שאלה חשובה!

שלום רב! הנני בחורה בת 21, נראית טוב, אינטילגנטית אך בעלת דימוי עצמי(גוף) מאוד נמוך! אני מרגישה שנהייתי שבר כלי בשנתיים וחצי האחרונות. לפני שהתגייסתי הייתי מדהימה! מאוד רזה ויפיפיה, מושכת... היום פחות... אני מרגישה שגם עם ה4 ק"ג האלו שהוספתי נחרב עולמי! אנשים מחמיאים לי על המראה שלי, אך אני לא מאמינה להם. אני מקנאה בבנות שיותר רזות ממני, מתביישת לצאת עם חברות או להיפגש עם בחורים... מאוד מפריע לי... אך ניסיתי לרזות ואני לא כ"כ מצליחה לשמור על המשקל... כאילו אני עושה לעצמי דווקא בכך שאני אוכלת יותר מידי... ואז נכנסת לדיכאון מטורף שוב... נמאס לי מהמצב הזה! זה דופק לי את כל החיים, משפיע עלי בכל שעות היממה, גורם לי להיות אובססיבית לגבי אוכל, ספורט, משקל, אני כל הזמן בודקת את הגוף מול המראה... מפחדת שלא יאהבו אותי כפי שאני נראית... זה גם גורם לי להיות עצבנית... חשוב לי לציין שאני רגועה כאשר אני מחליטה לקחת את עצמי בידיים ולאכול מסודר(לפי תפריט של נטורופתית מדהימה שטופלתי אצלה...), להתאמן, ישר אני רואה הבדל במשקל ובבגדים, אך מספיק שרגע אחד יחשוב על זה שוב ואשבר... אני מרגישה שאני נמצאת במעגל נוראי שאינני מצליחה לצאת ממנו... כבר התייאשתי ואני כל הזמן בוכה ומוטרדת... מה עלי לעשות? האם זה נחשב להפרעת אכילה לדעתך?

דנה יקרה אני בהחלט חושבת שזה סוג של התנהגות שמובילה להתפתחות של הפרעת אכילה.. נראה שאת כבר שם .. נראה לי שזה הרבה מעבר למה שאת מתארת בתיאור שלך התמקדת בלפרט לי מבחינה פיזית מה קורה לך ארבעה קילו יותר ארבעה קילו פחות לאני ודעתי לא ישנו לך את תחושת דימוי העצמי את בעצמך רואה שאין לזה שום קשר לאיך שאנשים תופסים אותך מבחוץ.. אפילו מחמיאים לך .. זה לא ישנה את העובדה שלא טוב לך עם עצמך אני כן מרגישה שיש עוד משהו מעבר לזה שאת לא מספרת ... אולי במבנה הקשר שלך עם אמא... עם אבא.. מה קרה שם.. מה קרה מעבר לזה שגרם לך להרגיש כך יש לשאלות האלה חשיבות גדולה ביותר דווקא מפני שאמרת שאת פוחדת להתחיל קשר עם בחור.. זה בד"כ קשור לפחד מיני.. או פחד מפני זהות מינית .. תקני אותי אם אני טועה שווה לך לבדוק אם הייתה התעללות איזושהי בעבר מבחינה מינית מצד גברים .. באופן שבו אביך תפס אותך.. את אימך... איזה מודל חיקוי הם שיקפו לך ואיך כל אלה השפיעו עלייך ... דרוש לכך הרבה אומץ להעיז לראות את זה דימוי עצמי נמוך לא מופיע לו סתם כך יש הרבה טריגרים שגורמים לו לפרוץ ובמילים עדינות לשגע את השכל .. יש משהו בהפרעות אכילה בהתמקדות האובססיבית במשקל שמשחררים איזשהם חומרים מהמוח.. ויוצרים מצבים שאי אפשר בלי מה שהפרעת אכילה מייצרת .. זה הופך להיות כמו התמכרות ובלי להתבלבל שוכחים מה היה הדבר האמיתי שבגללו נוצרה הבעיה ורק צמאים להפרעה. אני מאוד מאמינה בטיפול .. אני חושבת שבלי ייעוץ פסיכולוגי או אלטרנטיבי הוליסטי איזה שתבחרי את לא תוכלי לצאת מזו הצרה מפני שמה שאת מתמקדת בו נכון להיום הוא יותר באיך "לתקן" ולא באיך לקבל את עצמך ולחיות עם עצמך כפי שאת מה שאת אמורה לעשות וייטב בעבורך אם תשכילי לעשות כן. יש הרבה מאוד מרכזי טיפול אם תשימי לב בשירושורים שבאמצע הדף פירסמתי קישורים אודות מרכזי טיפול ועזרה בהפרעות אכילה ואני קוראת לטיפול הזה למידה עצמית והערכה מחודשת של מי שאנחנו מעיזים לחיות עם מה שהנשמה שלנו מבקשת מאיתנו כל כך צורחת לנו ואנחנו לא מקשיבים. הכתובות אחת אחת מדהימות בעלות אמיתות רבות כלים שבהחלט יסייעו לך להגיע לשלווה פנימית ולמקום שאת תכירי באיכויות שלך ובמי שאת עם האומץ ללכת עם זה ולהאמין בזה .. חשוב לציין שאת רק סיפרת על שנתיים אבל אני בטוחה שזה התחיל הרבה לפני המסגרת חשובה הנכונות להעניק לעצמך טיפול הולם חשובה עד מאוד מעבר לזה אם תבחרי שלא אני מכבדת את זה המסר הוא שתנסי לראות מה משרת אותך נאמנה ומה לא ואת תראי שהפרעת אכילה לא באמת לטובתך על אף שהיא מעניקה הרבה אשליות אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי ולספר קצת יותר המון אהבה שיהיה לך יום נפלא ותזכרי שבכל אחד יש המון כוחות תחשבי שאת כל הכוח הזה היית ממקדת באהבה שלך את עצמך .. תחשבי כמה זה היה מדהים שלך הילה

