לתמי..!

וואו באמת שלא יוצא לי לכתוב כאן כמעט.. מה קורה איתך? הכל טוב?.. אין פה תגובות שלך.. תקופה עמוסה?? אז רציתי לספר לך קצת מה קורה איתי- טוב..לפעמים קשה לי ולפעמים קל.. אבל אני מבינה שזה אמור להיות ככה.. בימים הראשונים שאחרי ההפסקה של הדיאטה פשוט כל הזמן אמרתי לעצמי שאני עוד יכולה לחזור לדיאטה, שעוד לא עבר כל כך הרבה זמן, זה עוד לא מאוחר ועוד אפשר לנסות לרזות.. אבל לא חזרתי. עדיין ממש ממש ממש ממששששש קשה לי לראות בנות ברחוב.. אני כל הזמן מקנאה בהן..אני לא מפסיקה להסתכל על בנות רזות וגבוהות.. זה משגע אותי כל הקנאה הזאת..מוציא לי את כל ההנאה.. נסעתי לאילת בשבוע שעבר.. ואז חשבתי על זה שלפני 3 חודשים התחלתי את הדיאטה במטרה להגיע לאילת רזה.. אבל זה לא הרס לי את המצברוח!.. בכלל לא!. מה שכן הרס..זה הבנות..שברחוב. יצאתי לרחוב ולא הפסקתי להסתכל על עצמי במראה..כל הזמן סידרתי את השיער, סידרתי את עצמי.. לא הצלחתי להפסיק הרגשתי שאני חייבת להיראות מושלמת.. וזה כל כך שיגע אותי..פשוט בכל חנות עצרתי והסתכלתי מראה..אפילו בחלונות ראווה..כל הזמן ביקרתי את עצמי!. בסוף אמרתי לעצמי שאני לא מסתכלת יותר במראה וזהו. בסך הכל היה כיף.. אני חושבת שאני מתקדמת...אני מרגישה את זה. לא יצא לי לבקר את עצמי על האכילה אפילו פעם אחת מאז שהפסקתי את הדיאטה!! זה בחיים לא קרה! כל פעם אחרי שהפסקתי את הדיאטה והתחלתי לאכול הייתי שונאת את עצמי על כמה שאני אוכלת.. ועכשיו לעומת זאת, אני אוכלת ולא מרגישה עם זה שום בעיה! וזה ממש כיף! אני לא אומרת שאין לי בעיה עם איך שאי נראית ועם הבטן.. להיפך! אבל אני פשוט מנסה כמה שיותר להנות וכמה שפחות להסתכל על זה..אני גם מנסה כמה שיותר ללכת לקנות בגדים.. זה משהו שאני אוהבת לעשות אבל הפסקתי בגלל הבטן. גם מבחינת כסף אני יוכל-מצאתי מודעה בעיתון לכלשהי הצגה..אז הלכתי לזה..והשתתפתי בה.. וקיבלתי כסף!=] (ותגובות טובות מאודד). אני מנסה יותר להנות ופחות לתקן את עצמי.. זה הרבה יותר כיף.. נורא מעייף לבקר את עצמך כל הזמן. אה,! ועוד משהו שהיה באילת (משהו טוב): יש לי מכנס שלפעמים הוא יושב עליי טוב ולפעמיים נופל ממני- כשהוא נופל ממני אני מבינה שרזיתי וכשהוא יושב עליי טוב אני מבינה ששמנתי. כל הזמן אני מחכה לרגעים שאני ישים אותו והוא ייפול, ואני מתבאסת ונעצבת מהרגעים שאני שמה אותו והוא יושב טוב. בקיצור, כשהייתי באילת שמתי את המכנס וגיליתי שהוא יושב עליי טוב- ואז צצו לי כל מיני קולות בראש של "אוי השמנתי".."