היי

יש לי שאלה...האמת אני בעצמי לא יודעת איך לנסח אותה כ"כ טוב.. במה מתבטאת הפרעת אכילה..??? זאת אומרת.. אם את לא בתת משקל את לא אנורקסית...אבל אם את מרעיבה את עצמך ...אם את כול היום על איך את צריכה ליהות נשקלת.כול יום מודדת... שאת אוכלת יש לך מליוןן ואחד יסורי מצפוןןן את חושבת למה ולמה.... אבלל אם יש לך התקפי בולמוס הרבה התקפי בולמוס מה זה אומרררר לעזאזל?!.. אני לא מקיאה פשוט אוכלת בלי להרגיש שובע רעב.. אוכלת ואוכלת עד שבא לי להקיא.. אפילו ניסיתי כמה פעמיים להקיא וזה לא הלך!!! ואמרתיי זהוו יותר אני לא מנסה זה מייאש אותיי כ"כ...אז כרגע אני לא מקיאה ובעבר גם לא הקאתי... אני לא יודעת איך להגדיר את עצמיי...התיאשתי ככ.. הפסיכולוגית שלי אמרה שאני לא אנורקסית ולא בולמית ולכן היא הגדירה את זה(אני לא זוכרת בדיוק במילים שלה אז מקווה שתביני)כ: קשיים בויסות הרגלי אכילה..וקושי בגיבוש הזהות הנשית או משהו כזה והיא הסבירה לי שהכוונה שלה זה..שאני לא מקבלת את שינויים שחלים בגוף של האישה וכו' ואני לא הסכמתי איתה כ"כ..היא אמרה לי שהיא לא רוצה להגיד את זה כ- הפרעת אכילה.. אבל איך איך היא אומרת דבר כזה?!..חשבתי על זה ככ הרבה. ומצד שני היא אומרת שעדיף לא לכתוב הפרעות אכילה בגלל הצבא וכול זה אבל מה הקשר בכלל אני לא מבינה ... או שיש הפרעת אכילה או שאין!!! זה שהיא אמרה לי שיש לי קשיים בהרגלי האכילה זה נכוןן מפני שהסברתי לה שאצלי זה הולך ככה או לצום או לבלוס בלי הפסקה...למרות שאני יודעת איך צריך לאכול אני יותר מיודעת אני כבר מומחית בתחום אל על עצמי אני לא מצליחה ליישם את זה... האמת שאני הייתי אצלה לא יותר מפעם אחת לבינתיים אבל זה ממש הפריע לי אני יודעת שיש הרבה על מה לדבר ואני לא יכולה לשפוט בפגישה אחת מה היא הבינה ממני אני רק יודעת שזה כ"כ מעצבן שעד שאני מכירה בבעיה שליי ומוציאה את זה החוצה אומרים לי משהוו שונה.. זה כמו שאני יאמין שיש לי עיניים כחולות וככה אני יחייה כול החיים אם הידיעה שלי יש עיניים כחולות פתאום משהוו יבוא ויגיד סליחה אבל יש לך עינים ירוקות!!! זהוווו...לסיום השאלה זה האם מה שיש לי זה הפרעת אכילה?!.. זה מה שאני רוצה לדעת היא כ"כ בלבלה אותי אם מה שהיא אמרה לי... אולי בטיפולים הבאים...זה ישתנה לא יודעת כברר.... אני כ"כ שמחה שמצאתי את הפורום הזה...קראתי כמעט את כול הדף פה ואני יכולה להגיד לך הילה שאת מדהימה אלוהיםם איזה לב!!! תבורכי את מדהימה! כול טוב ושבוע טוב...

