בדיקות דם כימיות

ALKALINE PHOSPTASE BLOOD - 251. LDH BLOOD -306 אני חולה במחלה גרורתית בחלל הבטן (מקור המעי הגס) עם גרורות בכבד, טחול, צפק, בלולאה ממארית ולאחרונה גם התגלו תהליכים - תאי סרטן הנושרים מחלל הבטן ונדבקים לרחם ולשחלות, כמדומני ה-CA125 האחרון שלי היה בסביבות 270. אשמח על מה מצביעות בדיקות דם בהתייחס למצבי. עלי לציין שב-CT האחרון היו שיפורים - וגרורות בכבד, טחול, צפק קטנו, כמו כן חל שיפור מועט ברחם, למרות שעדיין נמשכים שם עדיין תהליכים מרובים. וכפי שציינה הרדיולוגית: תהליכים בכבד,בשרשרת הלימפה הממארית, רטרופריטונאום וברחם קטנו.תהליכים באקסילות בולטים יותר.הודגמו שברים חדשים בצלעות. הרחם מוגדל ודוחק את הסיגמה הדיסטאלית מעט יותר בבדיקה זו.קשרית בקוטר 4 ס"מ ב-LUL ללא שינוי - פרנכימת הריאות שמורה.הרחם מוגדל עם תהליכים מרובים בתוכו, חלקם מסויידים, שקטנו מעט מבדיקה קודמת. לולאת רקטום הסמוכה לרחם עדיין מעובה, עם הסתיידויות באיזור המעובה. הודגמו בלוטות לימפה אגניות מסויידות באיזור. הודגמו הסתיידויות קורונריות המעידות על מחלה קורונרית. אשמח לשמוע מה דעתכם ועל מה בדיוק מצביעות הבדיקות האלה שציינתי בראשית הדף, האם הם מעידים על שינוי במצב כלשהו. את הבדיקות הדם עשיתי היום ואת ה-CT בסוף מרץ. אני מקבלת טיפולים בפרוטוקול של פולפירי + ארביטקס והיום היה הטיפול העשירי שלי. בתודה מראש, אריאלה

אריאלה שלום אני מבין שאנת מחפשת של שביב של בשורה טובה שאפשר לקבל, והייתי מאוד שמח להיות מסוגל לתת בשורות טובות בסיטואציה בה את נמצאת. אין לי את הערכים הקודמים של הבדיקות שציינת, ואיני יודע אם יש עליה בערכים או ירידה. כמו כן אני חושב שבדיקות אלו הן רק אפס קצהו של המידע הנדרש על מנת להעריך את המגמה, והיא זו המעניינת אותך- היש איזו בשורה של שיפור סוף סוף, או חלילה החמרה. ההערכה המעבדתית כוללת את המרקרים, תפקודי כבד וכיליה, רמות אלקטרוליטים בדם, ספירת דם, תפקודי קרישה....ובנוסף כמובן ההדמיה לסוגיה, שאת חלקה ציטטת. אני חושב שבנוגע לחלק הביו- רפואי של המצב לא אוכל להיות לעזר רב דרך הפורום. אם תרצי התייחסות למרכיבים הנפשי והרוחני, אשתדל לסייע. מקווה שהצוות הגדול שמטפל אותך ובני המשפחה יהיו לעזר בהגעה לבשורות הטובות

