בולמיה

להילה שלום קודם כל רציתי אם תוכלי לספר לי מעט מהי הקינסולוגיה של המוח, מה עושים בטיפול בעזרתה, האם הטיפול ממושך ויקר? דבר נוסף רציתי לשאול אותך, קראתי הרבה במדור שלך שאלות ותשובות בנושא, ואיכשהו נוצר בי הרושם שבולמיה, או התקפי האכילה הבלתי נשלטים הם חיפוי על צורך נפשי . אני רואה אצל בתי שבאמת כאשר מצב רוחה ירוד, היא אוכלת המון, וכאשר היא במצב רוח טוב היא כמעט ולא אוכלת. אבל, אצלה כמעט הכל קשור לאהבה וחברות. כל החברות שלה גרות עם חבר , או כמעט נשואות, או עם חבר קבוע וצמוד הרבה זמן, וכמובן שאין להן זמן עבורה, ולכן כמעט אין לה עם מי לצאת או לבלות. כרגע גם אין לה חבר, אך לפני מס חדשים הסתימה אצלה מערכת יחסים עם בחור שארכה שנה, והיא מאוד אהבה אותו, ואפילו רקמה בסתר תכניות לעתיד. אבל מצבה מבחינת אוכל היה ירוד מאוד, היא אכלה כל הזמן ללא חשבון, כשבדרך כלל היא לא אוכלת בנוכחות אנשים זרים, אבל איתו היא כל הזמן אכלה וכמובן השמינה מאוד, ולא עסקה בשום סוג של ספורט, אז אני מבולבלת, אם היה לה טוב? אז למה האכילה המופרזת? ודוקא עכשיו כשהיא בלעדיו היא יותר מנסה ומודעת לבעיה שלה, ולא כל כך טומנת את ראשה בחול. אני מודה לך על דבריך אלי, כי באיזשהו אופן פקחת את עיני לראות את סבלה, ולא את סבלי כאשר אני רואה אותה עם האוכל.דברתי עם כל בני הבית ןבקשתי מהם להבין את הבעיה שלה, כולל אמא שלי שמאוד קרובה אליה, אך גם מאוד העירה לה כל הזמן על המשקל, ושתפסיק לאכול, וכולם באמת שתפו פעולה ואף אחד לא אומר לה מילה, בנוגע למה היא אוכלת, כמה ומתי. אחרי מס' שבועות כאלה היא אמרה שהיא לא יודעת מה קרה לכולם, איך פתאום לא מדברים על אוכל אך זה מאוד טוב לה, וגורם לה להרגשי הרבה יותר טוב. אני מודה לך!איך לדעתך אוכל עוד לעזור לה להתגבר? אם יש לך עצות אשמח לקבל אותן. אני יודעת שאת ממליצה על טיפול , אך הטיפול שלה יקר וארוך וקשה להתמוד כלכלית עם עוד סדרת טיפול ויעוץ

כשנמצאים עם חבר פוטנצייאלי לפעמים אנחנו מאוד מוטרדים, קולטים מסרים שלא תמיד אפשר להביא אותם לידי ביטוי או דיאלוג, יש מתח ויכול להיות שהיא התנחמה באוכל אפילו שלכאורה הקשר הזה עשה לה טוב ואני לא באמת סגורה על זה, עובדה שהוא הסתיים ואולי טוב שכך. תמיד יכול להגיע עוד אחד וצריך לקוות שעם כל שינוי לטובה שלה המישהו הזה יהיה רק יותר טוב, לא מפני שהוא יותר טוב אלא מפני שהיא עשתה עבודה יפה מאוד עם עצמה, שלמה עם עצמה ומאושרת להיות מי שהיא, עד שהיא לא תהיה במקום הזה אני לא מאמינה שהאנשים בחוץ יהיו שונים מאיתנו ברמות האלה, הם תמיד ישקפו לנו את החלקים החלשים שלנו כי זה מה שמביא לשינוי וזה המדד לשינוי שלנו, ככה זה עובד. אני חושבת שאת פועלת יפה, אני חושבת שככל שלא תעירו לה בנוגע לאכול ומשקל ייטב בעבורה ועבורכם כאחד, כי היא תהפוך להיות יותר מאושרת ויותר פנויה