עד מתי אחוש את הכאב?..
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
מתוך בדידות אני כותבת לך, לכם למי שעוד רוצה לשמוע את זעקותיי?... הכל התחיל לפני שלוש שנים ועד עכשיו זה ככה אתם שואלים איך?.. הנה הסבר מפורט:תסתכלי על עצמך, מה חשבת לצאת ככה מהבית ? תראי את הרגליים שלך? תקני בגדים חדשים שיעלו עלייך תפטרי כבר מהבגדים הישנים שלך?... מה כבר קשה לך לקבל את עצמך?.. אני מביטה על עצמי ופשוט רואה את זה את כל הערות של כולם כן, כן כן זאת באמת אני, וואי איך נעשית כל-כך מכוערת? מה אני אעשה,.?.. כן מעכשיו דיאטה, לשתות הרבה מים כדי לשבוע... למדוד עשרות פעמים את החולצה הזאת ובסוף לא ללבוש אותה, לנסות להסתתר שאף אחד לא יראה אותך, אבל זה חזק ממך זה חזק.. כולם מסתכלים ורק עלייך, את הולכת ברחוב ולא רוצה להיראות.. את חושבת שמשהו לא בסדר, כי זה ככה ..,כל יום את מרימה את החולצה ומסתכלת על הבטן השמנה שגידלת, רצה למשקל כל בוקר כמובן אחרי שנכנסת לשירותים... ואם עלית גרם קרה אסון.. את לא יכולה להביט בעצמך, את מבויישת על שלא הצלחת לרצות את עצמך מי יסתכל עלייך ככה? מי?.. הסיוט הזה נמשך ונמשך ואת את מפחדת לאכול כדי שחס וחלילה לא תעלי במשקל. אחרי הסיוט הגדול הזה בעזרת חברה הבנתי שמשהו לא בסדר שעליי לקבל תמיכה הלכתי לפסיכאטר שקבע שיש ליהפרעת אכילה עם סימני אנורקסיה, הדבר הראשון היה לצרוח עליו לומר לו באלה המילים: אין לי כלום למה בכלל באתי לכאן, מי אתה שתעזור לי".. התביישתי כאשר הגבתי כך, זה ממש לא מתאים לי, התנצלתי ואמרתי לו אולי אתה טועה זה לא ייתכן אני בסך הכל מצוברחת שלא בא לי לאכול.. הוא חייך ואמר לי שימי הכל יהיה בסדר יש לך חברה טובה שדואגת לך..ומאז ההתמודדות הקשה הרצון לצאת משם התחלתי טיפול תרופתי טבעי אשר עזר לי להתמודד עם הבכי הממושך והבלתי מוסבר ובטיפול פסיכולוגי התגברתי.. התחלתי לאכול מעט כדי להתקיים ולאחר מכן אכלתי רק דברים מתוקים ומשמנים כמו עוגות, עוגיות שוקולדים, ממתקים ולא אוכל, מדי פעם בארוחות שישי הייתי אוכלת את האוכל.. ואז שוב שוב זה קורה מבלי לשים לב נכנסתי לאותה המערבולת הפסקתי ללכת לפסיכולוגית, בהיתי בעצמי ואמרתי מה נהיה ממך איך את נראית... קשה לי לקבל את המראה הזה אני שונאת אותו אני מקנאה באחיותיי ברזון שלהם אני רוצה להיות כמוהן ואף רזה יותר זה לא מספיק אני עולה על המשקל ולא יורדת גרם למרות שכולם טוענים שרזיתי .. אני רוצה לראות את הספרות האלה על המשקל אני רוצה להרגיש קלילה .. אני עיפה אין לי כוח להילחם בזה אין לי כוח להילחם בקול הזה שצווח לי שם במוח ואומר לי כמה אני שמנה ומכוערת וכמה לא כדאי לי לאוכל, הוא צודק!, אני נעמדת מול המראה ואני מסתכלת על עצמי ובוכה הפנים שלי התעגלו, הבטן שלי גם כן, והתחת שלי נעשה כל-כך ענקי.. לא בא לי לצאת מהבית.. אני מתחמקת מהכל אני לא יכולה לשבת ליד המשפחה שלי ולהסתכל באחיותיי אני כ"כ עצובה ובודדה שהן לא מבינות את הרצון העז שלי להיות כמוהן... "תלכי ברגל, תעשי ספורט, א לא תרדי אף פעם במשקל אם לא תצאי מהבית"... מדוע אני לא יוצאת חשבת על זה אני מתביישת לשים את הבגדים האלה שיסתכלו עליי הולכת ברגל אין לי חשק לצאת אתן לא מבינות, תפסיקי לבלבל את המוח... אז אני מבלבלת את המוח אני צורחת צורחת לכולם מספרת לכולם היכן אני ואף אחד לא מבין אף אחד לא מבין אף אחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תפסיקי את נראית נהדר, אני לא מרגישה ככה אתם לא מבינים אני שמנה ומכוערת ואף אחד לא יסתכל עליי אני לא יכולה להתסכל על עצמי... ?... מה לא בסדר?...
