פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
הכל התחיל בגיל 16 (כיום אני בן 23) הייתי עם מישהי והתחלנו להתנשק וכו..בשלב מסויים איבדתי קצת מן החשק המיני ומאז התחלתי לשאול את עצמי האם אני הומו??? בימים הראשונים המחשבה הטרידה אותי אך היא חלפה. כמו כן מאז כל פעם שיצא לי להיות עם מישהי המחשבה הזו צצה לי !!למרות שאני נמשך לבנות.לאורך השנים היא באה והלכה כי פשוט לא התמקדתי לא ייחסתי לה חשיבות. אני מסתכל על בנים ולא הייתה לי בעיה עם זה..הם אף פעם לא עוררו בי איזשהו גרייה מינית! לאחרונה (חודשיים) המחשבות פשוט לא עוזבות אותי !! אין שנייה שאני לא חושב על זה,התחלתי לפחד להסתכל על בנים שמא תיהיה לי גרייה מינית,כשאני אומר לעצמי שאני לא גיי אז יש קול פנימי שאומר לי שאני כן..וכל הלאה. הייתה לי תקופה של חצי שנה שהמחשבה פשוט לא הופיעה ונמשכתי והסתכלתי רק על בנות...
שלום לך, אם הנך שואל אם אתה סובל מ- OCD, הרי שהדבר בהחלט ייתכן. קיים סוג של OCD, שהסובלים ממנו עסוקים במחשבות אובססיביות לגבי נטייתם המינית. באופן ספציפי יותר, הם פוחדים שמא הם הומוסקסואלים (או לסביות), למרות שהם אינם כאלה. המחשבה על היותם כאלה מטרידה ומפחידה אותם מאוד. כידוע, מחשבות שמעוררות פחד ושמנסים להימנע מהן נוטות, בשל כך, לחזור על עצמן שוב ושוב ולהפוך לאובססיביות. במקרים כאלה, יש צורך להפסיק לחשוש הן מתוכן המחשבות (כלומר מהנטיה המינית), והן מעצם העובדה שהן קיימות. לעיתים, רק הידיעה שזוהי הפרעה אובססיבית ולא באמת נטיה מינית עוזרת להפחית את המחשבות הללו. במקרים אחרים, יש צורך לעבוד בצורה מקיפה יותר על הפחתת החרדה מהמחשבות, על ידי הפסקת הניסיונות להימנע מהן, וקבלתן של המחשבות כפי שהן. אם אינך מצליח לעשות זאת לבד, ניתן להיעזר בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. בהצלחה!
לד"ר שלום, האם לאחר 3 שנים מהתקף פסיכוטי חד פעמי ובטיפול תרופתי ופסיכולוגי כאשר יש רמיסיה מלאה מפסיכוזה, האם יש סכנה לפסיכוזה נוספת במקרה של ירידה מבוקרת בכדור אנטי פסיכוטי? בני החל לפני שלוש שנים בקבלת 32 מ"ג פרפנאן. התרופה מצד אחד הועילה ומצד שני הרסה לו את איכות החיים. בהתיעצות עם הפסיכיאטרית הוסכם לרדת במינון ולאורך שנה שלמה בני ירד במינון לאט לאט. הוא מרגיש מצויין!!! תודה לאל! אין בעיות דיבור, אין מחשבות שווא,אין אקטיזיה.העניין הוא שכרגע נוטל 10 מ"ג פרפנאן ו75 לוסטראל(בלוסטראל לא נגענו) והרופאה טוענת שבוודאות תהיה לו פסיכוזה אם לא יטול לפחות 16 מ"ג. הוא בן 19 ומתעקש על המינון כי כולם כבר מחמיאים לו שהוא לא "מגמגם" מרוכז יותר וחיוני יותר. אודה לעצתך. גם בטיפול סי ביט טי מזה שנה.
שלום לך, ראשית, נראה מהודעתך שבנך סובל מהפרעה פסיכוטית, השונה במהותה מהפרעה אובססיבית "רגילה". קיים OCD בעל מרכיב פסיכוטי, אך שונה במהותו מהפרעות פסיכוטיות אחרות, בהן הפסיכוזה היא המרכיב העיקרי, ומגיעה ב"התקפים". OCD בעל מרכיב פסיכוטי הינה הפרעה, שהסובל ממנה אינו מאמין שמחשבותיו האובססיביות לא הגיוניות, ולא מדובר בהתקף פסיכוטי אלא במצב מתמשך. בנוסף, בהפרעות פסיכוטיות קיים מרכיב חזרתי של מחשבות, אמירות ופעולות, אך סימפטומים אלה אינם מהווים הפרעה אובססיבית. שנית, דעתו של הפסיכיאטר המטפל היא בדרך כלל הקובעת, ואם מרגישים שהיא אינה מספקת, ניתן לפנות לפסיכיאטר נוסף לקבלת חוות דעת נוספת. באופן כללי, אין לדעת אם יחזרו הסימפטומים עקב הפחתה של המינון (עקב הפסקה ככל הנראה שכן). לכן, בטיפול הפסיכיאטרי יש פעמים רבות "ניסוי וטעיה"- עד שמוצאים את התרופה האופטימלית ואת המינון האופטימלי, שבנטילתו נשאר המטופל יציב לאורך שנים. בנוסף, טיפול CBT יכול לעזור להפחית סימפטומים "שליליים" של הפרעה פסיכוטית, כמו חוסר תפקוד והסתגרות, או דיכאון וחרדה הנלווים למצב הלא פשוט. במקרים של OCD קיימת הפחתה בטקסים, שנובעת מהלמידה כיצד להתמודד עם החרדה. אולם, הטיפול היחיד המפחית סימפטומים "חיוביים", כלומר פסיכוזה (מחשבות שווא, הזיות וכו') הינו הטיפול התרופתי. דבר נוסף- פרפנאן הינה תרופה טיפית, כלומר מה"דור הישן", שגורמת לתופעות לוואי לא נעימות. כיום, קיימות תרופות א-טיפיות, שהן אמנם יקרות יותר, אך בעלות הרבה פחות תופעות לוואי (בעיקר עייפות ולעיתים השמנת יתר). איכות החיים של המשתמשים בתרופות אלה עולה משמעותית, פעמים רבות, לעומת השימוש בתרופות הטיפיות. איני יודעת אם בנך ניסה חלק מהתרופות האלה, אבל העניין בהחלט שווה התייעצות עם פסיכיאטר.
את כנראה לא הבנת אותי נכון. בני מעולם לא היה בדיכאון או בהתקפי חרדה. הוא קיבל אן סי די עקב התעללות של תלמידים בבי"ס ובעקבותיו התקף פסיכוטי שחלף אחרי יום אחד. האו סי די ללא טקסים, ללא כפייתיות וללא סימני חרדה. הוא בעבר התבטא במחשבות טורדניות, שאף פעם לא גרמו לו להאמין שהן נכונות. בעזרת טיפול סי ב טי הוא התגבר התגברות מוחלטת. מזה שנה אין לו כלל טורדנות ושום סימן לאו סי די, הוא מדהים כמו שהיה לפני ההתקף. ההורדה במינון גרמה לו להרגיש מצויין ואילו המינון הגבוה גרם לו לאקטיזיה, חוסר מוטיבציה, דיבור לא ברור וחוסר ריכוז ומכאן הייתה לו פגיעה באיכות חיים. כיום הוא מרגיש מצויין אך בכל זאת הפסיכיאטרית טוענת שאי אפשר להגיע לרמיסיה מלאה מאו סי די ובגלל המינון הנמוך יש סיכוי גבוה לפסיכוזה, לעומת זאת הפסיכולוג שולל לגמרי אפשרות כזו. (הוא פוגש אותו כל שבוע והיא כל 3 חודשים), וזה מה שמבלבל אותנו כי איו תמימות דעים בין המטפלים וההורים תקועים באמצע וחוששים.
שלום, רציתי לדעת היכן וכיצד ניתן לחפש מטפל CBT לאוסידי באיזור מגוריי (חיפה)? תודה מראש.
שלום לך, אם ברצונך בהמלצה על מטפלים, אתה יכול לפנות אליי במייל. את אזור חיפה אני מכירה טוב, מאחר שגם אני עובדת בו. המייל שלי, [email protected] שבת שלום!
שלום שרון, 1. מי יכולים לרשום תרופה נגד חרדה לטיפול ב-OCD? האם רק העוסקים בבריאות הנפש או גם רופאים פיסיולוגיים? 2. האם יש לקחת טיפול נוסף כמו טיפול CBT על מנת לקבל מרשם לתרופה שתקל על ה-OCD? 2. האם אפשרי שהסימפטומים של ה-OCD כמעט וייעלמו רק על ידי נטילת תרופות? תודה לך.
שלום לך, 1.) הטיפול התרופתי ב- OCD הוא בדרך כלל בתרופות המשמשות גם לטיפול בדיכאון, מקבוצת ה- SSRIs. תרופות מסוג זה יכול לרשום הן פסיכיאטר והן רופא משפחה (למעשה מאחר שכל רופא מורשה לרשום אותן). לעיתים, במקרים קשים יותר, מוסיפים גם תרופה אנטי פסיכוטית אטיפית, שעוזרת לפעולתה של התרופה נוגדת הדיכאון. תרופות מסוג זה רשאי לרשום רק רופא פסיכיאטר. בכל אופן, אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר על מנת לקבל את הטיפול התרופתי, מאחר שמניסיוני פסיכיאטרים בקיאים יותר בהתאמת הטיפול התרופתי (מסוג זה) עבור כל מטופל ספציפי. 2.) מרשם לתרופה יכול לקבל כל אחד שמאובחן כסובל מ- OCD, בלי קשר לטיפולים אחרים שעובר. 3.) אפשרי שסימפטומים של OCD יפחתו באופן משמעותי רק על ידי נטילת תרופות. אולם, יש סיכוי גבוה מאוד שיחזרו, ואף בחומרתן המקורית, לאחר ההפחתה במינון והפסקת נטילת התרופה. כדי לשמור על עמידות הטיפול, יש צורך לשלב CBT. בברכה,
אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג או פסיכיאטר שמוסמך לטפל גם ב-NLP. האם "יש חיה כזאת", או שכל הנל"פ פרקטישיונרז הם מאמנים אישיים ללא הסמכה פורמלית בתחום בריאות הנפש? תודה ושבת נפלאה!
שלום לך ידוע לי שיש כאלה. איני מכירה אותם אישית, אך אני יכולה למסור לך מידע- אם אתה מעוניין, רק דרך המייל ולא על גבי הפורום: [email protected]
היי בני בן 11 בקרוב הבעייה העיקרית התחילה לפני שנה שהוא היחלט שיותר הוא לא אוכל בסכום רגיל רק מפלסטיק כמובן שהסברתי שהכלים עוברים הרתחה אבל הוא לא מוכן לגעת בסכום צלחות כוסות רגילות. הסיבה מישהו אכל שתה מזה. אמרתי שאני יקנה לא סט שיהיה רק שלו אבל הוא לא מוכן. בנוסף לאחרונה שמתי לב שהוא נוגע המון בקיר בריצפה ונוגע עים היד בפה אני הערתי לא ופשוט הוא עושה את זה בלי להרגיש.אודה לך על תשובתך ולמי אני צריכה לפנות. תודה
היי לימור, בנך מציג התנהגויות שיכולות להוות סימפטומים של OCD, אולם יש כמובן לעבור אבחון מדויק אצל איש מקצוע שיפגוש את שניכם. יש לברר מהן בדיוק הסיבות להתנהגויות שלו- כלומר אילו מחשבות או אמונות גורמות לו להתנהג כך. ניתן לפנות לפסיכיאטר ילדים, או מטפל CBT שמטפל בקבוצת הגיל הזו, כדי לקבל הערכה מדויקת והמלצות להמשך טיפול. אם אכן מדובר ב- OCD, הטיפול המומלץ הוא בדרך כלל התנהגותי- קוגניטיבי, במקרים חמורים יותר משלבים גם טיפול תרופתי. אומר בנוסף, כי ילדים רבים מציגים סימפטומים אובססיביים בדרגת חומרה קלה. מדובר בסימפטומים שעוברים בדרך כלל עם ההתבגרות. אם ההתנהגויות מאוד מפריעות לניהול חיים נורמליים- נהוג להמליץ על טיפול, שגם עשוי למנוע בעיות נוספות בהמשך. בהצלחה!