שנים הכחשתי שיש לי הפרעות אכילה, בערך עד הצבא, ידעתי שיש לי בעיה אבל לא הגעתי לטפל בה הרבה מאוד שנים אפילו שכל הסיפור הזה התחיל בגיל 12 כי אז עשיתי דיאטה באופן רישמי וכשרציתי בטיפול ההורים שלי מנעו בעדי ואפילו זכיתי לאיומים מצד אבי שאם לא אתחיל לאכול הוא יגרש אותי מהבית, במסגרת מבנה האישיות שלי זה הפחיד אותי מאוד, אני התחלתי לאכול ולעלות במשקל ושנאתי כל רגע רק מפני שאבא אמר שהוא לא יהיה מסוגל לקבל אותי או להעניק לי את צרכי אחרי שמלכתחילה הוא גרם למצב הזה שהייתי בו ... פחדתי ולא פחדתי... התחלתי לאכול כי כולם כבר הציקו לי ובאופן אבסורדי זה רק סגר אותי, כי אבא שלי לא אמר את זה מתוך אהבה אלי ושנינו ידענו את זה יפה מאוד. פעם אחת בכל התקופה הזאת הגעתי למשקל שלדי ופעמיים אחרות לסתם תת משקל לא מפואר במיוחד, הייתי נוהגת ללכת עם בגדים מאוד רחבים וזה לא היה נראה בעייתי למי שלא רצה לראות, מי שראה לא באמת ידע מה לעשות עם זה אבל כולם ידעו שיש איתי בעיה. עברו להם כמה שנים במסגרת כל האכילה המאוד לא תקינה שלי זכיתי לטפל בה רק כשהגעתי לגיל 18 היה מטפל הוליסטי שהיה גם רופא שאמר לי שאין לי שום הפרעת אכילה ושאני רק לא אוהבת את עצמי, כשהייתי בצבא והייתי בתת משקל רציני, נראיתי לגמרי שלד וכולם ראו את זה, אז הרופא שטופלתי אצלו אמר וחתם על מסמך שאני אנורקטית במצב קשה מאוד ושהוא ממליץ על אשפוז מיידי וזה היה אחרי כמה שנים שממילא לא טופלו כראוי, שכן גם משקל הגוף הציל אותי, כי עד אז הייתי שלוש פעמים בתת משקל, לפני הצבא בשנה האחרונה של הלימודים הייתי במשקל תקין, אבל הייתי הרבה במצבים של צומות, הקאות ללא בליסות. המשקל לא ירד, כי הגוף שלי היה בתקיעות ובצבירת נוזלים מטורפת, היתי סתם בלי שום צורה וגם לא ידעתי לומר מה יש לי או איך אני נראית. אני גם זוכרת שרק אחרי שסיימתי את התיכון באופן רשמי אני ידעתי שאני מתכוונת בכל מחיר לרזות אחרי שכבר הפסקתי לפחד מהאיומים של כולם, אני הייתי בולעת משלשלים בכמויות מטורפות מה שלא העזתי לעשות עד אז, כל מה שעשיתי עד אז הגזמתי אותו יותר, הייתי רוקדת חמש שעות כל יום, חוזרת הביתה ורצה שעה וחצי ללא הפסקה, לא ישנה, את המעט שאכלתי הייתי מקיאה ואיכשהו הפעם הצלחתי לרזות באופן שממש רציתי, כי עד אז הגעתי למשקלים נמוכים אבל בגלל שעצרו אותי באחת הפעמים ופחדתי מהאיומים הפסקתי עם זה וחיכיתי לזמן שאהיה ברשות עצמי כביכול כי אז לא יוכלו לומר לי כלום. הגעתי למצב פיזי נוראי, זה היה נס שבכלל הצלחתי להרים את עצמי. הרבה מטפלים לא חשבו שיש לי בעיה, כי הייתי חייכנית ודאגתי להיראות פיקס אבל זה פגע בי כי בשלב שזה כבר לא נראה פיקס אז נשאלת השאלה מה התפקיד של רופא, אם הוא לא באמת מצליח לאתר אם יש לך בעיה או אין, האם אינטואיציות שלו חריפות, מה הוא באמת קולט ממך ואיך הוא בוחר לסייע לך, אם בכלל. אני חושבת שהרופאה הזאת לא ברוכה באינטואיציות מי יודע מה ואין לי שום כוונה לפסול אותה אבל רק בשביל הספק