צ'י קונג

מה ההבדל בין צ'י קונג להתעמלות?

שלום מאיה קודם כל צ'י קונג זה התעמלות שבאה מסין ומטרתה תנועה לבריאות. מצרף מאמר לעיונך: מאת צן יואה פן, תרגום זאב פוקס הכרות ראשונית עם הצ'י גונג - היסטוריה, עקרונות בסיסיים, תנוחות בסיסיות ועוד מתוך חרב לעט, גליון 1 הקדמה ************************** למסתובב ברחובות סין במהלך שעות הבוקר, במיוחד בגנים וברחבות ציבוריות שונות, צפוי מחזה נעים ומיוחד. אנשים רבים בגילאים שונים מתעמלים במהלך שעות הבוקר בקבוצות או בבודדים בצורה של התעמלות השונה בתפיסתה מההתעמלות המערבית. לעתים אנו רואים קבוצה הנעה באיטיות בתנועות רכות וממושכות, לעתים המתעמלים טופחים לעצמם ממושכות באזורים מסוימים, לעתים צועקים בהליכה ולעתים אף עומדים סתם כך, ללא נוע לכאורה, בעיניים עצומות, כשהידיים נוגעות - לא נוגעות בעץ גדול, בסלע או בפרח. הסינים מתייחסים להתעמלות זו בכובד ראש ובכבוד מעורר קנאה, ולא בכדי. מחקרים רפואיים שונים מוכיחים את יעילותן של שיטות ההתעמלות והתנועה הסיניות הן כטיפול פיזיוטרפואידי ואחר המטפל בהחלמה ממחלות שונות, והן כאמצעי מעורר מערכות חיסוניות טבעיות והמשמש כרפואה מונעת. התעמלות זו נקראת צ'י גונג מקור ומהות הצ'י גונג ************************** צ'י גונג הנה מסורת מורכבת ומגוונת של תרגילים בתחומי הרוח, הלחימה והבריאות מסין. המונח צ'י גונג הנו מונח מודרני, משנות החמישים, המשמש בסין החדשה כשם כולל לקבוצה של למעלה מ 1500 סגנונות שונים ומתועדים של תרגילים שכאלה. לקבוצה זו שמות קדומים יותר, הידועים מהספרות הסינית, והמוזכרים גם היום כגון - טו נה, דאו יין, פנג ג'ונג, ניי גונג ועוד. רוב האזכורים הספרותיים הקדומים מקורם בספרי הפרקטיקה והמסורת הטאואיסטית, שם השתמשו בתרגילים אלו כדרך להשגת האלמוות הפיזי והרוחני. ממצאים קדומים כגון ציורי הקיר בקברים מלפני 2200 שנה, כמו גם אזכורים ספרותיים מאותה תקופה, מצביעים על סדרות של ריקודים ותרגילים גופניים שנועדו לשפר את הבריאות. הסברה, המתבססת על ממצאים אנתרופולוגיים, בלשניים, ארכיאולוגיים ואחרים, מציעה כי מוצא הצ'י גונג באסכולת ה “ וו “ של השאמאנים הקדומים, בתקופות הרבה יותר מוקדמות. ריקודים ותנועות מונוטוניות הכוללות נשימה מבוקרת שימשו בטכסים הללו כדרך להיכנס לטראנס המיוחל ולצור מצב תודעה חדש. ההשערה היא כי רבים מבין הריקודים כללו חיקוי חיות ותנועתם. השערות אלו מתבססות הן על ספרות עבר והן על מחקרים אנתרופולגים עכשווים. היסטוריונים מעריכים כי שיטות מאוחרות יותר, כגון משחק חמש החיות של חוא טו, הן שילוב של הידע המוקדם של הרפואה הסינית, בעיקר בנושא התיאוריות המוקדמות כגון תיאורית תעלות האנרגיה ושלושת המחממים, יחד עם אלמנטים מהשיטה השאמניסטית, על מנת לצור מערכת תרגילים אישית לטובתו של המתרגל הבודד. למעשה, התרגול האישי של תרגילים אילו למען הבריאות האישית, מציין