אני צריכה אותכן.

היי יקירותיי. אני במצה רוח נוראי..אני לא יודעת מה קורה לי. אני הצלחתי בחודש חודשיים האחרונים למעט את ההקאות..אני לא חושבת שאני בבעיה,ואני לא חושבת שאני אנורקסית\בולמית או קשורה לאיזושהי הפרעת אכילה חמודה, אני 1.76 כבר,והיום בבוקר שקלתי 50.7. אני לא רזה,אני אומרת לכן,אני מתחננת אליכן שתאמינו לי,הילה,כולכן,אני לא רזה.. הצלחתי להפסיק עם ההקאות,כבר שיתפתי אותכן כמה הדבר הזה שנוא עליי,אני מתעבת את זה..זה לוקח לי המון זמן,אני אל עושה את זה בצורה מקצוענית מדיי,הלב שלי פועם מהר מדיי ואני מרגישה שאני הולכת להתמוטט בכול שניה.זה לא מתאים לי כול ההקאות האלו.הפסקתי. כול פסח הרעבתי את עצמי,כול פסח לא אכלתי פחמימות,אפילו לא פעם אחת! לא הייתי רעבה,ואני נשבעת לכן.אכלתי סלט סלט סלט סלט סלט כול היום.שתיתי פטל,שיהיה לי מתוק,לעסתי מסטיקים,ושתיתי המון מיים.לא ירדתי במשקל בכלל. טוב,זו לא הממש הייתה הכוונה שלי,הכוונה שלי פשוט לא לעלות,אני פשוט שונאת להרגיש רעב,אני מרגישה שמתי שאני רעבה הגוף מנצח אותי.שאין לי שליטה עליו. אני רוצה לשלוט ברעב שלי! אני רוצה לסדר מתי ארגיש רעבה! אני רוצה להיות רזה לעזאזל.אתן לא מבינות מה עובר עליי..אני באמת לא בבעיה.אני חושבת שאני נראית בסדר גמור עכשיו,אני מידה 25 בג'ינסים.ואני עדיין לא רזה.אפילו חברה שלי אמרה לי "איזה יופי לך שאת מידה קטנה אבל עדיין נראית רחבה ויש לך טיפת טוסיק ויש לך טליה"..אני לא רוצה שהיא תגיד לי שאני רחבה!!!אתן רואות!?אני כן רחבה המבנה שלי רחב!@#. יום שישי היינו בלונה פארק,אמא שלי הכינה לנו המון המון אוכל.הייתי דיי רעבה כי כול השבוע כמעט ולא אכלתי..פתאום יום שישי תקף אותי רעב.חיסלתי כמעט את כול מה שהיה שם.אכלתי כמות איומה בנות,איומה.זה משהו כמו 2 סירים שלמים,ולא הרגשתי שובע.מה קורה לי? למה זה ככה? אני שוברת את הראש ולא מצליחה להבין.אני הרי ילדה נבונה,אז מה גורם לי לאבד שליטה? בגלל שהייתי עם בני דודות שלי ואחי הקטן,לא יכולתי לעשות כלום בנידון,ושמתי שיש משהו שעוצר אותי מלעשות את השנוא עלי-להקיא.אז האוכל פשוט התעכל לו. לקחתי מכספי וקניתי לכולם אוכל,שלא יחשדו לאן נעלמו קופסאות האוכל המסחריות שאמא הכינה מוקדם לכן.טרפתי את הכול.עדיין לא הבנתי למה.4 שעות לאחר מכן..