להבין מה קורה לה באמת לפני כל התקף, היא לבד תרצה לוותר על זה כשכל הלחץ ירד כי אחרי הכל יש פה הרגל אבל הכי חשוב שתתכוונו לזה באמת ולא כי את ביקשת. לגבי מה שאני בדרך כלל כותבת, זה לא תמיד רק משהו נפשי או רגשי, לפעמים זה תורשה,גנום ודנ"א לפעמים זה עניין של גלגול נשמות ומשהו קרמתי שבלי לרצות זה נמצא בתוך הגנום והדנ"א גם אם את לא באמת יודעת מה קרה לפני כמה דורות ובאיזה הווייה היא הייתה, ועם מי היא הייתה ומה ההשלכות של זה והדמיון שיש לזה בחיים האלה וזה לא באמת משנה, יש כל מיני השפעות ואנחנו לא תמיד יודעים מה משפיע על מה אבל אנחנו חיים כאן ועכשיו ויש בעיה וצריך ללמוד להבין אותה במסגרת הכלים שכן יש ואיתם ללמוד לאכול את הדייסה ולמצוא שהיא יכולה להיות הרבה פחות מאיימת ממה שחשבנו שהיא עד היום. אני כן ממליצה לך להציע לה ללכת לסדנא של פסיכודרמה, היא תוכל למצוא שם חברה, להיות פעילה ולשתף פעולה עם עוד אנשים עם בעיות שונות וגם ללמוד להתייחס לבעיה שלה להחלמה שלה ברמות יותר יצירתיות. אולי חוג, משהו שיש בו מפגש עם עוד אנשים. אני ממליצה בחום רב, הציעי לה את זה ושימי דגש על הצד החברתי. אני כרגע לא חושבת שמכון כושר יהיה לה טוב, ההליכה נפלאה תמשיכי בזה ומבחינת פעילות גופנית זה בהחלט מספיק אלא אם כן היא תרצה יותר מזה וזה כבר עניין שלה. לגבי מזונות מסויימים. חלק מההתמודדות שלי בתקופת הבולימיה הייתה לא להכניס מזונות שאני ידעתי שיעוררו את ההתקף בזמן שבירה, אלא רק את מה שידעתי שאני יכולה לאכול, להשאיר בפנים ולא להקיא שאלי אותה אם היא רוצה במודע להימנע מהם ואולי לאיזושהי תקופה לא להכניס אותם הביתה ולשם כך אתם תצטרכו להתאים את עצמיכם וזה בהחלט יכול לעזור לה לפחות אחכ עם מספיק ביטחון ושיפור שלה היא תוכל לאט לאט להסתכל על זה בעין אחרת ולהכניס את המזונות האלה בקטנה מחדש לחייה רק מתי שהם לא יהיו מאיימים. יכול להיות שאין בעיה כזאת אבל שווה לבדוק איתה בעדינות!!!! הייתי מציעה לשאול אותה מה היא כן הייתה רוצה לאכול ושהיא יודעת שהיא לא תקיא וללכת עם זה. הרבה פעמים עוזר לקנות מנות מדודות של חטיפים, למשל באריזת חטיף אחד ולא חבילה שלמה של וופלים שזה כאילו כמות יותר גדולה אבל בזמן התקף היא יכולה לאכול את הכל ואחד יכול להיות ולהישאר בגדר נסבל במידה והיא בלי שום קשר לא מרגישה שלמה עם האכילה של זה. אני זוכרת שהייתה לי חולשה ללחם, הייתי קונה רק שתי לחמניות עגולות קטנות מלחם תושיה ורק אותם אוכלת, ידעתי שזה לא הרבה וזה בהחלט סביר וימנע ממני לבלוס, בניגוד לזה שאם היה לי כיכר לחם שלם מחמניות שהייתי מסוגלת לבלוס אותו בלי בעיה. אז יש כל מיני טריקים שצריך ללמוד אותם בשלבים מסויימים שנמצאים בתהליך הזה, לחלק מהשלבים התנהגות כזו יכולה להתאים הרבה מאוד. אני רק יכולה לומר לך שהיום העיניים שלי כבר לא פועלות כבעבר, אני