את תחילתה של מסורת הצ'י גונג בנפרד מהמסורת השאמאניסטית. אותה תקופה, בסוף האלף הראשונה לפני הספירה, ראתה מגמה מקבילה במחשבה הסינית. התפתחות בתי המדרש הקונפוציאניים, ויותר מאוחר המסורות הטבעיות שבאסכולות הפילוסופיות השונות, עודדו למעשה את טיפוח העצמי כבסיס לחיים טובים יותר ולתיקון העולם. נוצרה אינטגרציה בין המטרות ולכן גם בין השיטות השונות. מסוף אותה תקופה לערך אנו מוצאים את האזכורים המשולבים הראשונים של הצ'י גונג והזרם הטאואיסטי. לא ברור איך נוצר שילוב “ בלעדי “ זה, אך מקובל להניח כי שילוב זה נוצר, על רקע הדגש הברור על הטבע והטבעיות שבזרם הטאואיסטי, מגמה המשתלבת בהבנת הבריאות בשיטות הצ'י גונג. מרכיב חשוב ביותר בשיטות אלו הוא הצ'י, שהוגדר כנשימה, נשימת החיים, כוח החיים או תמצית החיים ( עיין מאמר בגיליון זה ) . המונח המודרני “ צ'י גונג “ משמעותו מיומנויות ( גונג ) של הצ'י. התפיסה היא שצ'י הנו חלק ממערך האנרגיה המחזורי הנמצא בטבע ובכל מרכיביו כגון מזג האוויר, פרחים, הרים, נהרות, עמקים, חיות, אדם ועוד. תפיסת היקום כאורגניזם חי בעל מחזור אנרגיה “ עצמאי “ הנה, קרוב לוודאי, התפתחות של התפיסה הדתית-אנמיסטית הסינית הקדומה, הרואה בכל תופעה טבעית כוח חיים המשפיע והניתן למניפולציה. לפי תפיסה זו, זרימת הצ'י הנה בעלת מרכיב חיצוני מחד, המתבטא בתופעות דרמתיות וברורות כגון מזג האוויר, ומרכיב פנימי מאידך, המתבטא בתופעות יותר סמויות כגון באווירה שמשרה מקום מסוים. עם התפתחות תיאורית תעלות האנרגיה ברפואה הסינית, אפשר היה לראות שילוב ושרידים של תפיסה זו בשמות הגיאוגרפים שונים שנתנו לחלקי הגוף כגון הרי קון לון, ים הדם, מעבר הרוח, שדה האלקסיר וכד'. כשם שבטבע זרימת אנרגיה הרמונית ומחזורית פירושה מערכת המתפקדת היטב, כך גם ברפואה הסינית זרימה טובה וחופשית של הצ'י בגוף פירושה בריאות, ואילו חסימה בזרימה גורמת לעודף ולמחסור באברים שונים. כל התפיסות לעיל אוחדו תחת המסגרת של תיאוריית הין-יאנג, שתי האנרגיות הקוטביות הראשוניות המשלימות זו את זו. שוב, בעוד שביחס נכון האדם נהנה מבריאות, בחוסר איזון בין השניים האדם יסבול מחולי. תרגילי הצ'י גונג מאגדים את התפיסות הללו בצורה של תרגול גופני, תוך ניסיון להביא להרמוניה של הין והיאנג בגוף, לשמר את הצ'י, ולגרום לצ'י לזרום בצורה חופשית בגוף. זוהי עובדה היסטורית, כי המסורת האלכימאית הטאואיסטית תרמה רבות לצ'י גונג ולהתפתחותו. מאחר ובמסורות הסיניות המוקדמות לא הייתה קיימת תפיסה של גלגול נשמות והמשך הקיום לאחר המוות, תפיסת המוות כדבר סופני חיזקה את הרצון והמאמצים למצוא דרכים לאריכות ימים. רק בתפיסה מאוחרת יותר נתפס האדם כמזיגה של “ נשמות “ הין והיאנג ( החון והפו HUN, PO ) . במהלך החיים, נשמות אלו פועלות יחד בגוף האדם ואילו במוות הן נפרדות. בעוד נשמת היין, החון, תועה זמן קצר לאחר המוות ומתפוגגת