הייתי ממש אבל ממש צריכה להתפנות,רצתי לשירותים וכמובן חלק יצא(לא מהפה) ועדיין,הרגשתי שהבטן נפוחה ויש דברים שלא התעכלו.היה לחוץ בשירותים,ולא נתתי לעצמי אפילו לחשוב על להקיא.יצאתי מהשירותים.כולם הלכו למתקנים..לקחתי 50 שקל וקניתי לעצמי עוד אוכל.קניתי צ'יפס .המון.גלידות,3 אמריקאיות,במבות,ביסלי..מה שלא תרצו.כןכן,גמרתי הכול.ועדיין רציתי עוד.אני לא בולימית.בחיים לא היה לי התקף זלילה שכזה.אבל בחיים.למה דווקא שהכול עושה רושם שמסתדר הכול מדרדר ונהיה יותר גרוע מתמיד? מה קורה לי!?..אחרי כול האוכל הזה,כבר לא יכולתי לשבת..רצתי לשירותים,ולא היה לי אכפת מהכוסיות והמטומטמות שישבו בחוץ ובהו בי,רצתי לשירותים..ניסיתי להוציא הכול.בת דודה שלי נכנסה לשירותים..פחדתי שהיא תשמע אותי,אחרי הוצאת משהו כמו רבע ממה שאכלתי ניגבתי את הפנים בקלאסיות ויצאתי כאילו שום דבר לא קרה.כמובן שלא הצלחתי להיראות נורמלית עם כמות האדום בעינים אבל אמרתי לה שאני לא צריכה הטפות נכון לעכשיו.היא כמובן שיערה במה מדובר.יום שישי בארוחת קידוש לא נגעתי בכלום,יצאתי בערב חזרתי ב 2 ישבתי למטה במטבח,וגמרתי על כול שאריות הארוחה.וזה המון.הלכתי להקיא. יום שבת רק סלט..האוכל סיפק אותי לחודש אם לא יותר!!.אתמול אכלתי יותר ממה שאני בדר"כ אוכלת ונשנשתי טיפה.ואמרתי לא,אני לא אקיא.אח"כ אמא הלכה מהבית,נשארתי לבד והיה המון שוקולדים המון אוכל.אכלתי הכול.פשוט הכול.רצתי לשירותים..הקאתי הכול. יום שני,זה היום.אכלתי חזה עוף,ממש גדול.אכלתי טיפה פירה.אוקיי,וזה הספיק לי. אח"כ הרגשתי רעב טיפה,אכלתי קצת קורנפלקס.גמרתי על כול החבילה.היא הייתה שלמה שפתחתי אותה.אני יושבת כאן,ולא יכולה לזוז.האוכל הורג אותי ברכות.אני לא רוצה להקיא..אני שונאת את זה.אבל מה קורה לי? הילה,בנות,מה יש לי? איך איבדתי שליטה? פעם הייתי עומדת מול אוכל ומצליחה לא להתגרות אפילו טיפה!!לא הרגשתי אף פעם רצון!! למה אני לא מצליחה להתגבר על החשק הזה שפתאום נכנס בי?!אני בכלל לא רעבה !! זה סתם..סתם לדחוף אוכל.הוא האויב שלי! אני הצלחתי להרזות מאוד יפה,12 קילו ולשמור על להגיד לא לאוכל במשך כולכך הרבה זמן ולא להקיא ולשמור על תזונה.אז מה קרה?! מה התפקשש!? למה אני לא מצליחה לשלוט בעצמי יותר? אני מרגישה שאין לי כלום יותר.פשוט אין לי כלום.