שיש פה הפרעת אכילה, מתוך כל סך השנים שעברתי במסגרת הגיהינום של הפרעות אכילה אני יכולה לומר לך שמילה של אדם יכולה להכריע הרבה מאוד בשיקולים שאת תבחרי לעשות לגבי עצמך ברמת הטיפול וכשזה מגיע להפרעות אכילה זה יכול להיות בעייתי מאוד במידה וזה מה שיגרום לך להאמין שאין לך בעיה ושלא תטפלי בה. עכשיו לחלק הענייני. כל מה שאת מתארת מעיד על הפרעת אכילה וזה רק עניין של זמן עד שאת תכניסי הקאות, צומות או משלשלים או פעילות ספורטיבית מטורפת או אובססיה אחרת . הפרעת אכילה היא תהליך, היא לא תמיד כבר מההתחלה או בולימיה או אנורקסיה או אכילה כפייתית יש הפרעות אכילה של אנשים שאוכלים בכמויות אדירות ויורקים לתוך שקית את מה שאכלו בלי לבלוע וזה לכאורה לא אנורקסיה או בולימיה אבל הם יכולים להגיע לתת משקל נוראי מהדבר הזה או אפילו להשמין וזה נקרא הפרעת אכילה . יש עוד סוגים של הפרעות אכילה, כל עוד את לא מסוגלת להרגיש רעב אמיתי, כל עוד את לא מסוגלת לסגל לעצמך הרגלי אכילה נכונים ושמעל הכל את לא באמת אוהבת את עצמך ורק מחפשת איך להרוג את עצמך וזה מתבטא באכילה לא מבוקרת או הימנעות מאכילה הרי לפניך הפרעת אכילה. זה סוג של הרס עצמי. יש בך קול שיודע שיש לך הפרעת אכילה אבל יש בך חלק שגם לא רוצה להודות בזה ואולי המפגש עם הרופאה גרם לך לייפות דברים מפני שנבהלת להודות בזה בפני עצמך.. הרבה פעמים יש קושי רב לתאר בפני מישהו אחר מה באמת קורה לנו ברגעים האלה כי אנחנו חווים את עצמנו מפלצתיים ביותר וזה לא פשוט לראות את זה ורק זה יכול לסגור אותך מלספר באמת מה קורה לך ברגעים הקשים האלה ולעיתים הרבה מאוד אבחנות נופלות בפח בגלל הדבר הזה. בדיוק כפי שאני הייתי מאוד "שמחה" "עליזה" וידעתי להסתיר את הרזון שלי, כי הייתי שחקנית מצויינת, כשאדם רואה אותך מחייכת וחיובית הוא לא בדיוק רואה שיש לך בעיה, אני גם הייתי רקדנית וספורטאית, אז כל הדבר הזה היה מקובל לגמרי, עדיין זה לא סותר את העובדה שהייתה לי בעיה הזויה לגמרי עם אוכל, הייתי גם אנורקסית, גם בולמית ותודה לאל לאכילה כפייתית לא הגעתי. היה מאוד קשה לדעת מה קורה איתי, כי במקום לבכות הייתי צוחקת, עד היום יש מצבים שבא לי לבכות ואני צוחקת כי אני לא מסוגלת להכיל את הכאב. אז רופא שמבין בהפרעות אכילה ואין כמעט כאלה צריך לדעת לאתר את הבעיה כדי שאת תהיי מסוגלת ויודעת לטפל בבעיה. אני שמחה שלא צריך רופא כי את בעצמך יודעת שיש לך הפרעת אכילה. אנשים שיש להם הפרעת אכילה יודעים שיש להם הפרעת אכילה. וזה ידוע שהפרעת אכילה היא מורכבת מאוד ויש לעיתים כל מיני אובססיות שלכאורה לא מוגדרות בספרים ועדיין הן באות לידי ביטוי כהפרעה. את צריכה להבין שיש פה משהו עמוק מאוד ויש לי תחושה שזה קשור בכלל בכל מבנה החיים שלך אולי איזושהי תחושה עמוקה שאת לא מספיקה שום דבר, בדכ זה יכול לגרום לך לרצות לבלוס, כי על זה אין לך שליטה ומה שקורה בחיים מייצג חוסר שליטה ואת גורמת להזנה שלך להיות בלי שליטה, כפיצוי על כל החסכים