שלום לכל מי שקורא ויכול לעזור אני בת 26, יש לי חברה הכי טובה בת 25, אנחנו כבר 7 שנים בחברות חזקה, החברות הכי טובות, היינו פה אחת עבור השנייה בכל הרגעים, אושר ועצבות, כאב ושמחה. סיפור החיים של חברה שלי הוא מאד כואב ועצוב. תמיד ידעתי זאת, אך האמנתי כי הכול נובע עקב משהו מסוים שעברה, ושזה יעבור. בעקבות אירועים מסוכנים בזמן האחרון אשר חברתי הייתה מעורבת בהם, החלטתי לדבר עם אמה ולפתוח את הכול, וכן, לשאול אותה שאלות, שמעולם לא הייתה לי תשובה עבורן. אתחיל בלהציג את חברתי, צד אחד שבה- החברה שאני מכירה, החברה שיש לה המון חברים ותמיכה ומקבלת המון אהבה וחום מהסביבה. היא אדם טוב במהותה, נאמנה מאד, תמיד מקשיבה לאחרים,חברותית, עוזרת ואוהבת, תעשה הכול בשביל חברים שלה, תומכת, חיננית, יפה ומקסימה, כובשת, אשת שיחה, נבונה, מתוקה, בוגרת במחשבתה, עם המון שמחת חיים ואהבה לצחוק ושמחה. יש לה המון חברים. מקרה אישי שלי אשר מוכיח האמור עברתי תאונת דרכים קשה, בעקבותיה במשך חצי שנה הייתי בכיסא גלגלים, במשך כל התקופה של חצי השנה, היא הייתה שם בשבילי , תמכה בי בצורה ובאופן שאף חבר מעולם לא עשה עבורי, כמעט 24 שעות ביממה, הייתה אצלי בבית בכל יום עם משפחתי. בחצי שנה הזו, היא הקשיבה לי ולחששותיי, שמה אולי מעולם לא אחזור לתפקוד מלא, וכן חששות טבעיים שקיימים אצל נפגעים לאחר תאונת דרכים. וכן, שמחה אותי והעבירה את זמני. אני רואה בתמיכה הזו, כמשהו מדהים, של אדם חזק, מוסרי ונאמן אשר מאד רגיש למצוקות של אחרים. לאחר שהצגתי את הצד שאני אוהבת בה, אציג את הצד האחר שבה, הצד אשר נחשפתי בטיפות קטנות בכל השנים, ובימים האחרונים, נחשפתי אליו באופן מוחלט וברור עקב שיחה עם אמא שלה ואחותה בת ה-20. חברה שלי מגיעה מבית "הרוס", יש לה 2 אחיות ואמא, אביה נטש את ביתן (מוחית לא פיזית) כשהיא הייתה בת 4, מעולם לא היה שם עבור אף אחד מבני המשפחה, היה המון בחו"ל והתכחש לחייו כאבא וכאיש משפחה. אביה הוא שקרן אובססיבי, גנב כפייתי, אשר גנב מכל המשפחה, מהאמא, מהילדות, את החסכונות שלהן, מההורים, מכל אחד אשר היה לו קשר מולם, רוקן את כל כספי המשפחה (באופן "חוקי" עם עורך דין") הוא הוביל את המשפחה למצוקה כלכלית קשה, ומציאות מאד כבדה, אשר הובילה את אמה לעבוד 14 שעות ביממה, עם 3 בנות בבית, אשר לא זכו להדרכה, חינוך ותמיכה. חברתי, כשהייתה בת 10, גידלה את אחותה הקטנה אשר הייתה תינוקת, לבדה מכיוון שלא היה איש בבית, האב מעולם לא היה שם, ואמה עבדה בפרך בכדי לקיים את המשפחה ובכדי לצאת מהמצוקה הכלכלית הקשה שאביה הוביל את ביתה. בשנים לפני גיל 15, אמה מספרת שהיא הייתה אדם נורמטיבי, עם שמחת חיים, ולא היו תסמינים אשר מראים על בעיה או מצוקה. בגיל 15, חברתי עברה אונס, אביה באותו זמן היה בחו"ל, וכשסיפרו לו על כך, הוא לא חזר ארצה, ונשאר שם כמה חודשים (חודש, או חודשיים אני לא זוכרת) היא לא הלכה לטיפול, ועקב חוסר התמיכה מחוסר הברירה בביתה, פשוט המשיכה הלאה. אמה מספרת שכמה חודשים לאחר מכן, החלו תופעות אשר תסמיניהן זהות לאביה. היא החלה לגנוב כספים, לשקר באופן אובססיבי (כלפי חייה בלבד ולא על אחרים) , גנבה מאמה חסכונות, עשרות אלפי שקלים, אם ארנקים היו זרוקים בבית, הייתה גונבת כל מה שיש. בכל שנות החברות שלנו, לא ידעתי על הכספים ועל הצורך שלה לגנוב, ידעתי שהיא עברה אונס, ושייכתי את כל מעשיה להרס עצמי של בחורה שלא טיפלה בעצמה כמו שצריך, תמיד הייתי שם בשבילה, להקשבה, לתמיכה, ולעזר. בכל שנות חברותינו, היו לה 3 קשרים ארוכים עם גברים, הקשרים היו אובססיביים, לא טובים, הרסניים מאד, ובסוף לקראת פרידתם ממנה, היו לה רגעים מאד קשים מחשש עצום מנטישה. יש לה חרדת נטישה מאד חזקה, ובכדי להתמודד עם זה, בכל קשר כשעמד להסתיים, היא החלה קשר חדש עם בחור חדש "כל הבא ליד", וכל התהליך חזר חלילה, גם בשני הקשרים שלאחר מכן. חשוב להדגיש כי לפני כשנה וחצי היא החלה לעבוד, פעם ראשונה בעבודה שהיא החזיקה בה מעמד כשנה וחצי, ולא התפטרה אחרי שבוע, (כמו בעשרים העבודות שהייתה בהן) , אני וחברותיי גם זיהינו כי היא פוגעת בעצמה פיזית, הייתה מופיעה עם שריטות וחתכים בגוף, והוצאנו את זה בפניה, היא הייתה משקרת המון שהיא נפלה, שהיא נדרסה ע"י אופנוע, שהיא נפלה בדרך לעבודה וכו. בסופו של דבר עקב שיחה נוקבת וקשוחה, היא הודתה באמור ואמרה שהיא משקרת ופוגעת בעצמה כי היא לא מרגישה טוב עם עצמה מיום האונס, שהיא בהרס עצמי בלתי פוסק. אמרנו לה שהיא צריכה ללכת לטיפול, היא הלכה לטיפול פסיכולוגי (גם אנחנו היינו איתה חיכינו בחוץ) אך הטיפול לא עזר, כי היא בחורה מאד פקחית, נבונה וכובשת, והיא הצליחה "לעבוד" על הפסיכולוג, ולא סיפרה לו את כל האמת. היא סיפרה לו מה שהוא רוצה לשמוע, וכיוונה אותו לרחם עליה ולהוביל אותו להגיד שהיא בסדר ושהיא יכולה לחזור לחייה. בחודשים האחרונים הגיעו תסמינים נוספים, היא גנבה כספים משני בני הזוג האחרונים שלה, מכמה חברות, לפני כחודש פיטרו אותה מהעבודה + מקרה קשה הוא בסוף השבוע האחרון הקשור לבן זוגה, אשר הוביל אותו להיפרד ממנה למרות האהבה הגדולה שהייתה בניהם. שהמעשה שהיא עשתה לו הוא הדבר הכי חמור שהוביל אותי ואת חברה שלי לדבר עם אמה. התבשרנו כי זו אכן סוג של הרס עצמי, אך הרבה מעבר. שאביה הוא כזה, שהיא גונבת כספים מגיל 17, ללא הכרה, שיש לה כנראה "הפרעת אישיות גבולית" כמו לאביה ושהיא שקרנית כפייתית. אני וחברתי עשינו איתה שיחה והצגנו בפניה את כל האמור, הסברנו לה שהיא עושה מעשים קשים ורעים, אשר עלולים להוביל אותה להסתבך עם החוק, שהיא כבר בגיל אשר יש תוצאות למעשים שלה, שהיא לא יכולה להמשיך כך, שהיא בגילה צריכה לקחת אחריות למעשיה, שהיא מסכנת את עצמה, את משפחתה ואת הסובבים. היא יודעת שדיברנו עם אמה, אמרנו לה שאנחנו יודעת הכול, שהיא לא יכולה להמשיך כך ושהיא חייבת ללכת לטיפול ולא, היא תהרוס את חייה, והבהרנו לה שביום שהיא תוותר על עצמה, לא תשתף פעולה, ולא תיקח את הטיפול ברצינות, גם אנחנו נוותר, כי אנחנו לא יכולות להציל אותה מעצמה. שהיא חייבת להראות רצינות. היא הודתה בכל האמור, אמרה שהיא בדיוק כמו אביה, גנב ושקרן, ושהיא יודעת שהיא הורסת לעצמה את החיים, ושהיא לא רוצה לסיים כמוהו, ורוצה ללכת לטיפול. מאותו יום אני וחברתי מנסות למצוא לה פסיכולוגים אשר מקבלים מטופלים דרך קופת חולים, מכיוון שהיא לא יכולה להגיע באופן פרטי עקב מצוקתה הכלכלית. החיפושים לא מניבים תוצאות, כל פסיכולוג ששומע על מה מדובר, ישר אומר שהיא צריכה פסיכיאטר, או שהיא צריכה להיות במסגרת, במכון לבריאות הנפש, או לא משנה מה. ושטיפול פרטני מול פסיכולוג לא יוביל לתוצאות טובות, בקיצור, הם פסיכולוגיים קליניים אשר לא מוכנים לקחת על עצמם "תיק" כזה. ניסיתי להסביר להם שאני לא בעלת מקצוע, ואני לא יכולה להגיד לחברתי שהיא צריכה ללכת למוסד, או למכון לבריאות הנפש, או לפסיכיאטר, כי הם צריכים לאבחן ולהסביר לה שהמקרה שלה קשה ושדרך הטיפול האפקטיבית ביותר היא X. אני לא רוצה לקחת אחריות על עצמי בדבר שכזה, לא רוצה להיות האדם הרע שמאפיין אותה כ- "חולת נפש" בשביל זה יש בעלי מקצוע. הצרה היא שאף פסיכולוג לא מוכן לקחת זאת כתיק דרך קופת החולים, אלא רק באופן פרטי. אני מתוסכלת, ממורמרת מהמצב, כמעט ומרימה ידיים, ולא יודעת מה לעשות יותר. האין טוב בעולם הזה? האם הכול מסתיים בכיס שלנו? איפה לבם של אנשים? גם ככה המצב קשה, כל זה לא תורם, אנא עזרו לי, אנא הציעו לי מה לעשות, אני במבוי סתום וחברתי מתדרדרת מיום ליום.
שלום לך, נשמע כי חברתך אכן נמצאת במצב קשה, ושתיכן סובלות מאוד כקב כך. נשמע גם, כי את לוקחת על עצמך אחריות רבה לגבי הטיפול בה ולשיפור במצבה. עלייך לזכור, כי הטיפול שחברתך תעבור הוא קודם כל תלוי בה, גם מבחינת ההגעה לטיפול עצמו וההשתתפות בו, וגם מבחינת שיתוף הפעולה. הטיפול בבעיות מסוג זה הוא אכן לא פשוט, וצר לי שקלינאים לא מוכנים לקחת על עצמם מקרים מורכבים. עם זאת, מסגרות שבהן הטיפולים אינטנסיביים וניתנים על ידי צוות רב מקצועי (כמו מרפאה ציבורית) הן אכן, פעמים רבות, יותר אפקטיביות וללא עלות כספית כלל. בנוסף, האם פסיכיאטר ניהל שיחה מעמיקה עם חברתך, בה הסביר לה על מצבה, על הגורמים לסימפטומים שלה ועל דרך שינויים? לדעתי, שיחה כזו (בתנאי שחברתך תחשוף את כל הפרטים הנכונים) יכולה להועיל מאוד ולכוון לגבי המשך הטיפול. ייתכן שהפסיכיאטר ימליץ בתוך התחלה על "אשפוז יום" במחלקה פסיכיאטרית, שהיא מסגרת שבה המטופל מגיע לטיפולים שונים במהלך היום ולאחר מכן חוזר לביתו. ישנן מסגרות כאלה הפועלות רק מספר ימים בשבוע. בהמשך, ניתן לקבל טיפול פסיכולוגי במרפאה הציבורית של בית החולים. קיימות מרפאות טובות מאוד המותאמות במיוחד לטיפול בבעיות מסוג זה. אני כמובן יכולה להמליץ גם על שיטות טיפול ספציפיות, אם תהיו מעוניינות לשמוע. אני מציעה לך להראות לה את ההודעה בפורום, כולל התשובה שלי, ולתת את הבחירה עבור המשך הטיפול בידיה. נשמע שיש סטיגמה חזקה מצידכן על טיפול פסיכיאטרי, אולם חשוב לי לציין כי היא אינה מוצדקת. מכל מקום, טיפול בבעיות אלה הוא לא תמיד תרופתי, ועצם הפנייה לפסיכיאטר רק עוזרת לרכז את הטיפול במקום המיועד לכך- לא תמיד תוך שימוש בתרופות, וכמובן בשום פנים ואופן אין זה מצביע על מחלת נפש. כל טוב ובהצלחה!
שלום שרון, יש לי אוסידי מחשבתי בעיקרו כבר כמה שנים. בשנות העשרים לחיי. - האם הטיפול המרכזי הוא קוגנטיבי תוך כדי נטילת תרופות? האם יש אופציות יעילות אחרות? - כמה עולה טיפול כזה? האם בתור חבר קופת חולים אני יכול לקבל מחיר זול? האם יש השתתפות? - כמה אורך לרוב טיפול שכזה? מספר חודשים? אני בטוח שזה משתנה בין אדם לאדם, רק רציתי לקבל מושג כללי. תודה שרון.
שלום לך, אכן, הטיפול המוכח כיעיל ביותר הוא התנהגותי קוגניטיבי (עם דגש דווקא על החלק ההתנהגותי). ניתן לשלב טיפול תרופתי, אך לא חובה. לצערי, אין מספיק תמיכה מחקרית לשיטות אחרות, כך שהן אינן נחשבות יעילות באותה המידה. עלות הטיפול היא לפי המחיר שהמטפל גובה, כאשר כל מטפל גובה מחיר אחר לפי ראות עיניו. המחיר בד"כ נע בין 250- 350 ש"ח, וקיימים מטפלים שגובים אף יותר. מטפלים מסוימים עובדים עם חלק מקופות החולים, ולפיכך ניתן לקבל אצלם טיפול בעלות מסובסדת, אך מספר הפגישות במחיר מסובסד הוא מוגבל. כל קופת חולים מסבסדת באופן שונה. ידוע לי רק לגבי קופת חולים כללית: אם אתה פונה למטפל שעובד עם הכללית, מגיע לך מספר מסוים של פגישות בשנה במחיר של 160 ש"ח לפגישה. הטיפול בדרך כלל אורך בין שלושה חודשים לשנה, כאשר יש מטופלים שלוקח להם זמן רב יותר להגיע לנקודה אליה רוצים להגיע. כמו שאמרת, זה אכן תלוי במידה רבה במטופל. בהצלחה!
שלום לך שרון אז ככה , לפני כמה חודשים נפלתי על אזור הצלעות וקיבלתי מכה חזקה , היו כאבים חזקים בהתחלה אבל זה עבר , מאז יש לי מן כאבים חוזרים ונשנים באזור החזה ולאחר שעשיתי בדיקה רפואית לא מצאו ממצא חריג. הבעיה היא כזאת והיא מטרידה אותי בחיי היום יום , לא רק שאני לפעמים סובל מהתקפי פאניקה בלתי מוסברים, הראש שלי בזמן האחרון טרוד מאוד ואני מכניס את עצמי למחשבות קיצוניות שמשהו עם הלב שלי לא תקין , יש לציין שהתקפי הפאניקה מאוד הבהילו אותי ואני כל הזמן חי במחשבות שאני הולך לקבל התקף לב . מאז אני טרוד לגבי מצב בריאותי ואני חיי בחוסר מנוחה במשך כל היום מתנשף המון וחושב רק על העניין הזה , אפילו שנגיד הכל תקין בריאותית הראש לא מוכן לקבל את זה וחוסר מנוחה הורס לי את החיים. מאז ההתקף האחרון שחשבתי על הגרוע מכל אני חי בפחדים בלתי מוסברים שבחיים שלי לא חוויתי בחיי וממשש את אזור החזה והגוף כל זמן במחשבה שהפעימות לא תקינות וכל מיני דברים אובססיבים כאלה ואחרים לגבי זה. יש לציין שנורא קשה לי לישון וזה מטריד מאוד , מה אפשר לעשות כדי לגרום למחשבות השליליות להעלם ממוחי?? תודה רבה לךךךךך
שלום לך, קודם כל, לא בטוח שהדבר קשור לאובססיה, אלא ככל הנראה להתקפי החרדה מהם אתה סובל, שיכולים להוות חלק מהפרעת פאניקה. אנשים הסובלים מבעיה זו, חווים התקפי חרדה חוזרים ונשנים. מה שמזין יותר מכל את התקפי החרדה האלה הוא הפחד מפני הישנותם, או "הפחד מהפחד". רבים מהסובלים פוחדים, כמוך, מהסימפטומים הפיזיים של התקף החרדה ושל חרדה בכלל. הם חושבים, בטעות, כי הסימפטומים מצביעים על משהו לא תקין בפעולת הגוף, או שהם יכולים להזיק לגוף. למען האמת, מדובר בפעולה תקינה של הגוף, שנגרמת כתוצאה מעלייה של רמות האדרנלין: יש סיבה לכך שהגוף מגיב כך בזמן חרדה- מבחינה הישרדותית, הדבר מאפשר לנו לברוח מסכנה אמיתית כאשר היא קיימת. זאת מאחר שהגוף דרוך ונמצא במצב של אקטיבציה ביחס למצבו הרגיל. מומלץ מאוד לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שעשוי לפתור את הבעיה תוך זמן קצר. הטיפול שם דגש על ההסבר לגבי הסימפטומים, כך שהמטופל לומד לא לחשוש מהם. בהדרגה, המטופל לומד לא לפחד מהחרדה שלו עצמו, ומהתקפי החרדה, ומפנים את האמונה (ההגיונית) ש"לא יקרה כלום" וש"החרדה תחלוף". למחשבות השליליות שיש לך, עונים, למעשה, במחשבות- נגד הגיוניות, כמו אלה שציינתי. החלק ההתנהגותי עוסק בחשיפה להתקפי החרדה עצמם, לפעמים תוך כדי פגישה, כדי להיווכח שזה אכן עובר ושלא קורה שום דבר רציני. במקום לנסות להימנע מהחרדה (מה שרק מעצים אותה), מנסים לחוות את החרדה מרצון- וכך, השליטה במצב עוברת לידי המטופל, שבסופו של דבר מפסיק לחוות את התקפי החרדה. זאת מאחר, שהוא מפסיק לפחד מהם, לנסות להימנע מהם ואף מנסה לחוות אותם באופן מכוון. בהצלחה!