אוףףףףףףף אני לא יודעת כ"כ מה להגיד! אני רק יכולה להגיד לך שאת בבעיה...תחשבי מה גורם לך להרגיש ככה?!..חייבת ליהות סיבה שזה פתאום קרה..לאכול זה בסדר גמור השאלה כמה!?! ואת חייבת לטפל בזה!!!! יש שלב שכבר את לא זאת שיכולה להחליט מתי את רעבה ומתי לא וזה פשוט קורה!! לדעתי את רזה מאוד את גם גבוהה אבל אני יודעת שזה לא יישנה מה שאנ י יגיד את גם ככה לא תאמיני...:( ואל תשברי כולכך מהר יש גם ימים כאלה אין מה לעשות... הייתת צריכה את זה כנראה.. לכול דבר יש סיבה.. אל תרגישי כולכך רע..אל תשכחי שמחר יום חדש.. ולפחות לא הקאת ואני חשובת שזה גם השג השג גדול מאוד מאוד כול הכבוד!!!!! אני מקווה שגם לא תשחבי על זה..את בעצמך רואה שזה לא הפתרון!! ברוש מתוקה.. מחר יום חדש ובע"ה יהיה טוב.. תרגישי טוב מתוקה אחרי הכול זה לא סוף העולם...(אפילו שעכשיו נראה שכןן) אוהבתת אותך המוןןןןןןןןן המוןןןןןןןןןןןןן לילה טוב לינוי :)

לינוי,יקירה. אני לא יודעת מה נכנס בי,תאמיני לי שהייתי שמחה לדעת. לא,לדעתי לאכול זה רע.אני מעוותת שכלית ואני רואה את האוכל בתור אויב מספר אחת ומיצידי שלא להזדקק לו בכלל.אבל בכמויות? למה? למה אני צורכת את זה.. מה גורם לי לא לשלוט על עצמי? את חושבת שזה אפשרי לעצור את זה? את חושבת שאת תצליחי לשלוט על מצב כזה? אני באמת שואלת.זה מסקרן אותי,לדעת אם אני לבד.אולי אלו רק מחשבות שלי. אני נהנית לקרוא שאת רושמת שזו רק תקופה או יום.זה מנחם אותי. זה נותן לי להרגיש שמחר אני אקום ולא אפחד יותר מאוכל. שאני אחייך כמו כולן..ואני אחייך כי אני באמת רוצה לחייך. לא כי אני מעמידה פנים שאני משהו שאני לא. גיליתי שהמלחמה שלנו היא המלחמה העצובה והקשה ביותר מכול המחלות. אין מחלה יותר קשה מהתעסקות באוכל.זה רודף אותך.זה מסדר לך את כול החיים.. "מסדר". זה מארגן את כול הסדר של הכול..זה יכול לבנות וזה יכול להרוס אותך. אותי זה הורס..לאט לאט .אבל זה הורס. וההאכזבה שלי מעצמי היא לא משתווה אפילו לכמות ההרס שאני מבצעת לגוף ולנפש שלי. קראי לי מזוכיסטית,אבל אני לא רוצה להפסיק. אני נהנית בצורה מסוימת מן הכאב של לא לאכול..העינוי הזה בסופו של דבר מספק אותך. אני נורא פרפקטציוניסטית. אני אוהבת שהכול טיפ טופ והכול מושלם. ככה זה אצלי תמיד היה,תמיד שמרתי על זה. הציונים שלי עדיין מאוד גבוהים וככה הם ישארו,והכול טוב ויפה. אני פשוט רוצה גוף מושלם.שאני רק אני ,אהנה לבהות בו ולהגיד "ואוו,זה שלי". לא יבוא היום הזה לעולם.אני יודעת שלא. אף פעם לא מספיק לי.אני רק רוצה עוד ועוד.אני מרגישה שאני מכוערת. שאני אדם מכוער..אדם מכוער זה אדם שהורס את עצמו וזו אני.זה מגעיל. זו סטייה נוראית לאהוב להכאיב לעצמך,לגוף שלך. הגוף הוא הדבר הכי בגדני שקיים.הגוף שלי בוגד בי המון. הוא מעלה ומוריד אותי במשקל למרות שאיני אוכלת דבר.הוא עושה מה שהוא רוצה עם חוקים משלו.אני שונאת אותו.אני שונאת אותי. שום דבר כבר לא יעזור.גם אדם מבחוץ.אני לא רוצה להכיר בבעיה שלי כי אני לא חושבת שהיא קיימת.אני מסוגלת לשנות אותה,אני פשוט לא רוצה. להקיא אני חייבת להפסיק,אני בכול מקרה נורא שונאת את זה .