שימי יקרה!!!! אז התחושה הזאת של אף אחד לא מבין אותך מוכרת לגמרי..זה כמו שאדם שנמצא בדכאון בטוח שרק לו זה קרה...מה שבעצם הוא לא יודע שיש עוד הרבה כמוהו שחשים אותו דבר. שימי...את חייבת להמשיך ללכת לטיפול...להבין מה את רוצה ..מה את לא רוצה חייבים לשים יוד על הפצע בכדי שיירפא ולא פלסטר שרק מכסה...היוד שגורם לצריבה בפצע הוא בעצם שמרפא את הפצע...לכן עלייך להיות סבלנית (עד כמה שאפשר)..ולתת לזה להגליד...זה לוקח זמן.. את לא לבד!!!! אנחנו פה בשבילך אם רק תתני... אשמח לדבר איתך מעבר לפורום... אם רק תרצי אתן לך את הפרטים של המסנג'ר שלי אוהבת המון מחכה לתשובה אושר:-)
אני קוראת את דברייך ובין השורות מבינה מדוע ליבך יוצא אליי, האם היית שם.? האם את עדיין שם?.. רק אתן יכולות להבין מה מתחולל בתוך הנפש, איש מבני משפחתי לא מבין את זעקותיי לא מבין שאינני יכולה להתמודד עם זה לבד לא מבין היכן אני נמצאת ובכלל לא מבין שאינני רוצה להיות בחור השחור הזה ....אשמח לשוחח מעבר, ....
שימי יקרה התחושות שלך הן תחושות מוכרות וידועות לכל מי שנמצאת בהפרעת אכילה. מה שברור הוא שמפריע לך מאוד התחושות האלו. את חייבת להיות מטופלת ולא לברוח מכך כי לבד לא תצאי משם. לקבל טיפול אינטנסיבי וללמוד להתמודד עם הפחדים שלך והכעסים שלך וכן להכנס לעומק הבעיה ולהבין עם המטפל למה הכל התחיל ומאיפה הכל התחיל ולאט לאט ללמוד מחדש לקבל ולאהוב את עצמך מחדש. תראי כשהנפש תרפא גם הגוף ירפא וכל בעיית האכילה וההתעסקות עם האוכל תעלם. כרגע את חולה וצריכה טיפול ומיידי כי זה לא צינון שעובר או שפעת שלוקחים תרופה ועובר, את חייבת טיפול לנפש. את לא היחידה יש עוד רבות כמוך רק שאת מודה שאת בבעיה ועל זה כל הכבוד כי יש המון שנמצאות עוד בשלב ההכחשה ואז הן בבעיה. טפלי בעצמך ותראי איך דברים לאט לאט יסתדרו. אם את צריכה עזרה אנחנו פה בשבילך תמיד לתמיכה וחיבוק.