באדמה, נשמת היאנג, הפו, שהיא הנשמה הרוחנית מבין השתיים, עולה לשמיים במטרה להישאר או להתפוגג ולהפוך לחלק מ “ המקור הראשוני “ . האלכימאים אשר בתחילה חיפשו במוצהר דרכים לדחות את המוות וסוף הקיום, עברו לנסות ולגלות דרכים לשמר ולאחד את נשמות היאנג. הרדיפה אחר חיי נצח הוחלפה בדרך שבה מודעות הפרט תישמר ולא תתפוגג, גם בזמן המוות. התפיסה הייתה כי ניתן לפתח תכונות שכאלו במהלך קיומנו הפיזי. הם השתמשו בצמחים, מינרלים, משטרי דיאטה מיוחדים, נשימות ותרגול גופני, הכל במטרה להאריך חיים ולדחות את המיתה. רבים מהאימונים הללו היוו אבני דרך לשיטות הצ'י גונג השונות שהתפתחו מאוחר יותר ובהם אנו משתמשים כיום לשימור ופיתוח הבריאות. כיום הצ'י גונג נהנה מפופולריות גואה בסין. הממשלה מעודדת את האימון הגופני ואף מסבסדת מחקרים ומוסדות לימוד העוסקים בכך. חלוקה לשיטות שונות ************************** על מנת להבין את החלוקה הפנימית והתיאור של השיטות השונות, יש לזכור שכל שיטה יכולה להשתמש במספר רב של דרכים בכדי להשיג את המטרה. הניסיון להגיע התאמה מרבית בין החלקים השונים, הפעילויות השונות והרבדים השונים של קיומנו היא המטרה והגישה בסיסית המשותפת לכל שיטות הצ'י גונג. בסין משתמשים במגוון שיטות, המחולקות לשתי קטגוריות עיקריות. האחת, תרגילים למניעת מחלות ושמירת הבריאות, בבחינת רפואה מונעת, והמתורגלת בצורה המונית. השניה, תרגילים לריפוי ושיפור מצבי מחלה קיימים, עד להבראה מוחלטת. קטגוריה זו כוללת בתוכה גם את השימוש בצ'י גונג במטרה לפתח את היכולת להקרין צ'י מאדם אחד לרעהו במטרה לשמר את האיזון ואת השפעת הריפוי. מומחים בצ'י גונג, שהגיעו למעמדם וליכולתם כתוצאה מתרגול מתמיד, מלמדים שימוש בתרגילי הצ'י גונג לפתרון בעיות רפואיות ספציפיות. דבר שהוכיח את עצמו כיעיל ביותר בטיפול בניוון כרוני ובהפרעות הנובעות ממתחים. החלוקות השונות בין השיטות הרבות נובעות בעיקר בצורת הפעילות. חלוקה אחת סובבת סביב ההבדל בשימוש בתנועות חיצוניות, או ללא תנועות חיצונית כלל. חלוקה נוספת מגדירה את התנוחות כעמידה, ישיבה או שכיבה. לבד מהשיטות המשתמשות הן בתנוחות הדינמיות או בפסיביות בצורה מוגדרת מראש, יש גם שיטות אחרות המעודדות תנועות ספונטניות של הגוף שתעשינה בהתאמה לזרימת הצ'י. באופן כללי ניתן להגיד שהשיטות הנפוצות ביותר לשמירת הבריאות מאופיינות בשילוב בין עמידה פסיבית ותנועות דינמיות חיצוניות - בעמידה אף הן, אך ישנן שיטות רבות שמבצעות את התנועות גם מעמדת ישיבה. שיטות המדגישות תנוחות שכיבה מבוצעות לרוב ע “ י החלשים, הזקנים, או החולים, ומתמקדות קודם בנשימות ודמיון מודרך. מטרה הראשונית היא להפעיל את הצ'י ולהגביר את זרימתו במערכת ובאיברים הפנימיים של הגוף ככלל. יותר מאוחר ניתן יהיה להניע את האברים בתיאום עם הכוונה, הנשימה והצ'י. למרות שהצ'י גונג התפתח כאמור בהשפעת הזרם הטאואיסטי, הרי הצ'י