באמת.אני לא יודעת להקיא כמו שצריך כמו שכבר ציינתי בעבר,וזה כנראה המזל שלי.הגוף שלי מוציא את האוכל אחרי המון זמן וזה נורא מייאש לעמוד ככה לדחוף את היד להמתין ולהמשיך עם דפיקות לב מואצות שיכולות למוטט אותי,דמעות שלא מפסיקות לרדת..ולא להפיק מזה לפחות תוצאה. אז אני אפסיק להקיא.ואז אני בכלל לא אוכל שומדבר שיש לו טעם. רק אורז חסה סלט וחזה עוף כול חיי. כי ככה אני אשמור על המשקל שלי. הלוואי ויכולתי לרדת..אבל ציצי כבר לא נשאר לי והצורה שלי תעלם ואני מודעת לזה..וזה מכוער בת בגוף בלי טעם.אז לא נרזה יותר.אבל לפחות להישאר במשקל לי.אבל איך? אין לי כבר תזונה נכונה.שיבשתי הכול.אני כמעט ולא רגילה לאכול.אז איך אני לא אשמין עכשיו אם אני ארגיל את הקיבה לאכול מחדש? אפילו אוכל דיאטטי והכול.אבל עדיין? אני צורכת פחות מ 200 קלוריות ביום. עכשיו איך אפשרי לעלות את זה ל 600 חזרה (ככה אני תמיד) בלי להשמין? ובבקשה,אנא ממכן,אל תשקרו לי ותגידו לי שזה לא ישמין.כי אם אדם שרגיל לאכול 1200 קלוריות יעלה אותן ל 3000 הוא ישמין וכולנו יודעות את זה. אז בבקשה,תספרו לי.אבל בבקשה,אל תחסכו ממני את האמת. תודה לך לינוי,אני אוהבת המון. ותודה לכול מי שקורא ושומע. ותודה להילה, המון תודה. אתן היחידות שיש לי.

יש לך בעיה חמורה לחשוב שאין לך כלום אולי שם קבור הכלב.. את אומרת שאין לך הפרעת אכילה ולא ניכנס לאיזה מהן וכל המכתב שלך דיברת רק על זה .. אני כן יספר לך מה עובר עלי בקצרה כדי שתביני כמה שזה מסוכן וכמה שאת צריכה להתעורר אין יום שעם כל האופטימיות שלי אני לא מתעוררת לתוך פחד שיקרה לי משהו רע כי המערכות של הגוף שלי רחוקות מלתפקד תקין ואני כביכול מקרה הצלחה.. החלמתי מהפרעות אכילה .. ממש מהמם וכל הגוף שלי הרוס.. אני נראית ממש נחמד אבל זה רק הקליפה החיצונית וטוב לי עם איך שאני נראית .. לא רוצה פחות לא רוצה יותר ואני מוכנה לקבל כל שינוי .. אין לי שום בעיה עם זה .. אני אוכלת מאוזן כבר יותר משנה .. אני לא מקיאה ואני בערך באותו משקל ואני כבר הרבה זמן לא בתת משקל .. ועדיין אם חשבת שיצאתי מכלל סכנה את טועה כי יש לי בעיית ברזל שלא מתאזנת .. שרירים חלשים.. מחסור בסידן .. חולשה... עויתות .. כאבים ומערכת חיסונית ששווה לאפס.. בלקאווטים ורגעי זיכרון מחוקים.. זה בא בהפתעה ואני רק יכולה לומר לך שזה גורם לחוסר אונים מוחלט וזה לא נעים אבל משהו בחיוניות שלי מרים אותי ואני לא מוותרת וגם לא מתכוונת אני יעשה הכל כדי לשפר את עצמי ולמצות את הרגע עד הסוף.. מעבר לזה יש לי בעיית נשימה סינוסים דלוקים וכאבי ראש בלתי פוסקים .. מחזור לא סדיר כל חיידק הכי קטן הופך להיות סיפור ממושך .. להכל לוקח הרבה יותר זמן להחלים מלפני כל הסיפור.. ואני לא מצליחה לגמור את היום חזקה כי אני עייפה מכל דבר ואני רק בת 29 עוד מעט... וכל זה בגלל הפרעות אכילה כי לא נולדתי עם כל החרא הזה את יכולה להיות בטוחה... ואני לא באתי לספר לך את זה כדי להתבכיין כי תכלס אני אדם מאושר היום ואני עושה כל מה שטוב לי איתו על