איך מתמודדים עם התקפי אכילה
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי, למישהי יש רעיון איך מתמודדים עם התקפי אכילה? בעבר הייתי מקיאה, ובתור נערה הייתי חותכת את עצמי. היום, ובמיוחד מאז שיש לי חבר, זה כבר כמעט ולא קורה לי. אבל בכל זאת, אם אני מדוכאת או לחוצה אני מתחילה לזלול בלי הכרה וזה בדרך כלל נמשך כמה שעות. אני לא רעבה, אני פשוט שונאת את עצמי - על זה שאני שמנה, על הקעקוע המכוער שעשיתי לעצמי, על זה שאני לא מצליחה לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי. בדרך כלל זה מלווה במחשבות מאוד אלימות כלפי עצמי. מצד אחד אני רוצה להכאיב לעצמי, מצד שני אני רוצה שהאוכל יגרום לי להרגיש יותר טוב. אחר כך זה השקט שאחרי הסערה, אני מחזיקה את עצמי חזק ומנסה להמשיך הלאה. אני כבר בת 25, זה לא הגיוני שזה ימשיך ככה.
היי, אני חושבת מה שכתבת זה לא רק על ההתקפי האכילה שלך אלא מעבר, כיוון שאת כבר בוגרת (בת25) אני חושבת שאת צרכה להגיע לשלמות עם עצמך באמת אני כאדם שחווה רזון וכמובן השמנה רצינית של תרופות (סטרואידים) לכן אני יודעת על מה את מדברת אחת שהייתה 45 ק"מ עלתה ל60+ לכן אני מבינה איפה את עומדת יש לי רק להציע לך הוא לפנות לעזרה את יכולה בין הרפואה הקונברציונלית- פסיכולוג או ברפואה המשלימה - רפואה סינית, נטרופתיה שיאצו רייקי כל טיפול ברפואה המשלימה יכולה לעזור לך , אני מכירה בחורה שהיא אנורקסית והיא בת 30 והיא מטופלת ברפואה סינית בין בתזונה סינית ובין כל האופנים של רפואה סינית והיא מתחילה להשתפר שהיא כבר לא מרעיבה את עצמה והמטפל עוזר לה באמת את יכולה לקחת את עצמך בכל דבר אפשרית ולעזור לעצמך עוד דבר סיפרת כי יש לך חבר ומאז שאת איתו את פחות - זה טעות שלא תעשי את כל זה בתתנפץ זה התנפץ יחד ותחזרי יותר גרוע אל תהיה תלותית בעיניין הזה אני רואה את עצמי בקשר שהייתי בקשר ברגע של חולשה חזרתי להקאות הרעבות אפילו החתכים חזרו לכן עשי כל המ שאת עושה לעצמך ולא בגלל האיומים שלו שלך דניאלה
שולה יקרה את מתארת מצב קשה ומתסכל,אבל עם זאת אני שמועת גם תקווה. אני אקדים ואמר שבדיוק היום חשבתי על זה שכבר שנה בטוח לא היה לי התקף זלילה,ובעצם אולי גם יותר מזה, וזה אחרי כמה שנים של התקפים יומיים.אז לפני הכל-תדעי שאפשר לצאת מזה! נראה לי שגם לך זה ברור שההתקפים באים בעקבות משהו רגשי,וגם רגשות השנאה שמתועררות,זה לא רק נולד מההתקף,אלא ההתקף מעורר בך רגשות קיימים.אני מתחברת לדניאלה באמירה שכדאי למצוא עזרה חיצונית,זה יכול לגרום לך להלחים בצורה מלאה ובריאה. לבינתיים,תנסי לחשוב על דרכים אחרות שאת יכולה לבטא בהם את הרגשות האלה. בתור התחלה אולי תנסי לצאת להליכה עם מוזיקה טובה וממש להתרחק פיזית מהמטבח,הרבה פעמים זה עוזר לשחרר את המתח.בהמשך,כשתתחזקי, תוכלי למצוא דרכים אחרות להביע את הרגשות-אם בשיחה, אם בבכי...צריך עזרה ולימוד בנושא הזה,אבל תתחילי! אני מקוה שכתבתי באופן ברור את מה שהתכוונתי להגיד,אני אשמח להסביר קצת אם יצא לי לא ברור. בהצלחה רבה ותזכרי שזה אפשרי- את הרי הצלחת להפסיק לחתוך!
היי שולה אני מסכימה מאוד עם דניאלה. הרפואה הלא קונוונציונאלית מוכיחה את עצמה יותר ויותר היום כפוטרת בעיות גופניות ונפשיות כאחד. נסי זה שווה אצלנו באנורקסיה זה עזר עם הבת שלי מאוד והיום היא כבר 4 שנים אחרי מדהים. את חייבת גם שיחות כדי ללמוד לאהוב את עצמך מחדש כי כל הבעיות באות מזה שאת לא אוהבת את עצמך ולא מקבלת את עצמך. הוכחת לעצמך שאת יכולה להמשיך לחתוך ולכן אין לי ספק שאת גם מסוגלת להפסיק עם התקפי הזלילה.