גונג לא נשאר נחלת זרם זה בתרבות הסינית והוא הפך למקובל על כל חלקי העם. חלוקה מסורתית נוספת מפרידה בין חמישה “ בתי ספר “ או זרמים בצ'י גונג : - מונעת ולטיפול במחלות שונות, כמו גם במחלות “ נפש “ . - האסכולה הבודהיסטית-מדיטטיבית פיתחה תרגול צ'י גונג המחדד את המודעות לעצמך ולסובב. - באומנויות היפות הסיניות מתרגלים צ'י גונג המחבר את הנפש עם מקורות ההשראה, ואת הידיים עם הנפש. - האסכולה הקונפוציאנית שמה את הדגש על “ עיבוד העצמי “ בהתאם לשמונת מידות המוסר הטובות ואכן פיתחה שיטות צ'י גונג המתאימות לכך - באומנויות הלחימה ישנו דגש רב על צ'י גונג המחזק את הגוף ואת העמידות לקראת התנאים הקשים הנלווים למצבי לחימה. בראותנו את היקף ועומק הצ'י גונג, ישנה שאלה המתעוררת מיד : איך עובד מכשיר מדהים זה המעלה את ביצועינו בכל כך הרבה תחומים - רוחניים וגופניים כאחד ? התפיסה הסינית של היקום ************************** ושוב, לפני שנעבור לתיאור הרכיבים המעשיים של התרגול, ועל מנת להבין טוב יותר את מהות ואופי הצ'י גונג אין מנוס אלא להבין מספר תפיסות סיניות קוסמולוגיות ורפואיות. תפיסת העולם הסינית רואה בכל גוף שלושה פנים לקיומו. הראשון הוא הג'ינג, התמצית, או הזרע. רכיב זה מהווה בעצם את המופע החומרי / פיזיקלי של הגוף. מעניין לציין כי המילה תמצית וזרעים זהה ומצביעה על התפיסה הרואה בזרע כמכיל כל המרכיבים הפיזיים הדרושים ליצור בוגר. המופע השני הוא הצ'י, האנרגיה, נשמת החיים. לא רק בגופים הנכללים בהגדרות הביולוגיות של “ חיים “ אלא גם, לדוגמא, בסלע מסוים, בהרים, בנוף, בציור וכד'. המופע השלישי והחמקמק ביתר להגדרה הוא השן, הנפש. הנפש, או המהות קשורה ביותר לסביבה ולפעמים מובחנת יותר בתגובת הסובב מאשר בגוף עצמו. מחמת הקושי הרב הנתון בהגדרת מושג זה, הן בתרבות הסינית והן במערבית, ומאחר וישנם קווי הדמיון רבים בין התפיסה המערבית לבין התפיסה הסינית הבסיסית לא נרחיב בדיבור בפן זה. מטרת התרגול בצ'י גונג היא להביא את שלושת הצדדים לעיל שבתוך גופינו לידי מתאם למשך זמן ממושך ככל האפשר. בהגיענו למתאם זה אנו זוכים למין קפיצת מדרגה הן מבחינות גופניות והן מבחינות מנטליות ונפשיות. המתאם ברמה הפיזית הוא בין מערכת העצבים והמערכת ההורמונלית; המתאם ברמת האנרגיה או הצ'י הוא בין כיוון האנרגיה, הווקטור האנרגטי של התנועה, לבין הכוונה והמיקוד הפנימי; המתאם ברמת הנפש הוא בין תשוקות ובין הרצונות ( רגש ושכל ) . שלושת איכויות אלו- שן, צ'י וגינג , יוצרים את הבסיס הקיומי של הפרט. הם מאוחדים ביחסים פונקציונליים ומתמזגים בתמיכה הדדית. תפיסה זו מכילה את הרעיון שבביצוע פעולות מסוימות, ניתן להשפיע על הכוח היחסי והיחסים הנאותים בין שלושת האיכויות הללו. למעשה, כלל העוסקים ברפואה סינית מסורתית, כגון כולל אקופונטורה, רפואה צמחית, מסג', משטרי דיאטה, ותרגילי צ'י גונג, משתמשים בשיטות