מאיפה לוקחים כוח?
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
אני שואלת ברצינות - מאיפה??? היכן שתול לו אותו עץ חיים על ענפיו המוריקים ופירותיו היפים? היכן נמצאת אותה חיוניות וחדוות חיים שאבדה לי כל-כך? האמת - מעולם לא היתה לי מי יודע מה בגין נסיבות חיי הפרטיות, אבל היתה לי קצת שמחה וגם הרבה הנאה מדברים שעשיתי. "אוי-אוי! אז חזרי לעשות את אותם הדברים!" - יגידו לי, אך לא מבינים שזה לא עוזר. כי משהו נשבר. משהו גדול נשבר. ולמה, לעזאזל, בגילי המתקדם אני ממשיכה לנתח את אופיים והתנהגותם של הוריי-מולידיי המזדקנים? עד מתי אחפש אשמים לכל הצרות שלי? ולחשוב שבגילי כבר הייתי צריכה להיות הורה בעצמי... בושה. האם אני עד כדי כך לא נורמלית? חריגה? עד כדי כך?? מפחיד אותי לחשוב על זה, אז אני אנקוט כהרגלי בדרך המילוט הידועה שלי - הדחקה. לילה טוב.
בוקר טוב .. עצבות זה עניין שהשלמת איתו שהוא חלק מיומך..היות ואינך מוכנה להמשיך הלאה בלי להאשים את כל העולם ובמיוחד את הורייך.. גם אני הייתי כך..10 שנים לא דיברתי עם אבא שלי בזכותו של הכעס..האשמה.... כל הזמן היו לי כעסים על אמא שלי..שלא היתה שם בשבילי..שהרגשתי שהיא בחיים שלה ולא שמה לב למה קורה איתי רציתי תשומת לב להרגיש שהיא אוהבת אותי כי רק היא היתה לי..והיא אהבה אבל זה היה בפנים..היא היתה עסוקה בעצמה... את יודעת מתי התחיל המרפא?? כשהתחלתי להבין שזהו זה מה שהיא יכלה לתת לי..לא לימדו אותה להיות אמא..וככה היא..טוב או לא טוב..האם ניתן לשנות..ע"י ייסורים של עצמי...לא ולא!!! אפשר לנסות לדבר וניסיתי אמרתי בפשטות אבל זה לא עזר..אז למדתי לחיות עם עצמי לעזור לעצמי והיא היתה..אבל מסתכלת מהזכוכית..היו שליחים מלאכים.. ואבא? בכלל שלא נדבר עליו..סלחתי לו..והיום כשהוא מבוגר ואני מסתכלת בעיניים של בוגרת אני אומרת שהוא מסכן..הוא עצמו גדל במציאות קשה...אז אנחנו לא הכי קרובים אבל בסדר מה שיש יש!! מתוקה שלי..מאיםה הכוח?? מהריכוז בך בלי להישען על העבר ככל שיהיה כואב ורע..תדאגי לעצמך מן אגואיסטיות כזו..לבריאות שלך..לפנק את עצמך לקרוא את ליבך מה טוב לך!!! רק לך..אם יש תמיכה סבבה ואם לא..זה כלל לא חשוב..חשוב את ומה שאת רוצה לעצמך בלי לבלוע את כדור הזיכרון הרע ולהרגיש..כל פעם עצוב..מכאן לא שואבים את הכוח...אלא מכסים אותו הכוח בך..בנשמה שלך..לחיות את רוצה לחיות יותר טוב..ולהרגיש יותר טוב זה שם..אם רק תתרכזי בך..במה שכואב לך..אל תתעלמי אבל אל תאשימי כך היה וגם אל תאשימי את עצמך..מה שיכולת עשית..איך שהתנהגצ זה מה שידעת..עכשיו תתחילי..לעצמך.. מבינה יקרה שלי.. ואז כבר תראי איך השמחת חיים חוזרת אלייך.. בוקר נפלא יקרה דינדין
את צודקת בזה שכיום אינני מכילה דבר מלבד רגשות שליליים. אני מנסה להילחם בזה ולהביס את זה, אך עד כה טרם הצלחתי. אני עושה בכוח דברים אחרים, אך לפחות נכון לעכשיו התחושה היא שזה ללא הועיל. אולי בעתיד זה ישתנה? ואולי לא? מי יודע?... מה בסך הכל אני רוצה? חיים נורמליים, "להיות כמו כולם", להיות רגועה, לא לחוצה, לא עצובה. האם זו בקשה גדולה מדי? יש הרבה אנשים שבשבילם זה מובן מאליו. את צודקת, ואני אמשיך להשתדל להשקיע יותר בכיוון הלא חולני. דינדין מקסימה, המון תודה על מילותייך! לילה טוב.