אישה מספרת שהיה לה רומן עם גבר נשוי, הוא ואישתו וכן החברה ובעלה נמנים עם קבוצת חברים שנפגשת פעם בשבועיים לפעילוית חברתיות שונות. הרומן התגלה התפוצץ, ומאז - האשה מספרת /טוענת שכבר עברה שנה, אך מאז ועד היום 24 שעות ביממה היא חושבת אך ורק עליו, בכל עשייה, בכל רגע נתון, היא טוענת שהחליטה שהיא מוציאה אותו מהראש אך בעצם הוא מקובע לה שם והיא מבקשת עזרה, איך להשתחרר מהמחשבות האלה. זה מפריע לה בחיי הזוגיות שלה- אפילו ברגעים האינטימיים שלה היא מדמיינת אותו .. מה ניתן לעשות ו /או לתרגל כדי להשתחרר מהקבעון הזה? אודה לכם מאוד אם תתנו עצה
שלום לך, ראשית, יש לזכור שאין מדובר בתופעה חריגה: התגברות על פרידה בקשר רומנטי יכולה להימשך בין שנה לשנתיים, ולפעמים אפילו קצת יותר. שנית, מדובר בגבר שהאשה המאוהבת בו עדיין פוגשת אותו על בסיס קבוע, לכן הסיכוי שהיא תתגבר עליו באמת יורד. כדי להחלים מהקשר באופן אפקטיבי, עליה לנתק כל קשר איתו- אני מבינה שהדבר קשה מאחר שמדובר בקבוצת חברים, אך צריך לחשוב על פתרון יצירתי. שלישית, לא יעיל לנסות להוציא בכוח מחשבות מהראש- מאחר שכאשר אדם מנסה "לא לחשוב" על נושא מסוים, הוא חושב עליו, באופן פרדוקסלי, יותר ויותר. מעבר לכך, ניתן להיעזר במטפל התנהגותי קוגניטיבי (CBT). ייתכן שהקיבעון על הגבר הזה קיים עקב אמונות ותכני חשיבה מסוימים שיש לאשה הזו. אפשר לעשות ניסיון להגמיש ולשנות דפוסי חשיבה שתורמים לקיבעון- מה שעשוי גם הוא לתרום להתגברות על הפרידה. בהצלחה!
פסיכיאטרית המליצה על תחילת טיפול בילד בן 9 וחצי עם חרדות וOCD ואנו כהורים מאוד חוששים מתופעות לוואי ותלות בתרופה מכיוון שרשום שהיא למקרים פסיכוטיים ודיכאון אשמח לשמומ חוות דעת יש לציין כי היא ביקשה שנתחיל מחציצכדורמולאחר חודש טיפול להרגעת הילד כי הוא אגרסיבי בביהס ולפעמים אלים אז להתחיל עם פריזמה שזה גם מאוד זר לי ומפחיד לתת לילד כה צעיר תרופות כאלו אשמח לשמוע חוות דעת תודה רבה
היי ליאור, הטיפול התרופתי הבסיסי בהפרעות אובססיביות הוא בתרופות נוגדות דיכאון. מקובל לתת אותן במינון גבוה יותר, שאז השפעתן היא אנטי אובססיבית. בכל מינון, התרופות משפרות את מצב הרוח וכן מרגיעות חרדות. הן אינן גורמות לתלות בשום מקרה, וכאשר מפסיקים ליטול אותן עושים זאת בהדרגה כדי למנוע תופעות לוואי של הפסקת התרופה- אך אין זה מצביע על תלות. פעמים רבות נהוג לשלב אנטי פסיכוטיים בטיפול, מאחר שהם משפרים את התוצאה של הטיפול התרופתי. כמו כן, ידוע לי על שימוש בתרופות מסוג זה בילדים, כדי למתן התנהגויות אלימות. גם התרופות מסוג זה אינן גורמות בשום אופן לתלות, וניתן להפסיקן בכל שלב אם הטיפול אינו עוזר (כמובן תוך התייעצות עם הפסיכיאטר). לכן, איני חושבת שיש סיבה לדאגה. מדובר בטיפול מאוד נפוץ, הן בילדים והן במבוגרים. בנוסף, יש לזכור שלתרופות ששימשו במקור כדי לטפל בבעיה מסוימת יש שימושים נוספים. בהצלחה!
שלום. יש לי בעיה שאני מרבה לשטוף ידים פעמים רבות במהלך היום כי אני חוששת להיות בהריון. זה קורה למשל, אחרי שאני נוגעת במגבת של אבא שלי (זוהי רק דוגמא אחת). המחשבות הללו תופסות את ראשי פעמים רבות במהלך היום וזה מכביד מאד. האם שמעת על מחשבות מסוג זה? האם אפשר להפטר מהמחשבות הללו לבד? אם צריך איש מקצוע אשמח אם תוכלי להפנות אותי למטפלת בתחום. תודה רבה
היי יעל, דבר ראשון, צריך לעמוד על אופי המחשבות הללו, ועד כמה את מאמינה שהן הגיוניות או לא. יש לעסוק בשאלות הבאות: האם את מקיימת יחסי מין מוגנים או לא מוגנים? האם את פוחדת מכניסה להריון עקב קיום יחסי המין, או שאת מאמינה שעצם הנגיעה בחפצים יכול להכניס אותך להריון ללא קיום יחסי מין? התשובות לשאלות אלה חשובות מאוד, שכן הן מצביעות על מידת החיבור שלך למציאות. כדאי לענות עליהן בכנות, שאם לא כן, את עשויה לקבל טיפול שבמקרה הטוב לא יועיל לך. אני מציעה בשלב הראשון הערכה אצל פסיכיאטר כדי לברר את מהות הבעיה, ולאחר מכן, אם יש צורך, לפנות גם למטפל התנהגותי קוגניטיבי. התשובות לשאלות ששאלת תלויות מאוד בהערכה של מהות המחשבות, כפי שהסברתי. בהצלחה!
לא צינתי זאת- אני בחורה דתיה רוקה. כך שהשאלות ששאלת אותי הן לא רלונטיות לגבי.מה עלי לעשות במקרה כזה??אני מתמודדת עם זה לבד וזה משגע אותי. חשוב לי לדעת האם אפשר להפטר מהמחשבות לבד? אני לא מכירה אנשי מקצוע בתחום אשמח אם תוכלי לכוון אותי במיל שצוין . תודה רבה
אז זהו, שקיוותי שאף פעם לא אגיע לכתוב בפורום הזה, אבל לצערי הרב אני כאן (אל תעלבו, אני מניח שאיש מכם לא באמת היה רוצה להיות פה). אני כמעט בן 30. בגיל 20 לערך, בצבא, זה התפרץ. עם השנים לבש צורות ופשט צורות, עבר מנושא אחד לאחר, אבל זה תמיד נשאר שם: תמיד משהו מטריד, משהו גורם חששות, משהו הורס את איכות החיים. מאז גיל 20 בגלל חרדות אני לוקח פקסט (כדור ביום). היו שנים שהיה לי בסדר יחסית, שקט עד כמה שאפשר. בשנתיים האחרונות העסק קרס. ה-ocd שלי קשור לנטייה מינית. אגב, עד שלא נכנסתי לפורום הזה חשבתי שאני היחיד בעולם שסובל מזה, אבל מתברר שלא. לפני שנתיים התחלתי לעבוד במקום עבודה רווי בהומוסקסואלים, מה שהחמיר מאוד את מצבי, שכן זה גורם גירוי לOCD כמעט בכל רגע נתון. זה הגיע עד כדי טירוף כך שאני כבר לא יודע אם אני הומו או לא. האם הכל חרדות או שאולי אני באמת ובתמים הומו? יש לי חברה שאני אוהב וחי איתה, ומעת לעת, כמו כל זוג נורמלי, גם מקיימים יחסים. ולמרות זה האו סי די הזה הורס את חיי. אני כבר שוקל ללכת לטיפול. אשמח לתמיכה/הצעות/סיוע/איך בוחרים מטופל, האם מישהו חווה את זה והאם, למען השם, אפשר לצאת מזה? אני
שלום לך, הבעיה שאתה מציג אכן מוכרת ואף מהווה סוג שכיח של OCD. אני מהמרת (מאחר שאיני מכירה אותך אישית) שהסיכוי שיש לך משיכה כלפי גברים הוא נמוך מאוד. יש לציין, שאנשים רבים הסובלים מ- OCD נמשכים דווקא למקומות עבודה שמעמתים אותם עם החרדות שלהם (למשל- כימאים שפוחדים משאיפת כימיקלים). לגבי בחירת מטפל, כדאי קודם כל לוודא שהוא עוסק בגישה שנמצאה במחקרים יעילה לטיפול ב- OCD. כיום, הגישה המובילה בתחום היא התנהגותית קוגניטיבית (CBT), ולכן כדאי לבחור מטפל שעוסק בה. בנוסף, כדאי לברר עד כמה יש למטפל ידע וניסיון בטיפול ב- OCD, מאחר שמטפלים בדרך כלל בוחרים להתמקד במספר תחומים מסוימים. כמובן, כדאי שיהיה באזור מגוריך או קרוב אליו. את שאר המאפיינים בוחרים לפי אינטואיציה או לפי המלצות. אתה יכול, למשל, לבקש המלצה מהפסיכיאטר שלך. בהצלחה!
היי לך.. זה בסדר גם אני אף פעם לא חשבתי שאכתוב בפורום, אבל לפעמים זה מסייע לך להוציא ולשתף וטוב שזה קיים.. יצא לי לקרוא את מה שרשמת ואני חייבת להגיד לך שגם לי היו מחשבות כאלה ואני במעכת יחסים אוכה וחיה עם בן זוגי זה לא משחרר זה מפחיד, כל פעם מחשבה אחת שנתקעת ואתה ממש חי אותן.. אשמח למענה..:)
אבי בן 64 סובל כבר קרוב ל4 חודשים מחרדות מחשבות על מוות ודברים רעים בלילה וגם ביום.כל זה החל מאז שאיבד שכן קרוב במשך 30 שנה ,ירד 10 קילו במשקל אין לו מצב רוח וממש אני לא יודעת איך לעזור לו .האם תוכלי לעזור לי מה לעשות ? תודה רבה .
היי סיגי, מומלץ לפנות לאבחון וטיפול אצל אנשי מקצוע. ראשית, מומלץ לפנות לפסיכיאטר, שכן במצבים כאלה טיפול תרופתי אנטי דיכאוני יכול להועיל מאוד. בנוסף, כדאי לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי. קיימים פסיכיאטרים שבעצמם עוסקים בפסיכותרפיה, ואז אין צורך לפנות לשני מטפלים במקביל. אם אביך מסרב לפנות למטפלים, אפשר לפנות לרופא משפחה, שכן גם הוא יכול לתת את הטיפול התרופתי הנחוץ. כמובן שפסיכיאטר בדרך כלל מומלץ יותר, מאחר שתחום ההתמחות שלו קשור בתרופות מסוג זה. בכל מקרה, אציין רק שנראה כי אין קשר לאובססיות, שהן נושא הפורום הזה. בהצלחה!
שלום, לפני כשלוש שנים עברתי ניתוח בעמוד שידרה צווארי, זמן מה לאחר הורדת הברזלים נתגלו על אזור הניתוח פצעים מוגלתיים רבים. לקחתי 20 יום אנטיביוטיקה ומאז המקרה נכנסתי לאובססיה חזקה של ניקיון יתר, שטיפת ידים מרובה, אי התקרבות לאחרים וכל זה מחשש שמה יהיה לי זיהום באיזור הניתו ואצטרך לעבור ניתוח בשנית. הבראתי ב- 80 אחוז ושוב חליתי באובססיה וכל הזמן בודקת את הצוואר ומתרחקת מאנשים, לא מתקרבת לשוםן דבר מלוכלך ושוטפת המון פעמים את ידי. שאלתי היא- האם ייתכן שיהיה זיהום ופצעים בצוואר לאחר זמן ארוך מאי הקפדה יתרה על ניקיון ושטיפה והתקרבות לאנשים? תודה רבה, צילה.
היי צילה, שאלתך הספציפית היא בתחום רפואת העור, ולכן הייתי ממליצה להתייעץ עם רופא עור. ייתכן בהחלט שההקפדה שלך מוגזמת, ובכל מקרה נשמע שהיא מפריעה לתפקודך היומיומי. לפיכך, כדאי לשקול פנייה למטפל CBT על מנת לטפל בבעיה. ייתכן מאוד שהטיפול לא ייארך זמן רב, מאחר שלפי תיאורך, הסימפטומים ממוקדים בתחום מאוד מצומצם וספציפי. בהצלחה!
האם יש סיכוי כי עמותת מגן לזכויות אנוש מראה כי כמובן הכדורים הפסיכאטריים שהם כמובן סוג של סם מסויים ולאורך זמן יש אפשרות לפגיעה ע"י הצטברות רקמת שומנים במוח שמופרשים מאותו חומר כימי , (יש היגיון בדבריהם אך אשמח לדעתך
שלום לך, לצערי אינני האדם הנכון לשאול אותו לגבי שומנים במוח, מאחר שאינני רופאה. כדאי להפנות את השאלה לרופא, רצוי בצירוף קישור למאמר המדעי או למאמרים המדעיים שאתה מדבר עליהם. ככלל, רצוי לבחון כל מאמר באופן ביקורתי: האם בוצעו מחקרים? כמה מחקרים בוצעו? האם הם בוצעו בצורה נכונה או שהם רצופי בעיות מתודולוגיות? בנוסף, אציין כי בנושאים כאלה, המחקרים הרצויים הנם מחקרי אורך, כלומר כאלה שבודקים את אותם הנבדקים לאורך זמן (כל מספר שנים). בברכה,
ערב טוב, סובל מ OCD מספר שנים ומטופל אצל פסיכולוגית. מחפש מתרגל/ת לעבוד איתו/ה על חשיפות. אולי תדעי היכן אוכל למצוא. תודה ושבת שלום
היי דן, אני מכירה מספר קליניקות שמעסיקות מתרגלים, באזור המרכז וירושלים. אני יכולה להמליץ לך באופן אישי במייל: [email protected] כל טוב!
שרון שלום, תודה על התייחסותך המהירה. ניסיתי לשלוח לך מייל לכתובת שציינת והוא חזר, האם יש כתובת מייל נוספת? תודה ושבת שלום
שרון אשמח להתייעץ אתך קיבלתי מרשם לצ'ימפרלקס ובכן לקחתי קפסולה של 10 מ"ג ליום בפעם הראשונה הייתה השפעה עצומה ונבהלתי אז החלטתי לקחת חצי כדור בבוקר וזהו ואילו הרגשתי שאין שינוי ולכן לפני יומיים חזרתי לקפסולה אחת , אני רואה שאין שינוי מה עושים יש סיכוי לעלות את המינון ל2 או להמתין עוד .
היי ליאור, בדרך כלל, הפסיכיאטר שרושם את התרופה נותן הנחייה להתחיל ב-5 מיליגרם, כדי להסתגל לתרופה. תופעות הלוואי יכולות להיות משמעותיות מאוד אם מתחילים במינון המלא. יש לחכות להנחיה מהפסיכיאטר לגבי העלאת המינון ל-10 מיליגרם, ולשם כך עליך להיות איתו בקשר קבוע. לאחר מספר ימים או שבועות הוא מעלה את המינון. בכל אופן, חשוב להדגיש כי לתרופות מהקבוצה הזו יש השפעה רק בטיפול ארוך טווח, ובטווח הקצר אין שום השפעה מעבר לתופעות לוואי. לכן, מרגישים את השפעתה החיובית של התרופה רק לאחר מספר שבועות שבהם נוטלים את המינון המלא (10 מ"ג לפחות). מינון של 5 מיליגרם הנו זניח, ומשמש רק כדי להסתגל לתרופה או להיגמל ממנה. פרט לכך, כל שינוי שתעשה במינון חייב להיות בהוראת הפסיכיאטר המטפל בך. בברכה,
שלום רב!אבקש המלצות על פסיכולוגים/פסיכיאטרים לילדים המתמחים בטיפול CBT באזור בית שמש והסביבה דרך קופת חולים כללית לטיפול בילד הסובל מOCD. תודה מראש, אמא
שלום לך, אני מכירה מספר מטפלים באזור באר שבע והסביבה, אולם אין לי מושג מי עובד עם קופת חולים ועם איזה קופה עובד. בנוסף, אני יכולה לתת המלצות רק באופן אישי דרך המייל. הדרך היחידה לדעת מי עובד עם קופת חולים כללית, היא לבקש ממוקד *2700 רשימה של פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעובדים עם הקופה. הרשימה נשלחת אלייך במייל או בפקס, ולאחר מכן יש לעבור על המטפלים ברשימה אחד אחד ולברר מי מהם עובד עם ילדים ומי מהם מטפל CBT (לחפש באינטרנט את שמם או ליצור איתם קשר ולשאול ישירות). כאשר תמצאי מטפל מתאים בדרך זו, את מוזמנת לפנות אליי במייל ולשאול אם אני מכירה או שמעתי עליו. בהצלחה!
