלב,שלב של כמה שנים טובות וזה היה קשה מאוד במיוחד כשהוא ראה אותי בגסיסה רוצה למות כל הזמן ובמיוחד שהוא מכיר הילה מאוד אגדית רוקדת ושמחה מלאת עוצמה על פני מסכה שקרית ומסרבת להיות הילה אמיתית כי היא פוחדת שלא יקבלו אותה אבל הסרתי את המסכה הזאת ואני היא מי שאני וזה מה יש ועוד בנוסף לכל שאני חייבת להישאר חזקה כדי לא לשבור לו את התדמית .... תדמית של מי??... שלי??או שלו??? ברגע שהוא חשב עם עצמו וראה שיש מציאות הוא פשוט אמר לי שהוא לא מוכן לשמוע על זה יותר עם הרבה כאב ואהבה אלי, כי הוא לא ידע איך לנהוג עימי והאמת ששנינו פספסנו הרבה מאוד אני גרמתי לו כאב אדיר זה כאב לי ובצדק אבל אני גם יכולה להיות סלחנית מספיק להבין שהוא לא היה חזק להכיל אותי ושאני היתי חולה. יש רופאים לזה והם פועלים רק מתי שאת רוצה להחלים באמת היו הרבה מריבות, הרבה שיחות חירשים, הרבה "את יכולה.. את חזקה...." ואת צודקת זה משאיר לבד וכאלה שיש להן הפרעות אכילה הן בטוחות אחרי משפטים מסוג זה שכל העולם נגדן אל תשכחי שגם הוא מתוסכל מהמצב והיה רוצה להאמין שאין לך כלום רוצה להכיר ולראות אותך כמו שהוא חשב שאת חזקה ממש, יפה ומדהימה יתכן שאת כזו אבל את מתנגדת לכך כי את חולה וזה בסדר לגמרי בינתיים עד שתמצאי בךכוחות חדשים לשוב להיות הניצוץ שבך אל תשכחי שגם לו קשה האמיני לי לגברים יותר קשה לקבל את זה על הנשים שלהם, שהנשים שלהן חלשות כי ברב המקרים גברים יותר חלשים מנשים בלי לנסות לקבוע מי יותר טוב. זה בכלל לא ברמה של שפיטה אבל ברמה הרגשית זה כמעט תמיד נכון ואולי זה בולשיט עדיין קשה להם הרבה יותר מאשר לנו להתמודד עם רגשות אם כי נדמה לי שכל אחד הולך עם זה לכיוון אחר אז אחרי הכל אנחנו די דומים אולי את לא צריכה לדבר איתו על הנושאים האלה אני ידועת שזה יתסכל אותך יותר אבל יותר מאשר לומר לו שזה המצב היי חזקה ואל תיכנסי איתו לעימותים תני לו לעכל את זה זה שהוא אומר לך שאין כלום זה לא מפני שהוא מאמין בזה אלא יותר מקווה לתת לך דרך זה כוח באופן אבסורדי להאמין בכוחות שלך . הוא רוצה בטובתך ונשמע שהוא אוהב אותך האנשים שאוהבים אותנו הם האנשים שרוצים אותנו הכי טוב, הכי הכי בשבילנו וזה חלק מהעניין. זה לא תמיד נבון לנהוג כך אבל זה בהחלט דפוס חוזר בין בני זוג וזה גם חלק מלהכיר את הגבולות אחד של השני נסי לזהות מה את רוצה ואל תתבישי להתעקש על שלך אם את צריכה את עזרתו התעקשי על כך אבל היי מוכנה לקבל שיכול מאוד להיות שהוא לא יכול להתמודד עם זה ואולי טוב שתפרידי את הזוגיות שלכם מהמחלה. לפעמים זה עוזר אפילו שזה רחוק מהציפייה אנחנו נפרדים וכדי להגיע לאיזון ולאחדות עשי עם עצמך עבודה של גיבוש ודרך זה האמיני לי בלי להתאמץ יותר מידי הוא יהיה שם אם הוא באמת בשבילך. המון אהבה יפה :-) הילה

כרגע יש לי חבר ,החבר שלי לא ממש סיפרתי לו על הבעיה אבל הסברתי לו שזה תורשתי בצורה מסויימת וכל החיים אני אחייה עם זה.. ולמשל אני שאני אומרת לו "אני הולכת להקיא הוא נלחץ ישר כי כל היום אני לא אכלתי כלום ושאכלתימשהו קטן נלחץ אבל הקאתי כי לא הרגשתי טוב מזה .. בכל מקרה אמרתילו שלא ידאג אני לא נותנת צ'אנס למחלה" קיצר אני חושבת שעלייך לדבר איתו גלוי לספר הכל מהפרט הקטן לגדול ותגידי לו שזה תהליך שעלייך להתמודד עם זה וללא התמודדות ועזרה אני לא אצליח(כמוני למשל דוגמא קלאסית!) ספרי לו איך התחלת עם כל זה כך אני סיפרתי לו ושלב ו=מסויים מהחיים פשוט דחקתי כי אני לא חוזכרת אבל דברי איתו גלוי ממתי התחלת עם כל ה"אנה מיה "הזה ואם אין קול ואין עונה זה סימן שאת מבינה... כי למי שלא אכפת מ"אנה מיה" שלי שיעזור לי לצאת מזה כנראה לו אכפת לו ממני... שלך דניאלה