גם לא צמה, וגם לא מרזה וגם לא עולה יש בביתי כל מה שאני צריכה בכמויות רגילות ורק מתי שאני מרגישה רעב אני אוכלת וזה היה תהליך, תמיד חשוב לזכור את זה, כי זה תהליך שמשותף להחלמה של כל מי שמעיז ללכת בה. אז תהיי חזקה ואם יהיו לך שאלות ספציפיות, אני ישמח לענות לך כי נשמע שאת מאוד ערה ורגישה למצב ההדדי של שתיכן וזה נפלא כן ירבו קשרים כאלה עם כל הבעייתיות שלכאורה יש בזה. יש תמיד שתי אפשרויות או שאנחנו עוצמים עין או שאנחנו הולכים על זה וזה מעיד על הרבה כוח ועצמה אם את מחליטה ללכת עם זה יחד איתה. לגבי לא לרצות לאכול בכלל מתי שאין בולמוס ולהצליח להינות מזה, כי היא מרגישה שהיא בשליטה, זה משהו שהוא חלק מהתהליך הזה, אבל את המעט שהיא אוכלת חשוב שתאכל ושתהנה מזה ושתלך עם משה היא מרגישה אפילו שלכאורה זה עדיין נתפס הרגל חולה, כי זה מה שאחכ יביא אותה לעוד שלב שבו היא תוכל להוסיף עוד משהו ועוד משהו עד שהיא תהיה מסוגלת להכיל באמת, בלי לבלוס, בלי להקיא וזה עניין של מוכנות וכל עוד היא אוכלת ומעט זה יותר טוב מכלום, אל תשפטי את זה ואל תשכחי שהיא סובלת מזה לא פחות ממך ואל תשכחי שרזה זה לא תמיד בריא וזה לא תמיד מתאים לכל אחד. אני יכולה לומר לך שאני היום לא רזה גם לא שמנה, אבל רחוקה מלהיראות רזה שדופה כבעבר וזה פעם ראשונה בחיים שלי שאני יכולה לומר לך שאני יכולה לראות שהרזון בכלל לא בריא, לא בריא למי שלא רזה באופן מולד ולי הוא לא היה בריא, אני סבלתי ממנו ויש עוד אנשים כמוני שזה לא מתאים בכלל לגוף שלהם. ואל תשכחי שרמת שומן במידה מסויימת שמשתנה מאחד לאחד יש חשיבות חיובית ביותר לגוף וזה יכול להיות טיפה יותר, טיפה פחות זה בכלל לא משנה, הרעיון הוא ללכת באמת עם הגוף משם נובע הרגל שהוא נכון רק אם את באמת לומדת להקשיב לגוף שלך, רק אז אם את מקשיבה טוב טוב, את תראי שיש לו צרכים אחרים לגמרי ממה שהחברה שלנו מסגלת אותנו לחשוב או להאמין שהוא צריך ואפילו טועה בגדול, הוא צריך דברים מסויימים, כי אז הקיבה שלך תדבר ולה יהיו דברים אחרים בתכלית לומר לך, הבלוטות בפה, החושים והגירויים השונים מדברים שפה אחרת אבל זה לא תמיד מה שהקיבה צריכה להעניק לגוף שלך ורק ההקשבה מביאה לתפריט הנכון והוא משתנה כי הגוף משתנה ואנחנו משתנים ורק שתדעי שזה משהו שהולך תמיד ביחד עם ההתפתחות הפנימית שלנו, כמה אנחנו באמת מאפשרים לעצמינו להיות בתקינות בכל הרמות שמתאימות להווייה שלך ומשתנות מאחד לאחד מעבר לדברים הקבועים שהם בסיס לתשתית שאת אמורה לשמר ולבנות ולטפח, כי זה מה שמחזיק אותך בחיים. והפרסומים רחוקים מהאמת הזאת, עובדה! והקושי שלך נובע מזה שאת מאמינה שזה צריך להיות אחרת וככל שתאפשרי לבת שלך להיות כפי שהיא, את בעקיפין תאפשרי לעצמך להיות כפי שאת, כי זה תמיד מתחיל ונגמר בסוג של קבלה אמיתית עם כל מה שזה אומר ישר כוח והמון אהבה שלך הילה