שלום! אני בת 29 נשואה מזהיע אותי, שנתיים ואין לי ילדים.עובדת סוציאלית במקצוע. מזה שנתיים החלתי לסבול מחרדה בריאותית, שהתמודדתי אז איתה בביקורים חוזרים לרופאים ועשית בדיקות ם וצילומים . אז זה הרגיע אותי. כיום זה יצא צשליטתי, אני מפחדת ממחלות קשות, והביקור אצל הרופאים פחות מרגגיע אותי ומה שבאמת מרגיע זה בדיקות גדולות כמו MRI. אני הפסדתי כמה עבודות בגלל חרדות אלו. אני חושבת על זה לאורך כל היום . מזה שלוש שבועות התחלתי לקבל אלטרול 25 מ"ג נגד כאבי ראש,אני יודעת שזה גם נגד דיכאון.זה קצת הרגיע אותי לא יותר אך אני עדיין מתקשרת לכל מיני רופאים ופונה אליהם מבררת באינטרנט. זה הורג אותי לאט לאט. אני זקוקה לעזרה דחופה!!! למי עלי לפנות בבקשה. תודה
שלום לך, אני ממליצה מאוד לפנות למטפל התנהגותי קוגניטיבי (CBT), אשר יסייע לך להתמודד עם המחשבות מעוררות החרדה, ולא פחות חשוב- עם ההתנהגויות שתיארת, שלמעשה משמרות את החרדה. סביר להניח, כי את יודעת (לפחות באופן חלקי) שהמחשבות על המחלות הן אינן הגיוניות, אך הן עדיין מאוד מפחידות אותך. לפיכך, את מבצעת את הפעולות המרגיעות (כמו טלפונים לרופאים) על מנת להרגיע את החרדה בטווח הקצר.הבעיה היא, שבטווח הארוך ההתנהגות רק גורמת לחרדה להופיע שוב ושוב. זאת מאחר, שכדי "לחסל" הפרעת חרדה לטווח הארוך, יש להיחשף אליה כדי "להתרגל", רצוי באופן מבוקר והדרגתי. זהו, למעשה, הסבר "על קצה המזלג" במה עוסק הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי במקרים כמו שלך. יש לציין שהטיפול הוא קצר מועד, כלומר תוך חודשים מעטים תוכלי לחוש שיפור משמעותי. בהצלחה!
תודה על תשובתך, אני מהצפון, אילו מטפלים ולא משנה אם הם דוברי ערבית או עברית אפילו אני מעדיפה דוברי עברית. תכווני אותי לאיזה מטפלים יש בצפון . תודה על תשובתך
בס"ד שלום רב, ראשית,אני עומד "לשפוך" כאן אייטם לא פשוט לפיצוח, גם לאנשי מקצוע הטובים ביותר. לכן תודה מראש על התשובה! אני בחור בן 31, בן יחיד להורים גרושים, המתגורר עם אמו. בגיל 14 עברתי ארוע טראומטי בביה"ס, ארוע אשר גרר תופעות פוסט טראומטיות נפשיות ופיזיות. לפני שאגש לעיקר, ברצוני להדגיש ולציין כי אני מטופל במסגרת המרכז הקהילתי לבריאות הנפש בעיר מגורי ומודע היטב למצבי. נכון להיום, אני מוכר כנכה 75%, בשל מחלות אשר אציין: סכיזו-אפקטיב,OCD, הפרעות אישיות, דיכאון קליני, הפרעות חרדה ודאגנות יתר. זה בצד הנפשי. בצד הפיזי: הששמנת יתר חריפה (160 ק"ג בערך), יתר לחץ דם ודופק מואץ, יתר כולסטרול, חשש לסכרת סמויה, הרטבת לילה והגבלה בתנועה לצד כאבי ברכיים וכפות רגליים נפוחות. אני מטופל בתרופות הבאות: בוקר: וזודיפ קומבו 20 1X1 נורמיטן 50 1X1 סימבקור 40 1X1 סרוקסט 20 מ"ג 1X2 אלפרליד 1 מ"ג 1X1 צהריים: אלפרליד 1X1 נורמיטן 50 1X1 ערב: טוביאז 8 מ"ג 1X1 אלפרליד 1 מ"ג 1X1 אלטרול 25 מ"ג 1X2 סליפ אייד 25 מ"ג 1X2 סרוקואל 25 מ"ג 1X1 כפי שניתן לראות, אני עונה היטב על ההגדרה "חי על כדורים", בלשון המעטה... למען האמת, כבר התרגלתי לכמות שכזו ועם הזמן זה הפך לחלק ממני. אך לכל פציינט מגיע להתוודע לחוות דעת שניה. לכן אני פונה אליך בשאלה, האם שילוב התרופות שהצגתי אינו מתנגש (בעיקר אלטרול וסרוקואל בצמוד זה לזה בשעות הערב) ועלול לסכן? ומה עוד, אם בכלל, ביכותך להציע? בתודה מראש, ש.
שלום לך, לצערי אינך שואל את האדם הנכון, מאחר שאני עוסקת בפסיכותרפיה ואינני רופאה פסיכיאטרית. רק רופא הנו מוסמך לענות על שאלות ספציפיות בנושאי תרופות, ולכן רק רופא יכול לענות על שאלותיך, ורצוי פסיכיאטר. תרגיש טוב!
איפה עושים טיפול התנהגותי קוגנטיבי? ומעד כמה משפיע על מחשבה טורדנית
היי אלון, טיפול התנהגותי קוגניטיבי (או CBT) הוא למעשה טיפול פסיכולוגי, וניתן לקבל אותו אצל כל מטפל שעוסק בזה, באופן פרטי או במרפאה ציבורית. כשמטפלים ב- OCD, לרוב לא מנסים לשנות את המחשבה הטורדנית, מאחר שהטכניקה הזו נמצאה לא יעילה. מה שכן עושים בחלק הקוגניטיבי של הטיפול, היא עבודה על שינוי המחשבה ש"צריך להימנע מחרדה בכל מחיר". בדרך כלל, הסובלים מההפרעה מבצעים את הטקסים שלהם (התנהגותיים או מחשבתיים) כדי להימנע מחשיפה לחרדה. בטיפול עושים את ההיפך- משכנעים את המטופל להיחשף לחרדה (ע"י אי- ביצוע הטקסים, או ביצוע פעולות שנמנעים מהן). החשיפה ההדרגתית למצבים מפחידים היא זו שלמעשה גורמת למטופל "התרגלות" למצב המפחיד, כך שהחרדה יורדת בהדרגתיות. הדבר גורם בדרך כלל להפחתה משמעותית במחשבות הטורדניות, עקב ההפחתה במצוקה שהן מעוררות.
שלום לך שרון שאלה לי אליך יש סיכוי כי קיים אולי משהו טבעי המרפא אבחנות של ocd חרדה ודיכאון ובכן אפילו רק חרדה ודיכאון אשמח לתשובה , תודה על הענות הנפאלה היחס והעזרה לכל הזקוקים לכך באתר יום נפלאה .
היי ליאור, הן תרופות והן תוספי תזונה אינם מרפאים את ההפרעות, אלא נהוג לומר שהם תורמים להקלה בסימפטומים או מהווים טיפול משלים. יש תוספי תזונה שנמצא כי הם תורמים להפחתה לטווח ארוך בסימפטומים של דיכאון וחרדה. אם ה- OCD מתאפיין גם בתחושת חרדה (לא תמיד, מאחר שרבים מהסובלים עושים הכל כדי להימנע מחרדה), התוספים יכולים להקל גם עליה. לצערי, עדיין לא הוכח כי תוסף תזונה כלשהו יכול לתרום להפחתה בטקסים באופן ישיר. קיים תוסף תזונה, שנמצא קשר בין נטילתו לבין הפחתה בהתנהגות תלישת השיער הכפייתית המאפיינת טריכוטילומניה. התוסף נקרא אצטיל-ציסטאין-N. תוסף התזונה הנפוץ ביותר, שרבים ממליצים עליו, הוא אומגה 3 (ולעיתים אומגה 6). נטילתו לטווח הארוך תורמת לשיפור מצב הרוח והריכוז, והוא אפילו בריא לעיניים. בנוסף לכך, אנשי מקצוע בתחום הרפואה המשלימה ממליצים על ויטמין B12 וחומצה פולית (יש לשים לב שלא להפריז בכמויות). ניתן לפנות למטפל ברפואה משלימה כדי לשמוע המלצה מפורטת יותר על תוספי תזונה. יתרה מזאת, פעילות גופנית היא מאוד אפקטיבית עבור דיכאון והפרעות חרדה. עיסוק בפעילות גופנית על בסיס קבוע, לפחות 3 פעמים בשבוע במשך שעה, משפר את מצב הרוח בטווח הארוך והופך את האדם לרגוע יותר. בעיניי, הוא מומלץ אף יותר מתוספי תזונה- והוא כמובן טבעי לחלוטין. מעבר לכך, יש לדאוג לתזונה מאוזנת, שינה בכמות מספקת ועיסוק בפעילויות מהנות ומרגיעות- כל אלה עוזרים בהפיכת האדם לרגוע, שמח ומאוזן יותר. בהצלחה!
שלום שמי דוד(שם בדוי), אני בן 20.8 ואני גר באזור המרכז. בעוד 3 חודשים אני מיתגייס לצה"ל, כרגע אני לא עושה כלום, אני יושב בבית עם בעיית OCD שמפריעה ומקשה עלי מאוד גיליתי את זה לאחרונה,בשבוע האחרון התחלתי לברר על הבעייה הזו ראיתי שאני מיתחבר לזה, בפעולות החוזרות בטקסים באובססיות. אתמול הייתי אצל מטפל שיש לי בו אמון והערכה, (בעברי הייתי מטופל אצלו בסדנה במשך שנה וחצי על בעיה אחרת ) דיברנו והוא סבור שיש לי OCD. הוא אומר שלא טוב לי שהוא יטפל בי כי מה שאני צריך כרגע זה לטפל אך ורק בOCD, שמפריעה לי באיכות החיים שלי ובתפקוד, הוא אומר שאם אני יטופל אצלו תיהיה לנו נטייה לגלוש לנושאים אחרים ושזה לא טוב בשבילי. לפי איך שהבנתי אני צריך טיפול CBT ופסיכיאטר. אני מעוניין מאוד להתחיל בתהליך וכמה שיותר מהר.(סליחה על היסטוריה הארוכה) שאלות: אני מחפש מטפל לCBT שיהיה במחיר מוזל ושיהיה מטפל יעיל וטוב,(שמעתי שאפשר דרך קופות החולים) ואם אפשר שיהיה באזור המרכז,אני בכללית איך אני מחפש? אתמול הייתי אצל רופאת המשפחה שלי והיא נתנה לי הפניה לפסיכאטר איך אני ממש את זה? זה יפגע לי בצבא? אשמח מאוד לתשובות, אשמח עוד יותר אם אוכל ליצור איתך קשר במייל או בטלפון, בטלפון הכי אשמח תודה רבה והמשך יום טוב.
היי דוד, בהחלט קיימים לא מעט מטפלי CBT באיזור המרכז, בהשוואה לאיזורים אחרים בארץ. הפנייה למטפל דרך קופ"ח כללית נעשית באופן הבא: קופת החולים מספקת לך רשימה של מטפלים בפסיכותרפיה באיזורך, ויש צורך לבדוק לגבי כל אחד מהם בנפרד: האם הוא עוסק בטיפול CBT ומה המחיר שהוא לוקח לפגישה. המלצתי האישית היא לבחור במטפל, שמצהיר ש- CBT היא האוריינטציה הטיפולית העיקרית (או היחידה) שלו. זאת מאחר, שקיימים מטפלים המצהירים על עצמם כעוסקים "גם" ב- CBT, אך מאחר שעסקו שנים רבות בטיפול דינמי והם מאוד מאמינים בו, אופן הטיפול שלהם הוא למעשה יותר דינמי. לגבי פסיכיאטר, קיימים פסיכיאטרים שניתן לפנות אליהם ללא תשלום במסגרת מרפאות ציבוריות (למשל תל השומר), או מתוך רשימה שמספקת קופת החולים. אני יודעת שבאיזור חיפה קשה מאוד לקבל פסיכיאטר דרך קופת חולים, ורוב המרפאות של קופ"ח מפנות את המטופלים באופן אוטומטי למרפאות בתיה"ח, לעיתים בלי לנמק אפילו. איני יודעת אם באיזור המרכז המצב שונה. כמו- כן, ניתן לפנות לפסיכיאטר פרטי- שמחיר הפגישה עמו יקר מאוד. אני יכולה להמליץ לך על מטפלים במייל, אך איני יודעת אם הם עובדים עם קופות החולים. בכל אופן פרטי ההתקשרות איתי נמצאים באתר שלי. לגבי הצבא, זה תלוי בתפקוד שלך בעת הגיוס. אם הבעיה תפריע לך לתפקד בצבא, והדבר יהיה נראה לעין, כך שיפנו אותך לקב"ן, אולי זה יכול להגביל את התפקידים שתוכל לעשות. כל טוב!
האמת שאני לא יודעת אם מישהוא בכלל יוכל להבין אותי הפחדים שלי מתמקדים סביב נושאים שונים שאני מקשרת אותם באופן כלשהוא למספרים מסוימים שבשבילי הם מספרים שנואים בעבודה שלי אני מתעסקת כל הזמן עם קהל וקבלות שכאשר קבלה מסוימת מכילה באותו רגע מספר מסוים שמזכיר לי באופן כלשהוא את הפחדים שלי אני מבטלת את הקבלה ומקלידה אותה מחדש מוצר שעליו ברקוד שמכיל אחד המספרים האלה מרתיע אותי ומנסה כל הזמן לא להשתמש בו ויש תאריכים בחודש שאמי לא מתפקדת כמעט ומקומות שאני נמנעת מלהגיע אליהם נמאס לפעמים אני מתיאשת עד כדי כך שאני מעדיפה למות לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות
שלום לך, אני ממליצה בחום לפנות לטיפול התנהגותי- קוגניטיבי (CBT). נתקלתי בלא מעט מטופלים עם בעיות מאוד דומות לשלך, ותוך מספר חודשים הם הצליחו להגיע להפחתה משמעותית בפחדים ולביצוע פעולות רבות שעד כה נמנעו מהם, בעזרת שימוש בשיטת הטיפול הזו. אם המצב ממש חמור, ניתן גם לשלב את ה- CBT עם טיפול תרופתי, שניתן על ידי פסיכיאטר. הטיפול התרופתי המתאים הוא בתרופות נוגדות דיכאון, שניתנות במינון גבוה יותר עבור הפרעות אובססיביות, ויכולות לשפר ולהחיש את תוצאות הפסיכותרפיה. את מוזמנת לקרוא עוד על טיפול CBT בהפרעה טורדנית- כפייתית, ובהפרעות חרדה בכלל, באתר שלי. בהצלחה!
שלום רב, אני תולשת מזה כמה שנים את שיערי ובשנתיים האחרונות הנושא החמיר בצורה דרסטית עד שיש לי קרחות באמצע הראש ובצדדים, האם יש סיכוי שהשיער יצמח? אני לא מצליחה להפסיק והפחד שלי שהשיער לא יצמח לעולם ואני ישאר עם קרחות
שלום לך, עלייך להפנות את שאלתך לרופא עור. אני יכולה לענות על שאלות לגבי התנהגות התלישה עצמה ולגבי הטיפול בה, אך לגבי צמיחת השיער אינני יודעת.