אני חושבת שיש לי הפרעת אכילה... בעבר הייתה תקופה שהייתי מקיאה(אוכלת ומקיאה) כדי להרזות אך למזלי הפסקתי עם זה... והיום כל פעם שאני אוכלת אני מרגישה רע עם עצמי, כועסת... כשאני אוכלת, גם אם זה הדבר הקל ביותר, לאחר מכן אני מרגישה בהמה.... כשאני לא אולת כל היום אני מרגישה רזה ואוהבת את הגוף שלי....

ב"ה :-( נדמה לי שזה הפך להיות מחלה חברתית פה בארץ עצוב לי כל פעם לשמוע על עוד ועוד מקרים אם כי חל שיפור בהאטה של העניין וזה משמח אותי אני יודעת שקשה לך ושזה מתסכל לרצות להיות כל הזמן רזה והרעב גודל וגודל ואינו יודע שובע לצערי הרב אין תרופת פלאים ואם לא הית בטיפול עד היום אני מציעה לך לפנות בהקדם ככל האפשר למסגרת טיפולית מתמחה בעניין שיהיה בה גם ייעוץ שיחתי, דיאטני ותרופות (שלא תדעי) במידת הצורך אין דרך אחרת חשוב שתביני שזה סימפטום לבעיה עמוקה יותר וככל שתכירי את עצמך ואת הבעיה ותזהי אותה תתקרבי יותר ויותר בזכות זה לריפוי שלך תעדכני מה קורה איתך אני אשמח להפנות אותך לגורם מטפל אם את רצה המון אהבה יפה :-) הילה

אשמח לקבל שם של מטפל

אני קוראת פה המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!!! כבר הרבה זמןןןן נכנסתי לאתר שלך קראתי את הסיפור שלך ו...... מה אני יגיד לך את מלאכית!!!! ומדהימה אמיתית! ואני אומרת את זה מכול הלב!!! וכי זה נכוןן:))))))) קצת עליי..... היתי(עדיין)אנורקסית שנתיים ואז היתה לי מין תקופה כזאת שאכלתיייי ואכלתי ועליתי במשקל ודיי הרגשתי עבודה מהמצב החדש מההלם! אני זאת שלא היתה אוכלת שבועות פתאום אוכלת ואוכלת ולא יודעת מתי לעצור אחרי התקופה הזאת היתה מין תקופה שניסיתי באמת לאכול מסודר בהתחלה הלך אחרכ לא אחרכ כןןןןן קיצרר היתי אוכלת אבל לא מסודר פעם אוכלת פעם לא... אני לא יודעתצ איך לקרוא לזה.... הכול אצלי היה במין תקופות כאלה אנורקסית אכלניית... ועכשיו נכנסה לחיי "מיה" נשמע שאני לא עוצרת אה?!?! אני באמת לא עוצרת בגלל סיבה אחת אני רוצה ליהות רזה רזה רזה רזה רזהההההההההההההההההההההההההה!!!!! היתי אצל 2 דיאטניות כבר שום דבר לא עזר היתה אחת בתקופת האנורקסיה שזה ממש לא בא בחשבון!!!! ואחת בתקופה שהתחלתי לאכול היתי גם אצל 2 פסיכולוגיות לא ייצא מזה כלום מהשניה אולי קצת אבל עדין אני באותו מצב אם לא גרוע יותר!!! זהוו ב"קצרה" עלייי... ערב טוב לכולםםם אוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