שלך ובזה את משיגה שליטה כי בחים לא הצלחת כביכול ואוכל זה משהו זמין מעבר לזה שהוא פעול מאוד חזק רגשית. אפשר לטפל בזה. הטיפול לא פשוט, הרבה עבודה של תרגול ומוכנות לסדר חייבת להיעשות פה כדי להגיע לאיזון עם אכילה אבל היא קשורה במשהו מאוד עמוק שחסר לך ועד שלא תספקי את המקום הזה בדרכים שלא יפגעו בך בחיים עצמם את תמשיכי להשיג שליטה דרך אוכל ומשקל גוף. את צריכה מטפל טוב דחוף!!!! ואני מאמינה שאת תצליחי. את כנראה נבהלת ממשהו מאוד חזק, אוכל תמיד מצליח במצבים מסויימים להסתיר הרבה מאוד מהכאב שלנו, האכזבות שלנו ועוד הרבה דברים שעבר זמנם ושמקורם לא בגלגול הזה אבל אף פעם אין לך אפשרות לבדוק את זה וזה גם לא באמת רלוונטי לשום דבר, כי את חיה את החיים האלה. אני טוענת שהרבה גלגולים של השכבה הצעירה היום הם חזרה של הנשמות שהיו בשואה, אם תשימי לב רק בשלושים שנה האחרונות מתי שאמורה להיות חזרה של גלגולים מהדור הקודם, רז אז התחילה הפרעת אכילה לקבל תעוצה מטורפת בעידן החברתי של היום וזה קשור בכל הזיכרון של המערכת התאית שלנו. אני לא נוטה לספר את זה כי לא באמת ניתן להוכיח את זה אבל אפשר לראות דמיון רב בהתחשב בכך שכל הנושא הפיזי בשואה היה בזוי ברמות מזעזעות, שכל נושא ההזנה היה מופקר והרבה מעבר לזה. לכל אחד יש זיכרון של תא ולעיתים הרבה תשובות גלומות בזיכרון הזה ואת לא באמת יודעת למה זה קורה אבל יש רגישות לזה ואת פועלת לפי הזיכרון הזה מבלי בכלל לדעת למה אבל זה גם חלק מהתיקון ההוויתי שלך על פני האדמה. בדיוק כפי שאת נוקעת קרסול , בנפילה הבאה (חס וחלילה לא עלייך) תמיד המקום הזה יהיה רגיש יותר וסביר להניח שאת תמיד תיפלי על האזור שכבר נפלת וזה נובע מהזיכרון של התאים. איך מנצחים את זה ?? איך משנים את זה??? ע"י מודעות והכרה חשיבתית חיובית והרבה הרבה תרגול ועזרה מבחוץ. כמה טלפונים. מירב ירימי נטורפטית מומלץ ביותר 050-5377232 חנן גולדמן פסיכיאטר חביב למדי ודי מבין 03-9386342 אני מאחלת לך הרבה בהצלחה שתאהבי את עצמך ואני מזמינה אותך להצטרף אלינו בכל שאלה עם הרבה אהבה המון המון אהבה שבוע טוב וחג שמח שלך הילה

וואווווו איזה איכפתיות... וואוווו איזה סיפור...אני חושבת שאת חזקה אם הצלחת ואני בטוחה שזה משהוו שמתמודדים איתו יום יום...כול הכבוד לך לא סתם אני אומרת שאת מדהימה! אני מודה לך אין לך מושג כמה!!!... ואני בשוקקקק אבל ממשש.... בעניין השואה אני גם חשבתי כמוךך אני לא מאמינה..אני אפילו לא יודעת להסביר מה חשבתי מה הרגשתי אבל לא יודעת למה תמיד חשבתי על השואה... מה אני יגיד לך פשוט מדהים...לחשוב על זה בכלל! הייתה לי גם את התקופה של הספורט הייתי עושה הליכה כול יום שעה וחצי טיפה יותר אחר"כ חדר כושר...עכשיו אני המוןן המוןן בחדר כושר..זה גם עושה לי הרגשה יותר טובה!...משלשלים מידי פעם...אבל אני לא ישקר ויגיד שלא התנסתי בזה.. האמת את כול זה לא ציינתי לפסיכולוגית...תת משקל הייתי כמה פעמיים..ואז עליתי גם מלחץ...