אוי עליתי במשקל".. ואז, בשנייה אחת הפסקתי את כל הקולות האלה ואמרתי לעצמי: "די! ככה זה טוב! זה הרבה יותר נוח שהוא יושב עליי יפה מאשר שאני צריכה להרים אותו כל פעם כשהוא נופל". וזה בחייייייים לא קרה לי!! בחיים!!! את הפעם הראשונה שהשתקתי את הקולות האלה.. והם גם נעלמו!. את לא מבינה איזו הצלחה זו בשבילי!.. אני ממש שמחה=] אגב, אמא שלי היום בתחילה דיאטה. היא באה אליי ואומרת לי: "אכלתי היום רק צלחת קטנה עם אפונה! אפילו בלי אורז"! וכולה מאושרת... ואז הסתכלתי עליה במבט כזה של "מה את עושה לעצמך?" והיא שמה לב ואמרה לי: "אני מנסה לעשות דיאטה בלי פחמימות" אז אמרתי לה: "את מנסה לעשות דיאטה בלי אוכל!" היא לא ענתה.. אני יודעת שיש לי עוד הרבה לעבור.. אבל אני מסתכלת על כמה כבר עברתי ולא על כמה עוד נשאר לי.. ועברתי הרבה, ואני מצליחה, ולפעמים נופלת.. אבל מקווה לקום שוב. בהצלחה לי=] אגב, מה קורה איתך?.. הכל בסדר? אשמח לשמוע ממך, **חמודה**

ב"ה אלוקים לא בורא זבל את לא זבל חמודה שלי מה שיש לה אולי אין לך אבל מה שיש לך אין לה ומה זה חשוב בכלל? מה שיש לך הוא עצום ונפלא. ראי בו את הצלם האלוקי. אלוקים לא ברא אותך "זבל" ואת צלם שלו ואם את צלם שלו אז איך את מעיזה לראות את עצמך נחוטה?! תתחילי לתת פוקוס לדברים הנפלאים שקיימים בך ויש!!!!! ואני מזמינה אותך לשתף אותנו מה הם אני בטוחה שיש המון באהבה גדולה :-)

וגם אם כן.. חברה שלי אמרה לי היום שחשוב להיראות טוב בגלל שתעודת הזהות של הבנאדם היא היופי שלו...וחבל. אני מוצאת בבנות אחרות את כל מה שהייתי רוצה שיהיה בי..ואין. אני רוצה להפסיק לזלזל בעצמי.. למצוא את המעלות שבי..יש כאלה?.. קשה לי לראות..אני מסתכלת רק על החיצוניות..כמו כל החברה שלנו.

מצחיק שדווקא ביום שאני נכנסת לפורום לראות מה קורה , את רושמת לי תגובה. אני תמיד חשבתי על זה כסוג מוזר של צירוף מקרים , שיש בו הרבה מעבר לצירוף מקרים ... ולמדתי מניסיון שכשזה קורה - זה קורה עם סיבה . ואני לא מדברת על הפאן הרוחני שיכול להשתמע - כי אני לא כזאת , אבל אני כן חושבת שיש אולי סוג של טלפתיה גם אם לא ישירה . בכל אופן , לדברייך - תראי אני רוצה להגיד לך שאני מרגישה את השינוי שעובר עלייך מהודעה להודעה . נכון , אנחנו לא כותבות סדיר כבר כמו פעם , אבל זה מספיק לי לראות איך את מתבטאת ומה את עושה עם עצמך בזמן הפנוי בשביל לראות התקדמות . אז קודם כל - אני גאה בך . על כל התקדמות שלא תהיה ולו הקטנה ביותר , צריך לברך אותך שאת עושה באמת עם עצמך עבודה . אני משערת שאת עצמך מרגישה קצת שונה אולי ? אולי באופן ההתנהגותי לפחות ? הדברים האלה לא באו סתם . המתנות האלה שהילה קוראת להם באופן ציורי ויפה. היכולת להנות מטיול לאילת , היכולת לשים לעצמך גבולות , היכולת להתמודד עם קנאה , היכולת להסתכל על עצמך ולהגיד זה בסדר ! זה המון !!!!! את לא מבינה כמה תובנות חשובות ומשמעותיות את השגת ... בנות כל החיים שלהם מנסות להשיג את מה שאת השגת . החשוב עכשיו - להיאחז בכל הכוח ולא להרפות ממה השגת ... אל תתני לכל אותם דברים נפלאים לברוח ממך ולשוב לסורך . הדיאטה , "הקולות", ימשיכו לעשות את שלהן וכפי שאת נוכחת לדעת זה לא קל