ב"ה אני אשמח להכיר אותך מאוד הרבה שנים רציתי להיות "מלאך" בשמיים עם דגש על השמיים אני שמחה שירדתי לעם ושאני פה היום בהקשר למה שכתבת לגבי טיפול הצרה שמרביתינו חושבים שזה הוקוס פוקוס יעילות הטיפול נוצרת רק אחרי הרבה זמן אם בכלל וזה תהליך לא פשוט. גם לדעת לאיזה טיפול ללכת גם זה שיעור לא פשוט לוקח הרבה זמן או לעיתים הרבה ניסיונות עד שמגיעים לטיפול שבאמת עוזר אם היתה כימיה ביניכם אני היתי מציעה לך להמשיך בו ולא לוותר הכל בגלל חיידק הרזון שתינו יודעות שהוא הרבה פעמים מניפולטיבי מספיק כדי להרחיק אותך ממה שבפועל יכול לסייע לך לעזור לך בסופו של דבר. אני ממש מתכוונת לכך שחשוב מאוד שתהיי במסגרת טיפולית כי זה עוזר בסופו של דבר למתן באופן משמעותי את האפיזודות בין אחת לשניה וזה מעורר אותך להתמודד. אל תאמרי נואש יש עוד הרבה לעבור וכפי שקראת בסיפור שלי גם אני לא האמנתי ואני די צוחקת על זה שהיום אני בלי, כאילו מי היה מאמין..... יפה שלי אל תאמרי נואש ועשי כל שביכולתך לחפש אחר מה שיעזור לך ויש ללא ספק כתובות שיוכלו לסייע לך המון אהבהיפה ארצה להמשיך להמשיך לשמוע ממך נשיקות הילה :-)

אני חדשה פה, סובלת כמו רבות/ים מכם מהפרעות אכילה, אני אישית סובלת מאנורקסיה, אני בת 19 ונורא רוצה להכיר כאן אנשים ולתת ולקבל תמיכה... :) שלכם נטלי.

אני מיני מצאת את המקום לקבל תמיכה! אנשים מדהימים!!! תרגישי טוב :)

נטלי שלום.אני ורד.ואת מוזמנת תמיד לדבר איתי באימייל ולספר לי כי גם אני חולה באנורקסיה כבר 4שנים,עברתי הרבה.ואני תמיד אשמח לספר לך ולתמוך בך[email protected]

ב"ה את מוזמנת לספר על עצמך שנוכל להכיר קצת יותר את מטופלת??? את רוצה להחלים??? ספרי ספרי אני שולחת לך הרבה חיבוקים ואהבה למייל האישי שלי [email protected] המון אהבה :-)

הילה.. רציתי לדעת, איך נכנסת לעולם הזה של ההפרעות אכילה?! איך בכלל נהיית אנורקטית?.. זה התחיל מדיאטה?? היית שמנה? ואם היית בזה 15 שנה.. מאיזה גיל?!!? איך בסוף יצאת מזה?, כמה זמן היית מאושפזת?.. הגעת למצב של כמעט מוות?! סילחה על החקרנות.. זה פשוט דיי עניין אותי כשקראתי את מה שכתבת.. מקווה שתעני:). **חמודה**

http://www.hilauriel.com/indexheb.html

:)

