בולימיה

החלטתי להוריד קצת במשקל. הכל היה טוב ויפה במשך שבוע. פתאום גיליתי שאפשר לאכול הכל והופ לשירותים. מאוןתו הרגע, סבבה. חגיגה של אוכל והקאות. עוד פעם אחת וזוה. עוד פעם אחת וזהו. אני מבטיחה לעצמי. אבל נראה לי שאני נסחפת. לא רוצה טיפול פסיכיאטרי לא רוצה שאף אחד יידע. איך גומרים עם זה?

קשה לצאת מזה לבד אבל זה לא בלתי אפשרי אני יצאתי מאנורקסיה כי בחרתי לצאת לא שזה קל זה תהליך ארוך ומייגע אבל אני מצאתי לעצמי דרך לצאת דרך עיסוקים בדברים שאני אוהבת הלכתי לחוגים שעשו לי טוב אמנם הלכתי לחוג לריקוד ששם לכאורה ההפרעה מתעצמת כי יש הרבה מן העיסוק בגוף אבל דווקא שם הבנתי כמה שלא שווה להרעיב את עצמי וכמה שאני סובלת מזה כמובן שבהתחלה המחלה התעצמה אבל לאט לאט התחלתי להתעייף מהמרדף אחר הרזון דווקא מכיוון שזה היה כל כך אינטנסיבי העיסוק בגוף מול במראה בחוג .........דנה

מה התשובה? לא יודעת. אני חושבת שברגע שעושים את זה - חלה התפנית, כי מאותו הרגע את יודעת שמה שלא יהיה - מעכשיו יש לך "פתרון קסם" ביד. את יודעת שמעכשיו אם תרגישי שהגזמת - תמיד תהיה לך הדרך העוקפת. איפשהו זה יתיר לך להשתולל עם האוכל. בואי וארשום לך מספר תופעות לוואי וסכנות "נחמדות" של הקאות חוזרות בתקווה שזה יעזור... אז ככה: התייבשות, שיבוש אלקטרוליטים (ובייחוד אשלגן), היחלשות שריר הבליעה, צרבת תמידית, ריפלוקס תמידי (חזרה של תוכן הקיבה אל הוושט), הרס טוטאלי של השיניים, ריח רע מהפה, בצקות בגוף, התנפחויות, דלקת בבלוטות הרוק עד כדי צורך להסירן בניתוח, כאבי ראש, מיגרנות, דימומים בוושט, דלקות חוזרות ונישנות בגרון,אי ספיקת כליות, אי ספיקת לב, וכמובן בשביל הפינאלה - דום לב ומוות מסריח במיוחד. מה אגיד לך? לא נשמע כיף במיוחד.

זו התחלה מצויינת להמשך..בהתחלה זה מזהיר מפתה ומושך יו אפשר לאכול ולהוציא אבל הזמן ככל שיגבר חו"ח מראה שהגוף עולה במשקל, עור הפנים לא נקי, תסבוך בכל פעם שתרצי לאכול משהו וכל חייך יהפכו לתהום שקשה לצאת ממנה..אני מציעה שתפפני לעזרה זה חשוב..ממי חייך בידייך..וזה הזמן לתפוס את זה ברגע טוב שהינך מודעת לזה..וזה חשוב מאוד.. אם תצתרכי עזרה אני כאן.. נשיקות ושנה טובה דינדין

ב"ה "אני עכשיו מקבלת את עצמי כמו שאני!!!!" השלב הבא הוא לפנות לייעוץ תזונאי וליצור לעצמך מסגרת טיפולית נפשית - רגשית בונה ויציבה לאורך זמן. לבד המאבק הוא בלתי אפשרי וככל שתסתירי את עצמך בתוך בועה מפני עזרה ואנשים קרובים את תפלי שוב ושוב ברור שהנפילות לא יפסקו באחת אבל רצוי להתחיל תהליך התנגדות כבר מעכשיו פני לקבל עזרה אני מוכנה להמליץ... מה את אומרת רוצה הכוונה???

מתוקה , מנסיוני ומנסיון של כחצי מהבנות שאני מכירה ( עם הפרעות אכילה מכל הסוגים והרמות ) , אין דבר כזה זבנג וגמרנו בהפרעת אכילה . מרגע שהתחלת , מרגע שיש מעידה זה מצריך תפנית חדה שמשנה את דפוסי ההתנהגות ויותר חשוב מזה את דפוסי המחשבה . כי המחלה היא נפשית וגם אם מפסיקים לתקופה להקיא זה לא אומר שהמחלה נעלמה . תראי אני יכולה לספר לך על המקרה שלי , אני לא ראיתי כמה המצב חמור , אני אפילו לא חשבתי שאני נכנסת תחת הקטגוריה "בולימית" . רק בזכות חברות שלי ( שחשבתי שיבינו אותי כי הם היו גם כן עם הפרעות אכילה ) אני התחלתי להבין את חומרת העניין . הדרך הכי קלה הריי זה לצלול לשירותים ולהוציא הכול , אבל הדרך הקלה הזאת יכולה להוביל אותך למקומות שאת לא מעלה לעצמך על הדמיון . הבריאות שלך זה הדבר הכי חשוב שיש לך . בלי חיים ובלי שתרגישי במיטבך לא תוכלי לרדוף אחרי החלומות שלך והשאיפות שלך . תראי אני מציעה לך לחשוב על האופציות הללו , ולפי מידת המוכנות שלך לפעול על פיהם . א) טיפול מקצועי - ללא ספק הדרך היעילה ביותר . יעזרו לך גם בפאן הנפשי וגם בפאן הבריאותי , התזונתי . וגם יבנו לך מסגרת , ומסגרת היא ה-דבר שחשוב כאן . ב)לשתף מישהו קרוב שאת סומכת עליו , שאת יודעת שהוא יכול לעודד אותך להמשיך להיאבק , להרים אותך כשאת נופלת , שיהיה לך אוזן קשבת ומשען תימוכין . זה באמת מאוד חשוב - וזה מה שהיה אצלי ונתן לי את הפוש הראשוני לרצות להציל את עצמי . א-ב-ל , חשוב לי להדגיש שזה מאוד ריסקי . כי כל מקרה לגופו ולא כל אחד יכול לעשות את זה ללא עזרה מקצועית . זה קשה מאוד . וצריך אנשים חזקים שלא מוותרים לידך , שדיי יהיו שם בכל רגע נתון . למעשה זה תחליף לטיפול למי שלא מוכן ללכת לטיפול מסיבות כאלה ואחרות . ג)להמשיך לכתוב כאן , ולשתף במה שעובר עלייך , אנשים שנמצאים באותה הסירה . ושמבינים אותך . זה בכל מקרה יועיל לא ? ד) לפנות ךמגרות אלטרנטיביות של טיפול , כמו חוגים שיסיחו את דעתך . לדעתי לעשות את זה בליווי של עוד משהו כי זה שוב ריסקי מאוד ... בכל אופן מקווה שעזרתי , שיהיה בהצלחה אנחנו פה , אז תמשיכי לעדכן איך הולך איתך תמי