פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
מנהל פורום הפרעה טורדנית-כפייתית, אובססיבית
שרון קבילתי המלצה להגיע עם בני לטיפול במסגרת המרכז אצל ד"ר בן ארוש. כאמור בני בן 11 ומאובחן עם OCD ולא מגיב טוב לSSRI האם תוכלי לחוות דעה?
שלום לך, אני מכירה את המרכז, אך אוכל לחוות דעה רק באופן אישי במייל, מאחר שלא נהוג לעשות זאת על גבי הפורום. את יכולה לכתוב לי ל: [email protected] סופ"ש נעים!
שלום בני בן 11 אובחן לאחרונה עם OCD מטופל בשיבא מקבל SSRI - ללא כל שיפור. בשלב זה טרם התחלנו בCBT אני מבינה שהתרופות לא עוזרות בכל המקרים ולכן אני שוקלת להפסיק. איך מחפשים מטפל CBT מתאים? מהן=ם הקריטריונים? מאחר ומדובר בילד שאני רוה להאמין שהטיפול צריך להיות שונה. שמעתי על המרכז הארצי לOCD ושהטיפול שם הינו אינטנסיבי וכולל תרגול רב. דרך אגב האם יש דרגות או עוצמות שונות לOCD ? האם ניתן לאבחן זאת?
שלום לך, ראשית, יש לדעת כמה זמן הילד מטופל בתרופות. השיפור אמור להתרחש רק לאחר מספר שבועות (2-3), ואם אין שיפור, הרופא יכול להעלות את המינון או להחליף תרופה. יש לזכור שהמינון המומלץ עבור OCD הינו לפחות כפול מהמינון המומלץ לטיפול בדיכאון. הקריטרנונים למציאת מטפל CBT הם קודם כל אדם שמטפל על פי הגישה הזו (רצוי, לדעתי, מטפל שזו הגישה העיקרית על פיה מטפל). שנית, יש לשאול את המטפל האם הוא מטפל במתבגרים. חשוב, כמובן, שיהיה נגיש לאזור מגוריכם. אתם יכולים לשאול אותו שאלות נוספות שמעניינות אתכם, למשל- כמה ניסיון יש לו בטיפול ב-OCD, וכו'. יש עוצמות שונות ל-OCD, כלומר דרגות חומרה. ניתן לאבחן באמצעות הפסיכיאטר, המטפל וגם שאלון למילוי עצמי להורים. השאלון נקרא Y-BOCS, וניתן למצוא אותו להורדה באינטרנט. החומרה מאובחנת בעיקר על פי כמות ההתעסקות בטקסים ובמחשבות, ומידת הפגיעה באיכות החיים של הסובל. אני ממליצה להוריד את השאלון ולמלא אותו, כדי לקבל מושג טוב יותר. בהצלחה!
האם חשוב שהמטפל יהיה פסיכלוג קליני מנוסה שמתמחה במתבגרים? לגבי טיפול תרופתי, הילד מטופל כבר 3 חודשים (אמם עם שינוי בתרופות) ואנחנו רואים רק החמרה ושינוי באישיות שלו. לתחושתי, אני מעדיפה לגמול אותו מזה.
אומנם הפסיכיאטר אמר לי שהסיכוי שהילדה שלי תפגע בעצמה בעקבות המחשבות הטורדניות הן אפס אחד גדול. למרות זאת רציתי לשמוע גם מימך. ביתי בת ה-14 סובלת מהפרעה טורדנית כפייתית המתאפיינת במחשבות תוקפניות כלפי הזולת, אנשים שקרובים לה ואף מחשבות אובדניות, כגון: לזרוק את עצמי לכביש כדי שאוטובוס ידרוס אותי, קשירת חבל על צווארי כדי להיחנק, אומנם היא ניבהלת מהמחשבות שלה ואף נסוגה מהם. זה תוקף אותה באותם סיטואציות שהיא נמצאת בהם בו זמנית, היא מקבלת טיפול תרופתי בשם רסיטל , אבל לאחרונה שוב תוקפות אותה המחשבות ואין לה יכולת שליטה עלייהן מחשבתית. היא טוענת שאין סיכוי שהיא מסוגלת לפגוע בעצמה ואפילו בזבוב. האים נשקפת סכנה לילדה בפגיעה עצמית או לחילופין פגיעה בזולת. זה חשוב לי מאוד לדעת, אני מוצאת את עצמי לא פעם ישנה בלילה בפחד שמה היא תקום ואף תפגע באחיה, בנו או בעצמה. האים ההפרעה בזאת יכולה להפוך למציאות, חס וחלילה...
היי מיכל, אם הילדה אובחנה כסובלת מ- OCD, והמחשבות שלה מיוחסות לבעיה, הרי שהסיכוי הוא אכן אפסי. קיים סוג נפוץ של OCD, שמאופיין במחשבות על פגיעה בעצמי או אחרים, כאשר בפועל אין שום סיכוי שהאדם יבצע את הפעולות שעליהן הוא חושב. OCD אינו מקשיב לקול ההיגיון, ולכן הניסיון לשכנע את עצמה שהיא לא תפגע באנשים לא יועיל להפחתת הסימפטומים. מה שכן יועיל, הוא הניסיון לקבל את המחשבות ולא להימנע מהן. הדבר בדרך כלל מתבצע באופן שיטתי בטיפול קוגניטיבי- התנהגותי. המטפל מלמד את המטופל לא להירתע ממחשבותיו שלו, ואף לחשוב אותן במכוון באופן חוזר ונשנה. בסופו של דבר, המוח מתרגל ו"מתעייף" מהמחשבה, והיא לא מטרידה יותר. זהו סוג טיפול שמומלץ לשלב בטיפול התרופתי, כדי שבשלב מסוים ניתן יהיה להפסיק את התרופה בלי שהבעיה תחזור. מומלץ לקרוא בספר של פרופ' עדנה פואה, "די לאובססיה", על טכניקת ההתמודדות עם סוג זה של מחשבות. בהצלחה!
שלום שרון, יש לי ילדה בת 20 שמאז שאני זוכרת אותה היא כל הזמן משחקת לעצמה עם האוזן, זה מין ליטופים לאורך כל תנוך האוזן.מאז שהיא גדלה אני לא מפסיקה להעיר לה על כך, שכן מבחנתי זהו "הרגל מגונה" אבל היא מתעקשת ומתעצבנת אפילו עד היום.היא עושה יכולה להתחיל עם זה בכל מקום, באוטובוס, בזמן ארוחה וכמובן מול הטלוויזיה.בזמן האחרון התחלתי לחשוב שאולי יש משהו מאחורי זה, הרי לא הגיוני שבחורה בת 20 תתקעש על שטות כזו בכזאת תוקפניות. אני מאוד אשמח אם תוכלי לתת לי קצה חוט כלשהו בנושא ועצה לאיך אפשר לגרום לה להפסיק עם זה.
היי נטע, אם ברצונך לעזור לבתך להפסיק עם התנהגות מסוימת, ש לענות קודם כל על השאלה האם היא מעוניינת להפסיק את ההתנהגות. ייתכן שלא, וייתכן שכן, ושהיא אינה משתפת אותך בכך מאחר ששאלותייך מפריעות לה. אני מציעה לשאול אותה בצורה לא ביקורתית ושאינה נשמעת כהערה, האם ההתנהגות הזו מפריעה לה והאם היתה רוצה להפסיק אותה. לאחר מכן, כדאי לפנות לרופא אוזניים, לבדוק אם קיימת בעיה באוזן. במידה שאין, אפשר לפנות אח"כ לנוירולוג, לברר אם מדובר בטיק או בפעולה בלתי נשלטת. אם לא תימצא בעיה רפואית, ייתכן שהפעולה אכן מתבצעת כ"הרגל מגונה", על מנת להרגיע מתחים, לחצים, שיעמום וכו'. במקרה זה, הטיפול מאוד דומה לטיפול בכסיסת ציפורניים, חיטוט בעור, תלישת שיער כפייתית וכו'. בתחילה, מפתחים מודעות להתנהגות הזו- מציינים אותה בכל פעם שהיא מתרחשת, רצוי על ידי רישום. זאת כדי למנוע אוטומטיות של ההתנהגות ולהפכה למודעת, כך יותר קל להפסיק אותה. לאחר מכן מזהים סיטואציות שבהן מתרחשת ההתנהגות הזו, ומכינים פעולה מרגיעה חלופית (למשל לחיצה על כדור לחץ, או פעולה אחרת שמחייבת שימוש בידיים). ניתן גם ללמוד טכניקות הרפיה וטכניקות להפחתת לחצים. את יכולה להציע לה כל זאת במידה שתביע נכונות לשנות את התנהגותה. בהצלחה!
הבנתי שניתן לשנות את הסינפסות שבמוח וליצור "שבילים" חדשים, כמו שכתוב "במוח הגמיש". אין לי את הסבלנות לקרוא את הספר כולו. האם יש לך את הידע להגיד לי כמה זמן לוקח לשינוי כזה להתרחש ? במקרה שלי אני מנסה להפסיק ריטואלים בתגובה למחשבות טורדניות. כמה זמן אני צריכה להצליח כדי שהשוני המוחי בתקוה יתרחש ?
שלום לך, את שואלת שאלה מתחום הנוירופסיכיאטריה, וזה אינו תחום התמחותי. אולם, ידוע לי ששינויים במוח מתרחשים כאשר נוצרת למידה. לפי זה, שינויים במוח מתרחשים מהר מאוד ולמעשה קורים כל הזמן, מאחר שאנחנו לומדים דברים חדשים באופן מתמיד. גם השינוי שמתרחש בעקבות הטיפול ב- OCD באמצעו חשיפה ומניעת תגובה הוא למעשה למידה, וניתן לומר שכאשר המצב משתפר, המוח מתחיל להשתנות. אי אפשר להעריך במדויק כמה זמן זה לוקח, אך ככל שהתרגול הוא שיטתי ונעשה בצורה נכונה, וכן המטופל משקיע בתרגול, השינוי מתרחש יותר מהר. חשוב לזכור, שהמטרה היא לקבל חרדה ולאפשר לה לחלוף מעצמה ללא ניסיון להפחית אותה. בהצלחה!
שלום שרון. רק רציתי לוודא שלא מדובר בשנה שנתיים אלא הרבה יותר מהר מזה. יש לי טקסים יומיומיים שאני עושה ועכשיו אני מנסה לא לעשות אותם. אני רק חוששת שמדובר בזמן מאוד רציני שאני לא אצליח להחזיק בו מעמד. שבועות או חודשים ספורים זה משהו שאפשרי לי.
אני מחפשת המלצה לפסיכיאטרית ילדים המקבלת באופן פרטי באזור ראשון לציון. לטיפול בOCD בילדים, מסתבר שזו משימה לא קלה בכלל.אשמח להמלצות
שלום שושי בנו בן 11 גם סובל מOCD אשמח אם נוכל להיות בקשר א.ק.
יש לי 2 בנות שאחת מהן הובחנה בO.C.D והשניה טרם, זאת שהובחנה בת 13 תלמידה מצטיינת וילדה נעימה ומקסימה. סובלת ממחשבות טורדניות כגון: רצון לפגוע במישהו יקר או אפילו העצמה. מקבלת טיפול תרופתי מזה כחודשיים בשם רסיטל. יש לציין שהיא חזרה לחיות, לשחק לרקוד לשיר ופשוט לאהוב את עצמה. לאחרונה גיליתי שהבת הצעירה יותר בת ה-8 מפתחת תסמינים דומים. הבאים ליידי ביטוי בכאבים בבית החזה, תחושות בחילה שמורגשות רק בבוקר, היא רצון לשחק וחוסר עניין בכלום. זה התחיל מזכרונות שצפו מהגן שגרמו לה להרגיש בושה, בהלה, פחד מתגובה, למרות שציינה בפניה שזהו תהליך תקין שכמעק כל ילד עובר בגן. היא כיום בכיתה ב'. אני מאוד אוהבת אותה ומחוברת אליה רגשית. אני אוהבת גם את התאומות בנות ה-13. אבל הקשר שלי אל הקטנה עצום יותר. היא ההשיכה בתכנים תוקפנים בדיוק כמו אחותה. אני מאוד מודאגת ולא יודעת איך להתמודד עם המצב הזה. אני מרגישה שכול עולמי קורס עליי. אני מפחדת שזה מצב שילווה אותם כל החיים, והם יצטרכו לחיות עם תרופות וטיפולים פסיכולוגיים. האים יש מצב שההפרעה הזאת תעלם מתי שהו. מה אני עושה לגבי הקטנה, התיעצתי אצל פסיכיאטר, אומנם של בני 18 ומעלה, אבל היא ציינה שזהו הפרעת חרדה ואין צורך בטיפול תרופתי. התכנים התוקפנים הגיעו אחר כך, אצל הבת הגדולה יותר זה בא ליידי ביטוי בתכנים תוקפנים ומיניים, שזה בעצם המחשבה לפגוע באדם יקר לה במשפחה או בעצמה. או לראות ילד שעושה תנועה מסויימת ולפרש את זה למקום לא הגיוני בכלל. עזור לי. אני במצוקה
היי שושי, לא ציינת בהודעתך שום תסמין שיכול לרמז על OCD אצל בתך הקטנה. התסמינים אכן יכולים להיות קשורים להפרעות חרדה אחרות, ואולי לדיכאון או לבעיה פיזית. הייתי ממליצה קודם כל לפנות לרופא משפחה לפני שפונים לפסיכיאטר. לפעמים מגלים בעיות שניתנות לטיפול, שאינן קשורות לפסיכיאטריה. אם הבדיקות ייצאו תקינות, הייתי ממליצה לפנות להמשך טיפול אצל פסיכולוג ילדים. כאשר פונים בגיל מוקדם ומטפלים בבעיות הקיימות בצורה יעילה וממוקדת, פוחתים הסיכויים שהאדם יסבול מבעיות בעתיד. בהצלחה! שבת שלום!
זה נכון מה שאת אומרת! אבל היום ביתי הקטנה גרמה לי להבין שמה שהיא מרגישה וחושבת הם בדיוק אותם מחשבות תוקפניות כלפי אדם שהיא מאוד אוהבת(אביה) ,ברצון שלה שהיגרם לו נזק שקיים אצלו ואף יחמיר יותר. היא מתוסכלת ומבוהלת עצם המחשבה שגורמת לה לכאבים בחזה, קשיי נשימה, אי רצון לאכול ואף לא לשחק בדברים שגרמו לה עניין רב לפני. הסברתי לה שאני מבינה אותה וזה בסדר לחשוב ולתת למחשבות התייחסות ואף להתאמת איתן, שהרי אין להן שום בסיס ושאני יודעת שהיא בעצם לא רוצה לחשוב אותם אלא זה המחשבה הטורדנית שנדחפת ומחפשת מקום להשתלטות.אני מוצאת דמיון רב והתאמה בין המחשבות של שתי הבנות.היא בוכה הרבה ומבקשת שהמחשבות יפסקו, היא רוצה לחזור ולהיות ילדה רגילה כמו קודם, אבל לי אין תשובה לכך. האים קיים מצב במקרה של ocd שזה יכול לעבור לבד ללא טיפול קוגנטיבי ותרופתי. האים זה יכול להיות להימשך לכול החיים גם על ידי טיפול תרופתי, או שזה יכול לעבור בשלב מסויים.
שלום לכולם, אמי סובלת ה OCD שהולך ומתגבר עם השנים. בהתחלה היה מדובר בדברים פעוטים, אך עם הזמן העניינים הסתבכו. היום היא אפילו לא מנסה להסתיר את התופעה בלהיטותה לקיים את הטקסים; היא מדברת בקול רם לעצמה (כשאנשים רחוקים ממנה, אבל לא רחוקים מכדי לשמוע) ועוסקת באובססיביות בטקסים שלה. אני ואחיי מודאגים מאוד מהעניין כיוון שהנושא חדש לנו ואיננו יודעים להיכן המצב יכול להדרדר מכאן. לאחר מספר חודשים של שכנועים עדינים ודיבור אל ליבה הצלחתי לשכנע אותה לגשת לפסיכיאטר. הייתי מבקש מאנשי הפורום אם תוכלו להמליץ על איש מקצוע איכותי מאזור חיפה בדרום ועד נהריה בצפון. תודה!