ב"ה את הסיפור חשוב לי לציין כתבתי מנקודת מבט מאוד ילדותית על החיים שלי כי כתבתי אותו מתוך פרץ של כאב אדיר ולמרות זאת החלטתי להשאיר אותו כפי שהוא בגלל האמת שבו ועצמת הרגש שבו. עדיין הוא אמיתי לגמרי זוועתי לגמרי. אם תתיחסי להתהליך שעברתי תשכילי ללמוד ממנו הרבה מאוד לשאלותיך רציתי למות ולמעשה ככה זה החל. לא היתה עבורי אלטרנטיבה אם אחד רוצה להיות רופא, או אומן, או עו"ד או מה שזה לא יהיה. אני רציתי למות ראיתי את עצמי בשמיים בלי גוף וככה דמיינתי אתעצמי שנים רבות אם יש גלגולים קודמים אני מאמינה שכן זה ללא ספק תוצר לוואי של אחד הגלגולים שלי כי אין לי הסבר מדוע ילדה בגיל 3 אומרת לאמא שלה שהיא רוצה למות רב החיים שלי מאז שאני זוכרת את עצמי דיברתי על מוות ועל זה שאני שונאת לחיות יש סברה שטוענת שבגלל שנאנסתי בגיל 8 יצרתי הפרעת אכילה אני טוענת שזה לא לגמרי אך ורק קשור בזה, אם כי ללא ספק זה היה טריגר אבל לא יותר מזה, שכן היו סיבות לא מעטות לכך. בתור ילדה עד שהגעתי לאנורקסיה, היתי רעבה כמעט כל הזמן מוזר, בקצב הזה היתי צריכה להיות ילדה שמנה ולא היתי כלל התחלתי את האנורקסיה ממשקל סביר לגמרי ורגיל לגמרי אבל אני זוכרת את הרעב וזה היה משהו שלדעתי גם אוכל לא יכל להשביעו בתור ילדה לא זללתי ולא היתי מחוברת לכך שאם אני רעבה אז אני אוכלת בכלל, החינוך לאוכל בבית שלי היה זוועתי למדי ואם היה אפשר, המסר לא לאכול בבית היה כמו שלט חוצות ברור למדי על פיו גדלתי רב השנים ולכן גם לא יכולתי לסגל לעצמי הרגלים תקינים ביחס לעניין עד ליום שהחלטתי שאני יותר לא מתנגנת על פי החליל שגדלתי ל"ניעימות" הזוועה שחליל כל עברי אני מניחה שאם תקראי את הסיפור תביני לבד 16 שנה ולא 15 כפי שציינת.. לא שזה משנה בעין אובייקטיבית הרופאים שטיפלו בי טוענים שזה בערך מהרגע שנולדתי ואם להתייחס לחוות דעתם בעניין. יכול מאוד להיות שהם צודקים אבל אני זוכרת את זה מפורשות רק מגיל 12 ובינינו זה מספיק זוועתי גם כך לגבי אשפוזים אני לא יודעת אם ציינתי את זה בסיפור למעט אשפוז אחד בודד שכן סיפרתי עליו, אם אני לא טועה הניסיון הראשון שלי לאשפוז היה בצבא שזה בערך 6 שנים אחרי היווצרותה של המחלה אצלי. זה היה ניסיון של אשפוז בכפיה במסגרת הצבא ואני כמובן סירבתי טופלתי באופן פרטי מגיל 19 עד גיל 19 לא היתי בשום טיפול למעט אחד קצר ביותר שסיפרתי עליו בסיפור טופלתי גם בשיטה הקונבנציונאלית וגם בשיטה האלטרנטיבית באותו שנים טופלתי גם בהומיאופטיה... אם זה עזר? לא יותר מעזר גם הטיפול התרופתי שהתחלתי לקבל אחרי שלוש שנים של טיפול שיחתי לא עזרו כלל לקח שנים עד שמצאנו את הסוג הנכון והמינון הנכון היו לי הרבה ריאקציות בעקבות התרופות וזההפחיד אותי וסגר אותי מלתת בזה אמון חשוב לציין שאני לא נביאת זעם אני מכירה הרבהאנשים שהטיפול התרופתי היה יעיל ביותר עבורם אני חוויתי תחושה של אונס כשזה הגיע לטיפול התרופתי מפני שלא רציתי בהם וחשתי שכופים עלי משהו שאני לא רוצה. נראה לי שרק בגלל זה לקח הרבה שנים עד שמצאו משהו שעבר לי כמעט בלי תופעות לוואי היו מצבים שבהם היתי מאושפזת בגלל דימומים בוושט וסינוסים דלוקים בגלל הקאות אבל לא ספציפית בגלל הפרעת אכילה, בגלל התעלפויות ולחץ דם נמוך מידי . האשפוז היחידי שהיה מוגדר סביב העניין הזה קרה כשאני היתי בגיל 25 והוא לא הועיל לי (בלשון עדינה) הוא די סיכן אותי ועד היום אני די חווה אותו כטראומה היתי מאושפזת חודש וחצי אשפוז שהיה אמור להעירך חצי שנה בערך יצאתי על דעת עצמי וסירבתי לטיפול בכל תוקף כשיצאתי מהאשפוז מספר חודשים אחרי הייתי על סף מוות מצחיק לציין את זה. היו הרבה רגעים שבחיים שלי שהיתי על סף מוות ואין לי מושג איך לא מתתי כנראה שהשם החזיק אותי חזק מאוד מה עבד? הגעתי לקינסיולוגיה מח אחד אחרי האשפוז שלי וזה הדבר היחידי שבפועל גם ברמה הסימפטומטית הוציא אותי לגמרי מהפרעות אכילה אני מספרת על השיטה הזו הרבה מאוד בפורום אני ידועת שיש הרבה מאוד אנשים שטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי עובד עבורם אני נמנית בין האנשים שזה היה עבורם יותר בזבוז של זמן ויותר בשביל לומר אשני מטפלת בעצמי בפועל לאף אחד מהם לאהיה פתרון להפרעת האכילה שלי גם מפני שבקינסיולוגיה עלה הרבה מאוד הנושא של גנטיקה ביחס לעניין והיום ברור לי שאם זה גנטי אצלי וכך הסתבר אז זה לאמפתיע ששום דבר מהתחום הקונבנציונאלי לא עזר, כי אין להם ידע לפתור ברמה גנטית בעיה משורשת כמו זו של הפרעות אכילה רק בגיל 28 הודעתי לעצמי באופן רשמי שאני ללא הפרעות אכילה הסימפטומים נעלמו ואני התחלתי לחיות את חיי עם כל הכאב שזה עורר בי. מקווה שעניתי לך יש לך הפרעות אכילה.??? אני אשמח אם תספרי עלייך המון אהבה הילה :-)