לד"ר הר-שמש שלום רב, תודה על תשובתך המהירה, נהניתי לקרוא אותה, מלב אל לב. הבעיה שישנם דברים שמעט משתפרים ואז מופיעים דברים חדשים. זוהי הסדרה הראשונה של הטיפולים בסה"כ 12 טיפולים. לאחר מכן אצא להפסקה. מכל המידע שקיים ברשת הבנתי שתמיד בטיפולים הראשונים ישנו שיפור מה והגרורות קטנות ועם חידוש הטיפולים קיים סיכוי שהסרטן יחזור בצורה אגרסיבית יותר/ ואו בזמן הפסקה המצב עלול לחזור לקדמותו או אף להחמיר. לרוב אני זוכה ליחס מעולה מהצוות בבית-חולים, אם כי במהלך התקופה היו הרבה דברים שלא הובאו לידיעתי ולא צויינו, והייתי צריכה לחפור ולמשוך את זה בכח.כמו באחד הטיפולים חשתי שהגוף שלי בסטרס וביקשתי להפסיק את הטיפול, כמובן שקודם ביקשתי שיעזרו לי כי נורא סבלתי, נאמר לי ע"י הרופאה התורנית שבפעם הבאה אודיע בזמן ויתנו לי אטרופין. הרגשתי שאם אני ממשיכה מה שהוא רע עומד לקרות - דפיקות לב מאוד מהירות, הראש בוער ובחילות במהלך הטיפול. הרופאה שלחה מסר שאם אני מפסיקה את הטיפול אני הולכת הביתה בלי דפיוסר. דרשתי שיפסיקו לי את הטיפול, האחות כעסה עלי מאוד ואיימה שתוריד לי גם את הפורט והכל בצעקות. למזלי באותו יום האחות הקבועה היתה בחופש. ומה שקרה הלכתי הביתה בלי דפיוסר מבלי להשלים את הטיפול.ומדובר ב-20 דקות האחרונות של הטיפול. הרופאה התורנית שהגיעה אלי בדקה לי רק דופק, כשניסיתי להסביר לה שבסיטי האחרון התגלתה אצלי מחלה קורונרית והסתיידות בכלי דם היא פשוט הסתובבה ויצאה מהחדר.המשפחה שנכחה באותו מעמד לא כל כך הבינה מה קורה איתי.דבר שהוסיף עוד חיכוך, המצב היה כזה שכולם התחילו לריב ולכעוס עלי, כמובן שדבר הוציא אותי מהאיזון.כל הצוות הגיע להסתכל עלי כאילו הייתי בכלוב, מתברר שאותה אחות היתה אחראית המחלקה. שבועיים לאחר מכן הייתי חולה פיזית ופגועה.הטיפול גם ככה מאוד קשה אני מקבלת כל פעם טיפול של 4.5 שעות + בדיקות מעבדה ומעבדה, זה אומר בילוי של איזה 8 שעות בבית חולים כולל בדיקות דם המתנה לתוצאות וכו', אני מקבלת טיפול כימי וטיפול ביולוגי באותו טיפול (ארביטוקס).האם נראה לאה תקני שמנעו ממני את הטיפול המלא, הבנתי מבין השורות שזה לא היה בסידר, אם כי ניסו להתחמק מהנושא ולא לדבר עליו בכלל. גם בטיפול לפני אחרון לא חשתי בטוב ותוך כדי הטיפול היו לי בחילות, בהתאם לנוהל יש לציין את זה בתיק דבר שלא נעשה.האם אני אמורה לסבול בטיפולים מבלי לקבל עזרה כלשהי (אני גם מקבלת הרבה סטרואידים - בזמן הטיפול - האם יתכן שגם הם יכולים לגרום לדפיקות לב) באותו יום כשהגעתי הביתה לחץ הדם היה לי 80X60, וחום 34.4, הרופאה התורנית בכלל לא טרחה לבדוק אותי - רק בדקה לי דופק ויצאה מהחדר.למעט המקרה החריג הצוות הרפואי ממש היה בסידר איתי לאורך הדרך.העבודה שם קשה מאוד, יש הרבה מאוד מטופלים והרבה לחץ. אבל אותו יום הרגשתי שהגוף שלי בסטרס ואם אני לא מפסיקה את הטיפול מה שהוא רע מאוד יקרה איתי והחלטתי להפסיק את הטיפול. מה דעתך כאשר הרופאה החליטה לשלוח אותי הביתה ללא דיפיוסר FU5 האם היא לא התרשלה? והאם כאשר האדם במצוקה פיזית ונפשית האם זה היחס? לא טרחו לעשות לי א.ק.ג, לא בדקו לי לחץ דם. פשוט לא התייחסו לכלום.העניין שבמצב כזה אין לי שום אפשרות להגיע לרופא המטפל שלי, הדרך היחידה זה רק באמצות אימייל והתשובה מגיעה ב-איימיל כעבור כמה שעות טובות, האם הרופאה התורנית מחליטה על דעת עצמה ולא מקבלת אישור, כמו לדוגמא מתן אטרופין שאני יודעת שזה דורש זהירות בפרפור חדרים והפרעות קצב. האם אין שום פתרונות בזמן הטיפולים כדי להקל על האדם.