הורים וכו'..... אצלי זה לא כ"כ בלט אני חושבת..... אני לא יכולה להגיד כי גם שכולם אמרו לי כמה רזה אני לא האמנתי הייתי פשוט עיוורת. עכשיו אני בדיוק במשקל תקין ואני לא יכולה לסבול את זה אני שונאת את מי שאני איך שאני הכוללל פשוט הכול..... אני שונאת את הבליסות המטורפות האלהה איכססס זה דוחה ואני יודעת שזה עושה לי רק רע וכמו שאמרת אין לי שליטה בימים שאני צמה יש לי שליטה והכול "טוב" אני ב"היי" בשבוע צום....אני מרגישה כאילו אני שולטת בהכול(אשלייה)...ובימים של בולמוסים אני לא יודעת מי אני מה אני ולמה אני עושה את זה.... הפסכיכולוגית נתנה לי דף כזה ואמרה לי לכתוב מה אכלתי מה הרגשתי לפני אחרי וכו' עד עכשיו לא מילאתי את זה לא יודעת למה אולי מפחד?!..להבין מה אני מרגישה?!..אין לי מושג האמת... אני מקווה רק לצאת מהמעגל המטורף הזה..לפעמיים אני בספק שאפשר אבל עובדה מי כמוך יכולה להעיד שאפשר...ועוד איך אפשר!!! זה כ"כ קשה...במיוחד שאני לא יודעת איך להגדיר את מה שיש לי! שזה הכי קשה אם את לא יודעת מה יש לך איך תדעי לטפל בזה....אני לא יודעת אם את מבינה אותי אבל היה חשוב לי שיגידו לי מה יש לי בוודעות יש לך הפרעת אכילה!!!! שאני יבין התכחשתי לזה כ"כ הרבה זמןן ועד שאני אומרת את זה אומרים לי משהוו אחר!!!אני מקווה להצליח בטיפול... אני ינסה לעשות הכול בשביל להצליח... אני רק יודעת שזה לא עשה לי טוב ללכת אליה אמרתי לעצמי עכשיו אני חייבת להיות.....אנורק........ בטח תחשבי שאני לא נורמלית!!!ואני לא יודעת מה זה?!! אבל אני יודעת כ"כ יודעת!!! כי גם שם הייתי תקופה..ועכשיו אני בתקופה שגם הצטרפו להם הבליסות..... אבל באותו רגע חשבתי על מי שאני מכירה שנמצא בזה ויודע בוודעות שהוא ככה... אני ינסה להמשיך ולראות איך יהיה המשך הטיפול בסה"כ זה היה פגישה ראשונה אני לא יכולה לשפוט לא סיפרתי הכול אמרתי דברים ככה בקטנה..נראה מה יהיה בהמשך אם אני יראה שהיא לא מתאימה לי אני ייחפש משהוו אחר...אבל בינתיים ניתן הזדמנות ואני מאוד מקווה שיהיה בסדר!!! הילה תודה תודה רבה!!! את פשוטטטט....מ-ד-ה-י-מ-ה!!! שיהיה לך שבוע טוב... וחג שבועות שמח.. תמשיכי להתחזק... אוהבת..............

מאמי רק רציתי להגיד שאני מסכימה עם הכל... את כל כך צודקת... בהכל... ומה העניין הזה עם השואה...? נשמע לי מעניין... אם בא לך תרחיבי ... למרות שגם ככה יש לנו מלא עניינים.. אז רק אם יהיה לך זמן... מתה מתה מתה על הפרוז'קטור שלי חחחח מממייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שהולך טוב הביקור... ושזה לא ידכא לך ת'חג..

מאמי רק רציתי להגיד שאני מסכימה עם הכל... את כל כך צודקת... בהכל... ומה העניין הזה עם השואה...? נשמע לי מעניין... אם בא לך תרחיבי ... למרות שגם ככה יש לנו מלא עניינים.. אז רק אם יהיה לך זמן... מתה מתה מתה על הפרוז'קטור שלי חחחח מממייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!! מקווה שהולך טוב הביקור... ושזה לא ידכא לך ת'חג..