דבר ראשון רציתי לציין שזה פורום מדהים...כבר כמה זמן שאני מחפשת אתר שאני יוכל לדבר בו עם מישהו!!אוקיי ככה אני בת 17 1.67 שוקלת 46.5 בטטטטטטה בדקתי את ה-BMI שלי והוא 16.67(מזה אומר?כי אין לי מושג?)אני בי'ב עכשיו ובכיתה י' התחלתי לעשות דיאטה כי הייתי חייבת לרזות הייתי נראת כמו איזה פיל שקלתי 52 בערך...ואז התחלתי לרזות ולא לאכול והייתי פשוט מאושרת מזה שסוף סוף יהיה משו טוב בחיים שלי אבל אני נכנסתי לדיכאון והסתגרתי מכל החברים שלי ופשוט נשארתי לבד!!רציתי לרזות עוד הרבה יותר הגעתי רק ל-45 אבל המשפחה והאנשים מסביבי תפסו אתזה ב''זמן'' כמו שאומרים...ועד שהודתי בזה..לקח זמן..ובסוף לקחו אותי לשניידר לשיחות במחלקה של ההפרעות אכילה אבל זה לא עזר ...בסוף הם רצו לקחת אותי לאישפוז יום...ולא היתיי מסוגלת אז אני ואמא שלי אמרנו שייתנו לנו איזה חודש לנסות לשפר ת'מצב ואם לא אז שיעשו מה שהם רוצים....עליתי בזמן הזה למשקל של 47 בערך....בחיים שלי לא שנאתי את עצמי יותר מזה...כל הזמן רציתי למות לא יכולתי להסתכל עלכצמי אני כל הזמן מסתכלת על הזכין ומחכה שיהיה לי את האומץ לעשות עם זה משו!!ואני לא מסוגלת!!!אני לא רוצה להיות בעולם הזה...אני לא קיבלתי מחזור שנה וחצי כמעט... ובחודש שעבר...היו לי סימנים של מחזור כאלו...המשפחה שלי היייתה מאושרת וזה הכניס אותי ליותר דיכאון והפסקתי לאכול כמו שאכלתי ורזיתי חצי קילו והוא לא חזר לי החודש הז המחזור...הדבר היחיד שגורם לי כן לאכול זה העובדה שאני כן רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד ואז אני אוכלת בשביל זה..בשביל לקבל מחזור..ואז שאני מסיימת אני נכנסת לדיכאון רוצה למות לא יוצאת מהבית כי אני שמנה מדי בשביל לצאת מהבית!!!עוד דבר זה...שיש לי בעיות נוראיות בבטן...שלשולים נוראיים וכאבי בטן והבטן מתנפחת לי מאודדדד ויש לי גזים נוראיים!!וזה קורה רק בשנייה שאני מכניסה משהו לפה..לא משנה כמה למה מתי עשיתי בדיקות ולא הצליחו למצוא מזה...האם יכול להיות שזה פסיכוסומטי?שהבטן שלי מגיבה למחשבות שלי?מזה בדיוק אומר פסיכוסומטי?איך מטפלים בזה?אני כאילו מצד אחד רוצה להבריא..ומצד שני אני רוצה להמשיך בזה...לרזות ולרזות כמה שזה נשמע מטומטם...אני רוצה להיות חולה!!!אני באמת לא יודעת מה לעשות...ואני לא מסוגלת לדבר עם פסיכולוג....אני מאוד מאוד מאוד ביישנית אני בחיים לא יצליח לדבר!מה לעשות?תעזרו לי

היי מאמי... האמת שעד עכשיו לא כתבתי אני קוראת פה הרבה מזדהה מאוד!!! היתי חייבת להגיב לך רק בזה שאני יכולה להגיד לך שאני ממש ממש מבינה אותך! אני מרגישה כמוך בגובה ובמשקל אנחנו אותו דבר.. בעניין הסכין:( בעניים המחזור... וזהוו... האמת שאין לי הרבה מה להגיד חוץ מזה שכדאי לך לנסות ללכת לפסיכולוג שמתמחה בהפרעות אכילה לפחות לנסות ללכת אפילו פגישה ראשונה בלי להתחייב לכלום ולראות איך את מרגישה.... זה אפילו לא קשור לבישנות ותאמיני לי!!! בקשר לבטן שמתנפחת וכול התחושות שנלוות לזה זה הכול בגלל שאת מעריבה את עצמך....ואז פתאום אוכלת...המצבים האלה משגעים את הגוף לגמריייייייייי!!!! אני מקווה שתקחי את עצמך בידיים "הרזון"לא שווה את זה!!! יש סיבה שאנחנו פה בעולם הזה...!!! אני מקווה שתביני את כול מה שכתבתי כי אני ממש ממהרת ולפני שאני יוצאת היתי חייבת להגיב... תשמרי על עצמך!!! :) מיני

יואו זה כלכך טוב לשמוע שמישהו מבין אותי!!!אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה אבל...כאילו מצד אחד אני רוצה כבר להבריא...ומצד שני אני לא מוכנה לעשות שום דבר בשביל להבריא...כי אני רוצה להישאר במצב הזה.!!מה את עושה?איך את מתמודדת?