שלום רב,בהמשך לבעית תלישת השיער בתי בת ה18 נוהגת למשך את השערה באופן אובססבי (בלי תלישה).בכל מצב שהיא ללא מעשה ידיה בשיערהיא מושכת בעדינות ללא תלישה כיצד ניתן לטפל בתופעה?
לפני כ-8 חודשים עברתי ארוע של עצירת שתן (כנראה בגלל כדור שלקחתי) שהסתיימה בהתעלפות, לפני 4 חודשים כשהייתי בדרכי הביתה נכנסה לי מחשבה טורדנית שאולי לא אצליח להשתין כשאני יוצא מחוץ לבית, ואכן כמעט התעלפתי (ראיתי מטושטש מרוב חרדה) ביום שזה התחיל. מאז אני משתדל שהשלפוחית שלי לא תהיה מלאה לחלוטין. באמת כל פעם שאני יוצא מהבית זה מלווה בחרדה (למשל נסיעה לעבודה). הבעיה שאני מפחד יותר לצאת למקומות בילוי, ששם יש הרבה אנשים. אני מפחד שלא אצליח לתת שם שתן מרוב פחד ואז אתעלף. כי נדמה לי שפעם אחת זה קרה לי והייתי החרדה נוראית - פחד מוות. גם בפעם נוספת שהלכתי בשניות לפני שהשתנתי הייתי בפחד מוות. אם אני יהיה בחרדה ואצליח לתת שתן אני ארגע לחלוטין ואני פוחד שתהיה נפילת לחץ דם שתגרום להתעלפות בשירותים, או לחלופין שלא אצליח ואז אתעלף מרוב פחד. האם עלי להיכנע לחרדה הזאת ולא לצאת לבלות? כי אני חושש שזה באמת מסוכן - התעלפות או עצירת שתן. אני מתלבט...
שלום לך, אני מאוד ממליצה להיפגש עם רופא, ולאחר מכן עם מטפל CBT. הרופא עשוי להבהיר לך שאין שום סכנה פיזית, לא לעצירת שתן (העובדה שאתה פוחד מהעניין לא הופכת אותו לאמיתי) וודאי לא לעילפון. אנשים רבים הסובלים מהתקפי חרדה פוחדים להתעלף בזמן התקף, אולם הסיכוי שזה יקרה רק יורד עם תחילת התקף החרדה, מהסיבה הפשוטה שלחץ הדם עולה משמעותית בזמן חרדה. עילפון נגרם כתוצאה מלחץ דם נמוך באופן מיוחד, וזו תופעה הפוכה. העובדה שהיה טשטוש בראייה בכלל לא מצביעה על סכנה לעילפון, כמו גם סחרחורת, שיכולה להיגרם כתוצאה מנשימת יתר. מטפל התנהגותי קוגניטיבי (CBT), למעשה, יכול ללמד אותך לא לפחד מן המחשבות שלך, וכמובן לא להימנע מהסיטואציות שמפחידות אותך, מאחר שהדבר רק משמר ומעצים את החרדה. בזמן האירוע הקשה התרחשה למידה (שיציאה מהבית מתקשרת עם עצירת שתן), וצריך ללמד את המוח את הדבר ההפוך. כלומר, שאפשר לצאת מהבית בבטחה, בלי שהתסריט הרע יתרחש. בטיפול, ניתן לעשות את החשיפה למצבים המפחידים באופן הדרגתי. אגב, לא מדובר, להערכתי, בהפרעה טורדנית- כפייתית, אלא בהפרעת חרדה מסוג אחר. בהצלחה!
גם אני לא יודע אם זה OCD. אבל מה שכן מפריע לי זה שאני לא יכול להוציא מראש את זה שיש לי את הפחד לצאת החוצה ולבלות כמו פעם. זה לא עוזב אותי לשנייה, לא משנה מה אני עושה. ככה שבעצם כל הזמן אני "אוכל את עצמי". אבל אני כן סובל מ-OCD שמתבטא בדברים אחרים כבר יותר מ-7 שנים (פחד מכך שלא אצליח להירדם שלפעמים גורם לחוסר יכולת להירדם) - אבל עם זה כבר השלמתי. תרופות לא עוזרות לי. מה שדי מוזר זה שבחודשים שאחרי עצירת השתן, שדווקא הייתה בבית - לא היה לי הפחד הזה והוא התחיל 4 חודשים לאחר מכן. יכול להיות שזה פוסט-טראומה? משהתחיל הפחד הזה, הדבר הראשון שניסיתי לעשות זה להראות לעצמי שאני כן יכול לצאת החוצה. הבעיה בפעמיים שיצאתי לבלות וגם בפעמים אחרות שיצאתי מבית - מאוד מאוד פחדתי.
1.מהי פסיכיאטריה ביולוגית? 2.בן משפחה בגיל 60,מאובחן מי זה שנים כבעל הפרעת אישיות סכיאודיפלית ולא טופל .לפני 4 שנים נפגע בראשו.מאז התנהגותו מצביעה על החמרה .אנו לא מצליחים למצוא עבורו את הטיפול הנכון ביותר ובעל המקצוע הנכון.
היי גלי, לשאלותייך: 1.) פסיכיאטריה ביולוגית היא תחום המחקר העוסק בבסיס הביולוגי של הפרעות פסיכיאטריות. לדוגמא, חקר הגנטיקה של הפרעות פסיכיאטריות. 2.) האם את מתכוונת להפרעת אישיות סכיזוטיפלית? (אין דבר כזה סכיאודיפלית.) יש לציין כי השאלה אינה קשורה לנושא הפורום, שהוא הפרעות על הספקטרום האובססיבי. בכל אופן, מדובר בהפרעה בעלת אופי פסיכוטי, שהבסיס הביולוגי שלה הוא מאוד משמעותי (אגב, ה- ICD 10 מגדיר אותה כסכיזופרניה קלה ולא כהפרעת אישיות). הכיוון הטיפולי הוא אכן נוירו- פסיכיאטרי. פסיכותרפיסט יכול לעבוד על הפחתת רגשות שליליים, כחרדה ודיכאון הנלווים למצב קשה ולא פשוט זה. בנוסף, אם יש ירידה משמעותית בתפקוד, ניתן לפנות לשירותי שיקום (צריך לברר דרך ביטוח לאומי ומשרד הבריאות). אני מקווה כי תמצאו את הרופא שיוכל לשפר את המצב, ובכל מקרה, דרושה לשם התאמת הטיפול הנכון היכרות מעמיקה עם החולה ותוצאות של בדיקות רפואיות. בהצלחה!
תודה, האבחנה היתה לפני שנים רבות והיתה לא מקצועית,לכן לא ברור לנו עד היום מה ההפרעה.היות ונוספה בעייה שהיא פגיעת הראש ,הומלץ בזמנו ע,י לוינשטיין על טיפול קוגנטיבי התנהגותי . לדברייך אם מדובר בהפרעת אישיות סכיזוטיפלית ,האם אין טעם בטיפול קוגנטיבי? דווקא הרעיון שהמטפל מגיע לבית המטופל ומלמד אותו איך להתנהג בסביבה הטבעית ניראית לי
אני לא יודע מאיפה להתחיל, אני אספר על השבוע האחרון, אני כבר שבוע לא מתקלח, לא מצחצח שיניים, לא מסדר תחדר שלי לא מקפל שום דבר, אני לא מתפקד וזה גורם לי הרגשה נוראה. כי נמאס לי נמאס לי לחזור כל הזמן על הפעולות, אני יכול לצחצח שיניים בערך חצי שעה ולחזור על הפעולה כמה פעמים עד שאני מרגיש שמיציתי אבל בזמן האחרון גם זה לא עובד, כל מה שאני עושה נראלי שלא יצליח אז אני כבר לא עושה כלום אני פשוט לא מתפקד.מה לעשות אשמח לתגובה
היי משה, אתה אומר שאינך מסדר את החדר שלך, האם אתה גר בבית הוריך? מה חלקם של הוריך או של אנשים הקרובים אליך בנושאים הקשורים לתפקוד שלך? האם אתה לומד/עובד? כל הנ"ל תופסים מקום חשוב בתכנון ההתערבות והעזרה שתוכל לקבל. בנוסף, שיתוף אנשים הקרובים אליך בבעיה יכול רק להועיל. בנוסף, לדעתי, טוב תעשה אם תפנה לעזרה מקצועית. הטיפול היעיל ביותר הידוע כיום עבור הפרעה טורדנית- כפייתית הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), אפשר לשלב יחד איתו גם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי מפחית את החרדות והטקסים ולפיכך גורם לעלייה בתפקוד, כל עוד נוטלים את התרופה. ה- CBT משפר את התוצאות הללו ומשמר אותן לטווח ארוך. אתה יכול לקרוא עוד על טיפול CBT בהפרעה טורדנית- כפייתית באתר שלי. בהצלחה!
גאבא שלי אוגר כפייתי, לא מוכן לזרוק כלום, כל הבית והחדרים הם מחסן אחד גדול, יש תחושה חזקה של חוסר אונים ואי יכולת לשנות את המצב. זה מחלת נפש ? מה אפשר לעשות ? זה תורשתי ?(בינתיים אני לא כזה)
שלום לך, אגירה כפייתית היא הפרעה נפשית על הספקטרום האובססיבי, ואינה מחלת נפש. למעשה, בפסיכיאטריה של היום, המונח "מחלת נפש" אינו קיים. קיימות הפרעות נפשיות, כגון דיכאון, חרדה, הפרעות אובססיביות וכו', וכן קיימות מחלות מוח, שלהן הבסיס הנוירו- כימי מהווה את הגורם העיקרי: סכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות אחרות, וחלק מסוגי הפרעות מצב הרוח כגון מאניה דיפרסיה. סוג נוסף של הפרעות הן הפרעות אישיות. בהחלט ניתן לפעול למען פתרון הבעיה. הטיפול המומלץ הוא התנהגותי קוגניטיבי (CBT). בטיפול מסוג זה, המטפל עוזר למטופל להיפטר מחפצים מיותרים, ולמעשה לסדר את ביתו לאט ובהדרגתיות. קיימים אפילו מטפלים שמשתמשים ב"עוזרים" או "מתרגלים", המגיעים לבית המטופל ועוזרים לו לסדר בפועל. בשיחות נבנית תוכנית של סידור הבית והיפטרות מחפצים, תוך כדי שימוש בטכניקות המעודדות את המטופל לעשות זאת: חשיבה איך ייראו החיים כשהבית יהיה מסודר, צילומים של לפני ואחרי וכו'. בנוסף, המטפל מסביר למטופל שבעת זריקת החפצים הוא יחווה חרדה, ושהחשיפה לחרדה אינה מזיקה ואף כדאית. כשהיא נעשית בתנאים מבוקרים ובצורה הדרגתית, ניתן לומר שהחשיפה לחרדה מחזקת נפשית ומלמדת את האדם להתמודד עם המצבים המפחידים. לגבי שאלתך השלישית, התיאוריה הרווחת היא, שיש פגיעות גנטית כללית להפרעות חרדה. כלומר, אם היו לך הפרעות חרדה במשפחה, יש סיכוי יותר גבוה שתפתח הפרעת חרדה (אגב, יכול להיות שמסוג אחר), אך הדבר תלוי בגורמים רבים נוספים. בהצלחה!
שלום לך שרון, שמי רחל, אני בת 21 וחצי, אני סובלת מ:ocd (הפרעה טורדנית כפייתית אובססיבית) זה שנים. אני חושבת שבמשך שנים אלה היו לי לא פעם מחשבות שהרגשתי שהן אינן הגיוניות. לא מזמן חלה הידרדרות דרסטית במצבי עקב דיכאון שגרם לי לחוסר תיפקוד ולאי יציאה מהבית למשך זמן ממושך. אני עכשיו בתקופה של השתקמות מהנזק הרב שגרמתי לעצמי, וקורה לי לא מעט שפתאום אני נתקפת במחשבות הזויות ולא הגיוניות שמרגישות לי מצד שני כ"אמיתיות" והרבה פעמים זה מותיר אותי מבולבלת ומתוסכלת והיו פעמים בעבר שאף הרגשתי שאיבדתי את הזהות העצמית שלי, מין תחושה שפתאום אני פשוט לא יודעת מי אני,לא מכירה את עצמי. ברצוני לשאול אותך: האם הפרעת ocd גורמת לחולה בה לחשוב לעיתים מחשבות לא הגיוניות שנורא מציקות וגורמות לבילבול ותיסכול? האם ישנו קשר בין הדברים? ועוד שאלה נוספת: האם ישנו קשר בין הפרעה טורדנית כפייתית אובססיבית לדיכאון ומחשבות אובדניות? בתודה, רחל.
היי רחל, התשובה לשאלתך הראשונה היא: בהחלט כן, הפרעה טורדנית כפייתית מתאפיינת במחשבות שאינן הגיוניות, שגורמות לסובל מההפרעה סבל רב. אולם, צריך להגדיר בדיוק את אופי המחשבות הלא הגיוניות, מה הן אומרות ועד כמה את מאמינה שהן מציאותיות. זאת מאחר, שקיים סוג נוסף של בעיות שגורם למחשבות לא הגיוניות בעלות אופי שונה, ואלה הן הפרעות פסיכוטיות. ההבדל העיקרי בין המחשבות האובססיביות למחשבות הפסיכוטיות היא מידת האמונה של הסובל ב"אמיתיות" המחשבות. כאשר מדובר באובססיה, הסובל יודע שרוב הסיכויים הן שמחשבותיו מוטעות ושהדמיון שלו "עובד שעות נוספות". עם זאת, הוא אינו מוכן לקחת אפילו סיכון קל שבקלים שמא המחשבה נכונה והפחד ייתממש, מה שגורם לו בדרך כלל לבצע טקסים כדי למנוע את מימוש הפחד, או להמשיך לדאוג לגבי העניין בתדירות גבוהה, מה שגורם למחשבות להיחוות כפולשניות. מאידך, כאשר קיימת מחשבה פסיכוטית, הסובל מאמין שהיא נכונה, למרות שהיא יכולה להיות מאוד לא הגיונית. חלק גדול מהמחשבות הפסיכוטיות הן פרנואידיות- קשורות לרדיפה, גדלות וכו' (למשל: "שתלו לי מיקרופון באוזן כדי להאזין לכל מה שאני אומר"). קיימות גם מחשבות אובססיביות בעלות מרכיב פסיכוטי, כלומר האדם מאמין במידה רבה בנכונות המחשבות האובססיביות שלו. לכן, בטיפול התרופתי נהוג לשלב תרופות אנטי פסיכוטיות יחד עם התרופות האנטי דכאוניות שמשמשות לטיפול באובססיות. בנוגע לשאלתך השנייה, גם התשובה אליה היא חיובית: קיימת קומורבידיות רבה ("תחלואה כפולה") בין סוגי ההפרעות שציינת. סיבה אחת לכך היא, ששתי הבעיות קשורות בסרוטונין. זהו חומר העובר במערכת העצבים, וקשור בתחושות שמחה ועונג. כאשר קיים חוסר בחומר זה, אנשים חשים בדרך כלל עצבות ואף מגיעים למצבים של דיכאון. נמצא, כי המנגנון האובססיבי במוח קשור אף הוא בחסר בסרוטונין, ולכן התרופות לטיפול בדיכאון משמשות (במינונים גבוהים יותר) לטיפול באובססיות. עבור מי שסובל משתי הבעיות, הטיפול התרופתי הוא בגדר "תפיסת שתי ציפורים במכה אחת". הסיבה השניה לכך שיש קשר בין הבעיות היא, שהפרעה טורדנית כפייתית יכולה לגרום סבל רב, וכמו כל גורם לחץ וסבל בחיים, הוא יכול לעודד דיכאון ומחשבות אבדניות. תרגישי טוב!