היי מוטי, אם ברצונך לבקש ממני המלצה, אתה יכול לשלוח לי מייל: [email protected] שבת שלום!
היי שרון, עוד שתי שאלות. מצאתי באתר של OCD UK, העמותה המסייעת לסובלים בבריטניה, חלק ממאמר על ידי ד"ר ג'פרי שוורץ מUCLA (מתוך ספרו Brain Lock ) המכיל את ארבעת הצעדים של טיפול עצמי. מה שקראתי עד כה מאוד מצא חן בעיניי ואני מקווה לנסות לתרגם אותו לעברית כאשר יהיה לי זמן כשירות למי שמעוניין לקרוא. שמות ארבעת הצעדים הם: Relabel, Reattribute, Refocus, Revalue את המילה Relabel אני אתרגם בעברית כ"סווג מחדש" או לסווג מחדש, Reattribute הייתי מתרגם כ "שיוך מחדש" או לשייך מחדש, וRefocus הייתי כותב להתמקד מחדש או "מיקוד מחדש." אני קצת תקוע לגבי המילה הנכונה בעברית לRevalue האם אפשר לכתוב להעריך מחדש? או לקטלג מחדש? ההסבר המקוצר שניתן לצעד Revalue הוא: "לא להתייחס למחשבה הטורדנית פשוטה כמשמעותה כי אין לה משמעות/חשיבות משעצמה." האם ידוע לך מהי המילה המתאימה בעברית לrelabel? שנית, אם מתחילים בקשר זוגי, באיזה שלב רצוי לספר לצד השני על הבעיה? תודה רבה, אליקו
היי אליקו, לגבי השאלה הראשונה, אולי עדיף לשאול מישהו מתחום הבלשנות. לגבי הזוגיות, זה מאוד אינדיבידואלי, תלוי באדם הסובל, בבן הזוג, ובמערכת היחסים ביניהם. תלוי גם מה חומרת הבעיה. אנשים שסובלים מהבעיה בצורה קלה או בינונית לפעמים מעדיפים ומצליחים להסתיר את הבעיה מבני זוגם. אי אפשר לומר אם זה טוב או רע, אלא נתון לבחירתם האישית. חשוב לזכור, שלא מדובר במחלה או בתווית כלשהי, אלא בבעיה אנושית פתירה. אינני רואה את הבעיה הזו כנכות, ולדעתי אם לא מתייחסים אליה ככזו, פוחת הסיכוי שגם בן הזוג "יעשה עניין" מזה.
היי שרון וחברי הפורום, ראשית ברכות על הפורום. אני סובל כבר מספר שנים עוד מילדותי מ OCD עם עוצמות שונות, כבר הייתי בעבר (הדיי רחוק) אצל מספר פסיכיאטר ואני נוטל תרופות מדיי יום, אני מודע היטב "למחלה" מקריאות בפורומים ומאמרים. לאחרונה המצב נהיה ממש בלתי נסבל ומשפיע עליי ביום יום ועל משפחתי, אני מחפש פסיכיאטרים באיזור המרכז המתמחים בהפרעה, ידוע לי כי ישנם הרבה בעלי מקצוע בתחום אך חשוב לי רופא אשר מנוסה בתחום, לאחר חקירה בנושא מצאתי שניים כאלו, פרופסור יוסי זוהר ופרופסור חגי חרמש. האם יש המלצה על אחד מהם או על אחרים הידועים לכם. תודה מראש אריק.
היי אריק, אם ברצונך לקבל המלצה על פסיכיאטר מסוים, אתה יכול לכתוב לי למייל: [email protected] בעיקרון, רופא פסיכיאטר הוא מומחה בפסיכיאטריה, וככזה הוא יכול לטפל בכל סוגי ההפרעות- לכן אין פסיכיאטר שמתמחה ב- OCD. כל פסיכיאטר יוכל לעזור לך. בהצלחה!
פעם חשבתי שפסיכיאטרים מטפלים במלוא מובן המילה אבל אני כעת מבינה שתפקידו מסתיים (לפחות בניסיון שלי עם הילד שלי)בכך שהוא מדבר 5 דקות עם המטופל ופשוט רושם לו תרופה.אח"כ חוזרים אליו ואם זה לא עזר, הוא ממהר לרשום עוד תרופה ועוד תרופה ועוד.....האצבע קלה מאד על ההדק. איפה מהות הטיפול? איפה השיחות?
היי שרון וחג עצמאות שמח, רציתי לשאול גם על עוד היבט של OCD - וזהו חוסר ריכוז. כיצד ניגשים בתרפיה לבעיה זו וכיצד אפשר להימנע מכך שאדם עם OCD ואשר סובל מבעיות ריכוז ותסיסה יאובחן בטעות כסובל מהפרעת קשב? בעצם השאלה במהותה היא האם יש לכם, האנשי מקצוע, כלים ופרמטרים שמאפשרים להם להבדיל בין שתי בעיות אלו (דהיינו OCD וADHD)? רב תודות, אליקו
היי אליקו, אין קשר בין OCD לבין הפרעת קשב וריכוז. מדובר בשתי בעיות שונות לחלוטין. אם תחפש בגוגל את הקריטריונים לאבחנות (של ה- DSM או ה- ICD) לא תמצא אפילו קווי דמיון. האם קיים אצלך קושי להתרכז הנובע מהפניית הקשב כלפי המחשבות הטורדניות? אם כן, אין לך מה לחשוש שתאובחן בטעות כסובל מ- ADHD, מאחר שישנם מספר קריטריונים ברורים לאבחנה ובעיית ריכוז שנובעת מדאגות/ טורדנות אינה דומה לבעיית ריכוז שנובעת מ- ADHD. אם קיימת אצלך בעיית קשב וריכוז או היפראקטיביות בנוסף ל- OCD, אולי כדאי לעבור אבחון, מאחר שייתכן כי קיימת בעיה נוספת שלא קשורה ל- OCD. חג שמח!
היי שרון, יש לי שאלה נוספת אחת מהתופעות הנוספות של OCD שאני סובל ממנו היא מה שמכונה בשפת המקצוע 'hoarding' הנטייה לאגור ולצבור חפצים, מסמכים, כלי בית וכו' בצורה מופרזת. לפי מה שקראתי התופעה הזו מחולקת לשלוש תת קטגוריות (אני לא אתרגם את השמות לעברית כי אני מניח שאת תביני את הפירושים): Prevention of harm' hoarding שבו מחזיקים דברים מתוך פחד שהם עלולים לפגוע במישהו אם ייזרקו לפח; Deprivation hoarding' אנשים נוטים לאגור דברים ולבנות מלאים 'לשעת חירום' (והרי אנחנו חיים בארץ שבגלל מצב הביטחוני זוהי בעצם חלק מהתרבות שלנו בלית ברירה) ו Emotional' Hoarding - שומרים על חפצים שיש להם משמעות רגשית אך מפתחים קשר מוגזם לאותם דברים. בשנים האחרונות אני הבנתי שבעצם התפתחה אצלי מעין סוג נוסף של אגירה שהייתי מכנה אותו intellectual hoarding - אני נוטה לשמור עמודי אינטרנט במחשב בכמויות אדירות ואני מוצא את עצמי בונה מאגרים ענקיים של מסמכים ומאמרים למיניהם לצורך העבודה שלי (תרגום), ואני שומר אותם שמא אוכל להיעזר בהם באחד הימים. יש לי גם בעיה לגבי שמירת מסמכים אישיים בבית (חשבונות, דפי חשבון בנק ישנים וכו') יש לא מעט שאני מניח שניתן היה לזרוק אותו ואני נמנע מתוך פחד שאולי אזדקק להם יום אחד לצורך הוכחות תשלום. אני כן הצלחתי לצמצם את כמות המסמכים הרפואיים שהיה לי על ידי סריקתם ושמירתם בצורה אלקטרונית (למרות שברוב המקרים גם זה מיותר). האם התופעה מוכר לך וכיצד היית מייעצת להתמודד עמו? תודה מראש, אליקו
היי אליקו, התופעה אכן מוכרת. במאה ה-21 ישנן צורות חדשות לאגירה, בגלל הטכנולוגיה המתקדמת. פרט לצורה החיצונית של האגירה, אין שום הבדל בינה לבין אגירה "רגילה". לכן, הטיפול הוא כמו בכל אגירה אחרת: התנהגותי- פינוי ומחיקה של מסמכים לא נחוצים, אם באמצעות משימות הדרגתיות שנותן המטפל ואם באמצעות מסייע חיצוני. בנוסף, הטכניקות הקוגניטיביות הן זהות- עבודה על המחשבות שעומדות מאחורי האגירה. המחשבה "אולי אני אצטרך את זה יום אחד" היא אולי המחשבה הנפוצה ביותר שאני נתקלת בה אצל אוגרים כפייתיים- בלי קשר למה אוגרים ואיך. בהצלחה!
אודה על קבלת המלצה לפיכולוג של מכבי מאזור המרכז המטפל בתחום ה-OCPD
היי מיקה, את יכולה לכתוב לי למייל, מאחר שאיני יכולה לעשות זאת על גבי הפורום: [email protected]
שלום, אובחנתי ב-OCD מהתחום המיני(מחשבות בלתי פוסקות על ערעור זהות מינית ומגדרית המלוות בחרדה ובאשליות עוררות מינית) ובטריכוטילומניה. אני לוקח מזה כשבוע וקצת אנפרניל. לפני מספר ימים עבר עלי יום לא קל, הייתי נורא חרדתי ובנוסף יצא לי לשמוע בשורות לא קלות לגבי נושא משמעותי מסוים בחיי. מאז אני מרגיש מעין ניתוק. לפי מה שהבנתי תחושת הניתוק נורמלית בקרב סובלי OCD והפרעות חרדה, ואף עלולה להתגבר בתחילת השימוש באנפרניל. אתמול נפגשתי עם בת זוגתי והרגשתי במהלך המגעים איתה פחות עוררות מינית מבאופן רגיל. האם תחושת הניתוק עלולה להיות הגורם? כי היו לי דקות בהן נכנסתי לתחושה באופן נורא עמוק עד לאשליה כי הכל "רובוטי" או לא באמת קיים. או שמא האנפרניל יכול לגרום לתחושת עוררות מינית מופחתת? או אולי שני הגורמים יחדיו? קרה לדוגמה שהתחבקנו באופן נורא קרוב ואינטימי ולא הצלחתי להתרכז במגע ובה אלא התרכזתי בעיקר באשליה ובתחושת החלום והניתוק. תודה רבה.
שלום לך, לשאלתך, קשה לומר. כל האפשרויות שהצעת הן אופציות. הכי כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר שלך או עם רופא פסיכיאטר אחר (אני איני רופאה). כל טוב,
אני בן 17. אני סובל מאיזשהי בעיה שקשורה במחשבות שחוסמות אותי מלהביע את עצמי ובעוד מובנים,המחשבות האלה הן סוג של הפחדים שלי,הפחד הזה כאילו משתלט עליי,וזה מציק לי,וזה נמשך כבר 3 שנים בערך. איך אני יכול לדעת אם אני סובל מבעית התנהגותית קוגניטיבי? אם תרצי דוגמא או יותר פירוט,אוכל להסביר יותר לעומק.
שלום לך, אם המחשבות שאתה מתאר מפריעות לך, כדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי, בלי קשר לאבחנה שתינתן או לא תינתן לך. כל דפוס שחוזר על עצמו שמפריע לנו בחיי היום יום ראוי להתייחסות טיפולית. מה שאני מנסה לומר הוא, שאם זה מפריע לך- זו בעיה. הדרך הכי טובה לפתור בעיות מסוג זה הוא על ידי טיפול. בהצלחה!
יש לי בעיה משפחתית קשה ואיני יודעת למי לפנות. אחי בן 35, בעל קווים אוטיסטים ברורים ואוסידי חמור באופן קיצוני. הוא מתגורר עם הוריי (אני עזבתי לפני מס' שנים), מתלבש ואוכל באופן עצמאי, אך מלבד זאת אינו מתפקד. אינו עובד (לא מקבלים אותו לעבודה), לא נמצא בקשר או מגע עם אף אדם ובשום דרך (מלבד הוריי וגם זה אינו קשר בריא כלל) אפילו לא באמצעים וירטואלים, מתעסק בטקסים 24 שעות ביממה, לא מתקלח ולא מחליף בגדים כמעט, אם אני פונה אליו - הוא מסובב ראשו ובקושי מגיב, אינו יודע להתנהל ע"פ קודים חסברתיים ואינו מבין סיטואציות חברתיות, הפעם האחרונה שהיו לו חברים היתה בגן (יותר נכון חברה), תנועותיו סטריאוטיפיות וחזרתיות (מרבה בניעור אבק לכאורה מבגדיו, רחיצות ידיים ועמידה סטטית במקום קבוע בזמנים קבועים)..ישנם טיקים פה ושם. הוא מסכן מאוד כנראה ולא יודע מה זה לחוות ולהרגיש חוץ מכמה חוויות ילדות די טראומתיות ( פה קיימת שאלה גורלית מבחינתי..האם הוא סובל באופן מחריד מכל רגע של חוסר מעש וחוסר קשרים/חוויות, הגבלות פיזיות אוסידיסטיות ובעיות רפואיות שאולי קיימות ולא מטופלות כיוון שאינו מוסר מידע להוריי או שמא רגוע לו בתוך בועתו אם לא מנסים להפר לו את הריטואלים).. בנוסף, אינו מאובחן ומטופל, כי הוריי מעולם לא לקחו אותו לאבחון. הם מתכחשים למצבו, לא רוצים לשמוע על הגדרות כמו אספרגר או אוטיזם, לא מבינים שמדובר במקרה חריג ובמכלול תופעות ספקטרום..מקסימים טוענים שהוא צריך לעבוד או ש"הוא לא חברמן". אמא שלי מנסה לפעול למענו בדרכים עקומות. כוונתה טובה, אך היא פועלת בכיוונים לא נכונים ומסרסת אותו יותר משהוא כבר מסורס ומת, כיוון שגם אם מישהו יתקשר אליו, היא תנתק לו את הטלפון בטענה שמדובר בחורשי רע כלשהם (אף אחד לא מתקשר אליו, אולם למקרה וכן..היא פרנואידית)...ומצד שני, גם אם איי פעם היא תשתכנע שהוא צריך ללכת לאבחון או טיפול או רווחה או תבין שהוא לוקה בתסמונת מסויימת - הוא זה שלא ירצה לשמוע על כך ומכך, יקים צרחות ויסרב לאבחון כזה או אחר. מה עושים במקרה כזה שבו כל האפשרויות חסומות? הוא מקשה על חיי הוריי, גורם דכאון לכולנו, הם מפרנסים אותו והוא מסרב ללכת לקבל הבטחת הכנסה כל השנים. ההורים בהכחשה והוא בעולם פנימי מפחיד..מגביל וכבוי כבר 35 שנה. אני ואחותי פשוט לא יודעות מה לעשות ולאן לפנות. ברווחה טוענים שרק ההורים יכולים לפנות בעניין. האם אין לאן לפנות במקרים סבוכים כאלה? הרי בטוח גורמים מהתחום כבר שמעו על הורים בהכחשה. בקיצור הצילו! המצב ממש בגיהנום. לאן ממשיכה מכאן?