שלום. לצערי אני נאלצת להודות בפני עצמי כי יש לי הפרעת אכילה שהאמת, משבשת לי את החיים. לאחר הרבה מחשבה ונסיונות להילחם או לקבל, הגעתי למסקנה שהגוף שלי מנותק מהנפש. אני מאוד אוהבת לאכול, וכמעט הכל. אני מבשלת טוב. אני רזה שמרוויחה את זה במלחמות קשות. לפני כשנתיים ירדתי 13 ק"ג במשך שנה, ומאז אני מנסה לשמור על המשקל פחות או יותר. כמובן שהרצון שלי להיות רזה מאוד מאוד (מדי) תמיד קיים. אף אחד בסביבתי לא אוהב את זה, אבל אני אוהבת את הרזון (כן, גם אני קורבן של התקשורת). אני כל הזמן מתנדנדת בטווח של 4-3 ק"ג יותר או פחות. אני עושה ספורט בצורה קבועה ורצינית. אבל, אני מנסה לשלוט על יצר האכילה והאהבה וקשה לי. אני אוכלת כי הנפש רוצה ובלי בכלל להקשיב לגוף. הגוף יכול לזעוק מרוב כאב וצרבות אבל אני אמשיך לאכול כי הנפש החליטה. אני לא מצליחה לשלוט וזה מה שהכי קשה לי. האם יש איזשהו סיכוי להירפא??

יש לי שאלה מאוד כואבת האם כל מה שלא נחשב ארוחה "תקינה" כמו בוקר , צהרים וערב ואני לא מתכוונת לסתם נישנושים כאלה שבהם כולם חוטאים , אלה , ממש התקפים בלתי נשלטים ,שבאים בד"כ אחרי משברים רגשיים נחשבים להפרעות אכילה? אני חושבת שכן , הייתי מבקשת הדרכה אייך לשלוט בדחפים הקשים האלה מפני שאני כבר לא סובלת את עצמי ולא את אייך שאני נראית.

ב"ה אני לא בעד תנאים אבל בנוגע להפרעות אכילה אין דרך אחרת אם לא תנהגי בצורה מסויימת הסיכוי שלך להירפא ילך ויתרחק ממך יותר ויותר במידה ולא תזיני את הרעב אז וודאי תאמרי לי: "אבל אני אוכלת בלי סוף..." לא הית זקוקה לכך אם מלכתחילה לא היית מרעיבה את עצמך רעב נובע מכך שלא מזינים אותו בזמן אמת והוא גודל יותר ויותר בגלל שאת משדרת שממך לא תבוא הזנה סדירה את משדרת לצום את משדרת למחנק וכפי שאת מרגישה ורואה לגוף אין חוכמות הרעב הזה הופך למשהו בלתי נסבל הדרך לעצור את זה היא לאפחות ולא יותר מאשר להזין אותו באופן מבוקר וקבוע סביר להניח שלא יהיה די בכך סביר להניח שיהיה דרוש ללמוד להזין את הנפש הרעבה ולשם כך טצטרכי ללכת לטיפול כדי ללמוד לזהות מדוע היא רעבה כל כך ומתי היא "תוקפת" אותך ומה את יכולה לעשות כשזה קורה. זה לא יקרה לבד וזה יקרהאך ורק אם תביעי כוונה ברורה לכך שאת רוצה לחיות באמת באמת חיים ללא הפרעת אכילה. נסי לבדוק אפשרויות טיפול לכי להיבדק והיעזרי בהקדם עם גורמים שמתמחים בכך. אני אשמח לשמוע ממך המון אהבה יפה בהצלחה הילה

איכס.אני מרגישה כל כך דוחה ומגעילה.המחשבה שאני אוכלת ואפילו קצת מגעילה אותי.הדיכאון הורג אותי ליד הדודים אני מתנהגת רגיל וזה.אבל בתוך תוכי אני מרגישה רעעעעע.אתמול חתכתי את עצמי משעמום ומדיכי.לא יודעת מה לעשות?אני בכלל לא רוצה להבריא...