שונות לעשות כן. העקרונות הפעילים והעיקריים לתרגול הצ'י גונג הם נשימה, תנוחה, תנועה, רגיעה, ריכוז/הדמיה. הדגש היחסי על חמשת עקרונות אלו משתנה משיטה לשיטה. לרוב, עקרון מסוים יהיה הדומיננטי בפעילות מסוימת. לדוגמא, בשיטת אליקסר הטאואיסטי, קיים דגש על הנשימה ורגיעה בעוד שריכוז והדמיה פחות באות לידי ביטוי. תנוחה ותנועה קיימות אף הן בשיטה, הגם כי לא בהדגשה יתרה. מסורת השיטה היא הקובעת אם עקרון מסוים יודגש או לא, אך כל אותם עקרונות יהיו אקטיביים בכל מצב נתון. התשובה לשאלה כיצד זה פועל נגזרת מהיחסים השונים בין העקרונות האקטיביים של השיטה, והשפעתם על שלושת המרכיבים המוזכרים לעיל. עקרונות בסיסיים בתרגול צ'י גונג ************************** את הצ'י גונג ניתן לתרגל בכל מצב ומקום, בשכיבה, בישיבה, בעמידה ואף בהליכה ובתנועה. לכל התנוחות הללו ישנם כללים ושיטות שונות לתרגול, הקווים המשותפים לשיטות השונות הם : רגיעה SONG ריכוז YI תנוחה SHI נשימה XI תנועה DONG ראשית חכמה היא רגיעה. הרגיעה מורכבת מאספקט פיזי ברור מחד, ומאספקט נפשי מאידך. למעשה, אלמנט זה מאפשר את שימת הלב וקיום כל האלמנטים הפיזיים האחרים שבתרגול. חשוב להדגיש את ההבדל בין רגיעה והרפיה לרפיון כללי. רפיון כללי מוביל לעצלות של הנפש הכוונה והגוף. השאיפה של רוב השיטות היא להגיע למצב שבו איננו מחזיקים מתח יותר מהדרוש להחזיק את האברים במקומם. במעט השיטות שבהם נידרש מתח פנימי הרי הוא בא במחזוריות ומלווה במחזורי ההתרגעות וההרפיה והוא כל כך מיוחד ומוגדר, יחסית למתח היום יומי, שהוא גורר אחריו התרגעות והרפיה. שנית, יש לשמור על קשב פנימי ממוקד, הנקרא כוונה או ריכוז. את הקשב הפנימי קל לפתח באמצעות תרגילי דמיון מודרך, אך לרוב משלבים את לימוד הקשב הפנימי גם בתנועות או בנשימות. זהו כלי רב עוצמה המאפשר לנו לבחון את עצמנו במהלך התרגול וע “ י כך לקבל משוב על עצמנו. כשנרכשת מיומנות זו ניתן ורצוי לשלבה מחוץ לאימון וכך ליישם את הידע ולהפכו לטבע. הרכיב השלישי - תנוחה או עמדה ( במובן הסיני אין הפרדה בין עמדה סטטית או דינמית ) הנה מהמרכיבים העתיקים ביותר שעליו מבוסס הצ'י גונג. התפיסה הבסיסית היא שבשינוי תנוחה משנים גם את אופי זרימת הצ'י בגוף. העיקרון הרביעי בתרגול - הנשימה, קשור קשר הדוק עם המונח צ'י שעליו עמדנו כבר. במקור שימש המונח לתיאור אלמנט, שכמעט ולא מורגש, כמעט ואינו חומרי, המסוגל “ לבצע עבודה “ . עם השני התגלגלה המילה לתיאור קיטור ובסוף שמונח צ'י הפך להיות מילה נרדפת לאוויר. העיקרון החמישי בתרגול - התנועה, הוא כפול - פשטות וחזרה. מאחר ותפיסת הצ'י גונג היא שהגוף, המהווה מיקרו קוסמוס כשל עצמו, הנו מגבר רב עוצמה, ה “ מבצע “ את הדרוש בעצמו, יש לחזור על התרגול הפשוט פעמים רבות בכל אימון ולחזור על האימון פעמים רבות גם כן. עקרון זה דורש מהמתרגל סבלנות רבה מחד אך מקל על הלימוד מאידך. תנוחות