החיים בצל הבולימיה

היי אורלי. אני סטודנטית בית 26 הנמצאת בשנה ה3 להשלמת התואר וחיה כבר 13 שנים בצל בולימיה קשה. מצבי הנפשי קשה ויוצר מעגל מסוכן: לאחר שנים של מאבק, טיפולים, אשפוזים בתה"ש ובשניידר, טיולים אצל תזונאיות, פסיכולוגים, CBT ועוד, עודני במעגל של הרס עצמי המורגש בחיי מדי יום |(כאבי ראש, נפיחות, כאבי גרון, חולשה). יש תקוות שמצבי היה טוב יותר מבחינת כמות הבולמוסים וההקאות, המצב הכי טוב היה 2-3 בשבוע, המצב הכי חריף היה כל יום, כל היום. נסיבות חיי לא תמכים בהחלמתי: מאז גירושי הורי לפני 13 שנים, אבי לא הכיר בי וב2 אחיי הקטנים כילדיו וניתק כל קשר מאז. 2 אחיי הקטנים שהיום בני 21 עסוקים בחייהם ולאחר שנים שבהם ירדו עליי ועל הפרעת האכילה שלי נותק הקשר בינינו לגמרי כי לא יכולתי לשאת את הלעג ועזבתי את הבית ליחידת דיור. אימי לא מסוגלת לשמוע דבר הקשור להפרעת האכילה, כך התנהגה תמיד.מבחינתה כל עוד אני מתפקדת הכל בסדר, לא עזר שאמרתי לה עד כמה אני סובלת. לא התייחסות מיוחדת או שיחה למרות שבחודש האחרון מצבי הדרדר וכבר שבוע וחצי אני לא קמה כמעט מהמיטה. אני מרגישה שהדכאון והיאוש מעיבים עליי ומאיימים להשתלט עליי יותר מתמיד להמשיך ולתפקד בלימודים , בחברה. מעולם לא חוויתי זוגיות כי התבודדתי ובזבזתי זמן רב בין במבות לעוגות. אני כבר בגיל שבו כבר מרגיש לי שנשארה לי תקווה אחרונה להחלמה. אני מפחדת מהייאוש בהבנה שלאחר כל כך הרבה שנים המציאות היא שאני חלשה מול ההרגל וכנראה אלו יהיו חיי. אני לבד במאבק הזה. הן מהבחינה הכלכלית ויותר מכך מהבחינה הנפשית. לבד לגמרי. אני שוקלת להגיע לפסיכיאטר ופסיכולוג (מטעם קופת החולים כי אין לי אופציה אחרת מבחינה כלכלית). זו פעם ראשונה שאני כותבת בפורום. אני יודעת שאין תשובת קסם ומשערת שאני כותבת בכל זאת כדי לשמוע מישהו ולקבל עצה. בנוסף שואלת האם פרוזק / טופמקס יעילים בבולימיה ועד כמה חריות תופעות הלוואי. תודה מראש.

סיוון אל תרימי ידיים אף פעם לא מאוחר עדיף תמיד להתעורר מהסיוט ולנסות לצאת משם ולהציל את עצמך מאשר לשקוע עוד ועוד אז אל תגידי שמאוחר כי אף פעם לא. אין תרופת קסם וכמוני כמוך את יודעת שאת חייבת טיפול אינטנסיבי במצבך כדי לצאת מהמקום של הפרעת אכילה ולא סתם אלא טיפול של מטפל שילמד אותך להתמודד מול הפחדים והקשיים שנכנסת אליהם שילמד אותך לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת. אני יודעת שמטפלים בפרוזק וכל התרופות למיניהם אני לא ממש מאמינה בהם ולבת שלי הם לא הזיזו אך כל אחד חושב אחרת. המטפלת של בתי דבר ראשון הורידה לה את כל התרופות הללו כי היא טוענת שהם מקהות את כל החושים ואז לא ניתן לטפל בצורה יעילה. במחלקות האשפוז דוגלים בכך שהתרופות הללו עוזרות זה אינדבידואלי לכל אחד ותלוי עד כמה מצבך גרוע. ייתכנו תופעותץ לוואי לכדורים האלו איזה שאלה? כמו לכל תרופה יש אחד שמגיב כך ויש אחר שמגיב אחרת. הכי חשוב לכי ומצאי מטפל טוב מישהו שיעזור לך לצאת משם ומהר כדי שלא תשקעי במחלה עוד ועוד.

אורלי יקרה, בנוגע לעזרה תרופתית, ברמה העקרונית אני מסכימה איתך! תרופה איננה קסם או ה- פתרון(בטח שלא כולו). מאידך, הבנתי שבולימיה, חלק ממנה היא הפרעה נוירולוגית ועל כן אם הדבר נכון,ומבחינה נוירולוגית משהו לא תקין, האם יש סיכוי בכלל להחלים ללא כדורים? ידוע לך משהו על כך? בנוגע למטפל/מטפלת, כאמור עברתי הרבה, וחלקם לא היו מספיק בעלי ידע/ ניסיון אלא הסתפקו בלקיחת הכסף ובהקשבה לסיפור החיים (הלא שגרתי) של בחורה בגיל שלי. מטרתי היא אחת, להחלים. לא מחפשת לסקרן אף אחד. האם את מכירה מישה אמין ובעל הכישורים אשר יוכל לבוא לקראתי בפן הכלכלי או לחלופין אדם דרך קופ"ח כללית? (כאמור בהודעה הקודמת אני לבד מהבחינה הכלכלית- אימי חד הורית, אבי אינו מכיר בי ובאחיי הקטנים כילדיו). תודה מראש על ההתייחסות. אני, שממשיכה את השגרה ומקווה לטוב למרות הקושי העצום ולעיתים הבלתי נסבל כרגע.