ב"ה אני מאמינה שעם הרצון יקרו לך הרבה מאוד שינויים לטובה ושדרך הרצון תראי הרבה אור אבל לשם כך האמיני. ואל תשכחי שזה תהליך אני יודעת שרע לך ואני יודעת שיש לך את כל הסיבות שבעולם להרגיש רע זה לא ילך בלי לרצות עם כל הכוונה האישית שלי להסכים עם התחושות שלך ברמה המעשית אם לא תעשי משהו לקראת הריפוי, סביר להניח שתישארי אומללה ממש אני שולחת לך המון חיבוקים ואהבה שלך הילה

נגעלת מעצמי מהמחשבה שהשמנתי מהמחשבה שאני כבר לא יכולה להגיד לא מהמחשבה שאאני חייבת לאכול רק דברים שהם שמנים אז נכון שאני בצבא, בקורס והתנאים לא משהו אבל איך אפשר להתמודד פתאום עם המראה, שמראה שהשמנתי? שונאת את עצמי, שונאת!

ב"ה שבוע טוב יפה

הי חומד,ת'געגעתי אליך!! רציתי לשאול אם את מכירה את ד"ר איתן גור מתל השומר? (המליצו לי ללכת לטיפול אצלו...) תודות ונשיקות, אלישבע

ב"ה אני לא מכירה אותו אבל תמיד שווה לנסות חווייה שלי שונה ממה שיכולה להיות לך לכן לגבי פסיכולוגים לא הייתי מסתמכת אך ורק עם חוות דעת של מישהו אחר ואם זה חשוב לך כדאי יהיה לך לנסות ולהסתמך על מה שאת תרגישי. אגב, מי המליץ??....מישהו שחווה??? או רק כדי שתלכי לטיפול.?? המון אהבה יפה ושבת שלום ... הילה

דר' איתן גור הוא מנהל היחידה לטיפול בהפרעות אכילה (למבוגרים) בתל-השומר. אינני מכירה אותו אישית, אבל בסה"כ הצוות שם מקצועי ונעים. הטיפול המוצע הוא אמבולטורי או באשפוז, תלוי במצבך. הם מציעים טיפול דיאטני + קבוצות שונות, בהתאם להפרעה ממנה את סובלת. לכי על זה!

ב"ה בהמשך לבבושקה אני חושבת שזה מסוכן להישחף עם זה לא בכל מחיר ולא בכל מצב צריך אשפוז אני יצאתי משם יותר חולה...יותר מזה זה הפך להיות טריגר לרצות לשאוף להגיע לשיאים ברזון שכנראה עבורי באמת קרה נס, אם הצלחתי לצאת מזה ולא באמצעות המערכת הקונבנציונאלית!!! לא כל אחד מגיב כך אבל הרב המוחלט שכן יש כאלה שחוזרים להתאשפז שם לסיבוב שני שלישי ואולי גם רביעי?...סביר להניח שבמקום אחר מתבצע הרביעי, מאחר והם מגבילים אתזה ל3 שלוש פעמים והיו לא מעט מקרים כאלה. אני חושבת שאם את יכולה להיות כרגע במסגרת פרטנית היא עדיפה על אשפוז רק כשאין ברירה רק מתי שאת מרגישה ששום דבר אחר לא יעזור רק אז אולי אשפוז הוא בא בחשבון אשפוז, היא מחוייבות קשה מאוד והיא לא תמיד יעילה אם את שואלת אותי היא בקלות יכולה להפוך להיות טראומה שתצטרכי טיפול רק כדי לטפל בה אשפוז יום עדיף כל מסגרת אחרת שאינה כופה אליך דבר ושאת למעשה באה מבחירה ומבצעת מבחירה היא הקשה ביותר אבל הטובה ביותר, כי זה בא ממך ולא כי אמרו לך היי זהירה המון אהבה שבת שלום הילה

הציעו לך ללכת לטיפול פרטי אצלו או במחלקה שלו בתל השומר? אני לא יודע איך הוא בטיפול פרטי אבל במחלקה יש שם צוות טוב אבל זה בכל זאת לא מה שהיה פעם. הייתי מאושפז שם לפני שנה למשך 3 חודשים והאשפוז היה בסדר פחות או יותר והתאשפזתי שם ביום שלישי שעבר אבל ברחתי אחרי יומיים כי לא הייתי מסוגל יותר להחזיק מעמד. אבל אני לא דוגמא... יכול להיות שאת כן תסתדרי שווה לנסות בכל אופן אבל כמו שהילה אמרה לשים לב טוב טוב אם זה עוזר או מזיק אם את רוצה ללכת לטיפול פרטי אצל פסיכיאטר אני ממליץ לך בחום על ד"ר אילן רבינוביץ הוא עובד במגדלי משה אביב בר"ג והטלפון שלו הוא 03-5757247 או 5757248 תאמיני לי ששווה כל גרוש הוא אחד הפסיכיאטרים הכי טובים בארץ והוא עובד עם הנשמה ולא רק כדי לעשות כסף ולסיים עוד פגישה עם כך וכך כסף בכיס תנסי אפילו לפגישה אחת מומלץ בחום אני מטופל אצלו כבר יותר מחצי שנה והמצב שלי השתנה פלאים