בסיסיות ************************** עמידה : כפות הרגלים מקבילות או שהבהונות נוטים קלות מאד פנימה, לנשים מומלצת עמידה יותר “ פתוחה “ , כלומר פחות הדגשה על הקבלת כפות הרגליים. כף הרגל שטוחה ומונחת כולה על הרצפה ( במידה והתרגול מתבצע עם נעליים, אין לנעול נעלי בעלות עקב גבוה ) , הרגליים מקבילות עם כיפוף קל מאד בברכיים, האגן מופנה ישר קדימה, עמוד השדרה ישר אך אינו מתוח, כהמשך ישיר וטבעי של האגן, חלקי הגוף העליון רפויים ומחזיקים את עצמם במידה המינימלית האפשרית, הידיים מקבילות לגוף, רפויות אך לא צמודות גוף, כפות הידיים רפויות אך לא סגורות, הצוואר ישר, הראש ממוקם בהמשך ישיר של עמוד השדרה, סנטר שקוע במקצת, צוואר ישר, פה סגור אך לא בחזקה, קצה הלשון נוגעת קלות בקדמת החיך העליון, העיניים עצומות קלות, או בוהות בחלל. חיוך קל ביותר על השפתיים, במקלעת השמש ( “ מפתח הלב “ ) ובעין השלישית ( אשר ממוקמת בבסיס מרכז המצח ) . שכיבה : ישנם שני מצבי שכיבה בסיסיים. הראשון “ על הגב “ והשני “ על הצד “ . כששוכבים אפרקדן התנוחה היא כתנוחת העמידה המתוארת לעיל ( יש להקפיד על מצב הראש ביחס לעמוד השדרה ) . בתנוחה צדית השכיבה היא על צד ימין, כשהראש מונח בנוחות על כרית קשיחה יחסית, בגובה שלא יטה את הראש בצורה קיצונית יותר מידי, הסנטר שקוע והצוואר מאורך ככל האפשר מבלי ליצור מתח, יד ימין מקופלת ומונחת או מתחת לראש או לידו, כף היד מופנית כלפי מעלה, יד שמאל מונחת בטבעיות על האגן או הירכיים, שתי הרגליים מכופפות אך רגל ימין מכופפת יותר, לזווית גדולה יותר, בעוד שרגל שמאל מונחת, מכופפת אף היא, על רגל ימין, כתוצאה מכך יופנה האגן קלות לפנים ולמטה. ישיבה : חוק האצבע של הישיבה הוא לשבת בצורה שעמוד השדרה תומך בעצמו, ישר ומאונך, ללא כיפוף הגדול מ °90 בין עמוד השדרה והאגן ( עדיפה זווית ישרה בדיוק ) . כתוצאה מכך פותחו מספר צורות ישיבה, כשהנוחה מכולם היא ישיבת הלוטוס. במידה ועדיין לא פיתחנו את הגמישות הראויה ניתן לשבת על השוקיים, למשך זמן קצר יחסית, ואף על כיסא מוגבה, ללא משענת. הדרישות מחלק הגוף העליון דומות מאד מאלו של תנוחת העמידה, ההבדל הוא בכך שבישיבה נהוג או לאסוף את כפות הידיים לאזור שמתחת לטבור או להניחן על הברכיים בצורות שונות ( כפות ידיים כלפי מטה, כפות ידיים כלפי מעלה, תנוחת “ אוֹם “ הודית ) . בהליכה ובתנועה : הצ'י גונג בתנועה משלב את עקרונות העמידה הנכונה יחד עם העברת משקל מדודה ומבוקרת, תנועת גפיים וגוף המתואמים עם הנשימה והמתבצעים תוך שימת לב לכל העקרונות האמורים לעיל. שיטות להשגת ריכוז והרפיה בעת ובעונה אחת ************************** להלן אוסף שיטות שעוזרות להגיע למטרה המיוחלת: הרפיית הגוף איבר אחר איבר - עוברים, באמצעות הקשב הפנימי, על כל הגוף, בסדר קבוע שאינן משתנה מאימון לאימון, ומרפים, מבפנים וללא תנועה חיצונית, את כל הגוף. לרוב