לעמוד מולם ולהתנגד לרצונות שלהם לעשות בך . אבל את עשית כבר פעם אחת . ואת תמשיכי לעשות עוד פעם ועוד פעם עד שזה יהפוך להרגל -התנגדות מול הקולות האלה תהפוך טבעית ותצליח . לדעתי יש סיבה למה את לא רושמת בפורום הרבה - והסיבה הזאת אומרת משהו על ההתקדמות שלך גם כן - תראי כשאדם נזקק לעזרה/תמיכה/ייעוץ והוא במצב נפשי מסובך נגיד , אז טבעי שהוא יבקש מפלט במקום שהוא מרגיש נוח ומקובל . אבל כשהאדם הזה מתחזק אט אט ואולי כל אותם דברים רעים שיש לו בחיים , וכל הסיבוך הנפשי מתגמד אל מול אותם מתנות יפות שנותנות לו החיים , אז הוא מתחיל לראות את הלך הדברים כפי שהם בפרופורציה יותר מאוזנת . וכשמשליכים את זה עלייך - אם קלטתי אותך נכון , כשתצטרכי או כשאת צריכה , את תמיד יכולה לפנות לפורום אבל כל עוד את מצליחה יפה ומתמודדת עם הבעיות שלך את פחות נזקקת לתמיכה כי את כבר מצליחה מלכתחילה . קצת הפוך על הפוך אבל אני סומכת עלייך שהבנת אותי :) בכל מקרה כל ההודעה הזאת אומרת במילים פשוטות : תמשיכי עם העבודה הנהדרת שאת עושה עם עצמך , תמשיכי להתנגד לקולות , לדיאטה , לשאיפה לרזון ולכל הנלווה והיוצא מכך . זיכרי לא להעמיס על עצמך יעדים ו"דד-ליינים" כי זה רק מוסיף לחץ שמכשיל אותך . זכרי לקחת את זה צעד אחר צעד ולהגיד לעצמך גם כאן - זה בסדר שלא הכול אני מצליחה בבת אחת - כמו עם העניין של הקנאה בבנות ברחוב . מן הסתם לא ציפיתי ואף אחד לא אמר לך להפסיק כל רגש אנושי בך מיד :) אני כן יכולה להגיד לך שאם תמשיכי ככה , יגיע גם השלב בו הקנאה בכל אותם בנות לא תהיה כ"כ זוהרת , וההילה מסביבם גם כן תדעך והכי חשוב , את כל הזוהר וההילה את תקבלי - מעצמך ! ושם הדימוי והביטחון העצמי שלך יזרחו :) אבל במו שאמרתי - נגיע לגשר ... פרה פרה ... כל משפט אחר שמתאים . לשאלותייך עליי : קודם כל צדקת אני באמת בתקופה עמוסה בחיי והמון שינויים קורים כרגע . אבל אם שמת לב שרשמתי להילה הודעה , אני משערת שאני לומדת גם כן כמוך להתמודד יותר עם הבעיות ועם החיים בכללי בצורה יותר מפוכחת ולא לברוח למקומות של הרס עצמי כמו פעם . אז אני בסדר . משתדלת להנות מהחיים שעוד נותרו לי :) (אל תבהלי אני לא גוססת או משהו , זה סתם דרך דיבור צינית שאני מדברת ) . מנסה לשמור על עצמי למרות הקושי הכרוך בכך - שכולל בין היתר להמנע ממתח ומלחץ כי אצלי במיוחד גוף ונפש קשורים יחדיו חזק . זה לא אומר שאין לחץ ומתח בחיי אבל אני מנסה ללמוד לקחת את החיים יותר בקלות ולא להרגיש שאני צריכה להיות מושלמת בכל הבחינות כל הזמן . נשמתי , שיהיה לך המון בהצלחה , את מתמודדת יפה וכל הכבוד לך . keep up the good work אל תשכחי לחייך בדרך להשגת מטרותייך , זה בריא :) אני כאן לכל שתצטרכי , גם במייל כמובן . שלחי הודעה ומבטיחה לענות . נשיקות ,חיזוקים ואהבה ממני תמי