אף הכל ולמרות הכל ואף על פיכן אני שלמה לגמרי עם החיים ועם המחוייבויות שלי והזכויות שלי איך שאני לא פחות ולא יותר במידה שווה.. אני רק מצטערת שמהבחינה הזאת יכולתי להיות חזקה הרבה יותר אם לא הייתי דופקת לעצמי את החיים כי קשה לי מאוד מבחינה פיזית.. זה הדבר הכי בעייתי שנשאר והפך להיות למציאות לא ממש נעימה שכול הזמן אני צריכה להיות עם היד על הדופק ולהיבדק כדי ששום דבר לא יחמיר .. ומה שאני מנסה לומר לך וסליחה מראש אם זה נשמע כמו הטפה.. שכל ההרס הזה חייב להיגמר במיידי!! מה את רוצה .. לא להרגיש רעבה?! הרי כל כך הרבה זמן מנעת בעדך מלאכול ומלהרגיש בכלל רעב .. את חושבת שזה נורמאלי?! הגוף שלך בין אם תרצי ובין אם לא לא יוכל להתקיים ללא אוכל .. והרעב הזה הוא רעב למלא את תחושת הריקנות שיש לך והוא אפילו לא מצליח תביני שאת יכולה למלא את עצמך בעולם ומלואו והוא כבר קיים בתוכך את רק צריכה לפקוח עין ולראות .. ולא לפחד.. החיים האלה יקרים ואני מבין שתינו לפחות מצטערת להיות בגיל הזה ולהרגיש כמו בת 100 לכל הדיעות .. לפעמים נמאס לי מזה ולא איכפת לי לספר את זה אם זה יגרום לך להבין שאת חייבת עזרה .. חייבת להפסיק לשחק את המשחק ולהגיד שהכל טוב ושאת לא רזה .. ושאת בלי בעיות והכל טוב ויפה ומחר את יכולה לא לקום מהדבר הזה .. אני בכלל לא יודעת אם את מודעת לעוצמת ההרסנות שיש בזה ואני עד מחר יכולה ללחוץ עלייך ועדיין ההחלטה תהיה חייבת להיות שלך רק דעי שזה מהרבה אהבה והרבה רצון שאת ועוד הרבה אחרים יפקחו עין ויעריכו את מה שיש להם ויטפחו את עצמם ויעשירו את עצמם בכל הגדולה שמוצעת להם בחיים.. רק לגדול ולהתעצם.. זה תלוי בך! אני יכולה לנסות עד אין סוף לנחם אותך ולתמוך בך ועדיין את היא זו שתצטרך לטפל בעצמה ולהציל את עצמה.. כל מה שקורה לך קצת הרחיק לכת ואיבד שליטה .. את מוכרחה למען עצמך לתפוס את זה עכשיו לתת מעט אמון ולהיעזר... יהיו הרבה אנשים שירצו לעזור לך .. תניחי לפחדים אפילו שהדיבורים קלים והמלאכת לא פשוטה.. אל תוותרי על החיים שלך ועל הסיכוי שלך לחיות אותם מתוך שמחה.. ואני כיולה לומר לך שאני עד היום לא יודעת מה גודל המחיר כי זה כל יום מוכיח את עצמו ברמת ההרס.. אני רק יודעת שאני מפחדת על הבריאות שלי באופן מוגזם ושזה לא וירטואלי .. יש לי את כל הסיבות לחשוש מכך שכן המערכת שלי לא בדיוק מתגמלת אותי באהבה על כל השנים שאני מיררתי את חיה לאבדון מוחלט.. אז התמיכה שלי היא חיבוק של אהבה כמה מילים חמות עלייך כי אני חושבת שאת נפלאה אני רק מאחלת לך לראות את זה ולעשות את הדבר האחרון הזה למען עצמך... בבקשה גשי לקבל עזרה .. המון אהבה שלך הילה וליל מנוחה :-)