שלום לך, את מתארת מצב קיצוני וחריג, שבו ההורים אינם מוכנים להכיר בבעיה של בנם וכתוצאה מכך לעזור לו. מאוד מוזר לשמוע שברווחה טוענים שרק ההורים יכולים לפנות. בדרך כלל כל קרוב משפחה ואפילו גורמים חיצוניים יכולים לערב את הרווחה, וכאן אפילו לא מדובר בקטין. ההורים אינם נחשבים אפוטרופוס, מה שעשוי להקל את ההתערבות של גורמים חיצוניים. לדעתי, גורמים אלה עשויים לבחון את כושר השיפוט של אחיך ואת יכולתו לקבל החלטות בשביל עצמו ולדאוג לעצמו, ובהמשך לכך להחליט כיצד והאם ניתן לעזור לו. עם זאת, קחי בחשבון שהפרעה אוטיסטית הינה בעיה מולדת שאינה ניתנת לפתרון, וטיפול יכול לשפר קצת את המצב מבחינה רגשית, אך שיפור משמעותי בהפרעת התקשורת הוא מאוד קשה להשגה. בנוסף קיים קושי, גדול הרבה יותר מאצל אנשים שאינם סובלים מהבעיה, לטפל באובססיות אצל אנשים כאלה. ייתכן מאוד שלמרות הסבל שהוא כנראה עובר, הוא סיגל לעצמו אצל הורייך אורח חיים נוח, שהוא רגיל אליו, ומאפשר לו לנהל את חייו במסגרת היכולות שלו כרגע. אנשים הסובלים מהפרעות תקשורת זקוקים למסגרת קבועה הכוללת כמה שפחות שינויים, מאחר ששינויים מלחיצים אותם והם אינם יודעים כיצד להתמודד איתם. הטקסים הקבועים הם חלק מהעניין. סביר להניח כי קיימים גם טקסים קבועים שניתן לראות באופן רגיל אצל ילדים צעירים מאוד - סביב קימה, הליכה לישון, ארוחות וכו'. בכל אופן, כדאי לנסות לפנות אולי לסניף אחר ברווחה, או לגורם גבוה יותר. אני ממליצה גם לשאול בפורומים של בריאות הנפש המנוהלים על ידי עובדים סוציאליים, ובכלל לשאול כמה שיותר עובדים סוציאליים. בהצלחה!
אבל הייתי רוצה שיקחו אותו משם. פשוט שיעיפו אותו מהבית שלהם. הוא גורם כ"כ הרבה עצבים ודכאון מודכא ולא מודע לכולם. אני באמת לא יודעת למי לפנות ומה לעשות. כנראה שבאמת צריכה לשאול עוד ועוד אנשים. לגבי הריטואל שסיגל לעצמו, האם זה באמת "נוח" בשלב מסויים? הרי אדם נוירוטיפיקל שנמצא כל היום בבית, ללא תנועה, ללא אור שמש, ללא מגע יד אדם, ללא גירויים חדשים, ללא דיבור/שירה או הבעה של עצמו..ועוד מא התניות אוסידיסטיות..בסוף מתפוצץ. זה חייב להתפרץ איכשהו, לא ? האם אצל אוטיסט זה אחרת? הוא יכול להיות "רגוע" למרות שהחוא חסר תזוזה כמעט, במשך שנים ? אני מאוד אובססיבית בנושא הזה והשלכותיו.. בקשה ממך - האם את מכירה עובדת סוציאלית טובה או גורם בכיר בתחום ?
שרון שלום לך אובחנית עם ocd..כל כמה זמן יש משהו אחר שנכנס לי לראש וכמובן שהכל בא דרך המחשבה והדברים שנכנסים לי לתודעה ואז אני לא משחררת.. יש לי חבר תקופה ארוכה ואנחנו גרים יחד.. בהתחלה היו אלה מחשבות של אוהבת או לא אוהבת זה היה מתנגן בראש אבל ברמה יחסית נמוכה, אחר כך נכנסה מחשבה של איך בכלל אני מצליחה לאהוב מישהו.. אולי אני לסבית שזה הכי לא אני ואני צוחקת שאני רושמת את זה.. אבל זו הייתה המחשבה וחלפה לה.. עם הזמן.. לפני כמה ימים התחלתי להסתכל על הידיים שלי ומכיוון שאין לי ציפורניים אז הרגשתי כמו בן ופתאום ניסיתי לחפש כל דבר שיהיה דומה לזה ומשהו לא משחרר אותי, אני כל הזמן מחפשת גם אם אני לא שמה לב לזה או משהו.. אני לא מצליחה לחזור לעצמי שלי.. אני מרגישה חסרת אונים כאילו משהו משתלט עליי וכל דקה לבדוק איך אני נראית ואיך אני פה ואיך אני שם.. אני פשוט כל פעם חיה מחדש את המחשבה..מחכה לתשובה..
שלום לך, ציינת כי אובחנת כסובלת מ- OCD. על ידי מי? האם אותו גורם המשיך לטפל בך? האם את מטופלת עכשיו? שנית, לא הבנתי את טיב המחשבה על הציפורניים, אך באופן כללי, מומלץ להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). עיקרו של הטיפול הוא הפסקת הניסיון להימנע מהמחשבות הללו. אני מניחה שאת מנסה באופן חוזר ונשנה לא לחשוב את המחשבות, וקיימות מחשבות רבות כגון "למה אני חושבת ככה?" "מתי זה יפסיק?" וכו'. כאשר מטפלים במחשבות המשניות הללו, כלומר בניסיון להימנע מהמחשבות האובססיביות, רמת החרדה יורדת באופן משמעותי. בנוסף, אם יש בדיקות שאת מבצעת כתוצאה מהמחשבות, מטפל ה- CBT ינחה אותך להפסיק את הבדיקות הללו, כדי להתמודד עם החרדה שעולה בלי לנסות להימנע ממנה. החרדה, למרות שאינה נעימה באותו רגע, יורדת מעצמה ועם הזמן נוצר אפקט של "התרגלות" למחשבה בלי לפחד ממנה. בהצלחה!
המשך לתגובתך שרון.. אובחנתי ע"י עובדת סוציאלית שמומחית בשיטת cbt הייתי אצלה בכמה מפגשים אך לא ממש הרגשתי את הטיפול עמה ולכן יום ראשון הקרוב אתחיל מחדש.. לגביי הציפורניים התחלתי להסתכל על עצמי מהצד כביכול ומכיוון שאין לי ציפורניים אמרתי לעצמי זה לא נשי זה כמו בן.. ואז חיפשתי בעצמי כל פיפס קטן וניתחתי אותו והתחלתי לנתח את עצמי ולחשוב שאולי אני בן ודברים כאלו לא קשורים ולא יודעת מאיפה זה בא לי עד כדי מצב שאני זו לא אני אני מרגישה שמשהו משתלט עליי ואני נבלעת בתוך עצמי ועוד במערכת זוגית וכ"כ מוטרדת שבקושי "שם" עם החבר.. מנסה לחזק את עצמי אבל לא תמיד זה עוזר.. כל פעם משהו אחר מטריד אותי ותופס את מקומו במחשבותיי וקשה לי לצאת מזה.. גם כשאני מרגישה שאני חוזרת "למסלול" כאילו אין למח במה להתעסק והוא ממשיך לחפור.. אני מאמינה שכל אדם שינבור ויחפור לעצמו ללא הפסקה "ישתגע".. אצל כל אדם סוגי המחשבות בocd הן שונות?
שלום, אני בן 33, נשוי + 1, יש לי אחים והורים ולא אכפת לי ברגע זה לעלות למטוס (או לעבור דירה) ולא לראות אף אחד מהם, לעולם. למה?
שלום לך, אני מניחה שאתה יודע את התשובה לשאלה הרבה יותר טוב ממני, מאחר שאתה זה שמכיר את משפחתך ואת ההיסטוריה שלך איתם, ולא סיפקת כאן שום מידע לגביהם. בנוסף, איני מבינה כיצד השאלה קשורה לנושא הפורום. בברכה,
שרון היי זו שוב אני קרני.. בהמשך לשיחתנו לדביי השאלות שלי.. ביומיים האחרונים קרה לי משהו מאד לא ברור ומוזר.. אני מרגישה מנותקת מכל.. כאילו שאני לא מחוברת לעצמי בכלל.. אומנם אני מתנהלת רגיל למרות שכרגע איני עובדת אבל אני לא מצליחה להרגיש אף את עצמי כלל.. אני אפילו מנסה לעשות דברים מסויימים כדי שאחזור לעצמי אבל זה לא ממש מצליח.. נתקלת בדבר דומה? אולי זה מחרדה? לא יודעת.. מיואשת.. מפחדת.. ממש כמו זומבי
היי קרני, יכול מאוד להיות שמדובר בתופעה של דיסוציאציה (תחושת ניתוק מעצמך או מהמציאות), שנובעת מחרדה חזקה. אם אכן הדבר כך, זהי תופעה נפוצה ולא מסוכנת, וחשוב לא להילחץ ממנה וללמוד לקבל אותה, כדי לא להוסיף עוד על החרדה. מומלץ לעבור בדיקות כלליות אצל רופא משפחה, כדי לוודא שאין לכך סיבה פיזית.
היי כשאמרת על תחושה של דוסיציאטיבית זה נובע מהחרדה.. וכואב לי נורא הראש.. מרב המחשבות.. אין קשר להפרעת אישיות וכו" נכון?
שלום אני בחור בן 26 ואני חושב שהגיע זמן לטפל שנגררת מהיותי צעיר ואף מחריפה והיא שאני חסר מנוחה , זה בא לידי ביטוי מבחינה חיצונית בכסיסת ציפורניים אני נוגע המון בשיער שלי וכאילו מחפש בשיער משהו בעיקר כשאני מנסה להתרכז למשל תוך כדי לימוד או בשיעור או כשאני משועמם.. קורה לי אין ספור פעמים ביום וקשה לי לעצור את זה זה כמעט ללא שליטה איך מטפלים בזה לאן לפנות? את חושבת שאצליח להתמודד עם זה לבד באמצעות חומרי קריאה ועבודה עצמית?
היי יוסי, לדעתי, כדאי לעבור הערכה יותר מדויקת כדי לוודא שלא מדובר בבעיה נוירולוגית או בעיה שקשורה לריכוז. בהנחה שמדובר בהתנהגות הנובעת מתוך מתח או עצבנות ומשמשת להרגעה עצמית, קשה לומר אם תוכל להתגבר עליה באמצעות עזרה עצמית וללא איש מקצוע. יכול להיות שטיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר וממוקד יסייע לך לפתור את הבעיה, שבאופן עצמאי אולי תיאלץ להיאבק בה זמן ממושך יותר. בכל אופן, הכיוון הוא מציאת טכניקות חלופיות להרגעה עצמית- טכניקות הרפיה, חיפוש עיסוק חלופי לידיים, פיתוח מודעות להתנהגות הבעייתית ועצירתה באופן מודע. אתה יכול לנסות ספרים לעזרה עצמית למשך תקופה קצרה, ואם אינך רואה שיפור- לפנות לטיפול. בהצלחה!
אני בן 21 חייל נמצא בחופשת שיחרור לפני חודשיים עברתי דלקת חריפה בגב אשר הביאה בין היתר להקרנות לרגליים דבר ממש מלחיץ ,בתקופה הזאת הייתי ממש לחוץ ובדיכאון לא היבנתי בדיוק מה יש לי אבל זה עבר ומתי שזה עבר ביום אחד קמתי עם איבוד שמיעה ועם ציפצוף באוזן אחת אושפזתי השמיעה חזרה אבל מאז האישפוז אין לי חייים! אני שומע רעש של מכשיר חשמל וחושב שזה טינטון שאני הולך לישון הראש מתפוצץ מרעש סטטי כזה בתוך הראש. אני עכשיו מסיים בהדרגה קורטיזון לאחר טיפול של שבוע באישפוז בקורטיזון ואני בריא בדרך כלל לא לוקח תרופות קבועות אני לא יכול לחיות כל דבר רעש של מכשיר מזכיר לי את הרעש מהטינטון אפילו שאין לי אותו אפילו סתם רעש סטטי מתי שיש שקט אני מחפש את הרעש הזה בכפייה ובחרדה מאוד עמוקה. אני לא מסוגל לישון לאכול ובכלל לא לתפקד מה עושים?
היי יוסף, קיים טיפול קוגניטיבי התנהגותי לאנשים שסובלים מטינטון, שעיקרו ללמד את האדם לחיות עם הרעש הקבוע באוזן. האדם לומד לשנות את גישתו כלפי הטינטון ולקבל אותו. במקרה שלך, זה עשוי להיות יותר פשוט, מאחר שלפי הבנתי, לרוב הטינטון אינו אמיתי. לכן, המטרה תהיה ללמד אותך לקבל רעשים ומצב אפשרי של טינטון ולא לפחד מהם. ייתכן שמטפל אפילו ישמיע לך בכוונה רעשים, כדי שתתמודד איתם. עם התרגול ההתנהגותי והדיבור על המחשבות המטרידות, תשתנה עם הזמן הגישה שלך כפי הרעשים. לכן, מומלץ לפנות לטיפול כזה. בהצלחה!
בוקר טוב שרון, אני סובל מOCD מזה כמה שנים ואיכשהו אני מצליח להתמודד עם מרבית הסיפטומים הידועים - בדיקות, רחיצת ידיים וכו'. אולם יש סט אחד של סימפטומים שאני מודה שאני מאוד מתקשה להתמודד עמם ואלה הן המחשבות הטורדניות שעוברות בראש על פגיעה בקרובי משפחה וכו'. אני יודע שאלה רק מחשבות ואני אדם נורמטיבי לגמרי מבחינה הזו אבל הן בכל זאת גורמות לי לא מעט מצוקה כאשר הן צפות. אני לא נוטל תרופות כלשהן ולא מרגיש צורך בהן. אשמח לשמוע את דעתך בעניין זה. תודה ויום טוב
אליקו היי נעים מאד אני קרני.. אם יבוא לך לשוחח בלי קשר לפורום אשמח אולי אוכל לסייע לך.. זה מטורף המחשבות האלה...
היי קרני נעים מאוד גם לך, האמת היא שעבורי OCD אינו חדש ואני מתמודד עמו כבר שנים רבות (נדמה לי שהפעם הראשונה שאמרו לי שיש לי את זה היה בשנת 1992) אז יכול להיות שאני זה שצריך לייעץ לך ולא ההיפך :) !!!! אבל אני אוהב להיות עם ראש פתוח ותמיד מוכן לשמוע עצות מכל אחד ללא קשר לגיל. יום טוב
היי אליקו, המחשבות שאתה מתאר נחשבות לסימפטומים מאוד מוכרים וידועים של OCD, וכך גם הדרכים להתמודדות איתן. יש פרק מאוד חשוב בספר של פרופ' עדנה פואה, "די לאובססיה", שבו היא מתארת את הדרכים להתמודדות עם המחשבות הללו. הטכניקה העיקרית היא חשיפה למחשבות במקום ניסיון להימנע מהן. החשיפה היא מכוונת, חוזרת ונשנית, עד שהמוח "מתעייף" מהמחשבה והיא כבר אינה מפחידה, אלא משעממת אותו. רצוי להיעזר במטפל CBT, שיודע ליישם את הטכניקה הזו (וטכניקות נוספות) בצורה נכונה ושיטתית. בהצלחה!
היי שרון אני קרני בת 26 יש לי פנייה לגביי זוגיות.. יש לי חבר כבר 6 וחצי חודשים.. אני אוהבת אותו מאד והוא יקר וחשוב לי.. אובחנתי ויש לי ocd, יש לי כל הזמן מחשבות אולי אני לא אוהבת מספיק ואולי הפסקתי לאהוב ואת כבר לא אוהבת ללא סוף זה מתנגן.. אני מצפה מעצמי להיות כל הזמן עם פרפרים והתרגשות כמו רק כשהתחלנו לצאת ולא תמיד זה קורה ואז זה שזה לא קורה מכניס אותי עוד יותר ללחץ.. המחשבות הטורדניות החלו במערכת היחסים.. אני לפעמים לא מצליחה להרגיש כלום ואני "מנותקת" כביכול.. מה את אומרת?
היי קרני, נשמע שהלחץ שלך פוגם בהנאה שלך מהקשר וביכולת שלך "להיות שם" עם בן זוגך, מאחר שהקשב מופנה למחשבות. בדרך כלל גם אין טעם להתווכח עם המחשבות עצמן, אם הן אכן נובעות אך ורק מ- OCD, מאחר שגם אם תשתכנעי שאת אוהבת את החבר, ייתכן שבעתיד הקרוב המחשבה שוב תצוץ. השאלה היא, מה את חושבת או מדמיינת שיקרה במידה שהמחשבות שלך נכונות ואת אינך אוהבת אותו כפי שהיית רוצה: האם זה כל כך נורא להישאר בקשר כזה? אולי כדאי להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שבו המטפל ילמד אותך לא להירתע מהמחשבות האלה ולהפחית את הלחץ מעצם קיומן, כך שבמשך הזמן הן הולכות ופוחתות מאחר שאת מפסיקה להקשיב להן. בהצלחה וחג שמח!