האמת שזה די מצחיק שכשאני כותבת הודעה את בדיוק נכנסת לפורום..באמת טלפתיה=] לעניינינו- תראי, אני שמה לב בעצמי שאני די מצליחה להתקדם עם עצמי.. אבל השאלה היא : איך אני יידע שזה לא זמני??.. תמיד אחרי שאני מפסיקה דיאטה, אני מתחילה לאכול ולאכול בלי חשבון, ואז יום אחד אני פשוט "מתעוררת" ומבינה שהמצב חמור ואני חייבת להתחיל שוב דיאטה. איך אני יידע שהפעם זה חלק מתהליך ארוך ואמיתי, ולא סתם תקופה זמנית כמו תמיד? אני מנסה כמה שיותר להתרחק מכל העולם הזה של הדיאטות..אני לא רוצה להתחיל עוד פעם עם כל המעגל הזה.. איך אני יידע שזה לא זמני? אני באמת בתהליך? או סתם תקופת מעבר עד לדיאטה הבאה? כמו שאמרתי לך, אמא שלי התחילה דיאטה וכמו שאמרתי לך- אני מנסה להתרחק מכל העולם של הדיאטות אבל היום אמא שלי באה אליי וביקשה ממני גם להיות בדיאטה כי "זה נותן לה מוטיבציה לרזות". אמרתי לה שאני לא רוצה עוד פעם להתחיל דיאטה כי כבר נמאס לי מכל הדיאטות.. היא התחילה להתחנן אליי שאני יהיה בדיאטה כי זה עוזר לה שהיא ביחד עם עוד מישהו בדיאטה וזה מדרבן אותה..ובמיוחד אני..(מעניין למה..?) כשהיא ראתה שההצדקה של "לעזור לה" לא עובדת..היא התחילה לשכנע אותי שהגוף שלי צריך דיאטה.. היא התחילה להצביע על הבטן שלי ואמרה: "תראי מה נהיה ממך..תראי איזה בטן" אח"כ היא שאלה כמה אני שוקלת, אמרתי לה 43. אז היא אמרה: "נו את רואה? היית 42! עלית במשקל!" אמרתי לה: "אמא! 43 זה משקל תקין לגובה שלי! " (מטר 50). היא לא התייאשה, היא התחילה עוד פעם: "אבל בחופש תמיד עולים במשקל! תראי כל היום את רק אוכלת ואוכלת, את לא עושה שום ספורט. ככה את רוצה לחזור ללימודים?? בקצב הזה תחזרי ללימודים במשקל 47". אוף היא כל כך עיצבנה אותי!. אם היא רוצה לחיות עם ההרעבות שלה שתחיה עם זה איך שבא לה, אבל למה היא צריכה למשוך אותי לזה?? אני לא רוצה יותר קשר לעולם הזה של דיאטות הרעבות הקאות ומשלשלים, לא רוצה!!! והיא בכוח מנסה להכניס אותי לשם גם כשאני מנסה לצאת.. היא לא מבינה שיש לה השפעה עליי??? היא לא מבינה שלכל הדיאטות האלה יש השפעה עליי?? לכל ההרעבות וההקאות.. ואני לא יכולה להגיד לה כלום..היא לא יודעת על שום דבר... אוף אני לא רוצה שהיא תמשוך אותי לשם.. את יודעת מה עניתי לה? אמרתי לה: "אני אוכלת כן! בא לי לאכול! אני אוכלת כמה שבא לי, איך שבא לי, מתי שבא לי, ומה שבא לי! את יודעת איזה כיף זה??" בסופו של דבר עזרתי לה להכין סלט שתמיד הכנתי לעצמי בדיאטה, ההבדל הוא שאני הייתי אוכלת אותו עם 3 פרוסות לחם קל, והיא אכלה רק סלט. בתור ארוחה. לכל היום. אוף די אין לי כוח אליה שתעשה מה בראש שלה היא ילדה גדולה..היא רוצה להרוס לעצמה את החיים - שיהיה לה בכיף, אבל שלא תגרור גם אותי לשם. אני מקווה שתצליחי להתמודד עם כל הלחץ שיש עלייך עכשיו.. אני סומכת עלייך=] נראה שאת יודעת טוב מה את עושה.. שיהיה שבוע טוב, **חמודה**