בראש ובראשונה, מה שלומך? האם תוכל לספר קצת על החוויה שהיתה לך באשפוז ומדוע ברחת משם? רק אם בא לך... וחוץ מזה, אני חושבת שאם אתה מרגיש בשינוי מאז התחלת בטיפול, אזי הקרדיט מגיע לא רק לרופא שמטפל בך, אלא קודם כל לך. אם אתה לא היית עושה שינויים מסויימים בחייך, כל העבודה שלו איתך, מדהימה ככל שתהיה, לא שווה חצי פרוטה. ומכאן, שמגיע לך כל הכבוד!!!

ד"ר אילן רבינוביץ פשו רופא מדהים מדהים מדהים!!!! הוא הציל את הבת שלי! ממליצה מאוד מאוד מאוד! לא מכירה את הרופא השני פורום

ד"ר אילן רבינוביץ הוא שרלטן ואסור ללכת אליו! מדובר בפסיכיאטר מאד שנוי במחלוקת בברנז'ה הפסיכיאטרית בארץ ולא כדאי לקחת סיכון........

בימים אלה ממש, אני פועל בכל כוחי לסייע לבני הסובל מהפרעת אכילה. את ד"ר גור הכרנו בתל השומר. מסתבר כי מנהל המחלקה "המהולל", בעל עקרונות נלוזים ונוקם במטופליו. אין לי ספק, ששכח כי נשבע את שבועת הרופאים. אדם רע ללא מצפון. המעוניינים בפרטים, ייפנו אלי טלפונית: 054/4547219 צר לי מאוד שהגעתי לרמה כל כך נמוכה עם הרופא הקטן שבנדון.

אני מאד כועסת שאתה ככה שופט ומלכלך על דר גור.הבת שלי היתה במחלקה 7 פעמים.ללא הצלחה כי היא זו שמפחדת ומתנגדת לעזור ולשתף פעולה. לדר גור יש המון בנות בנים ברשימות המתנה הוא לא נוקם ולא מתנקם באף חולה שלו ההפך הנכון הקשיחות באה ממקום טוב כי בנות שחולות במחלה כזו זה כמו מלחמה נון סטופ מחלה עקשנית ודר גור הוא היחיד שמבין בה הוא אלוף ויודע איך לנהל את הבעיה.כל מילה שלו היא נכונה הוא יודע מה להציע ואייך.כל הכבוד לו ישר כוח דר גור ממני יהודית באומן.

בימים אלה ממש, אני פועל בכל כוחי לסייע לבני הסובל מהפרעת אכילה. את ד"ר גור הכרנו בתל השומר. מסתבר כי מנהל המחלקה "המהולל", בעל עקרונות נלוזים ונוקם במטופליו. אין לי ספק, ששכח כי נשבע את שבועת הרופאים. אדם רע ללא מצפון. המעוניינים בפרטים, ייפנו אלי טלפונית: 054/4547219 צר לי מאוד שהגעתי לרמה כל כך נמוכה עם הרופא הקטן שבנדון.

שלום, בתי ממתינה לאשפוז אצלו, והתור שלה כל הזמן נדחה ואין מענה מהמחלקה וגם צפי לאשפוז!!! מאוד מרגיז. אשמח לשמוע פרטים לגבי ההודעה שלך על ד"ר גור, והמלצות איך בכל זאת ניתן להגיע לאשפוז גם אם אין לנו את הקשרים והפרוטקציה שכנראה נדרשת לזה. תודה!

אני מכירה את טלי סבח- האנורקסית לשעבר שהגיעה ל19 קילו ויצאה מזה!! יש תקווה!!! היא טופלה אצל דוקטור גור, היא מספרת שהיא שונאתת אותו ולא סובלת את הבן אדם הזה- הואקר, אכזרי וחסר רגשות. הוא קושר אנשים ומאיים!! אני לא ממליצה ללכת אליו, היא לא יצאה מזה בגללו אלא מאי רצון למות ממש ברגע האחרון..

אני מכירה את טלי סבח- האנורקסית לשעבר שהגיעה ל19 קילו ויצאה מזה!! יש תקווה!!! היא טופלה אצל דוקטור גור, היא מספרת שהיא שונאתת אותו ולא סובלת את הבן אדם הזה- הואקר, אכזרי וחסר רגשות. הוא קושר אנשים ומאיים!! אני לא ממליצה ללכת אליו, היא לא יצאה מזה בגללו אלא מאי רצון למות ממש ברגע האחרון..