שרון היי קראתי את התשובה שלך ותודה רבה.. בהמשך לשיחה.. אלה מחשבות שכל הזמן סביב הזוגיות.. הייתי מס' פגישות אצל עובדת סוציאלית שמתמחה ב cbt היא סייעה לי בתחילה אך לאחר מכן המצב מעט הדרדר.. לא הייתי מי יודע מה מרוצה ממנה.. וכרגע מחכה למטפל אחר.. יש לי הרבה תבניות בראש שכנראה הן נוצרו עם השנים במהלך חיי.. אפשר להגיד שזה הקשר היותר רציני שהיה לי אי פעם.. יש הרבה מסביב לכך.. פה זה על קצה המזלג.. בהתחלה שהחלו לקפוץ מחשבות הייתי נזכרת באירועים טובים והייתי חוזרת לעצמי.. כל פעם אני נתפסת על משהו חדש וחיה אותו פשוט ככה.. אני בטוחה שמערכת יחסים בה אתה רואה את בן זוגך יום יום אז זו כבר שיגרת חיים.. וזה לא ירגיש כמו בהתחלה רק כשיוצאים וכולך פרפרים.. אני אתן לך דוגמא:מה קורה לי.. אם אני לרגע לא ארגיש בנשיקה שלנו "וואו" אני אכנס לפאניקה ויחשוב שמשהו לא בסדר.. יש לי ביקורת עצמית גבוהה מדי על כל פיפס אני לא מרפה ולא מניחה לעצמי..מה נראה לך..
קרני, אני בת 16 עם חבר כבר עשרה חודשים, מאובחנת כחולת OCD ולפני ארבעה חודשים נכנסתי לדיכאון קשה מההתפרצות של המחשבות הטורדניות שמפריעות לי בעיקר בנושא הזוגיות. אני מרכישה בדיוק כמוך, אני אף פעם לא בטוחה שטני מספיק אוהבת ואני תמיד מחפשת אישורים לגבי האהבה שלי אליו. נפרדנו ולקחתי הפסקה הרבה פעמיים ואני מטופלת והכל אבל אני באמת אשמח אם נדבר... אני זקוקה לאחת שעוברת מה שאני עוברת
היי יובל אומנם עברו כמה שנים ורק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך בת כמה את?
שלום שוב שרון, בדרך כלל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי לאוסידי מורים למטופל לחדול לחלוטין מבדיקות לתקופה מסויימת, ואפילו לא לבדוק פעם אחת כפי שכל בן אדם נורמלי הכפייתים? כלומר בתקופה הראשונית אומרים לו לא לבדוק אפילו כמן אדם נורמלי שבודק פעם אחת בדרך כלל, ומעבירים אותו לצד הקיצוני השני וזאת לתקופה, ורק אז מאפשרים לו לבדוק פעם אחת כמו אדם סביר? כי הבנתי שבאוסידי של רחיצות ידיים למשל, נותנים הוראה למטופל לחדול לחלוטין ממגע עם מים לתקופה מסויימת, ואף לא לרחוץ ידיים אחרי השירותים, כלומר להפריז וללכת לצד הקיצוני השני, יותר ממה שאדם סביר עושה בדרך כלל. לכן רציתי לדעת אם דבר זה עושים גם בטיפול של אוסידי של בדיקות. תודה מראש וחג שמח! כי הבנתי שלגבי אוסידי של רחיצות ידיים בדרך כלל אומרים למטופל לחדול לחלוטין ממגע כלשהו עם מים למשך תקופה מסויימת, אפילו לא לשטוף אחרי שירותים... ורק אחרי תקופה מסויימת מאפשרים לולהחליט על הרגלי ההיגיינה לאחר שהכפייתיות כבר לא תשלוט בו, לכן רציתי לדעת עושים זאת גם באוסידי של בדיקות או שבאוסידי תודה מראש!
היי דוד, התיאור שלך לגבי הטיפול ב- OCD שעוסק בניקיון הוא מאוד לא מדויק. לא יצא לי (ולאף מטפל אחר שאני מכירה) לומר למטופל להימנע ממגע עם מים. נכון שקיימת טכניקה שנקראת "למידת יתר", ועיקרה בקשה מהמטופל לעשות דברים שאנשים בדרך כלל לא עושים, כדי "להתלכלך" יותר. זה יכול לכלול אכילת מזון מהרצפה, מגע חזק עם משטחים שלדעת המטופל מזוהמים ולאחר מכן נגיעה בפה, וכו'. בנוסף, קיימת טכניקה דומה שנקראת "הצפה", שבה מבקשים מהמטופל להתנסות (במהלך פגישה בד"כ) בחוויה בעלת רמת חשיפה מאוד גבוהה עבורו, כלומר שמאוד מפחידה אותו, בלי לעבור קודם חשיפות ברמות נמוכות יותר. יש לציין שבארץ משתמשים פחות בטכניקה הזו, מאחר שמשום מה הישראלים מגיבים פחות טוב להצפה ויותר לחשיפה הדרגתית. גם בלמידת היתר אני נוטה להשתמש רק בשלבים מתקדמים של הטיפול, מאחר שהמטופל בשלבים מוקדמים יותר בדרך כלל לא ישתף פעולה- זה עדיין מפחיד מדי עבורו. מה שאני מנסה לומר הוא, שהחשיפה היא בדרך כלל הדרגתית, ולא מתחילה ברמות החרדה הגבוהות ביותר, כפי שאתה מתאר. פרט לכך, כל החשיפות שמטפל מבצע צריכות להיות בגבולות ההיגיון ולא להכיל באמת סכנה בריאותית (כמו לא לשטוף ידיים בכלל). בנוסף, המטפל חייב להיות מסוגל לבצע אותן בעצמו לפני שהמטופל עושה זאת, לשם הדגמה (מודלינג). בטיפול ב- OCD הקשור בבדיקות, בדרך כלל מנסים להפחית את מספר הבדיקות באופן הדרגתי- על ידי החלטה מראש כל שבוע לגבי מספר מסוים (לא יותר מ-2) או תזמון עם שעון עצר (לא יותר מ- 10 דקות). ייתכן שנתקלת במטפל המבקש ממטופליו לא לבדוק בכלל, אך לדעתי שיטה זו היא קצת קיצונית, וסביר להניח שרוב המטופלים לא היו משתפים איתה פעולה. חג שמח!
שלום רב, אני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית ואחד הסימפטומים הוא קושי לקבל החלטות, אפילו די פשוטות- אני שוקל ומנתח את האפשרויות. בעבר הייתי אצל מטפל התנהגותי (שהיום נחשב כבכיר בתחום..) שהטיפול אצלו היה ללמד אותי איך לעשות טיפול התנהגותי ולא היה אפקטיבי בכלל. בנוגע לסימפטום של קושי בקבלת החלטות הוא אמר שצריך להחליט באופן שרירותי, כלומר בלי להתלבט כלל, אפילו באנ דנ דינו.. ולשאלתי אם גם בהחלטות חשובות בחיים לעשות כך תשובתו הייתה כן. יש לציין כמובן שטיפ זה היה בלתי אפקטיבי לחלוטין עבורי, שכן אם הייתי יכול להחליט בקלות בלי להתלבט לא היה לי אוסידי ולא הייתי נזקק לטיפול... שאלתי היא כיצד מטפלים בסימפטום זה? האם בדרך כלל נותנים למטופל הוראה בהתחלה לקבל החלטות מבלי להתלבט כלל ואחרי זמן מסויים המוח ייתן לו להחליט יותר בקלות והוא יוכל להחליט בעצמו כמה זמן להתלבט לגבי כל דבר? פשוט ברצוני לדעת זאת רק כדי לראות אם שווה לי לנסות מטפל התנהגותי נוסף או שזה מה יש...
היי דוד, באופן כללי התיאור שלך הוא נכון: לאדם המתקשה בקבלת החלטות מתוך אובססיה, כדאי "לחתוך" בשלב מסוים את ההתלבטות ולהחליט באופן שרירותי, לפחות חלקית. כדי להתאים בדיוק את הטכניקה למטופל, צריך לדעת את תוכן המחשבות בסיטואציות האלה, וסביב מה ההתלבטות, כלומר מאילו סיבות. יש דרכים שונות לעשות זאת, אפשר לתזמן (למשל לא יותר מ-10 דקות להתלבטות), אפשר להטיל מטבע, אפשר לבחור בכוונה את האופציה הטובה פחות ולהיווכח שלא קורה שום דבר נורא, וכו'. בדרך כלל רצוי לעשות זאת באופן הדרגתי- לגבי החלטות "קטנות" וקלות יותר, ולאחר שהנושא נעשה קל יותר- לעבור להחלטות יותר חשובות. אני מבינה מדוע הצגת הדברים בצורה אבסולוטית יכולה לעורר רתיעה אצל חלק מהאנשים, ולכן חשוב לי להדגיש את ההדרגתיות ואת המשא ומתן עם המטופל לגבי דרך הפעולה הספציפית. בחלט ייתכן שמטפל אחר בגישת CBT יכול להתאים לך. בהצלחה!
תודה רבה, ניכר כי את אשת מקצוע ברמה הגבוהה ביותר. לגבי השאלה על רחיצת ידיים- בספר די לאובססיה של עדנה פואה אם אני לא טועה היא ממליצה שם בחלק של מניעת תגובה למשך שלושה ימים לא לשטוף ידיים כלל, גם לא אחרי שירותים... ולכן זו הייתה השאלה. בקשר לטכניקת של קבלת החלטות- בטיפול בדרך כלל לא מעודדים את המטופל בתקופה הראשונה להחליט באופן מיידי ללא כל התלבטות? המחשבה שהייתה לי שאולי מה שיעיל זה בתקופה הראשונה לעבור לצד הקיצוני השני ורק אחרי תקופה מסויימת שהפציינט נוהג כך, הוא יוכל לבד להחליט כמה זמן ברצונו להקדיש לפעילות הזו, וזאת לא מתוך דחף כפייתי
היי דוד, בדקתי בספרה של עדנה פואה, והיא אכן משתמשת בשיטות חשיפה שנחשבות קיצוניות. באחד המקרים היא מתארת מטופל שנתבקש למרוח שתן שלו ואף מעט צואה על חלקים שונים בגוף. מנסיוני האישי, לפחות רוב המטופלים לא היו מסכימים לעשות זאת ואולי גם רוב המטפלים בשלב ההדגמה. הטכניקות ההדרגתיות יותר (שגם בהן היא משתמשת) מתאימות למספר גדול יותר של מטופלים. בקשר לבדיקות, בדרך כלל בקשה מהמטופל לבצע חשיפה בדרגה כל כך גבוהה כבר מן ההתחלה אינה מניבה תוצאות, מאחר שהמטופל בדרך כלל לא מוכן לעשות זאת. ניתן לעשות זאת אם המטופל מוכן לכך, אבל אני לא בטוחה שזה יותר אפקטיבי מהשיטה ההדרגתית.
שלום רב! אינני יודעת אם השאלה מופנית לפורום המתאים. בת 42 נשואה + 2 סובלת מתת פעילות בלוטת התריס. תמיד הייתי דאגנית עוד לפני שנולדו ילדיי אך היום עוד יותר. בעייתי היא כזו אני אינני אוהבת לנסוע למקומות רחוקים כגון לחוץ לארץ מכיון א. אני מפחדת מהטיסה שונאת מקומות סגורים אלא אם כן למקום קרוב, ב. אני חוששת שמא חס וחלילה יקרה משהו לילדיי. אינני מעוניינת לקחת תרופות פסיכיאטריות וכדומה אך העניין הזה עולה על הפרק וכשאני נוסעת אני נהיית בלתי נסבלת עצבנית, תמיד חושבת כבר על החזרה הביתה על הכביסות שיש לעשות וכו'... (כשאני כותבת זה אפילו נראה לי לא נורמלי מי לא ירצה להנות בחול ויחשוב על הבית המטלות הרבות וכו' אנא תשובתך.
היי שרית, הספק שלך לגבי התאמת השאלה לפורום הפרעה טורדנית כפייתית הנו במקום, מאחר שלא נראה שמדובר בהפרעה כזו. ככל הנראה מדובר בהפרעת חרדה אחרת. עם זאת, הטיפול הוא מאוד דומה. בהחלט לא חובה לקחת טיפול תרופתי, ויש שממליצים עליו רק במקרים קשים, בהם האדם מתקשה לצאת מביתו, מתקשה לעבוד או לגדל משפחה וכו'. הטיפול התרופתי מפחית את החרדה ולפיכך עוזר לתפקוד, אך ההשפעה קיימת כל עוד נוטלים את התרופה. כאשר מפסיקים את נטילתה, יש סיכוי גדול לחזרת הבעיה אם לא עוברים טיפול פסיכולוגי במקביל. לפיכך, מומלץ מאוד להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שניתן לעבור גם ללא טיפול תרופתי. ביכלתו של הטיפול הזה לתת לך כלים מעשיים להתמודדות עם הבעיה, ולפיכך יש סיכוי גבוה שתגיעי לתוצאות טובות תוך זמן קצר יחסית. בהצלחה וחג שמח!
שלום וחג שמח אני בת 25 נשואה +1 ,שאלתי היא מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי במצבי לחץ או עייפות אני "משחקת" עם השיער ותולשת שיערות וזאת הדרך שאני מוצאת בה להירגע כשאני ממש במצבי לחץ אני ממש כל היום עם היד על השיער לא חשבתי שיש לי בעיה עד שכתבתי על זה באינטרנט ונחשפתי לכל מיני כתבות בנושא מה עליי לעשות ומהי בעייתי?
היי ליטל, ייתכן שאת סובלת מהפרעת תלישת שיער כפייתית הנקראת טריכוטילומניה. תלוי כמה את תולשת וכמה הדבר מפריע לך בחיי היום יום. אם הדבר מפריע, כדאי לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), שמעניק לך כלים מעשיים להתמודד עם הבעיה. למשל, מפתחים מודעות לתלישה (כדי לא לתלוש בהיסח הדעת ובאופן אוטומטי), ומנסים לעצור אותה באופן מודע; לומדים שיטות אחרות להרגעה עצמית מלבד התלישה; משתמשים בחיזוקים ועונשים כדי להפחית את התנהגות התלישה. בהצלחה וחג שמח!
שלום ...התחלתי לקבל לפני כמה חודשים פרפנאן (16 מ"ג) המשקל שלי הוא 125 ק"ג אבל אין שינוי ואין תופעות לוואי אני לומד באוניברסיטה והשאלה היא האם יש השפעה על הריכוז והזיכרון...אני שוכח את החומר במהירות...האם זה תלוי בתרופה???
היי אמיר, אני מציעה לשאול בפורום פסיכיאטריה, מאחר ששם כותבים רופאים ויש להם ידע נרחב לגבי תופעות לוואי ספציפיות של תרופות. (מלבד זאת, אני לא רואה איך הנושא קשור לפורום OCD) חג שמח!
שלום רב, אני נשואה חמש וחצי שנים. ידעתי כשהתחתנתי שבעלי סובל מ OCD אבל בתחילת הקשר זה השפיע עלי מעט מאוד, בעלי כמעט ולא דרש ממני עזרה או התחשבות ובמה שכן יכולתי להתמודד עם זה. כיום לאחר שעם הזמן ובהדרגה וה2 הילדים שנולדו לנו אני מוצאת את עצמי "שאובה" לתוך עולם הצרכים שלו. הוא בעצם נעזר/דורש ממני כל כך הרבה ברמה שזה מאיים על שפיותי. אני חוששת מאוד לילדי. יש לציין שהוא אדם טוב מאוד, תומך ומעריך ואין לי ספק באהבתו כלפי וכלפי הילדים. בקיצור אני נתתי כאן את הדברים כמובן ממש על קצה המזלג. אנחנו בטיפול זוגי כבר זמן רב. אני מחפשת כרגע קבוצת תמיכה לאנשים במצב שלי אם את מכירה. תודה
שלום לך, ההתמודדות עם בן משפחה הסובל מ-OCD בדרגת חומרה קשה יחסית יכולה להיות לא קלה. ידוע לי שקיימות קבוצות תמיכה למשפחות ברחבי הארץ. ספציפית, יש קבוצה של עמותת "ערך" בת"א המיועדת להורים לילדים עם OCD- ניתן לברר אם יש מקום גם לבני זוג. בכל אופן, שווה לפנות לעמותה הזו. בנוסף, קיים ארגון בשם מיל"ם, הנותן ייעוץ למשפחות של אנשים הסובלים מבעיות נפשיות שונות- ומפעיל גם קבוצות. הארגון פועל במקומות שונים בארץ. מעבר לכך, יש פורומים באינטרנט לבני משפחה של סובלים מבעיות נפשיות בכלל ו- OCD בפרט, שבהם ניתן לפחות לשתף במצוקה. בהצלחה!