היי שרון, שלום לך! ברצוני קודם כל להודות לך על ההסבר המפורט שבתשובתך, ועל כך שהתייחסת ברצינות לשאלותיי, אני מאוד זקוקה למידע זה כי זה מסייע לי להיות יותר מודעת לאיך מחלתי משפיעה עליי ועד כמה ובכך קודם כל לא להילחץ מזה ולהבין שזה לא אני אלא המחלה שמשפיעה עליי בצורה כזאת ושנית לטפל בעצמי באופן יותר נכון ומתאים לי כך שהחלמתי תהייה האפקטיבית ביותר. אני מבקשת שגם הפעם תתני לי מענה באותו האופן. לאחר שסיימיתי להודות לך ולהמחיש לך את גודל חשיבות המידע שאת נותנת אתייחס לתשובתך: את ציינת בתשובתך שחשוב מאוד להגדיר ולאבחן את אותן מחשבות לא הגיוניות וברצוני להביא בפנייך איזשהו רקע על אופי מחשבותיי ועל תוכנן כך שתוכלי לדעת על מה בדיוק מדובר ולתת לי עליהן את חוות דעתך המקצועית. לשם כך אתן לך רקע על סוג אישיותי והאדם שאני: משחר ילדותי ונערותי אני אדם שתמיד התעניין בעומק הדברים. שתמיד משתוקק להבין את הדברים לעומק ובצורה הכי טובה ולהגיע לאמת הדברים. אני אדם שמשתוקק להבין את הרובד העמוק של החיים. שמאוד רגיש ושם לב לדברים שהרבה אחרים לא שמים לב אליהם ולא נותנים את הדעת עליהם ואכן יש את האיכות והיתרונות שבעומק וברגישות שלי אבל מנגד זה גורם לא פעם לצער,כאב ועצב עצום והרבה מהדיכאונות הרבים שחוויתי בחיי נבעו מכך. אתן לך דוגמאות לנושאים בהם אני מתעניינת: תוכן האמיתות וטעם החיים: על אודות קיום אהבה אמיתית ועד איפה היא יכולה לבוא לידי ביטוי ולאן היא יכולה להגיע, הקרבה, מוסריות, אנושיות, מהות הזמן,בדידות, על קיום המוות בעולמינו-שיש בזה מעין איזשהי כניעה של האדם שנורא קשה לי איתו, הפרידה הקשה מנשוא, על הזרות והפחד שנוצרים בין הנפטר לאהוביו וחבריו וחוסר היכולת לתקשר איתו כלומר לראות אותו, לדבר איתו, לחבק אותו, לחוות ביחד דברים מה שגורם לאדם להיות במצב של חוסר אונים אל מול געגועיו לאדם שאיבד. על אודות קיום של זוגיות אמיתית, על אהבה אמיתית בין גבר לאישה, על ההבדלים שבאישיות, הנטיות והתכונות שבין גברים לנשים והאם הם עושים טוב כלומר: האם הם הגורמים לחוסר ההבנה שקיים בין שני המינים, האם הם המונעים את החיבור של אישה וגבר, האם הם גורמים לזרות וניתוק בין המינים. ועוד נושאים וסוגיות רבות של החיים כיוצא באלה. קיימים גם הרבה נושאים שנוגעים אל אודות האדם שאני לדוגמא: לאיזה סוג אנשים אני נמשכת ורוצה באינטראקציה ובקשר איתם ומה הסיבה לכך, מה אני אוהבת לעשות באמת ומה לא, מה ומי גורם לי להרגיש הרגשה מסוימת ולמה, ממה נובעת התנהגות או תגובה מסוימת שלי, לאיזה גברים אני נמשכת ולאיזה לא ועוד.... וזה בגלל שמאוד חשוב לי לדעת את האמת על עצמי וגם כדי להיות מודעת לעצמי ובכך לדעת במה אני צריכה להשתפר, איך אני צריכה להתמודד ועוד... מה שמצריך ממני תהליכים של חשיבה. אני חייבת לסיים אמשיך את דבריי בפעס אחרת- בחלק 2 , מצטערת שזה יצא ככה. תצפי להמשך שרון. בתודה מראש. רחל.
שלום ד"ר אני בת 16 ויש לי אובססיה לחשוב על מחלות - כמו למשל, שיש לי מחלה ואני לא מטפלת, או המחלה מחמירה, אני מפחדת ממוות וממחלות ולא מפסיקה לחשוב על זה מגיל 9 בערך... בבקשה אני צריכה עזרה ממך, זה מפריע לי ללמוד ולחשוב על דברים נורמאטביים.
היי חן, האם שיתפת את הורייך במחשבות ובתחושות שלך? לדעתי כדאי לעשות זאת, מאחר שזה עשוי להוריד ממך חלק מהמעמסה הרגשית הכרוכה בעניין. בנוסף, ההורים יכולים לעזור לך לפנות למטפל התנהגותי- קוגניטיבי (CBT), שיעבוד איתך על המחשבות שמפחידות אותך. הטיפול יעזור לך להפחית את החרדה גם מן הדברים שמפחידים אותך, וגם מן המחשבות עצמן. את יכולה לקרוא עוד על טיפול CBT בחרדות באתר שלי או לחפש בגוגל, וזה עשוי לכוון אותך לכיוון הנכון. בהצלחה!
שלום רב, ביתי בת ה8 נוהגת לאונן באופן כפייתי רק בבית הספר ובעת הכנת שיעורי הבית. הרגל זה החל אצל ביתי בגיל 3,אז פנינו למיטב הפסיכולוגים שהמליצו לנו להפחית ממידת הלחץ על הילדה. עצה שלא עזרה במיגור התופעה בגיל 6, אובחנה ביתי כחולה באפילפסיה רולנדית, והטיפול התרופתי אותו קיבלה- טרקספין,הפסיק את התופעה לזמן מוגבל. כמה חודשים לאחר תחילת הטיפול חזר העיסוק באוננות בצורה חזקה ומשמעותית יותר. יש לציין שביתי מאוד מודעת להשלכות החברתיות של התופעה, ולמרות שהאוננות בכיתה גורמת לה להאדים כמו עגבנייה, לא מצליחה ביתי להפסיק את העניין. במהלך השנים, עברה ביתי איבחונים רגשיים, פסיכולוגים ואף פסיכיאטרים, אשר בכל נרשם ונקבע שמקור התופעה הוא איננו רגשי/נפשי. עתה, שביתי בכיתה ג', ניכר שהשפעת האוננות משפיעה גם על הישגיה הלימודיים שעד עתה היו טובים מאוד, שטוענת באוזננו כל הזמן, שהיא אינה מסוגלת להתרכז, כל עוד היא בהתקף אוננות. בחודשים האחרונים, התרשם הניורולוג המטפל, אשר מודע גם לנושא האוננות,שמבחינה קלינית אין עדות לאפילפסיה והמליץ להפסיק את הטיפול התרופתי של ביתי. מאז, נשאר המצב בעינו, עם החמרה מסויימת בשבועות האחרונים. אנחנו מיואשים. לא יודעים עוד למי לפנות, במקביל לתחינות של ביתי, שנעזור לה להפסיק את האוננות, וככל שאנחנו מתמהמהים, מצבה של ביתי מורע. אשמח לחוות דעתך, לגבי כיוון של טיפול בעניין. תודה, טליה
היי טליה, אוננות כפייתית אצל ילדים יכולה לנבוע מלחץ, מתח או אי שקט ומשמשת כפעולה מרגיעה. לא ברור לי למה הכוונה בקביעתם של הרופאים שמקור הבעיה איננו רגשי או נפשי: אם הפעולה אינה נובעת מהסיבות שציינתי, המקור חייב להיות פיזיולוגי/ נוירולוגי, ועל כך צריכים הרופאים לתת את הדעת ולהתאים את הטיפול הנכון. אם הבעיה אכן נובעת מלחצים או מתחים, טוב תעשו אם תפנו למטפל התנהגותי קוגניטיבי שעוסק בטיפול בילדים. בטיפול יוסבר לילדה, שהאוננות הינה פעולה מודעת ורצונית לחלוטין, וככזו ניתן לשלוט בה. כדאי לאפשר לילדה לצאת מהכיתה על מנת שלא תבצע את הפעולה בכיתה, וכך תיגרם לה פחות מבוכה. בהמשך, ניתן לאפשר לילדה הפסקות בפרקי זמן קבועים על מנת שתוכל לבצע את הפעולה, כאשר מרווח הזמן בין ההפסקות יילך ויגדל. בנוסף, המטפל יעזור לילדה למצוא פעולות מרגיעות חלופיות, על מנת שתוכל להרגיע את עצמה בדרכים שלא יביכו אותה. יש לשים לב להבחנה בין סיבות נפשיות שגורמות לאוננות (כגון לחץ/ מתח), לבין סימפטומים נפשיים שנגרמים לילדה כתוצאה מהאוננות: מבוכה, ירידה בלימודים וכו'. אלה יפחתו כאשר הפעולה תפחת. כמו כן, יעזור מאוד למצוא את מקור הלחצים שגורמים לאוננות כדי להפחית אותה, במידה שאין לכך בסיס פיזי/ נוירולוגי. יש לציין, שלימוד של הרפיה ופעולות מרגיעות מסייע גם במקרים של בעיות נוירולוגיות, לדוגמא: מפחית את כמות הטיקים אצל הסובלים מתסמונת טורט, או את כמות ההתקפים אצל חולי אפילפסיה. בהצלחה!
אם הכותבת רואה את ההודעה שלי ,אשמח ליצור איתך קשר באמצעות מנהלת הפורום. יש לבתי בעיה דומה והייתי רוצה להתייעץ.
הי, אני בת 30 וסובלת שנים מ ocd. אני מתפקדת ועובדת יוםיום. (אני חרדה רק מפני מחלות עור). אני מפחדת מ cbt והייתי מעדיפה שלא לקחת תרופות. קראתי באינטרנט על שיטהב שם נוירופידבק שמציע ד"ר תודר. האים את יודעת עליה משהו? תודה.
שלום לך, נוירופידבק היא, למעשה, שיטה בה המטופל לומד לשלוט בגלי המוח שלו וכך, בין השאר, להשפיע על הריכוז שלו ועל מצבים רגשיים ולטפל בבעיות נוירולוגיות.ידוע לי על מחקר כמותי אחד שהצליח לתמוך ביעילותו של הטיפול הזה ב- OCD (מלבד תיאורי מקרים בודדים), וקשה לי להאמין שהדבר יכול להוות תחליף שווה ערך לטיפול CBT שיעילותו נתמכת מזה שנים רבות. כדי "לעקור מן השורש" הפרעות חרדה, חייבים להפסיק לפחד מן החרדה ולהתחיל להיחשף אליה בהדרגה. לכן, הטיפול המומלץ ביותר כיום (ומעוגן היטב מחקרית) הוא טיפול CBT (התנהגותי קוגניטיבי). ציינת שהחרדה שלך היא רק מפני מחלות עור. אם הסימפטום הוא אכן כה ממוקד ומצומצם, להערכתי תוכלי להשיג תוצאות טובות בטיפול תוך מספר לא רב של פגישות טיפוליות, ואינך חייבת כלל ליטול טיפול תרופתי בנוסף. אולי כדאי לקרוא עוד על הנושא, לקבל הסברים ולהיפגש עם מטפל פעם אחת, כדי להפחית את החרדה שלך מהטיפול. בהצלחה!
אני סובל מתופעה שקשה לי להסבירה. אני נבהל ללא סיבה נראית לעין, ואחרי הבהלה באה מחשבה/פעילות מוחית שאני לא יודע אפילו להגדיר אותה, ולעתים אני חש מיד אחר כך סחרחורת וזרם חשמלי בראש שנמשכים אלפית השניה. יתכן שטיפול נוירופידבק מתאים לי? יצוין שסי בי טי שקיבלתי לא הביא תוצאות משמעותיות. תודה.
שלום , רקע שלי במשפט אחד- יש לי OCD קשה ואני כרגע אחרי נסיונות לטפל במחלה שלא צלחו אך מצב הרוח התייצב אז אני ממשיך עם הכדורים שקיבלתי בטיפול האחרון. השאלה לא קשורה למחלה לפחות לא ישירות- אני לא מצליח לבלוע כדורים מאז שאני ילד/נער , ומאלתר פתרונות , בטיפול הפסיכיאטרי פסיכולוגי לא מצאנו פיתרון , האם לדעתך טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לעזור לי לבלוע כדורים ? אם כן מה סיכויי ההצלחה והאם יש נסיון עם טיפול בבעיה כזאת? תודה רבה
היי אבי, התשובה לשאלתך תלויה בגורם המפריע לך ליטול את הכדורים: האם יש קושי פיזי בבליעה? האם יש פחד או חשש מנטילת הכדור? האם קיים חוסר אמונה ביכולתך לבלוע את הכדור? על כל אלה בהחלט אפשר לעבוד בטכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות. החלק הקוגניטיבי עוסק במחשבות המפריעות לבליעת הכדור- חוסר יכולת, האמונה כי משהו רע יקרה וכו'. מבחינה התנהגותית, אפשר להתאמן על בליעה של משהו דמוי כדור, לאחר מכן חלק מכדור ובהדרגה להגיע לכדור שלם. ידוע לי על דרכים מסוג זה ללמד ילדים לבלוע כדורים, ואין סיבה שזה לא יעבוד גם על מבוגרים. בהצלחה!
בני בן ה-17 מאובחן ADHA מגיל 6 ומטופל מאז ועד היום בריטלין- מצבו בביה"ס מצויין. לפני כ-3 חודשים אובחן כסובל מ-OCD המתבטא באובססית שטיפות ידיים בעיקר מאז מקבל לוסטראל וטיפול התנהגותי קוגנטיבי ומצבו השתפר פלאים, הוא מבקש להפסיק את הלוסטראל וטוען שהוא מתגבר על האובססיות הוא ילדותי אך ילד בעל יכולות גבוהות ותלמיד מצטיין. בחודש הבא אמור להתייצב לצו 1 בצה"ל. האם לציין בצבא את המצב האחרון? האם טוב ורצוי שיתגייס לצה"ל? האם ישנה אפשרות שלא יגוייס בגלל הלוסטראל? החששות רבים ואנו לא יודעים איך להתנהג ומה לעשות, אנא תשובתך ודעתך...
שלום לך, לדעתי אין שום סיבה שבנך לא ישרת בצה"ל. לא ידוע לי על שחרור עקב נטילת תרופות אנטי דכאוניות, וודאי שהשירות יהיה טוב עבורו, באותה מידה שהוא מועיל לכל אחד אחר, אם ישובץ לתפקיד שמתאים לו ולכישוריו. אני מניחה שבמהלך הבדיקות הרפואיות שיעבור, יתבקש לציין את התרופות שאותן נוטל באופן קבוע, ולדעתי לא מומלץ להסתיר את נטילת התרופות. בנוסף, כדאי להפסיק את התרופות באופן הדרגתי ותוך התייעצות עם פסיכיאטר, רק כאשר המטופל משיג את מטרתו בטיפול. כלומר, מגיע לנקודה אליה הוא רצה להגיע ואינו חש צורך להשתפר עוד. כמובן שיש ללוות את הפסקת התרופות בביקורים אצל מטפל ה- CBT כדי לשמר את התוצאה ולמנוע הידרדרות. בהצלחה!