הילה,אני לא רוצה להגיע למצב הזה. רע לי וכ"כ כואב לי שאת צריכה להתמודד עם הסבל והזק עצמי הזהז שגרמת לעצמך. אני לא יכולה להזדהות איתך,כי אינני מרגישה שום נזק עד כה,אבל אני יכולה לתאר לעצמי מה עובר עלייך. אני מעריצה אותך,חלק נורא גדול בי מעריץ אותך על זה שהצלחת לצאת מזה בלי שום תסמינים של חזרה לעבר.שהצלחת לצאת מזה בלי להדרדר חזרה..וללכת אחורה. אני כולכך שמחה בשבילך על כך,את אדם עם אופי.אופי אמיתי. רק אדם כזה מסוגל ובעל הכוח לשנות כמו שאת עשית,כמו שאת שינית. הילה,אני לא רוצה לצאת מזה. אני נהנית מהמלחמה שלי עם הגוף,אני אוהבת להרגיש רעב ולא לספק אותו.אני נהנית מזה אני לא יכולה אפילו להסביר למה,אני פשוט לא אובת את הרגשת השובע וההתפוצצות שמרגישים אחרי חיסול כמות של אוכל ולגרום לא להתעכל. אני מרגישה מלוכלכת שהאוכל מתעכל בגוף.אני מרגישה שאני מזיקה לו.זה כולכך ההפך,אני מודעת לזה.אבל ככה אני מרגישה..אני אח"כ צועקת על עצמי בלב,למה אכלת@!? לא יכלת לחכות עם זה למחר?!@. אני כולכך מאוכזבת מעצמי.אוי,כולכך. איך הדרדרתי.. מילדה שכול הזמן צחקה ואהבה את החיים..לצאת לבלות לקנות להשתולל. נהייתי סתם איזה ילדה שמחייכת רק בשביל להראות שהכול בסדר,עם התקפות עצבים..מרביצה לעצמי,מוציאה אגרסיות על כול העולם.שונאת לצאת,אוהבת להסתגר,אוהבת להישאר עם עצמי ולא לאכול.שונאת שמדברים איתי על האוכל..שונאת שאוכליםם הרבה!!אני נגעלת כולכך מלראות אנשים בולסים אוכל! אני מרגישה שכולם צריכים לא לאכול! תראי מה נהייה ממני..רק תראי.אני מעוררת רחמים.זה מה שאני. אפילו בתמונות,כול האיפור,כול הפוזות,הצילומים.הכול משחק,זו לא אני.הילדה הזו זו לא אני. אני משהו אחר..זה כמו סדין שמכסה אותי.מתחת אליו חבוי משהו אחר לחלוטין. אני לא הקאתי,נתתי לאוכל להתעכל.הבטן שלי לא מפסיקה לעשות רעשים של עיכול.זה בלתי נסבל.הילה,אני פשוט מפחדת לעלות במשקל.אני רוצה לשמור על המשקל שלי כמו שהוא. אבל איך לעזעזאל אני אמורה לעשות זאת שהרגלתי את הגוף שלי לא לאכול!? עכשיו כול כמות שאני אכניס לפה,אני אשמין ממנה.זה פשוט ככה עובד.אז מה עושים?ממשיכים לא לאכול,במטרה לשמור על המצב כמו שהוא.אני שונאת את עצמי,אני שונאת את מי שנהייתי..אני שונאת את האובססיה הזו למשקל..אני שונאת לחיות סביב זה 24 שעות ביממה.אני לא רוצה עזרה,אני אל רוצה שאנשים מבחוץ שקוראים לעצמם פסיכו סוציו או כול קידומת אחרת ינסו לעזור לי!אני יודעת לעזור לעצמי.אם אני ארצה לצאת מזה,אני אצא.כמו שידעתי היום לא להקיא,אם אני ארצה אני אוכל לצאת מכול הבעיה הזו.אני פשוט לא רוצה.אני מעריצה רזון,אני חושבת שרזון זה דבר שנהיה מכוער עם הזמן..שאם מחמירים איתו הוא נראה זוועתי אבל לא אכפת לי.אני פשוט רוצה להיות רזה.את יודעת מה,אז אם לא רזה אז פשוט לשמור על משקלי כיום ולא לעלות.נמאס לי כבר. עושה רושם ששום דבר כבר לא שווה את זה..זה לא נגמר.הטירוף למשקל לא נגמר.אני בחיים לא מצליחה להרגיש סיפוק.החיים שלי הרוסים כבר..אני יכולה לצאת מזה ואני לא רוצה.אף אחד לא יודע על זה בכלל..אין לי כם מי לדבר על זה.אני מוקפת באנשים כול הזמן אבל אני לבד.אני פשוט לבד.כולם סביבי הם סתם קישוט,סתם קישוט עצוב. בסופו של דבר נשארת רק אני,ילדה מסכנה עם סוג של הפרעות אכילה,מפחדת לגעת באוכל אבל שאף אחד לא מסתכל עושה בדיוק הפוך.ומסיימת מעל האסלה.המקום הכי טמא בכול סביבה אפשרית.מסתכלת על המראה ונחדרת..כול פעם מחדש.שונאת את עצמי. עדיף כבר להיות שמן ושמח, או שבעצם לא.