שלום, האם אובססיה יכולה להיות נראית כלפי חוץ? (מלבד מחשבות, דימויים ודחפים שלא נראים לעין) כמו בקשה לחיזוקים מבני משפחה, מחשבות שנאמרות בדיבור.. קומפולסיה לא תמיד נראית כלפי חוץ? (למשל ספירה בלב) האם המטרה בטיפול הוא להפחית את הצורך לשלוט במחשבות ולשלוט על הקומפולסיות?
שלום לך, התופעה הראשונה שאתה מציין נשמעת כמו קומפולסיות יותר מאשר כמו אובססיות. לאדם, הרי, צריכה להיות סיבה מסוימת לבקש חיזוקים מבני משפחה או לומר את מחשבותיו בקול- וזה בדרך כלל טקס, שנועד להרגעה עצמית בעקבות מחשבה טורדנית. בהחלט יש קומפולסיות שאינן נראות לעין, כמו טקסים מחשבתיים או אפילו שליטה בפעולות של הגוף מתוך טקס (כמו עצירת השתן). בנוסף, אנשים הסובלים מ- OCD נוטים פעמים רבות להסתיר את הטקסים מהסביבה, ולבצע אותם באופן שאנשים אחרים לא ירגישו בהם. לגבי שאלתך האחרונה, מטרת הטיפול היא אכן להפחית את הצורך לשלוט במחשבות, וזאת תוך קבלתן והפסקת הניסיונות להתנגד להן. לעומת זאת, בהחלט מנסים לשלוט בקומפולסיות, שכן הפחתתן היא בגדר חשיפה- טכניקה התנהגותית נפוצה להתמודדות עם חרדה בטווח הארוך. הפסקת הטקס "מכריחה" את האדם להתמודד עם המחשבה המפחידה ועם החרדה שבאה בעקבותיה, בלי הניסיונות להרגיע את עצמו. בטווח הארוך, הדבר גורם לו לחוות פחות ופחות חרדה ככל שמתמיד בכך.
שלום, אני בן 19, ולומד בישיבה. במשך כל היום יש לי מחשבות רבות על בעיות יש לי. אני חושב ממש מלא. אבל יש לי ימים, יותר טובים, בהם הכול הולך כשורה. אני זורם, וחושב הרבה פחות. בעיקר המחשבות הם' כי יש לי חבר - שאני רוצה מאוד להיות החבר הכי טוב שלו. ועם הוא לא מתייחס אלי יפה, אני מרגיש רע, וחושב על זה רבות (שאיני מסוגל להתרכז זמן רב בשום דבר אחר), אלא אם-כן הוא מאוד שובה וכו', וגורם לי לשכוח ממנו. ובדרך כלל כאשר אני חש כלפיו כך - אני מגיע לדבר איתו הרבה עד שאני מרגיש שהוא משנה את היחס. יש לי גם לפעמים טיקים כאלה ביד השמאלית. אני מרגיש חוסר נוח בבית השחי, ואני מזיז את היד מידי כמה שניות. אבל לא תמיד, רק לפעמים זה מתעורר. האם לי אובססיה?
היי יוסי, כדי לדעת האם אתה סובל מהפרעה אובססיבית, יש לערוך בירור מעמיק יותר. יש לברר מה טיב המחשבות, מה יקרה אם אותו חבר לא יתייחס אליך/ יהיה איתך בקשר, וכו'. יכול להיות גם שהבעיה נובעת מחרדה חברתית. לגבי הטיקים שציינת, הייתי מציעה קודם כל לפנות לבירור רפואי. יכול להיות שהבעיה ניתנת לפתרון פשוט מאוד בתחום זה. בהצלחה!
תודה
בין היתר, אין אצלי דכאון, יש לי סוג של חרדה חברתית, כללית וקשיי קשב וריכוז (ADHD) וזה לא הולך ביחד, גם כי יש לי חרדה חברתית-כללית כזאת עם חוסר ביטחון + קשיי הקשב וריכוז, אני לא יכול להוציא מילה מהפה כשאני מדבר עם אנשים זרים לדוגמה. מה בעצם ממולץ לי לקחת, פרפנאן, ציפרלקס/לוסטרל או אפילו אפקסור/ויפקס? בן 17.
היי דן, ציפרלקס הנה תרופה לטיפול בדיכאון וחרדה, המיועדת לנטילה ארוכת טווח. כלומר, היא אינה יעילה באותו הרגע שבו נוטלים אותה, אלא משפיעה רק אם נוטלים אותה לאורך זמן. פרפנאן הינה תרופה מסוג אחר לגמרי, המיועדת לטיפול בפסיכוזות. אינני יודעת היכן שמעת על התרופות הללו ומה שמעת עליהן, אך מדובר בשתי תרופות שונות שאין שום קשר ביניהן מלבד היותן תרופות פסיכיאטריות. שאר התרופות שציינת הן כולן תרופות לטיפול בדיכאון וחרדה, מאותה קבוצה של הציפרלקס (ליתר דיוק, אפקסור שייכת לקבוצה אחרת אך בעלת פעולה דומה). אין לדעת איזו תרופה תשפיע עליך בצורה הטובה ביותר. פסיכיאטר שמתאים את התרופה עושה זאת בדרך של ניסוי וטעייה. בכל אופן, רק פסיכיאטר שפוגש ומאבחן אותך רשאי להתאים לך תרופה וכמובן לרשום אותה- כל התרופות האלה ניתנות במרשם רופא בלבד. לטיפול בחרדה חברתית הייתי ממליצה לנסות טיפול התנהגותי קוגניטיבי, שלטווח ארוך ייתן לך כלים להתמודד עם סיטואציות חברתיות ויקנה לך מיומנויות שהתרופות לא מסוגלות להקנות. התרופות רק מפחיתות את החרדה, אך לא מלמדות את המטופל להתנהג באסרטיביות ולגלות חברותיות כלפי אנשים. אתה צעיר, ויש אצלך הרבה מקום לשינוי מהבחינה הזו, ולכן הייתי מנסה טיפול כזה לפני הטיפול התרופתי. כמובן שאפשר גם לשלב ביניהם. אוסיף רק, שטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא בדרך כלל בתרופות מתחום הנוירולוגיה, כמו ריטלין וקונצרטה. ניתן להעיזר גם בטכניקות התנהגותיות כדי לשפר את המצב. בהצלחה!
האם יש תרופות חדשות ל או סי די לרבות כאלה שלא הוכנסו לסל התרופות? תודה.
שלום לך, התרופות המשמשות לטיפול ב- OCD הן בדרך כלל תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה- SSRIs (לעיתים גם SNRIs). פעם בכמה שנים יוצאת תרופה חדשה מהמשפחה הזו, שאינה בהכרח יעילה יותר מקודמותיה, אך בדרך כלל מתהדרת בפחות תופעות לוואי. לא ידוע לי על תרופה חדשה שיצאה לשוק בזמן האחרון. בכל מקרה, לגבי שייכות לסל התרופות, יש לפנות לקופת החולים. בברכה,
שלום, אני התחלתי אתמול לקחת ציפרלקס 10 מ?ג( העלאה הדרגתית עד ל30 מ?ג תוך שבועיים) כבר ביום הראשון הרגשתי שיפור דיי מורגש בכפייתיות, אע?פ שההשפעה אמורה להיות מורגשת למיטב ידיעתי בסביבות חודש אחרי תחילת הטיפול. האם זה הגיוני? או שזה באמת חלק מ?אפקט פלסבו? כפי שתואר כאן באחת התשובות..
שלום לך, אתה צודק באמירתך שהשפעתו של הטיפול (מעבר לתופעות לוואי) לא מורגשת עם תחילת נטילתו. ההשפעה מורגשת רק לאחר שבועיים- שלושה. "אפקט הפלסבו" קיים אם הנך חושב שהתרופה כבר משפיעה או אמורה להשפיע, וזה מה שגורם לשיפור בהרגשתך. ייתכן גם, שעצם העובדה שהתחלת ליטול טיפול תרופתי מעוררת בך תקווה ומרגיעה אותך, ולכן השיפור בהרגשה (לא בדיוק אפקט פלסבו). כך או כך, לאחר שהתרופה תתחיל להשפיע, ייתכן מאוד שתרגיש שיפור נוסף ואף עלייה במצב הרוח. בהצלחה!
שלום הנני בת 43 ומזה זמן רב אני סובלת ממחשבות טורדנות שמתרוצצות בראשי כמו סרט נע מחשבות שחוזרות על עצמן מהעבר וההווה והן גורמות לי סבל רב כגון טינה כעס רחמים ועוד הדבר מפר את שלוותי , ניסיתי בימי כל מיני טיפולים פסיכולוגיים זה עזר לאותה תקופה ושוב חוזר על עצמו . לפני כשנה התחלתי לשתות ציפרלקס 10 מ"ג אך לאחרונה אני מרגישה שאילו הם הפסיקו לעזור לי , אנא אני מיואשת נמאס לי להיות מוטרדת בסרט נע במוחי על דברים רעים שקראו לי בעבר המחשבות גורמות לי להתרחק מאותן אנשים ולשנוא אותן בעוצמה בל תתואר לכן אני פונה לעזרה ומבקשת סופסופ להגיע לשקט נפשי עם כוח להמשיך את חיי עם משפחתי המקסימה
היי אילנה, ראשית, אני מאוד ממליצה על טיפול התנהגותי- קוגניטיבי (CBT). איני יודעת אם ניסית סוג זה של טיפול, שנחשב היעיל ביותר עבור בעיות מסוג זה. הטיפול ייתן לך כלים מעשיים להתמודדות עם המחשבות, וכן נעשית עבודה חשובה על שימור התוצאה. הכלים שתקבלי עשויים לעזור לך להתמודד עם הבעיה באופן עצמאי, גם לאחר סיום הטיפול (אם לא כן הוא אינו מוצלח). בנוסף, ייתכן מאוד שכדאי להעלות את מינון התרופה- כמובן רק בהתייעצות עם פסיכיאטר. אם אכן מדובר במחשבות בעלות אופי טורדני, מקובל לתת מינון גבוה יותר של תרופות כמו ציפרלקס. המינון שאת לוקחת הינו הנמוך ביותר, ומשמש בדרך כלל לטיפול בדיכאון. כאשר מטפלים באובססיות, נוהגים הפסיכיאטרים להכפיל ואף לשלש את המינון. אם רופא משפחה הוא שנתן לך את הטיפול, ניתן גם להתייעץ איתו. אולם, אני ממליצה לפנות לפסיכיאטר, מאחר שמדובר ברופא שתחום התמחותו הוא בריאות הנפש. פסיכיאטר יודע בדרך כלל להתאים את התרופה הספציפית למטופל הספציפי באופן רגיש, זהיר ותוך עריכת אנמנזה מעמיקה. אם את רוצה שאפנה אותך למטפל ספציפי, את יכולה לכתוב לי למייל תוך ציון אזור מגורייך. [email protected] בהצלחה!
שרון שלום, שמי יורם ואני גבר בגיל מתקדם. אני סובל מהפרעת ה- ocd מגיל צעיר יחסית. ההפרעה באה אצלי לידי ביטוי במחשבות טורדניות שמסרבות לעזוב ושלכאורה גורמות לי לראות דברים לא מציאותיים כמציאותיים, כלומר בתוך תוכי אני יודע שמה שהמחשבות אומרות לי כנכון הוא אינו נכון באמת. אם הוא היה נכון זה היה הורג אותי לדעת שזה נכון, ולכן בגלל שקשה לי להתווכח עימן כשזה קורה, אני מסוגל להאמין להן ולראות את זה כמותן - ומכאן הפגיעה שנגרמת לי כשזה קורה. לפני מס' שנים יצא לי לטייל בחו"ל ואז במסגרת הטיול חבר הציע לי לעשן ג'וינט. בהתחלה חששתי מזה מאד אבל אחרי שניסיתי את זה מס' פעמים גיליתי שמעבר להרגשה הנעימה שזה משרה, המחשבות הטורדניות שלי לא מצליחות להתגבר עלי תחת ההשפעה של המריחואנה, כלומר עוצמת השכנוע שלהן באמיתות הדברים שהן מציגות לי היא נמוכה ביותר, אם בכלל. כאילו שתחת ההשפעה של המריחואנה אני מצליח לראות מבעד למחשבות הטורדניות ולא לאפשר להן לתעתע בי. השאלות שלי אלייך הן: 1. האם התופעה הזאת כפי שתארתי לעיל מוכרת במדע? 2. האם התופעה הזאת דווחה על ידי חולים נוספים שסובלים מהפרעת ocd? 3. האם ניתן לקבל אישור רפואי מיוחד לשימוש בקנאביס רפואי הואיל והשימוש הזה מפחית באופן ניכר את הסבל שנגרם כתוצאה מפעולת מחשבות טורדניות? 4. אם כן, מה צריך לעשות כדי לקבל אישור כנדרש? 5. במידה ולא, איך אני באופן אישי יכול לקבל את זה אם אצלי זה מפחית את הסבל לחלוטין? כלומר האם עלי להפר חוק כדי לרפא את עצמי מסבל שנגרם לי בלא אשמתי? אודה לך מראש על תשובותייך:)
היי יורם, התופעה שאתה מתאר אכן מוכרת. קנאביס ידוע כמפחית תחושות של חרדה ודיכאון בזמן שמעשנים אותו, ומאחר ש- OCD היא הפרעת חרדה, אין זה מן הנמנע שגם החרדה הקשורה ב-OCD תפחת. יש להדגיש כי החרדה פוחתת רק למשך תקופת הזמן שהקנאביס משפיע, וזאת בדומה להשפעתן של תרופות הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים (למרות שמדובר בחומר שונה לחלוטין). לעיתים, פסיכיאטר מאשר שימוש בקנאביס לטיפול בהפרעות חרדה (נתקלתי בזה בעיקר בתחום ההפרעות הפוסט טראומטיות). אולם, קשה מאוד להשיג אישור כזה, והוא בדרך כלל ניתן רק לאנשים שלא הגיבו לטיפול תרופתי רגיל. זאת מאחר שלקנאביס גם השפעות מזיקות, ויש נטייה להשתמש בו לרעה. רוב הסיכויים הם, שפסיכיאטר ירשום לך תרופה מקבוצת ה- SSRIs, שיעילות מאוד בטיפול בדיכאון, חרדה ו- OCD. לתרופות אלה השפעה בטווח הארוך, כלומר השפעה קבועה כאשר נוטלים את התרופה כל יום, ולא רק למשך מספר שעות. תחת השפעה של תרופות כאלה, החוויה היא דומה למה שתיארת- יש תחושת שליטה במחשבות ובחרדה, והן לא משתלטות על החיים. מומלץ מאוד לנסות טיפול כזה, אם עדיין לא ניסית, לפני שפונים לטיפול פחות קונבנציונלי או לסמים לא חוקיים. בנוסף, כדאי מאוד לשלב טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT), שנותן לך כלים להתמודדות עם מחשבותיך בטווח הארוך. ניתן למצוא הסבר מפורט על הטיפול באתר שלי. בסיומו של טיפול מוצלח, ניתן להפחית את השימוש בתרופות עד להפסקתו, מאחר שהסימפטומים של ההפרעה פוחתים ואף נעלמים. בהצלחה!