כלתי, סובלת מהפרעת OCD אך לא מודעת לעניין. כלתי לא נותנת לנכדים שלי לראות אותי בשום פנים ואופן והיא מתנהגת כמו משוגעת בכל מה שקשור לנקיון וסדר, יש זמן מוקצב לארוחות, זמן מוקצב למקלחת, מי שלא מתנהג יפה מקבל עונש שהוא יכול להיות - לא לצאת שבוע מהבית או מכה חזקה, כלתי לא מחזיקה שולחן בסלון כדי שלא תצטרך לארח אורחים שישבו ויאכלו בסלון, היא כל יום מנקה את הבית בצורה אובססיבית ולא נורמלית. והיא מאיימת עלי שאם אני אעז להתקרב לנכדים שלי או לבית שלה היא תפגע בנו. היא צריכה טיפול לפי דעתי, ואין לי מושג איך להתחיל להתמודד עם זה כי היא לא מודעת לזה, והיא לא רוצה שום טיפול היא חושבת שהיא מושלמת. הבן שלי מפחד להביע דעה בעניין כי היא משרה אימה ופחד בבית וכולם מפחדים ממנה. יש להם 6 ילדים, ואני לא ראיתי אותם במשך 7 חודשים. קשה לי נורא ואין לי שום מושג איך לטפל בעניין, אני בוכה הרבה והעניין הכי כואב זה שהיא פוגעת הרבה בילדים רגשית ומשפילה אותם בגלל שהם נורא אוהבים אותי. אני אובדת עצות, אשמח לעצה טובה מבחורה שמבינה.
היי שלומית, אני מבינה שכלתך גורמת לך ולמשפחתך סבל רב. הבעיה היא, שעם כל הרצון הטוב, אי אפשר לגרום לאנשים שלא רוצים להשתנות לעשות זאת על ידי שכנוע בלבד. אנשים בדרך כלל פונים לטיפול, כאשר הבעיה שלהם גורמת להם סבל. כאשר אדם גורם לאנשים בסביבתו סבל (ולא לעצמו), הוא יגלה מוטיבציה להשתנות רק מתוך אכפתיות כלפיהם, או מתוך הבנה שהתנהגותו פוגעת בו בצורה כלשהי. בנוסף, עלייך לזכור שבנך בחר לבלות את חייו עם אשה כזאת, ובכל יום שהוא נשאר איתה הוא בוחר לעשות זאת. נראה לי שכיוון הפעולה הוא סוציאלי/ משפטי: אם את חושדת או יודעת שקיימת התעללות בילדים מצידה, או טיפול לקוי, את יכולה לפנות לשירותי הרווחה כדי שעובדת סוציאלית תבקר בבית ותבדוק את יחסה לילדיה. בנוסף, קיימים עורכי דין וארגונים לזכויות המשפחה (כמו "משפחה חדשה" שעוסק גם בזכויות סבתא), דרכם ניתן לברר את הזכויות, שבהחלט יש לך, לגבי ביקור נכדייך באופן סדיר. לארגון זה קיים גם מענה טלפוני (חפשי אותם בגוגל) שנקרא "סב השעה". בהצלחה!
קראתי שאם המחלה אינה נעלמת אחרי שלשה חודשים של טיפול תרופתי וקוגנטיבי היא תהיה כרונית האם זה נכון
שלום היום הבת שלי, כתה ג', ילדה נורמטיבית, חברותית וחמודה בלי שום בעיות מיוחדות או חברתיות. היום סיפרה לי שיש לה הרגשה שהיא חייבת לקפוץ מהחלון......... אני נכנסתי ללחץ. יש לה הרגשות לפעמים (כך היא מספרת) שהיא חייבת לגעת, נניח, בשולחן או במשהו אחר. מה לעשות.............
שלום לך, אני מציעה לפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג ילדים לבירור יותר מעמיק. אם ה"הרגשה" שבתך רוצה לקפוץ מהחלון אכן נובעת מ- OCD (וכנראה שחשדת בזה אם כתבת בפורום הזה), הדבר הכי חשוב הוא לא להילחץ מהעניין. אנשים הסובלים ממחשבות/ דחפים אובססיביים מסוג זה, לא יבצעו בשום מצב את הפעולה שהם חשים, כביכול, דחף לעשותה (במקרה שמדובר בפעולה קיצונית של פגיעה בעצמם או באחרים, לא בדברים טריוויאליים כמו נגיעה בשולחן). הלחץ מהמחשבות, והפחד שבאמת יקרה משהו, משמרים את האובססיה ומעצימים אותה. הפחתת הלחץ, והידיעה שלא יקרה דבר ושאין צורך לנסות להימנע בכוח מהמחשבות האלה, עוזרים להפחית את האובססיה. שבת שלום!
היי אני סובלת כמה חודשים ממחשבות על אלוהים לא מרצוני...קללות ודחפים לקלל אותו...יש משפטים שחוזרים על עצמם בלי סוף! יש לציין שזה מאז שהתחלתי לשמור שבת ולהתפלל..זה ממש מכניס אותי לחרדה ודיכאון אני מנסה לחשוב על דברים אחרים אבל זה אחרי זה חוזר..יש פעמים שזה ליומיים נרגע ואז זה תוקף אותי חזרה...אין לי כבר כוח לעבודה..ממש מפחדת מאלוקים...שיעניש אותי...אני כל יום קוראת תהילים אחרי שעולות לי מחשבות רעות! יש לי שתי שאלות.. 1. האם לדעתך זה או סי די? 2. האם באמת תרופות יכולות לעזור במצב שלי? 3. אני לפני טיפולי פוריות האם אפשר לשלב ??
היי שרה, הבעיה שאת מתארת אכן נשמעת כמו אובססיה. אני נזהרת מלאבחן בצורה כזאת בדרך כלל, אבל נראה לי שזה הכיוון. טיפול תרופתי יכול לעזור- בדרך כלל הטיפול ניתן על ידי פסיכיאטר וכולל תרופות מקבוצת ה- SSRIs, שהן נגד דיכאון וחרדה, ומיועדות ללקיחה לטווח ארוך. אולם, מומלץ מאוד לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול התנהגותי- קוגניטיבי. בדרך זו, ניתן יהיה להפחית במינון התרופות לאחר תקופה, עד להפסקתן, כאשר התוצאה הטיפולית תהיה עמידה יותר. אם נוטלים רק טיפול תרופתי, רוב הסיכויים שהסימפטומים יחזרו לאחר הפסקתו. בטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי (CBT), המטפל ילמד אותך כיצד לא לפחד מן המחשבות/ דחפים שלך ולא לנסות להימנע מהן. זאת מאחר, שהבעיה העיקרית בהפרעה הזו הוא הפחד מן המחשבות, והניסיון להימנע מהן שרק מחזיר אותן שוב ושוב בעוצמה גדולה יותר. כאשר לא מנסים להימנע מן המחשבות ואפילו מנסים לחשוב אותן בכוונה, תוך הפחתת הפחד מן המחשבות והלחץ הנובע מן המחשבה ש"התופעה לא נורמלית וחייבים לסלק אותה", נוצרת באופן פרדוקסלי הפחתה הדרגתית בסימפטומים. לכן, טיפול מסוג זה מאוד מומלץ. לגבי טיפולי הפוריות, אינני יודעת בוודאות, אך כדאי להתייעץ עם גניקולוג, תוך אזכור של קבוצת התרופות שציינתי. בהצלחה!
שלום לך שרון. יש לי חבר הוא בן 19 וחצי. לפני חודש וחצי , נפגשנו אני והוא וסתם ישבנו דיברנו הכול היה רגיל ,ואז הוא התחיל לספר לי שיש מין משחק שנקרא "משחק החיים" .הוא אומר שכולם משחקים בו כל האנשים שמסביבו,ואז הוא מתחיל לשואל אותי שאלות כמו: "מה אני צריך לעשות בשביל לנצח במשחק?" , "למה לא אמרתה לי לפני על המשחק ? אתה היתה צריך להגיד לי!" . כבר חודש וחצי שהוא שואל אותי לגבי המשחק הזה, ולא רק אותי את כל החברים את ההורים שלו את הדודים שלו וכו.. הוא אומר שכולם משחקים במשחק ורק הוא לא משחק . לא מזמן היתיי איתו ,אז הוא ראה בן אדם שנוסע אחורה בשביל לחנות ,הוא אומר: "הוא בכוונה נסע ולא סתם בשביל לחנות, הוא נסע בשביל לחסום אותי" , או בזמן שהוא רואה סרט או משהו או אפילו מישהו ברחוב והבן אדם שהוא רואה ממצמץ הוא אומר: "שלא סתם הוא ממצמץ" .הוא אומר שמצמוץ זה איזשהו סימן של המשחק הזה . גם בזמן האחרון הוא ניהיה ממש אלים ואגרסיבי ,מכל דבר קטן הוא מתעצבן . אני מואד דואג לו ומפחד שהוא יתחיל להשתגע, הוא היה בן אדם נורמטיבי לחולטין ,הוא לא חווה טראומות . איזה טיפול הוא צריך? האם הוא צריך כדורים ? איך אפשר שהוא ישכח מ"המשחק" הזה?
היי אהרון, להערכתי, רק שיחה מעמיקה עם פסיכיאטר תוכל להבהיר באופן מדוייק יותר מה קורה לחברך. אינטואיטיבית, בהחלט נראה לי שיש סיכוי למצב פסיכוטי, כלומר- הזיות, מחשבות לא הגיוניות שמנותקות מהמציאות. אם אכן זו הבעיה, יש לפנות מוקדם ככל הניתן לפסיכיאטר, מאחר שמדובר בחוסר איזון כימי במוח, וניתן לטפל בבעיה הזו רק על ידי טיפול תרופתי. בחלק מהמקרים, הרופא הפסיכיאטר מחליט לאשפז את המטופל כדי לפקח באופן הדוק על הטיפול, עד שמגיעים למצב של איזון והמטופל משתחרר וממשיך ליטול את הטיפול בבית. בכל אופן, לצערי אין לך אפשרות לגרום לחברך "לשכוח" מהמשחק אותו הוא מתאר. אציין גם, שהבעיה הזו מתחילה ברוב המקרים בגילאים האלה (גיל צבא פלוס מינוס), גם אם האדם לא הראה תסמינים למשהו חריג לפני כן. לכן, כדאי להסביר לחברך על חשיבות הפנייה לפסיכיאטר, ואולי אפילו ללוות אותו בתהליך, אם יש באפשרותך לעשות זאת. בהצלחה!
שלום , אני בת 16 ורציתי לדעת אם יש לי הפרעה טורדנית כפייתית. אני חייבת שכל דבר יחזור להיות כמו שהוא היה - במקום שלו. לדוגמא אמא שלי נכנסה לחדר והזיזה לי את המחברת , אני פשוט חייבת שהיא תחזור להיות כמו שהיא הייתה. גם יש לי מין פחד שתמיד מסתכלים עליי .. אם נכנסתי לחדר אחרי המקלחת וסגרתי אחרי את הדלת , אני יהיה חייבת להסתכל בחלון ולראות שאין שם אף אחד .. למרות שאני יודעת בוודאות שאף אחד לא מסתכל. אני מפחדת להסתובב בחוץ לבד , ואם אני רואה גבר אחד או כמה גברים אני מתחילה ללכת יותר מהר ולהתקשר למישהו כדי ''סתם'' לדבר . גם יש לי מצבים שאני לא מבינה מה קורה איתי מבחינה רגשית .. אני יכולה להיות ממש שמחה ופתאום לא להבין למה שמחתי בכלל ולהיות בדיכאון .. מה קורה לי? אשמח לעזרה ממך.
שלום לך, יכול להיות שהסימפטום הראשון שציינת (חייבת שכל דבר יחזור למקום) קשור בטורדנות כפייתית. מאחר שאני נמנעת בדרך כלל מלאבחן באופן שטחי דרך האינטרנט, אני ממליצה לך למלא שאלון Y-BOCS, שהוא שאלון בדיקה עצמית לסימפטומים של OCD. הבעיות האחרות לא בהכרח קשורות בטורדנות כפייתית. מומלץ לשבת עם מטפל שיראיין אותך קצת יותר לעומק, ויוכל להסביר לך טוב יותר מה קורה לך. לגבי הבעיה האחרונה שציינת- מצבי רוח משתנים- יכול מאוד להיות שהדבר קשור בשינויים הורמונליים שקורים בגיל ההתבגרות, וזו תופעה נורמלית בהחלט שכמעט כל המתבגרים מתארים אותה.
שלום... יש לי חבר בן 29 שסבל מקשב וריכוז קלה במהלך כל השנים ..לאחרונה ראיתי אצלו תופעות של הפרעות אובססיביות..האם זה הגיוני ??? מה דרכי הטיפול ואיך אדבר איתו על זה?!?!?!?! תעזרי לי בבקשה
היי מירי, בהודעה שלך חסרים הרבה פרטים. ראשית, אינני יודעת כמה זמן אתם בקשר. אם אתם נמצאים בקשר כבר שנים, והבחנת בתופעות אלה רק לאחרונה, אני מבינה כי העניין מלחיץ אותך מאחר שתופעות אלה, כביכול, לא היו קיימות עד כה. שנית, לא הסברת לי מהן התופעות ומה בהן יכול להיות אובססיבי. ייתכן שהוא הפגין התנהגויות מסוימות שנראות בעינייך אובססיביות, אך ייתכן גם שאין קשר בין תופעות אלה לבין אובססיה. שלישית, הגיוני שיופיעו התנהגויות כפייתיות בכל גיל, בלי קשר להפרעת קשב וריכוז. אצל אנשים רבים הדבר עשוי להופיע לאחר הופעה של גורם לחץ כלשהו או שינוי בחיים. הצעתי היא, שתקחי אותו לשיחה ותצייני בפניו שראית אצלו תופעות חריגות לאחרונה- קודם כל יש לראות מה הוא יגיד על כך. עלייך גם לזכור, שרווחתו הנפשית היא קודם כל באחריותו, ואם משהו עשוי להפריע לו, רק הוא יכול להחליט אם לבקש עזרה ולקבל אותה. בהצלחה!
שרון שלום אני מפנה את השאלה שלי אלייך לאחר שנאמר לי בפורומים אחרים שמדובר בסוג של כפייתיות. אני לא יודעת כיצד לתאר את הדברים, אני מאוד מקווה שאהיה ברורה. ביתי בת 5 החלה בימים האחרונים לעשות פעולות מוזרות של סימטריה בגוף. למה הכוונה? כשיד ימין נוגעת במשהו / משהו נוגע בה, למשל נוגעת בקיר, בצידי הגוף שלי כשאנחנו הולכות אחת לייד השניה, קצה השולחן, מגבת רטובה וכו'... היא מייד תגע עם יד שמאל באותו דבר ובאותו מקום שבו היד השניה נגעה למשל מרפק, גב היד וכדומה. היא כאילו צריכה את אותה התחושה בדיוק בשתי הידיים. בנוסף היא עושה פעולות של יד אחת בשתי ידיים, למשל מגרד לה באוזן אחת, היא תגרד בשתי האוזניים, צמה אחת מפריעה לה היא תעשה את אותה תנועה גם ביד השניה למרות שהצמה (שיער) לא מפריע באותו הצד וכדומה. באחת הפעמים ששאלתי אותה מה היא עושה (כשניסתה לשחזר מגע ביד אחת) היא אמרה "היד הזו נגעה במשהו קר אז גם היד השניה רוצה לגעת במשהו קר". נראה שיש לה סוג של מודעות למה שהיא עוברת אבל ברוב המיקרים נראה שהתגובה היא אוטומטית. חשוב לי לציין כי לבעלי , אבי הילדה כמובן, יש את אותה תופעה. הוא מגדיר זאת כצורך בסימטריה. זה לא משהו שניכר לעיין למי שלא יודע על כך והוא חי עם זה חיים נורמליים לחלוטין. ברור לי שאצל ביתי לא הייתי מבחינה כלל בתופעה לולא הייתי מכירה זאת מבעלי. השאלות שלי הן כאלה: 1. האם זה מוכר לך כתופעה מסוג כלשהו? אם כן מהיא ומה המקור שלה? 2. מה לדעתך עלינו לעשות כעת? 3. למרות שיש את זה לבעלי אני מאוד דואגת האם בצדק? אשמח אם תוכלי להפנות אותי לחומר קריאה בנושא כי אני מרגישה ממש אבודה. תודה מראש מיכל
היי מיכל, בראש וראשונה, מומלץ לפנות לרופא לבדיקה פיזיולוגית. לפני שממהרים לתת אבחנות נפשיות, צריך לעשות בירור רפואי מקיף (אפשר גם במכון להתפתחות הילד). יכול להיות שמדובר בבעיה סנסורית או סנסו- מוטורית, כלומר בכל הקשור לוויסות של חוש המישוש, לתנועתיות, לצורך בגירויים וכדומה. במיוחד אצל ילדים צעירים שקשה לההם לבטא את העובר עליהם ברמה שמבוגרים יכולים לעשות זאת. אם אכן יתברר שהבעיה היא שם, בתחום זה קיימות הרבה תרפיות מועילות: פיזיותרפיה, הידרותרפיה וכו'. אם יתברר שהבעיה אינה פיזיולוגית, זה יכול להיות סוג של כפייתיות. הצורך בסימטריה והנגיעות בחפצים בעקבות כך הוא סוג נפוץ של סימפטומים. יש צורך באבחון מעמיק יותר של חומרת הבעיה (אצל פסיכולוג ילדים), כלומר לברר עד כמה זה מפריע לכם, ובעיקר לילדה, בחיי היום- יום. יש לציין, שאצל חלק גדול מהילדים מופיע סוג כלשהו של כפייתיות קלה שנחשבת ל"אובססיה של ילדים", זוהי תופעה נפוצה שחולפת בדרך כלל עם הזמן. אם חומרת הבעיה היא גבוהה, או שהתופעה אינה חולפת בגיל ההתבגרות, מומלץ לפנות לטיפול התנהגותי ע"י מטפל CBT בילדים. בכל אופן, זהו ככל הנראה התרחיש הגרוע ביותר במקרה שלך, והבעיות האלה ניתנות לפתרון בכל שלב- כך שאין סיבה להילחץ. אני לא מכירה ספרים על טורנות כפייתית אצל ילדים (רק אצל מבוגרים), אך ניתן למצוא הרבה חומר באינטרנט על הנושא, ואפילו בעברית. בהצלחה!