מתחילים מלמעלה ומרפים לפי הסדר הבא: ראש, צוואר, כתפיים, זרוע, אמה, כף יד, אצבעות, חזה וגב עליון, בטן וגב תחתון, אגן, ישבנים, ירכיים, שוקיים, כף הרגל. משפט מפתח - מוצאים שני משפטים קצרים או מילים או רעיון בעלות משמעות לנו וחוזרים עליה, ללא קול. לעתים מסנכרנים את האמירה לתנועה או נשימה, לדוגמה חזרה על המילה שקט כל הוצאת אוויר, דימוי של גל מתנפץ כל צעד וכד'. ספירת הנשימות -סופרים את מחזורי הנשימות מאחד עד עשר וחוזר חלילה. ניתן גם להאט את קצב המחזור ולהאריך אותו. להתרכז במקום בגוף או באיבר - לכוון לאיבר מסוים במהלך התרגול. לדוגמא אזור הקיבה, הכליות וכד'. ניתן גם להתכוון לכיוון מסוים כגון למטה או למעלה או בספירלה וכד'. את “ משחקי “ הדמיון המודרך הללו ניתן להסדיר יחד עם מחזור ומקצב הנשימה. המטרה הראשונית והחשובה ביותר של התרגול היא להגיע לרגיעה/הרפיה ולריכוז בעת ובעונה אחת. הדרך להשיג מטרה זו היא ע “ י חזרה על קבוצת תנועות פשוטה, במתואם עם הנשימה, ויצירת “ מצב הרוח “ המתאים במקביל. יותר מאוחר יתכן והמתרגל ימצא ויאמץ דרכים משלו להגיע למצב רוח זה. חשיבותו של הDAN TIAN בתרגול הצ'י גונג ************************** כמעט כל שיח וספרות העוסקים בצ'י גונג מזכירים, במוקדם או במאוחר, את ה DAN TIAN המפורסם בהקשרים שונים. מילולית DAN פירושו צנובר או תרופת האלמוות ו TIAN פירושו שדה או מקום. בפועל מדובר במספר מקומות בגוף שנחשבים כ אוגרי צ'י / אנרגיה. השם נבע מתקופה שלפני כאלפיים שנה, בעת שהמוני חכמים חיפשו את הדרך לאלמוות ומצאו שתרגול הצ'י גונג מאריך את החיים ומשפר אותם במידה ניכרת. במהלך התרגול חוו המתרגלים תחושות במקומות שונים בגוף ויחסו אותם לצ'י, לאותה נשמת החיים הראשונית. התיאוריה שהתפתחה הסבירה את התחושות הללו כהצטברות הצ'י ומאחר והשפעתם הייתה ( ועודנה ) מיטיבה כינו אותם חכמים קדמוניים את המקומות הללו DAN TIAN. ( של הרגלים שהשתרשו, לא אתרגם את המינוח ואשאיר אותו באנגלית ) ישנם כשלושה אזורים עיקריים שנקראים DAN TIAN בגוף האדם. באזור הבטן התחתונה ( במשולש הדמיוני שבין הטבור, החוליה התחתונה 5L או 4L, והנקודה הנמוכה בגוף, זו שבין האזורים האינטימיים ) נמצא הDAN TIAN התחתון, המיוחס לצ'י של התמצית, הJING . באזור הסרעפת ובחלל החזה התחתון ממוקם הDAN TIAN האמצעי אשר בו מתרכזת האנרגיה הראשונית של הצ'י, נשמת החיים. באזור הראש ובעיקר בחלל הגולגולת ובקדקוד ממוקם הDAN TIAN העליון אשר בו מתרכזת האנרגיה הראשונית של הSHEN, הנפש. חשיבותו של הDAN TIAN גדולה מאחר וכבמעט כל תרגול של דמיון מודרך הוא מוזכר. לדוגמא בתרגול הצ'י גונג מוזכרים לעתים קרובות משפטים כגון “ להוריד את הצ'י לDAN TIAN “ , “ התרכז בDAN TIAN “ , “ להוציא שלוחת צ'י מהDAN TIAN “ ועוד.. הכלל הוא, שכשלא מוזכר ה DAN TIAN הספציפי ניתן להניח שמדובר בתחתון, זה שבאזור הבטן התחתונה.