שרון תודה על תגובתך המהירה:) מה שאת מתארת כהיחלשות של אפקט החרדה זה לא בדיוק מה שאני מרגיש בזמן שאני תחת השפעת הקנאביס, אלא מה שאני מרגיש הוא סוג של התחדדות חושית שמאפשרת לי לראות מבעד למחשבות ולהגיע לרמת דיוק של האמת הפנימית שלי. כיוון שכך, לאותן מחשבות טורדניות אין את היכולת לתעתע בי תחת ההשפעה מאחר שאני כאילו רואה הכל (מבחינת מחשבות) באופן ברור יותר. לכן אני לא בטוח שזה ענין שקשור לחרדה דווקא, כי היו פעמים שתחת השפעת הקנאביס נכנסתי לסוג של חרדה [בעיקר בהתחלה כאשר ניסיתי בפעמים הראשונות], ומנקודת החוויה שלי לא הבחנתי בשיפור ברמת החרדה כאותו טריגר לחסימת מחשבות טורדניות. שאלותיי אלייך בעקבות האמור הן: 1. האם התרופות שאת הזכרת נותנות הרגשת חידוד חושים שמאפשרת שליטה מדויקת במחשבות ויכולת ראייה עומקית של הדברים? 2. במידה ולא, האם בעקבות אופן פעולת הקנאביס עלי כמתואר לעיל אני אהיה זכאי לקבלו כתרופה למחלתי? במידה וכן, אצל מי ואיך עושים זאת? תודה מראש על הסובלנות...
שלום שרון, באומרך: "זאת מאחר שלקנאביס גם השפעות מזיקות, ויש נטייה להשתמש בו לרעה." - לאילו השפעות מזיקות את מתכוונת? תודה
אני בת 33 ונראה לי שאולי יש לי OCD בילדותי לא הייתי דורכת על אדום במדרכה וגם לא על הקווים (עד היום מפריע לי לדרוך על אדום) בנסיעות אני נוקשת בשיניים פעם אחת לפני עמוד חשמל ופעם אחת אחרי (רק כדי שהכל יעבור בשלום), מגיל 21 פיתחתי פחד מחיידקים (טלפונים ציבורים, שירותים, תחבורה ציבורית, כפתורים, מטבעות ולחיצות ידיים) אני לא יושבת על אסלות בכלל ותמיד מפחדת שיעשו לי משהו למברשת שיניים,מפחדת לחשוב את המחשבות המפחידות שיש לי מחשש שיתגשמו, אני מפרידה גוונים בכביסה ולא רק צבעים,לא יכולה לראות דם אפילו לא בטלוויזיה, יש לי חוסר שקט כשהבית לא מסודר עד כדי חוסר תיפקוד ועצבים וכמעט בכל יום חופרת לעצמי בעור בחיפוש אחר שיערות שצומחות כלפי פנים (אני לא חושפת רגליים מרוב פצעים). וכל המלחמה הפנימית הזאת הייתה נראת לי נורמאלית והכרחית בכדי לתפקד. לאחרונה יוצא לי לעשן גראס ושמתי לב שהרבה פחות איכפת לי מהדברים שמפריעים לי בדרך כלל לדוגמא: כשאני ניגשת למברשת שיניים אני עדיין חוששת שאולי עשו לי משהו למברשת אך המחשבה הזאת לא נמצאת לי בראש כשאני לא רואה אותה. אני דיסלקטית ודיסקלקולית אך מעולם לא אובחנתי לOCD יכול להיות שהגראס באמת עוזר לי?
היי שחר, בהחלט יכול להיות שהגראס מרגיע אותך ועוזר לך להפחית את החרדה הכרוכה בבעיות שיש לך. לא בטוח שכל הבעיות קשורות ל- OCD, יכולות להיות גם חרדות שאינן נחשבות להפרעות טורדנית כפייתית. טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר יכול גם הוא להפחית את החרדות, הן לטווח הקצר (כמו הגראס) והן לטווח הארוך, תלוי בתרופה בה משתמשים. כפי שציינתי בשרשור הזה, מאוד קשה לקבל אישור לשימוש בגראס כתרופה. בנוסף, מאוד מומלץ לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), כדי לפתור את הבעיות הללו לתמיד ולא רק לקבל הקלה זמנית. הבעיות האלה בהחלט פתירות אם משתמשים בטכניקות הנכונות כדי לפתור אותן. את יכולה לקרוא על הטיפול בהפרעות אובססיביות ובחרדות בכלל באתר שלי. בהצלחה!
שלום אני זוכר שמאז האשפוז היו לי בעיות ללכת על כל מיני כתמים ברצפה . וניסיתי להתחמק ,הבעיה הזו רק החמירה ואני הולך רגיל אבל מרגיש מוזר שאני הולך כאילו אני לא מנסה להתחמק וזה מפריע לי . בבית אני לא מרגיש ככה והולך בלי בעיה . אבל מה שמציק לי יותר מכל זה שאני הולך ברחוב ורואה מכסי ביוב אני אילו מתכונן או מכוונן את ההליכה שלי לכיוון של המכסה . רציתי לדעת אם זה ocd מכיוון שאני סובל מזה הרבה זמן . וכשהשתחררתי מהאשפוז כתבו ocd . מה ניתן לעשות ? ומה מקור הבעיה לדעתך ? אקבל כל תשובה תודב
היי גבי, קשה מאוד לעשות הערכה, מאחר שהמידע שאתה נותן כאן הוא מועט ובלתי מספק. יש לערוך ראיון מעמיק ולשאול שאלות כמו: מהן המחשבות שעוברות לך בראש כאשר אתה מבצע את הפעולות הללו? אילו רגשות מתעוררים? איך תרגיש אם לא תבצע את הפעולות הללו? בנוסף, לא אמרת מאיזו סיבה התאשפזת. סביר להניח שזה לא היה בגלל OCD (מעטים מאוד האנשים שמגיעים לאשפוז בגלל דבר כזה), והסיבה לאשפוז היא מידע חשוב שיש לקחת בחשבון. ייתכן שאבחנו אותך כסובל מ-OCD בנוסף להפרעה אחרת. אני מציעה לשאול את הפסיכיאטר שלך מדוע אבחן אותך כסובל מ- OCD, ומה משמעות הסימפטומים האלה לדעתו. זכותו של כל מטופל לדעת מהי האבחנה שלו ומדוע ניתנה, וחבל שיישאר מידע מעורפל שלא מועבר כהלכה בין מטפל למטופל. לפי האבחנה ניתן גם לקבל את הטיפול המתאים. אם הסימפטומים אכן מתקשרים ל- OCD, ניתן להיעזר הן בטיפול תרופתי והן בטיפול התנהגותי- קוגניטיבי. תרגיש טוב!
הבעיה היא לא רק למכסי ביוב היא לכל מה שמוזר אני נזכרתי שזה התחיל לפני שנתיים בהתחלה נראה לי מוזר . לדרוך על אלה . האבנים המשתלבות במדרכות האפורות בסדר אבל בצדדים יש אבנים משתלבות שחורות או חומות ואיתם הייתה לי בעיה זה פשוט נראה לי מוזר לא יודע למה . בהתחלה פשוט דילגתי אבל אחר כך התעלמתי ומאז נשאר רק מה שסיפרתי . השאלות שלי הם האם עצם התעלמות מבעיה יכול לגרום ל"קיבעון " או התחזקות של ההרגשה . ? ושאלה שנייה האם כדי ללכת לפסיכאטר לבדוק את זה מכיוון שכבר אני מאובחן כסובל ב ocd ? תודה
רציתי לשתף את הגולשים ואותך שרון בסיפור חיי וברפואה האמיתית שמצאתי: אני בן 38, סובל מגיל 14 לערך מ- ocd. כמובן, שעד לגיל די מתקדם (27-28) כלל לא ידעתי שזו מחלה והייתי בטוח שאני פשוט "מקולקל", כי ההפרעה שלי מבוססת על מחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן - כל פעם בורסיה אחרת - בנושא מרכזי אחד - הנושא המיני. הפחדים שהתפתחו אצלי מהמחשבות הללו יכלו בעבר לשתק אותי לימים שלמים או למיצער לשעות ארוכות. כאשר הייתי מצליח לסלק את המחשבה באמצעות מחשבה נוגדת (הייתי צריך לשכנע את עצמי שאני טועה) זה היה כרוך במאמצים כבירים שהסבל שלי מהם היה גיהנום עלי אדמות. אם לא הייתי מסלק את הספק שנוצר מהמחשבות כל המציאות היתה נחווית לי באופן ירוד - הייתי 10% מעצמי במקום 100%. רמת האושר שלי והנינוחות כמו שביעות רצוני מהחיים היתה נמוכה ביותר, ולעיתים הייתי מעדיף למות מאשר לחיות. עד כדי כך. המכה הראשונה שהצלחתי להנחיל לאויב שלי - אותה מחשבה טורדנית - היתה עם ההכרה שאני סובל ממחלה שיש לה שם ואפיון משל עצמה. זו היתה נקודת מפנה גדולה מאד בחיים שלי, כי לא הייתי צריך להדחיק ולהסתיר את זה בכל כוחי, וגם הבנתי שזה משהו שקיים ומוכר ואני לא האדם היחיד עלי אדמות שסובל מזה.כבר מעצם הידיעה הזאת חל שיפור רציני במצבי, אבל מה לעשות שכאשר הטורדניות תופסת אותי לא תמיד הידיעה הזאת עוזרת, ועדיין מצאתי את עצמי במלחמות בלתי פוסקות עם מחשבותיי. הדבר די גרם לי לייאוש, אבל מצד שני הבנתי שבתוכי מתפתחת ראיית נפש. הכוונה היא שבגלל הנסיון שלי במלחמה עם עצמי ועם המחשבות הטורדניות התחלתי למפות את הנפש שלי, בכדי לעזור לעצמי להילחם טוב יותר עם המחשבות. לעיתים הייתי רושם מזכרים לעצמי של מחשבות מרגיעות ושיטות שהצליחו לי בעבר, ולעיתים הייתי משנן בכל כוחי וזכרוני את הכלים האחרונים שסייעו לי במלחמה - וחלילה לא שוכח אותם (שכן כל כלי כזה הצריך חווית גיהנום משל עצמו עד שהגעתי אליו). את הפתרון האמיתי לבעיה שפתר את הענין באופן די דרמתי אחרי כשני עשורים של מאבקים אינסופיים קיבלתי מלימוד הקבלה. צריך לקרוא כדי להאמין, אבל זו עובדה. קונן בי יצר עז להבין את משמעות חיי וכך עם השנים הגעתי לקבלה לאחר חיפושים אחר תשובות לשאלות קיומי. בתוך הקבלה ישנם כל מיני זרמים ובכל שלב שלמדתי זרם אחד - מצאתי את עצמי מחפש משהו מעמיק יותר כי הרגשתי חסרון של קשר לחיים שלי כאן ועכשיו, וזאת עד שהגעתי לתורתו של רבי נחמן מברסלב, שהוא הצליח לחבר את כל לימודי הקבלה עד לאותו מועד לתורתו שלו שמסבירה בפרטי פרטים כיצד הנפש שלנו עובדת, כאשר כל הכוחות של הנפש מקבלים מיפוי ושייכות, וכאשר כל תורה שלו פתאום היתה נראית לי כאילו לקוחה מחיי שלי. הבנתי שהמחלה הנוראית הזאת גרמה לי לראות את המציאות מתוך הפנימיות שלי מתוך הנפש, וזה כל מה שהייתי צריך לדעת כדי להבין שהכל מתחיל ונגמר בנפש שלנו. בפנים. עם הלימוד ההולך ומתגבר בתורתו של רבי נחמן פחתו התקפי ה- ocd מעצמם. הסיבה העיקרית היא שאני כבר מבין את כל הכוחות בנפש האחראיים למחלה זו, ואני מזהה אותם בזמן אמת - בעת פעולתם, ויודע להימנע מהמלכודת שהם מציבים לי. ההיכרות עם אותם כוחות שבנפש גרמה לכך ששיעור ההתקפים שאני חווה פחת בכ- 90% ואני היום מרגיש משוחרר, למרות שלעיתים יש מחשבות טורדניות אבל במינון נמוך וכאשר אני מסוגל למגר אותן בקלות יחסית למה שהיה בעבר. אציין כאן כי לא נטלתי מעולם שום תרופה שקשורה לנושא הזה, בתוקף סרבתי להתשמש בכדורים או בכל תרופה אחרת וגם לא הלכתי לטיפולים. תמיד נלחמתי עם הנושא לבדי בעצמי. אני ממליץ בחום לכל מי שסובל מההפרעה הזאת ללכת בדרך הזאת. ללמוד את תורת הנפש מצדיק האמת - שמבקש לתת פתרון ורפואה לכל אדם רק משום שזו היתה תכלית חייו בעצם - יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו ולדעת שבזמן אמת הבטחון שמדובר בידע שבא ממנו יעשה את העבודה. ממליץ בחום. הסיבה שאני אומר את זה היא כי אחד המרכיבים הבולטים של ה- ocd הוא שימוש בכח המכונה בתורה "עמלק" - אותו נצטוונו לכרות מנפשנו. עמלק הוא כח הספק שכל מטרתו להחליט את כח האמונה שבנפש. כאשר כח האמונה בנפש נחלש, יכולים לחדור לנפש כוחות נוספים ולעשות עבודה על הנפש כפי שרק ירצו. לכן אחד מהמרכיבים העיקריים שהאדם צריך לחזק הוא את האמונה. ברגע שמחזקים את כח האמונה מגיעים לפריצת דרך משמעותית ביותר. לצדיק אמת יש את הכח לחזק בנפש שלנו את הכח הזה שנקרא אמונה ולעזור לנו להתגבר על הכח הנגדי המכונה "עמלק". ברגעי אמת פעולת הצדיק - שהיא פעולה חיצונית שלא באה מאתנו - ולכן משמשת כחבל הצלה אובייקטיבי מצוין - עושה את הפעולה שלה ויוצרת מצב תודעתי שלא מאפשר כלל למחשבה הטורדנית להתקיים מלכתחילה, כלומר זו ההגנה הראשונית והטובה ביותר מכיוון שהיא יוצרת את המעגל הראשוני שיכול לסנן את עיקר המקרים בהם נוצר התקף ocd. הנקודה שהאדם מסתייע בכלי חיצוני בו הוא מאמין בכל מאודו היא כשלעצמה יוצרת מרפא טבעי לחלוטין. מחשבה כנגד מחשבה. בקיצור אני לא רוצה להלאות אתכם ביותר מדי דיבורים כי אני יכול לכתוב על זה אנציקלופדיה שלמה, אבל אני מבקש מכל אחד מכם להאמין לי שזה עובד בלי תרופות בכלל. אני מרגיש היום ממש בריא ממש כמו בגיל 13 לפני שהמחלה פרצה לראשונה. לשרון - האם מוכרת לך התופעה הזאת שבשל התחזקות הפן התודעתי שבנפש והיכרות עם כוחות הנפש כמו גם שינוי התודעה של האדם - ניתן להירפא מהפרעה נפשית, לעיתים לחלוטין?
שלום לך, לשאלתך, הריפוי באמצעות תורת הקבלה הוא נושא שפחות מוכר לי. אני מנסה להתאים את עולם המושגים שאתה מדבר עליו, שמשתמש במונחים מאוד מופשטים כמו "כוח הנפש", לעולם המושגים הטיפולי המוכר לי. ראשית, אתה צודק מאוד באמירתך שהאמונה בטיפול מסוים תורמת רבות ליכולת הריפוי של הטיפול הזה. התופעה ידועה בספרות כ"אפקט הפלסבו". שנית, הניסיון להילחם במחשבות הוא אכן לא יעיל, כפי שתיארת. יותר מכך, הוא גוזל אנרגיות רבות, וידוע אף כאחד הגורמים שמשמרים את ההפרעה. במונחים של טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שבו אני עוסקת, הדרך לפיתרון נעוצה בקבלת המחשבות והרגשות במקום לנסות להילחם בהם. הדבר היחיד שמנסים להפסיק באופן אקטיבי, הן ההתנהגויות הכפייתיות. כאשר האדם מפסיק את ההתנהגות אך נשאר עם המחשבה והרגש השליליים, בניסיון לקבל אותם, הם פוחתים מעצמם. ייתכן, שהתהליך שאתה מתאר כאן הוא תהליך שקשור בקבלה של המחשבות במקום מאבק, וניסיון להבין את התהליכים הפנימיים שמתרחשים אצלך במקום לדחות אותם. הבנת התהליכים הללו נעשתה באמצעות מושגים שמאוד מדברים אליך, ולפיכך אני מבינה מדוע השיטה היתה אפקטיבית. להבנתי, "שינוי התודעה" הוא למעשה שינוי בצורת החשיבה שהיית רגיל אליה עד כה. לבסוף, ידוע כי כי למציאת משמעות לחיים יש ערך טיפולי רב, והיא יכולה להפחית באופן משמעותי סימפטומים של דיכאון וחרדות שונות. בדרך כלל, השיטה נקראת לוגותרפיה (ממליצה לקרוא את ויקטור פרנקל- "האדם מחפש משמעות"). אני רואה אותה כסוג של טיפול קוגניטיבי, מאחר שמתרחש פה תהליך של שינוי משמעותי בחשיבה. חג שמח!