כותבת לכם על הבעיה שלי שיש לי קללות בלב בלי יכולת לשלוט על זה ואז ברכות שאני חוזרת עליהם שוב ושוב בערך רוב הזמןבלב וזה מחרפן אותי. היו כמה פעמים כמעט רוב הזמן שאני מנסה להתנגד לקללות האלה בלב אך הן באות אליי לצערי ואז מתחילות הברכות ( חיים טובים ובריאות ושלום כל טוב וכו אמן) אני לא יודעת שוב אני פוחדת. למשל מתי שמעצבנים אותי/ מעליבים אותי אז בא לי יותר חזק הדחף לקלל ואז אני גם משקיעה המון אנרגיה בהתנגדות. רוב הזמן משתדלת להתנגד לזה האם נירא לכם שזה גם OCD? לפעמיים אני באמת לא יודעת מה זה ומפחדת שהתרופה( אני לוקחת כרגע אסטו 10 מ"ג לא תעזור לי כי אולי זה לא זה ואז מה?)..האם מישו/ מישהי סבל/ה מזה פעם? הייתה לי גם תקופה של נדרים בלב גם בלי שיכולתי לשלוט על זה ואז בלי נדר רוב הזמן ועדיין הייתי בפחד שמא זה נחשב. גם זה היה סיוט של פחד. כרגע מרגישה רגיעה עם זה , זה גם הלך לחודש ואז חזר תודה
שלום לך, אני חושבת שהבעייתיות הגדולה במצב שאת מתארת טמנה במחשבות המשניות, כלומר ב"מחשבות על המחשבות" שמטרידות אותך. העובדה שאת מנסה להימנע מהן בכוח נובעת, כנראה, ממחשבות כמו "אסור לי לחשוב ככה", "זה לא בסדר שזה קורה לי", "אני חייבת להפסיק את זה מיד", וכו'. הבעיה היא, שככל שתנסי להימנע ממחשבה מסוימת, היא רק תשוב ותופיע בתדירות גבוהה יותר (תנסי לא לחשוב על פיל ורוד- על מה את חושבת עכשיו?), כמו שבוודאי ניסיונך לימד אותך. לכן, הפעולה היעילה היא בדיוק הפוכה- לא לנסות להימנע מהמחשבות, לנסות לחשוב אותן בכוח שוב ושוב, ולומר לעצמך דברים כמו: "זה בסדר לחשוב ככה". בנוסף, גם המחשבות על "האם זה כן או לא OCD" אינן מועילות לך, וגם הן יכולות לגרום למצוקה רבה. התשובה להן לא באמת חשובה. החשוב בוא, שתלמדי לקבל את המחשבות שלך ולא להילחץ מהן. ככל שתעשי זאת יותר, כך יעלה הסיכוי שהן יפסיקו להטריד אותך, ויפחתו מעצמן בהדרגה. מומלץ בחום לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי, שילווה אותך בתהליך הזה. בהצלחה!
ראשית רציתי לדעת עם מחשבות גם נחשבות ל - OCD?גם אם הן רק מחשבות על בן אדם אהוב לשעבר או על פגיעה ממישהו מסויים.לאחר לידתו של בני אובחן אצלי דיכאון וחרדה כתוצאה מהריון טראומטי ולידה קשה(סקציה).הדיכאון נמשך מספר רב של שנים ולאחר טיפול פסיכולוגי ממושך אף הבנתי שהדיכאון היה אצלי כבר מגיל נערות ורק לא הבנתי שזאת הבעיה.כיום אינני מטופלת(טופלתי בפרוזק ובטיפול פסיכולוגי)אבל למרות הטיפול הדיכאון ממשיך,מה עליי לעשות?
היי איריס, מחשבות מהסוג שציינת בדרך כלל לא יאובחנו כהפרעה טורדנית כפייתית. בדרך כלל, לאחר אובדן של אדם אהוב, תקופת האבל ה"נורמלי" שכוללת גם מחשבות חוזרות ונשנות על אותו אדם, יכולה להימשך אפילו שנתיים. אם לאחר שנתיים האדם המתאבל לא מצליח לסיים את האבל והמחשבות עדיין מפריעות באותה מידה, זה נחשב ל"אבל פתולוגי" או לחוסר הצלחה בתהליך האבל, ועלול להוביל לדיכאון. יש אנשים, שהנטיה שלהם לאובססיביות מובילה אותם לחשוב על אנשים אהובים באופן חוזר ונשנה גם זמן רב לאחר אבדנם, אך הסימפטום הזה כשלעצמו עדיין אינו מהווה אינדיקציה להפרעה טורדנית כפייתית. בקשר לדיכאון שלך, ייתכן שהטיפול שקיבלת לא התאים לך, או שהתאים לך בצורה חלקית. קיימות תרופות רבות נגד דיכאון, כאשר פרוזאק היא תרופה ישנה יחסית מהסוג שמקובל להשתמש בו כיום (SSRIs). ייתכן שתרופה מסוג אחר היתה מועילה לך יותר, ולפעמים הגדלת המינון של התרופה שאת משתמשת בה עשוי לעזור. בכל אופן, טיפים מומלצים להתמודדות עם דיכאון ללא טיפול הם פעילות מכל סוג שהיא, פעילות גופנית על בסיס קבוע, לקיחת תוספי תזונה המשפיעים על מצב הרוח (כמו אומגה 3) והיעזרות במערכות תמיכה ככל הניתן (משפחה, חברים וכו'). בנוסף, לא ציינת באיזו שיטה טופלת, כמה זמן, וכדומה. הטיפול המומלץ עבור דיכאון כיום הוא התנהגותי קוגניטיבי, כאשר הצד ההתנהגותי מתמקד בפעולות שציינתי. הצד הקוגניטיבי מתמקד בשינוי דפוסי חשיבה שליליים, והפיכתם לאדפטיביים יותר. בכל אופן, יש לתת לטיפול הזדמנות ולהתמיד בו- תרופות מתחילות להשפיע רק לאחר מספר שבועות, ובטיפול עשויים לראות שינוי (לפחות קטן) עד לפגישה העשירית. בהצלחה וגמר חתימה טובה!
יש לי בעיה שאני חושב על תנועת הראש ובעקבות כך יש לי טיקים או רפלקסים אני לא יודע מה לעשות ? לא רוצה לחשוב על כך ,לא יודע מאיפה הנ"ל בא לי , פוגע לי בחיי חברה ובחיים בכלל מה לעשות?
שלום לך, כנראה שאתה סובל מבעיה נוירולוגית. האם אובחנת וטופלת? בהחלט שווה לגשת לנוירולוג. בנוסף, בעיות מסוג זה אכן מחמירות בעקבות מתחים נפשיים. לגבי המחשבה על תנועת הראש, אין דרך להימנע ממנה. הדרך היחידה לגרום לכך שהיא תפריע לך פחות היא פרדוקסלית- לקבל אותה. כלומר, לא לנסות להפסיק לחשוב את המחשבה, מאחר שהיא רק תופיע יותר ויותר בעקבות נסיונות אלו (תנסה לא לחשוב על פיל ורוד... על מה אתה חושב עכשיו?). כדאי דווקא לנסות לחשוב אותה בכוונה (ולקבל גם, לפחות באופן זמני, את תופעת הטיקים שבאה בעקבותיה). כאשר אנחנו מנסים לחשוב מחשבה באופן מכוון שוב ושוב, המוח מפסיק לפחד ממנה ובסופו של דבר "מתעייף" מהמחשבה ומפסיק לחשוב אותה באופן לא רצוני. כנראה קיימות גם מחשבות נוספות, לגבי הטיקים- ש"אסור" לחוות אותם, שאי אפשר לנהל חיי חברה כאשר הם נוכחים וכו'. יש צורך לעבוד גם על הפחתת המחשבות האלה, מאחר שהדבר יפחית את הלחץ ויאפשר לך לקבל גם את המחשבה וגם את הטיקים- וכשהלחץ יפחת כנראה גם הטיקים יפחתו. אם אינך מצליח לעבוד על החשיבה לבד, הייתי ממליצה לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
בס"ד שלום רב ותודה מראש על המענה! ראשית, ברצוני לציין כי אני נמצא במסגרת טיפולית ושאלתי כאן הינה בגדר חוות דעת שניה. מזה שנים, אני סובל מדיכאון קליני בופולרי קשה ו-OCD. כאשר ברקע הפרעות נוספות, ביניהן: הפרעות אישיות, חרדה, דאגנות יתר ופאניקה. לאחרונה תדירות התקפי הדיכאון אצלי גברה והחריפה. לשם הרגעת התקפים אלה, הוצע לי להשתמש בכדור סרוקואל 25 מ"ג בעת הופעת ההתקף. זאת על מנת להרגיע את עוצמת ההתקף. אני יודע, או שמא נכון יותר לאמר כמדומני, כי נהוג להשתמש בתרופה זו באופן קבוע. שאילתי היא: האם נהוג בפסיכיאטריה להתמש בתרופה זו במקרים נקודתיים בזמן הופעת ההתקף על מנת להרגיעו? בתודה מראש, ש.
שלום לך, מדובר בתרופה שהיא במקור אנטי פסיכוטית, ולכן השפעתה היא מיידית. לכן זה יכול להישמע הגיוני, אף על פי שלא שמעתי על שימוש כזה בתרופה. אולם מאחר שאינני רופאה, אני ממליצה בחום להפנות את השאלה לרופא פסיכיאטר. גמר חתימה טובה!
שלום , אני סובלת כמה שנים מבעיה כול הזמן מדייקת בכל דבר קטן טגדול , לפעמים זה גוזל ממני הרבה זמן ואנרגיה , מרוב הייאוש לא יודעת מה לעשות , אם יש משהו קטן לכלוך בחדר מתחילה לנקות , הפכתי להיות חולת ניקיון כול הזמן רוחצת ידיים בסבון , ומוודה שלא נגעתי משהו בבית בלי שתהיה ידיי נקיות , אני בת 29 ומזמן סובלת מהבעיה הזו , טופלתי אצל פסיכולוגית ללא הטבה . בתעודות שקשורות להשכלה אקדמאית מקדישה הרבה תשומת לב , ומדייקת שלא יקרה להם משהו , שלא יתלכלכו או הדיו ירד עליהם , מצחיק אך זה המצב . גם מחטטת באף בצורה לא רגילה ונגרם דימום רב , ומרגישה משהו בתוך האף מציק לי , שונאת עצמי מאוד מאוד כי לא יכולה לשלוט בהתנהגותיי. תעזרי לי בבקשה , ותודה קרין
היי קרין, הסימפטומים שאת מתארת נשמעים כמו טורדנות כפייתית, ונתקלתי בדברים דומים אצל אנשים רבים הסובלים מהבעיה הזו. בין אם הבעיה בדרגת חומרה של OCD ובין אם אלה סימפטומים קלים, הטיפול המומלץ הוא התנהגותי קוגניטיבי, וניתן לשלב כמובן טיפול תרופתי הניתן ע"י פסיכיאטר. לא ברור באיזו שיטה טופלת, אך טיפול פסיכולוגי עבור הבעיה צריך להיות התנהגותי קוגניטיבי, על מנת שיהיה לו סיכוי להיות יעיל עבורך. חיטוט יתר באף יכול גם הוא להצביע על הפרעה אובססיבית מסוג קצת אחר, אך לא בהכרח- בדקי קודם כל אם יש בעיה פיזיולוגית כלשהי והאם משהו מציק לך באף. לגבי פרחי באך, אני לא מאמינה שתהיה להם יעילות כלשהי. הם משמשים להרגעה מיידית במצבי מתח ולחץ וחלקם משרים שינה, אך לא הוכחה יעילותם בהפחתת סימפטומים כפייתיים. בהצלחה!
הא ניתן להחלים באופן מלא מocd בעזרת טיפול משולב תרופתי וקוגנטיבי
זה אינדיבידואלי. יש כאלה שכן ויש כאלה שלא.
היי נורית, אכן, חלק מהאנשים מצליחים להיפטר מהסימפטומים לגמרי, וחלקם סובלים עדיין מרמה מסויימת שלהם, גבוהה או נמוכה, גם לאחר טיפולים. הדבר תלוי בגורמים רבים: אם האדם פנה לטיפול הנכון או לטיפולים הנכונים, וגם בטיפול עצמו- עד כמה התמיד בו? האם הכין את שיעורי הבית? האם יש קשר טוב עם המטפל? בנוסף, קיימים גורמים הקשורים לאדם עצמו, לאישיותו, לפיזיולוגיה שלו ולסביבתו. למשל- האם האדם סובל מקומורבידיות (עוד הפרעה או מספר הפרעות בנוסף)? עד כמה הוא מגיב לתרופות? האם יש לו סביבה תומכת המסייעת לו? עד כמה המוטיבציה שלו גבוהה? ועוד ועוד. כדי לסבר את אזנייך, אוסיף גם שאחוזי ההחלמה בעקבות הטיפולים הנכונים הם גבוהים מאוד. למשל, מחקרים מצביעים על כך ש-80 אחוז מהאנשים מראים שיפור ניכר בסימפטומים בעקבות טיפול התנהגותי קוגניטיבי. ניתן גם להגיע למצב שבו עדיין יש מעט כפייתיות, אך היא אינה מפריעה לאורח חיים תקין (ובשלב הזה הרבה אנשים מפסיקים טיפול). בהצלחה!
היי שרון. הוצע לי לשאת הרצאה לפני קהל מבוגר בנושא שיכול לקדם אותי מבחינה עסקית. הופעה כזאת עלולה להגביר את הכפייתיות שלי ולהפוך את ההרצאה לאומללה ביותר. הרעיון לא נראה לי. מה דעתך? תודה.
שלום לך, אם יש לך מספיק זמן להתכונן להרצאה, אתה יכול להתכונן באמצעות המטפל שלך (אם אתה נמצא בטיפול): לערוך הדמיה, משחק תפקידים, להתאמן על קהל קטן יותר וכו'. אם אין לך מספיק זמן או אפשרות להתכונן, אפשר לוותר על הרעיון אם אתה סבור שהיא לא תעלה יפה. אבל בסופו של דבר הבחירה היא שלך.