היי הילה. מצד אחד מאוד כואב לקרוא את מה שכתבת ומצד אחד מאוד משמח. זה עצוב לדעת את הצרות שהמחלה הזאת עשתה לך , את הפחד הזה היומיומי שאולי משהו השתבש. עלי אישית מה שכתבת מאוד השפיע כי לי אמנם לא נגרמה איזו בעיה רפואית רצינית עד כמה שידוע לי אבל אני מודעת לכך שזה יכול לקרות בכל יום וזה מפחיד. מגיע לך כל הכבוד על כך שאת התגברת על המחלה הנוראית הזו ושהצלחת לשנות גם את צורת המחשבה על כל נושא המשקל ולקבל את עצמך ולהיות מרוצה מאיך שאת. זה מאוד קשה להשלים עם זה. אני מקווה שהמצב הבריאות שלך רק ילך וישתפר ושיהיה לך רק טוב כי מגיע לך. ורואים איך את משקיעה בכל מכתב ומכתב כדי שכל אחת מאיתנו תסיק מזה משהו . ותדעי לך שזה באמת משפיע. עלי לפחות. אז כל טוב ותודה על מה שאת עושה למעננו.

מאמי החיים הם לא באים בקלות אך אני יכולה לומר לך מתוקה שאת יכולה לשנות הכל רק עם הרבה רצון אני עברתי בריפרוף כי אין לי המון זמן בזמן האחרון אבל אני רציתי להוסיף על כל מה שכולן אמרו זה רק שיש לך פה אותנו ואנחנו נתמוך בך בכל דרך שאת תרצי אני בכל אופן נותנת לך את זה. בקשר לפסח כן ככה זה לכולם אין מה לאכול וזה ממש ממש ממש חג מגעיל לא אהבתי אותו בכלל..(תאמיני יש לי סיבה!) מאמי או קיי עבר עלייך בולמוס אוקיי עברי אותו תשני אותו ליום הבא תלמדי זה לא סוף העולם... אני מאמינה בך את חזקה ואת נבונה ואת תבחרי את הדרך הנכונה שלך עם המון המון המון אהבה דניאלה:)

דניאלה:) תודה שאת דואגת לי..תודה שאת מתעניינת. תודה לכולכן שאתן מתעניינות.. אתן הרי הכול בשבילי עכשיו.אני מתמודדת עם הבעיה בצורה אישית..לבד.בלי אף אחדץ היחידם שעוזרים לי זה רק אתן.. אתן לא יודעות כמה זה עצום בשבילי.. לנהל הבראה דרך מסך. אבל אני מודה לך,אני יודעת שהחיים חשובים.אני לא רוצה להרוס את עצמי. והבולמוס ..אני מלמדת את עצמי לשלוט עליו@!@ ופסח אכן היה נורא.הנה הוא נגמר.ככה טוב.