שרון שלום, לתגובתך - הנסיון לפתור מחלה נפשית בשיטות קוגנטיביות כמו כאלה שהזכרת זה מצוין. אני רוצה להוסיף, שהחלק של ההיכרות של האדם את הנפש - זה לא סתם רעיון שעניינו ביצירת אמונה בדבר מסוים. ממש לא. מדובר בידע שהלימוד שלו (עיון + מציאות) מאפשר לאדם להגיע לאמת ביחס לכוחות שמופעלים עליו בחיים בכלל. לא מדובר במשהו אשלייתי (פלסבו) כדי ליצור איזה כח נגדי. ממש לא. בנפש של האדם קיימים כוחות וזו עובדה. הכוחות הללו (כגון כח הספק, כח הדמיון, כח הפחד, כח האמונה, כח הזכרון) פועלים בתוך הנפש בצורה דפוסית מסוימת. יש להם שורשים שמפעילים אותם בהתרחש כל מיני ארועים במציאות. כאשר האדם לא מנסה בחייו להבין את המערכת הזאת הוא נתון לפעולת אותם הכוחות עליו באופן שרירותי, מבלי להבין למה ומדוע הדברים קורים כפי שהם קורים. לא רק בתוך הנפש שלו פנימה אלא גם במציאות החיצונית עצמה. אני יודע שזה יכול להישמע כמו מדע בדיוני או כמו משהו מיסטי, אבל זה לא. זה אמיתי לגמרי, רק שהדרך לתוך רזי הנפש היא דרך לא פשוטה, כי היא דורשת מהאדם לעשות שינוי בתודעה הקיימת שלו כדי ללכת בה, כי האדם שמחפש את הכוחות הללו ואת אופי פעילותם עליו נדרש להשתנות בתוך החיפוש כדי להמשיך ולהבין. בניגוד לידע (כל ידע וכל חכמה אחרת) שהאדם יכול להיות נייטרלי כלפיה, קרי ללמוד אותה מבלי שהוא עצמו קשור לאותה חכמה, ידע של תורת האמת של כיצד הנפש שלנו פועלת וכיצד הכל קשור לבורא עולם בסופו של דבר, אי אפשר להבין בשכל בלבד, כלומר לא ניתן ללמוד רק מצבירת ידע, כיוון שהדרך היחידה להתקדם בחכמה זו היא לגרום לידע לחלחל לתוך חייך ולפעול באמצעותו לשינוי התודעה האישית. רק מי שהולך בדרך כלומר מממש את הדברים ומיישם אותם הלכה ולמעשה מקבל את המפתחות בנפש כדי למפות את הכוחות הללו הלכה ולמעשה, ויכול להמשיך ולהתקדם (לטפס) באותו חיפוש וחקירה, שמאפשרים לו להעמיק עוד יותר בתפישה ובהבנה של עצמו, של משמעות חייו, של האמונה בבורא עולם, של שינוי טבע שלילי שקיים בו באופן מיוחד (חריג מאנשים אחרים) ובמו ידיו לבצע את התיקון הזה בתוך הנפש שלו פנימה. כאן שום פסיכאטר או מטפל לא יכולים לעזור לאדם אם הוא עצמו לא הולך בדרך. ההליכה הזאת בדרך לא ידועה מחייבת אמונה בצדיק אמת. באדם שהלך בדרך זו קודם ומכיר את כל נפתוליה ויכול לקחת את ה'אדם החוקר' עד למעמקי הנפש ולמנוע ממנו להסיק מסקנות שגויות מתוך היות אותו אדם חוקר נחשף לחלקים מסוימים בלבד מהסוד - שבעקבות אותה חשיפה הוא מסיק תובנות שגויות כי אין לו עדיין את כל הידע הדרוש לבסס מסקנה אמיתית. אני טוען, למרות שאני לא יודע אם אפשר להוכיח את זה בראייה מדעית קלאסית, שבאמצעות התקרבות של האדם לקדוש ברוך הוא בדרך של אמת מתוך היכרות את כוחות הנפש שלו ומתוך דבקות בצדיקי אמת, אפשר לרפא כל מחלה נפשית באשר היא - לא רק ocd. מדוע? מכיוון שכל מחלות הנפש באות מבעיה שהנפש לוקה בה, והנפש היא דבר עדין שהרפואה המדעית (לרבות פסיכולוגיה ופסיכאטריה) לא יכולה להבין לחלוטין, כי יש בה חלק מטא-פיזי. להבדיל מאיבר בגוף שהוא נראה לעין וניתן לחקור פעילותו תחת מיקרוסקופ וכלים מדעיים חיצוניים אחרים - הנפש היא שילוב של חומר ורוח, ולכן המדע לא מסוגל לעולם לפענח אותה במושגי חומר בלבד. הדרך היחידה לפענוח הנפש היא שימוש בתורת הקבלה, ולדעתי תורתו של רבי נחמן מברסלב היא הדובדבן שבקצפת (כיוון שהוא חיבר את כל הקבלה לתוך הנפש והסיר את כל הערפל מהידע הקלאסי של עולם הקבלה). אני טוען, שאדם שמושל ברוחו הוא אדון לגורלו - הוא יכול ליצור שמחה מכלום, הוא יכול ליצור אהבה גם בלי המימד הפיזי, הוא יכול לחלץ את עצמו מרגשות של עצבות, דכאון, ולמעשה הוא לומד את השורשים שמפעילים את כל המערכת הסבוכה הזאת שנקראת "אדם", וזאת בין היתר באמצעות הבנת אותו חלק מעורב (פיזי רוחני) שנקרא נפש. אני טוען, שאם פסיכולוגים היו מחפשים את התשובות לא רק במחקרים מדעיים אלא בשימוש בתורת הקבלה, היו יכולים לפתור את כל הבעיות הנפשיות ולרפא את כל המחלות. ולראיה, גם היום רוב הטיפולים הפסיכולוגיים לא מסתפקים במתן תרופה, כדור או טיפול רפואי קלאסי, אלא שלצד כל אלה מתפתחת שיטה של טיפול התנהגותי קוגנטיבי שהמשמעות שלו היא עיסוק בפן הרוחני (שכלי) של הנפש, כי לא מדובר בהפעלת טיפול חיצוני על הגוף אלא טיפול שבא מבפנים, מתוך האדם עצמו, הכולל שינוי תודעתי של האדם, כלומר מעין תכנות מחדש של המחשבה. אני טוען, שיגיע היום ועוד יבינו שהרפואה הנפשית מתחילה בשורשים כל כך עמוקים בנפש פנימה, שאם האדם ילמד אותם ויחפש תשובות לצרותיו מתוך דרך זו, הוא יגיע לשורש של הצרות ויוכל לרפא את עצמו לבד. בלי שום כדור או תרופה חיצונית. כלומר שהפן הקוגנטיבי מכיל את התשובות לכל הבעיות ומתן כדורים או תרופות כימיות אחרות רק מחריף את הבעיה כי האדם הופך להיות תלותי בכדור חיצוני ולא מפתח את הכוחות הפנימיים הנדרשים להבין את הבעיה ולפתור אותה מהשורש האמיתי שלה. כלומר, הכדור הוא כמו סם, הוא "משכיח" את הבעיה לזמן קצוב ובכך יוצר תחושה מזויפת של מרפא, בעוד שהוא לא רפא דבר רק גרם לאדם להיות תלותי יותר ופחות נחוש לפתור את הבעיה בעצמו. בתור אדם שסובל ממחלה נפשית אני גם יכול להעיד מפי הגבורה כי הדרך הזאת עובדת ב- 100%. כלומר, אני טוען, שמי שגם חולה בעצמו, מקבל הזדמנות טובה יותר להכיר מקרוב את הנפש, כי אין לו הרבה ברירות. עבורו, זה ענין של חיים או מוות, כלומר הרגשת החיות שלו תלויה בריפוי הבעיה שלו, ולכן הוא מכיר את הדברים מתוך היכרות מעשית יומ יומית שמתרחשת ממש בתוך נפשו שלו. לאדם כזה יש פוטנציאל (והמימוש של אותו פוטנציאל תלוי רק בו) להבין את הנפש ואת הכוחותה פועלים בה לא רק באופן תיאורתטי אלא מתוך ידיעה של ממש שמלווה אותו מאז פריצת מחלתו, כי אדם שלוקה בנפשו מגיע ברמה כזו או אחרת למודעות נפשית, שאם לא כן הוא לא יכול היה בכלל לחלות באותה מחלה. לכן, הבשורה שלי לאנשים שסובלים מ- ocd, היא שיש להם את הכוחות (יותר מאנשים בריאים אחרים) להכיר את הנפש שלהם מתוך חוסר ברירה, שנכפה עליהם מעצם מחלתם, ושאם הם יבינו איזה יתרון יש במחלה הזאת ויקחו את זה למקום הנכון - הם עוד יברכו את היום שהמחלה הזאת היא מנת חלקם.
אשמח אם תיצור איתי קשר טלפון 0586604919שי תודה
שלום רב, איני יודעת אם זה המקום לפניה שלי (במידה ולא אשמח אם תוכלי להפנות אותי למי שכן רלוונטי). הייתי במערכת יחסים זוגית במשך מספר חודשים, שלא צלחה מסיבות רבות, ועל כן רציתי לסיים אותה. לצערי ללא הצלחה. החבר שלי לשעבר לא מוכן להניח לי, וכל הזמן מתחנן שאתן לו רק עוד הזדמנות אחת (מה שננתי הרבה יותר מפעם אחת). אני אובדת עצות!!! מה עלי לעשותת???
שלום לך, אני מבינה מדוע פנית לפורום הזה, מאחר שהתנהגותו של חברך לשעבר נראית אובססיבית. יכולים להיות הסברים שונים להתנהגותו (תלותיות, למשל), שרק היכרות איתו יכולה לעזור לבחור מביניהם. בכל אופן, אם באמת אינך רוצה אותו בחזרה, עלייך פשוט להציב לו גבול. זה הדבר היחיד שעובד. אם את מאפשרת לו לשוחח איתך ולשטוח את תחינותיו, כאשר הדבר אינו נעים לך, מבחינתו העובדה שאת מקדישה לו תשומת לב (ולו רק כדי להקשיב) היא בגדר חיזוק. הדבר יכול לעורר בו ציפיות ותקוות שוא, ולכן עצתי היא לא לאפשר לו זאת כלל. אל תעני לטלפונים, אל תשיבי לו מיילים או הודעות טקסט. בהתחלה הוא עשוי ללחוץ יותר, אך לאחר תקופת מה, שבה יראה שאינו מקבל ממך שום מענה או הקשבה, הוא יפחית את ניסיונותיו עד שיחדל מהם. בהצלחה!
שלום רב. ראשית, אני מבקש לומר תודה על הפורום ועזרתך. - אני בן 22, אני לא לומד ולא עובד ליתר דיוק אני לא מצליח לעבוד כי קשה לי להתמקם במקום אחד, כבר במהלך יום עבודה ראשון אני מרגיש שלא טוב לי, מרגיש תחושת חנק ושאני לא יכול יותר. אני לא מצליח לגייס כוחות, אני מרגיש שאני לא ממש מפוקס. אין לי מוטיבציה לכלום, גם לא לדברים פשוטים יותר כמו לסדר את החדר. יש לי 12 ש"ל כולל בגרות חלקית ומעבר לזה כלום. יש לי תוכניות וחלומות אבל אני לא מסוגל להתחיל ולממש אותם. אני חסום,קפוא ותקוע. משהו עוצר אותי ומקשה. אני מרגיש רע בשל המצב שבו אני נמצא. כולם מדברים איתי מנסים לעזור ולכוון- וחוזרים ואומרים: תתבגר כבר, קח את עצמך בידיים, מה יהיה איתך. גם אני שואל את עצמי את אותה שאלה-ורוצה יותר מהם להצליח. אני נשבע שממחר אני מתחיל מחדש והכל יהיה אחרת, אבל זה לא ממש מצליח לי, *אני לא מבין מה הבעיה איתי מה משתבש ולמה ? *אני מבקש להבין כיצד מתבצע אבחון פסיכיאטרי ומה הוא כולל ? *האם טיפול תרופתי יכול לסייע לי ולגרום לשיפור במוטיבציה ולהעצים את היכולות שלי מחדש - במקרה שלי. > כל כך רוצה להתקדם להתפתח ולצליח ולא יכול באמת... אני מבקש להדגיש, אני לא שותה אלכוהול ולא משתמש בסמים. בתודה מראש בברכה
היי רז, אתה מתאר סימפטומים שיכולים להיות מוסברים על ידי סוגים שונים של בעיות. כדי להעריך באופן מדויק, יש לפנות לאיש מקצוע. לא חובה לפנות לפסיכיאטר, אפשר גם לעשות זאת בטיפול פסיכולוגי. אבחון של כל איש מקצוע כולל שיחה מעמיקה עם האדם (או מספר שיחות), שבה המטפל מנסה להבין את הרקע של האדם, הסימפטומים מהם הוא סובל (אצלנו ב- CBT מתייחסים אליהם במונחים של מחשבות, רגשות והתנהגויות) ומדוע הוא ממשיך לסבול מהסימפטומים האלה. בהמשך, איש המקצוע מציע כלים מתחום המקצוע שלו כדי לפתור את הבעיה, או מפנה לאיש מקצוע שלהערכתו יש לו כלים מתאימים יותר. למשל, ייתכן שפסיכותרפיסט יפנה אותך גם לפסיכיאטר, לקבלת טיפול תרופתי. לפי תיאורך, ייתכן מאוד שטיפול תרופתי עשוי לעזור לך. הכיוון הוא ככל הנראה תרופות המטפלות לטווח ארוך בסימפטומים של דיכאון ושל חרדה (אותה התרופה עושה את שתי הפעולות). מומלץ מאוד להיעזר גם בטיפול CBT (התנהגותי קוגניטיבי), מאחר שהוא נותן לך כלים מעשיים להתגבר על בעיותיך ולשמר את התוצאה לטווח ארוך- דבר שהתרופות אינן עושות. בהצלחה!
יאנו זוג הורים הסובלים מאו סידי ויש המלצות לגבי ילדנו שאנו צריכים מעקב בגידול וחינוך ילדנו דברים השטפרו אמרתי לעובדת סוציאלית והיא אמרה נכון יש מה לשפר אני אשאל את הרופאה כי יש לכם או סי די האם יש לנו מה לפחד שמא יקחו ילדנו
היי שוקי, עצם קיומה של הפרעה אינו קובע אם העובדים הסוציאליים יחליטו להוציא ילד מבית הוריו. מה שקובע הוא רמת התפקוד של ההורים, והאם הם מסוגלים לטפל בילדם ולספק לו לפחות צרכים בסיסיים של קיום. בסופו של דבר, מי שמחליט אלה העו"סים מהרווחה, לפי הקריטריון שציינתי. איני מכירה את המקרה ולכן לא אוכל לשפוט, מה גם שאיני עו"ס. אני מציעה להפנות את השאלה ישירות לעו"ס המלווה אתכם ברווחה. בברכה,
שלום, בתי בת השנתיים מסדרת באובססיביות את הבובות שלה בשורה ישרה, כל בובה חייבת להיות עם רגליים ישרות ולא עקומות. היא יכולה לשחק במשחק הזה קרוב לשעה ולהעסיק את עצמה. קצת מדאיג אותי, האם יש הסבר לכך?