הילה... תודה רבה יקירתי... מזה זמן רב שאני חושבת לפנות לייעוץ כלשהו. חברתי הקרובה, מטופלת אצל פסיכולוגית מזה ארבע שנים מכיוון שסבלה מהפרעת אכילה חמורה. אינני מאמינה לשינוי שעברה! כל יום אני נדהמת לגלות איזה שינוי גדול עברה מאז... גורם לקנא בה ממש... היא נראית מעולה ומרגישה מצוין, מקרינה אושר- שפעם אני הייתי מקרינה גם כן... אני באמת יתחיל לחסוך כסף מהעבודה בשביל הטיפולים. לגבי מה שאמרת, כנראה באמת יחסיי עם אבי מפריעים לי בזהות המינית שלי... אבי מגיע ממשפחה מאוד שמרנית, קרה ולא אוהבת. אבי אוהב אותי, אני בטוחה בכך, אך לעולם לא יבוא לומר לי זאת... לעולם לא יחמיא לי על איך שאני נראית, את זה אימי עושה במקומו- כל הזמן! הוא יבוא להגיד לה שאני נראית מהממת או שאני בחורה מדהימה וחכמה, אך מבייש ומביך אותו לומר בעצמו... יחסיי איתו די השתפרו לאחרונה אך עדיין יש מעין נתק כזה בינינו, עם אחיי(הבנים...) הוא יותר מסתדר. אני יותר קרובה לאימי, יש לנו קשר מצוין. אך בכל זאת, כשחשבתי שאני כבר מתפרקת, הלכתי וסיפרתי לה שיש לי הפרעת אכילה או משהו כי אני מרגשיה נורא עם עצמי ואיך שאני נראית... אימי אמרה שזה לא נכון ושחברתי(שהזכרתי קודם) הכניסה לי שטויות לראש ומהר סידרה לי פגישה עם דיאטנית שהיא הנטורופתית שציינתי במכתב הקודם והתחלתי ללכת לפגישות אצלה. שילמנו המון כסף, 8 ק"ג ירדו והגעתי למשקל סביר ונראיתי מצוין! אחרי שהפסקתי להיפגש איתה עוד פעם חזר לי הכל... הבנתי שזאת לא הבעיה שלי, התפריט אמנם בריא יותר מפעם, אך החשיבה שלי מוטעית. אימי רואה בי כבחורה מאוד שקולה ומחושבת, היא לא האמינה שיהיו לי בעיות אכילה, כאילו התביישה בזה,חשבה שזה לא הגיוני לי. אז הדחקתי זאת ולכן כל הזמן אני אוגרת זאת ובסוף פורצת בבכי מטורף כל כמה ימים. הרגשות שלי כה חזקים שאני מרגישה שאני שבויה שלהם, הם לוקחים ממני את כל כוחי. אני מקבלת המון פלאשבקים(הבזקים) כאלו, נזכרת בתקופות שהייתי רזה יותר ומושכת, ממש מרגישה את התחושות של אז, זה גורם לי לדיכאונות נוראיים! כל יום אני פותחת את הארון ומתביישת בכך שיש לי כ"כ הרבה בגדים שלא עולים עלי כי אני 4 ק"ג רחוקה מלהיכנס אליהם... לכן אני לא קונה כלום, מחכה לרגע שארזה... בינתיים חברותיי שמו לב לכך שאני כל הזמן לובשת מכנס שחור אחד, שיעני מרזה אותי... נמאס להן ממנו... הן רוצות לראות אותי לובשת עוד דברים. אז בלית ברירה קניתי מכנס ג'ינס שישמש אותי לעת עתה. אני לא רוצה להישאר איך שאני נראית! רוצה לחזור להיות איך שהייתי לפני הצבא! ובעוד חודש יש לי מילואים ואני כ"כ מפחדת שאצטרך לעבור את התקופה הזאת של הרעבה בבסיס, כי לא הייתי אוכלת את האוכל השומני של הצבא.... זה מפחיד אותי... אני זקוקה לתמיכה שלך מותק... תןדה על הכל...