היי אפרת, ילדים קטנים מראים לעתים קרובות התנהגות שנראית כפייתית. הדבר נובע מהצורך של ילדים בגיל הזה בתחושת ביטחון ושליטה. באופן דומה, קיימים אצל ילדים "טקסי" הליכה לישון, טקסים סביב ארוחה וכו'. מדובר בתופעה נורמלית, וכרגע אין סיבה לדאגה. אם ההתנהגות הכפייתית נרחבת ופוגעת באופן משמעותי באיכות החיים, יש צורך בהתערבות חיצונית. בברכה,
בעלי מרגיש במצוקה שנים רבות. הוא מאמין שהסיבות העיקריות הם עבודתו. הוא כרגע לא יכול לעבור לעבודה אחרת. הוא נפגש עם פסיכולוג, ונפגש עם קאוצ'ר -שניהם נחשבים לטובים בתחומם, אך הם לא הצליחו "לגעת" בבעלי. לכן הטיפול הפסיק. מתוך רצון לעזור לבעלי, וחיים במחיצתו יותר מ-20 שנה, אני חוששת שיש לו o.c.p.d. אני לא אשת מקצוע. אך הרבה מהסעיפים בהם מתוארת הפרעה זו, מתאימים לבעלי. אני חשתי הקלה כלשהי כשסוף סוף גיליתי ממה הוא סובל. אך הוא לא מוכן לקבל זאת. לבקשתי הוא קרא את ההתיחסות לo.p.c.d. בוויקפדיה. הוא הסכים שהרבה מהנאמר מתאים לוץ אך עדיין מתנגד להיכנס ל"מגירה הזו". הוא הלך לפי בקשתי לפסיכולוג שמומחה לנושא זה. אך מאחר שהוא דיבר עם הפסיכולוג רק על כך שלא טוב לו בעבודה, הפסיכולוג טען שאינו לכול לעזור בכך לבעלי. בעלי רוצה לקבל עזרה, אך לא מוכן אפילו לבדוק אם אכן הוא סובל מהפרעה זו (לדעתי זה חלק מההפרעה.) בינתיים הוא סובל והילדים ואני נפגעים מכך. מה אפשר לעשות?
שלום לך, לא תמיד חייבים להציג את האבחנה למטופל, וזה בסדר. מטופלים רבים אינם אוהבים את התיוג, הן מטעמי סטיגמה והן מטעמים אחרים. ניתן לטפל גם בלי לתת אבחנה, כל עוד מתייחסים לסימפטומים. אפשר לפנות לטיפול כשמגדירים את הבעיה היטב, במונחים של התנהגויות, רגשות ומחשבות שמפריעות לאדם או לסביבתו. שימי לב, כאשר ההתנהגויות מפריעות לסביבה ולא לאדם עצמו, האדם לא תמיד יהיה מוכן לטפל בהן. המוטיבציה שלו לטפל בבעיה יכולה לנבוע מהאכפתיות שלו כלפי האנשים בסביבתו, כאשר הם מדגישים שוב ושוב שהדבר מפריע להם (ולעתים אף מתנים את המשך הקשר בפתרון הבעיה). לכן, כדאי לפנות למטפל (רצוי CBT) שלא חש חובה לדווח למטופל את האבחנה שלו, מתוך ידיעה שקיימים מטופלים שלא מעוניינים באבחנות. זאת, כמובן, רק בידיעה שבעלך אכן מוכן לעשות שינוי בתחומים מפריעים לך. לדעתי, רוב המטפלים הם כאלה, לכן לא תהיה בעיה למצוא מישהו מתאים. שימי לב גם לצורך שלך באבחנה פסיכיאטרית, מדוע זה כל כך חשוב לך, ואם את מסוגלת לוותר על האבחנה ולהתייחס למרכיבי הבעיה- הסימפטומים. בהצלחה!
חשוב לי שיבינו בדיוק את הסיבות למצוקת בעלי. כך ממוקדים בבעיה. מבינים את הקשיים בלי להתפזר ולדבר על דברים שוליים. כבר שמעתי בעצתך ואמרתי לבעלי שאני לא מתעקשת להזכיר אבחנה זו בשמה. יש לו מוטיבציה לטפל בעצמו, במיוחד משום שהוא סובל מאד מכך. הוא רוב הזמן צריך להילחם בהרגשות שלו ולהתרומם בכוח. אני ממש לא מכירה פסיכולוגים. מה זה ה-cbt. האם ישנה אפשרות לטיפול ממוקד ולא תהליך שנמשך שנים? אם כן, אייך קוראים לטיפול כזה ואייך מוצאים פסיכולוג המטפל כך. אשמח להמלצות. אנחנו מאזור ירושלים. רב תודות!
למה עוזר הטיפול בשיטה הזאת? ועד כמה היא מוכחת? תודה מראש!
שלום לך, שיטת שלושת המימדים היא שיטה שפותחה לאחרונה ע"י פסיכותרפיסט ישראלי. כמו כל פסיכותרפיה, היא מציעה טיפול בבעיות פסיכולוגיות שונות. לא ידוע לי על מחקרים שבוצעו כדי להוכיח את יעילות השיטה (מה גם שמפתחה אינו מתחום המחקר). מדובר בשיטה שמשלבת ידע מתחום הרפואה הסינית ומתחום "רוחני" יותר של פסיכותרפיה, ולכן גם הכיוון פחות מדעי. כרגע יש מספר זעום של מטפלים שמשתמשים בה, מאחר שמדובר בפיתוח של איש אחד, שנעשה בשנים האחרונות. בברכה,
אגירה כפייתית כיצד ניתן לטפל
דוד שלום, הטיפול המומלץ עבור אגירה כפייתית הוא התנהגותי- קוגניטיבי. הוא כולל משימות קונקרטיות למטופל- להתחיל להיפטר מדברים שאגר באופן הדרגתי, מהקל אל הכבד. במידת האפשר, מערבים בטיפול קרובי משפחה החיים עם המטופל בבית, או חברים שיכולים לעזור במשימות השבועיות. בחלק הקוגניטיבי, עובדים על המחשבות האובססיביות, המעוררות חרדה מפני זריקת חפצים. במקרים קשים, ניתן לשלב גם טיפול תרופתי, הניתן ע"י פסיכיאטר. מכותרת ההודעה שלך, אני מבינה שאתה מבקש הפניה למטפל- אם כך הוא הדבר, אתה מוזמן לשלוח לי מייל ואמליץ על מטפלים. [email protected] בהצלחה!
בעלי, בן 32 כוסס ציפורניים ואת העור שסביב מגיל ילדות, ניסינו את הלק המר אך לא מועיל יש דרך להתמודד עם הבעיה? בסה"כ אדם רגיל לא לחוץ או עצבני מידי...
שלום לך, מדובר בהרגל מגונה שיש בו מן האובססיה, בדומה לחיטוט כפייתי בעור או תלישת שיער. טכניקות התנהגותיות בהחלט יכולות להועיל: קודם כל, יש לשים לב באילו מצבים מתקיימת הכסיסה, ומה מאפיין אותם. האם מדובר במצבי לחץ, חוסר גירויים, שיעמום או משהו אחר? רצוי אפילו לרשום את מצבי הכסיסה. בנוסף, אם מסתובבים עם פנקס ורושמים לאחר כל "אירוע" כסייסה, הרישום כשלעצמו עשוי להפחית את ההתנהגות. לאחר זיהוי המצבים, תועיל מאוד מציאת עיסוקים חלופיים לידיים (ובכלל) בסיטואציות שבדרך כלל הוא כוסס בהן. למשל, ניתן לתרגל הרפיה, ללחוץ על כדור לחץ, ללוש פלסטלינה ועוד. חשוב מאוד לפתח מודעות למצבי הכסיסה, כדי שיהיה קל יותר לעצור אותם, במקום לכסוס באופן "אוטומטי". בהצלחה!
שלום, קראתי מאמר שקוראים לו "אני חושב שזה זז" ומאוד התחברתי למאמר אני בת 15 ויש לי חשיבה בוגרת יותר מדיי לפעמים וזה פוגע לי בחיים גם הפסיכולוג שלי אמר את זה אבל העיניין הוא אני מפחדת שאני לסבית פחד כבר בערך חצי שנה שזה הלך וחזר ואז זרקו לי בצחוק ורוד זה צבע של לסביות אני מנסה לתאר את עצמי מתנשקת עם בנות מהמין שלי אני יודעת שזה הגיל שזה קורה אבל אני מרגישה שנולדתי עם זה ושאני חייבת להיות לסבית כי למרות שאפילו לא נמשכתי לבנות פיזית היו לי רגעים שרציתי לנשק בת אבל אני ממש מוטרדת אני למשל עושה שגיאת כתיב כמו "אני אוהב" ואני ממש נלחצת ונכנסת לסרטים אני מנסה לחשוב על העבר שלי אם היו לי משיכות לבנות ואני מרגישה שזה ממש חוסם אותי לבדוק מה אני באמת אני מפחדת לקחת תרופה שהבלבול יעבור ואז אני יבין שאני לסבית אני לא רוצה להיות עם בת זה דיי מגעיל אותי אבל קשה לי לחשוב על בנים עכשיו ניסיתי את השיטה של לרשום מה אני מרגישה על דף זה הרגיעה אותי אבל זה עכשיו יותר מלחיץ אותי כי אני לא לחוצה ואני עדיין חושבת על זה אז אני חושבת שאולי אני לסבית . אני ממש לא יכולה לחיות ככה זה נוראי זה לא סתם מחשבה .... אני יודעת שאני צעירה וזה הזמן של המחשבות בכל זאת זה לא צריך היות טורדני כל כך מה לעשות ?????????
שלום לך, אני מסכימה עם האמירה שלך, שהדבר החשוב ביותר מבחינתך הוא להפסיק לפחד מן המחשבות האלה. בין אם את לסבית ובין אם לא (ואגב, בדרך כלל הסובלים ממחשבות אובססיביות לגבי נטייה הומוסקסואלית הם אינם באמת כאלה), המפתח לפתרון בעייתך נעוץ בהפחתת הפחד שהמחשבות מעוררות, וכן הפחת מעצם קיומן של המחשבות. אין שום תרופה ש"תפתור" לך את הבלבול. קיימות תרופות שמפחיתות חרדות, וכדי לבדוק האם נטילתן מתאימה לך, אפשר לפנות לפסיכיאטר. כמובן, רק במידה שאת רוצה לשקול את הכיוון הזה. בכל אופן, אני מציעה לפנות לטיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שיכול לעזור לך לפתור את הבעיה תוך מספר מועט של פגישות. המטפל יעבוד איתך על שינוי המחשבות שגורמות לך לפחד- הן לגבי האפשרות שאת לסבית, והן לגבי עצם קיומן של מחשבות כאלה. בהצלחה!
אף פעם לא הסתכלתי על בנות .. דיברתי עם אמא שלי והפסיכולוג והפסיכולוג וגם אמא אמרו שזה נראה כמו עוד מחשבה ניראה לך שאני צריכה לקחת תרופה ? זה לא דווקא המחשבה הזו זה עוד הרבה מחשבות שבעבר השתטלתו לי על החיים..?
שלום רב.אני בן 28.בחודשים האחרונים החלו לצוץ לי שערות לבנות בשיער ראשי ומאז ששמתי לב התחלתי לתלוש אותן באמצעות פינצטה.עכשיו לאחר כמה חודשים של תלישה אמרו לי שזה לא יעיל ואני חושב שאולי רק גרמתי נזק לשיער שלי שאולי כתוצאה מהתלישה יהיה דליל יותר.מה עושים?
היי אור, שאלתך הנה רפואית ונוגעת לתחום רפואת העור, ולכן אני ממליצה להתייעץ עם רופא עור. בברכה,
שלום, אני מדריכה של נערה במסגרת שאני לא רוצה לפרט כאן, הנערה עושה שנת שירות ויש לה כל מיני תגובות שאני לא מבינה אותן ואני רוצה להבין. יש לה לפעמים התפרצויות זעם שלא קשורות למציאות, לפעמים כשמישהו לא מסכים איתה היא ממלמלת לעצמה ועוצמת עיניים תוך כדי. יש לה אמירות מאד קיצוניות על הרצון שלה להיות חלק מהמסגרת. אמירות קצת פנאטיות. היא בחורה מאד מאד חכמה, עם ידע כללי נדיר. לא מצליחה להבין את המציאות שמסביבה, טועה בניתוח שלה סיטואציות. אני ביקשתי ממנה ללכת לטיפול וזה מתחיל עכשיו, אבל אני ממש אשמח אם תוכלי לתת לי כיוון לבדוק עליו. מאד חשוב לי להבין. תודה.
היי סיון, טוב עשית ששלחת את הנערה לטיפול, מאחר שההתנהגויות שלה נשמעות חריגות. אולי עדיף היה לשלוח אותה לפסיכיאטר קודם, על מנת שיעשה אבחון מעמיק ויחליט האם מתאים לה טיפול תרופתי או פסיכותרפיה. ישנן הפרעות נפשיות שניתנות לטיפול רק באופן תרופתי. מעבר לכך, מאוד קשה לומר מה הכיוון של הבעיה. את מציגה קבוצת סימפטומים כפי שאת רואה אותם, שכביכול לא קשורים זה לזה. בכל אופן, אי אפשר לאבחן דרך האינטרנט, ולכן אני מקווה שהיא תשתף אותך בהערכתו של המטפל לגבי בעייתה. בברכה,
שלום ! אני בת 28 נשואה ללא ילדים ( בתכנון ). כבר מאז שהתחתנתי אני אני מדמיינת לעצמי שאני הולכת למות (ח"ח), ובעלי יתחתן במישהי אחרת ומחשבה טורדנית זו מביאה אותי לביצוע פעולות כמו למשל אני דואגת יותר לבריאותי וזה גורם לי לביצוע בדיקות וכד'.והסיפור הזה לא נגמר. כל פעם שאני רואה שניים ביחד או זוג מתחתן או לא יודעת מה זה... המחשבות עולות שוב בדימיון... אני לא יודעת מאיפה בא לי. אני אוהבת מאוד את בעלי. מבחינת אישיות אני בעלת דימיון עצמי והערכה עצמית כמעט אפסיים. גדלתי בבית שהורי לא הביעו לי שום אהבה או חום. וראיתי שבעלי כמעט הוא היחידי שהיה "בשבילי", ואני תמיד עם דאגה שאני לא רוצה שאף אחד אחר בעולם ישתף אותי בו. עד כדי כך שאני אמרתי בפניו שמקווה (ח"ח) שהוא ימות לפני כדי שאהיה בטוחה שאני אהיה היחדיה בחייו,ואני בטוחה שזו אמירה ממש לא במקומה. אודה להתייחסותך מה לעשות ומאיפה זה נובע תודה
שלום לך, אני מבינה את הרצון לדעת "מאין זה נובע", אך בגישה שאני עוסקת בה (CBT), השאלה הזו פחות רלוונטית. מה גם, שנראה כי את יודעת את התשובה, לפחות באופן חלקי. את הסיבות להיווצרות הבעיה מלכתחילה לא ניתן לשנות, ולכן השאלות החשובות הן "מדוע זה עדיין כך?" (מה משמר את הבעיה)? ו"כיצד ניתן לשנות זאת?" בהחלט ייתכן שאת סובלת מהפרעה אובססיבית. מה שבטוח הוא, שקיים מרכיב של חרדה בבעיה שלך. בדרך כלל, מה שמשמר חרדה הם דפוסי חשיבה לא יעילים, וכן הניסיון התמתיד להימנע מהחרדה במקום להתמודד איתה. מעבר לכך שההימנעות הזו מתישה, היא משמרת את החרדה ו"דואגת" לכך שהבעיה לא תחלוף. יש שתי דרכים לטפל בבעיה, וניתן לשלב ביניהן: טיפול התנהגותי- קוגניטיבי, שמטפל בגורמים המשמרים שציינתי, וטיפול תרופתי בתרופות נוגדות דיכאון, שמפחית את החרדה באופן מתמשך, כל עוד נוטלים את התרופה. ניתן למצוא מידע רב על שני סוגי הטיפולים באינטרנט. בהצלחה!
