תוצאות חיפוש עבור טיפול-במשחק

שלום רב בני בן כמעט 6 סובל מחרדת כישלון המתבטאת בהימנעות מפעילויות מסוימות כגון משחק כדורגל כי אולי לא ינצח, מגיב לביקורת או נזיפות בביטויים מאוד חריפים כלפי עצמו, לעיתים נמנע ממשחק עם חברים לגן כי "אולי לא ירצו לשחק איתי". מכל בחינה אחרת הוא בתפקוד גבוה מאוד: חכם מאוד (קורא וכותב בגן חובה), מאוד ורבלי, רגיש גם לזולת ותמיד היה אהוב ע"י צוות הגנים בהם היה. אשתי ואני שוקלים עבורו טיפול כהכנה להתמודדות עם אתגרי בית הספר בשנה הבאה (למשל ציונים). שאלתי היא כיצד לבחור בין מגוון סוגי הטיפולים המוצעים: רגשי / טיפול במשחק / באומנות / ברכיבה וכן הלאה? איך לדעת מה יתאים לו ויהיה האפקטיבי ביותר?

שלום אילנה אני בת 50. בצעירותי (תקופת האוניברסיטה גיל 23 והלאה) הייתי בטיפול פסיכולוגי שעזר לי מאד בנושא הזהות המינית שלי אבל היה מאד קשה לי כיון שפיתחתי תלות במטפלת, חייתי מפגישה לפגישה ומאד סבלתי מהריחוק שמאלצת המסגרת הטיפולית. בנוסף הטיפול נקטע ,לא ביוזמתי, כמה פעמים לתקופה של כמה חודשים מה שגרם לי סבל נוסף ורב. חוויתי שם מעין התרוקנות מרגשות, היו לי רגשות בעוצמה חזקה מאד ואחר כך נוצרה מעין חומה, מאז כל הרגשות שלי קהים . התחתנתי עם גבר מאד מופנם, הולדנו 2 בנות (לא לפני שטופלתי על ידי סקסולוג בוגיניסמוס שהיה לי) לגדולה היתה תופעה של אילמות סלקטיבית. כשהיתה בכיתה ב' התחילה טיפול במשחק והמטפלת הפנייתה אותנו ל"הדרכת הורים" בעלי לא רצה לשתף פעולה ואני התחלתי בעצם טיפול פסיכולוגי נוסף עם מטפלת נוספת. רציתי חוויה מתקנת לטיפול הקודם דיברתי המון על הטיפול הקודם וגם על כל הנושאים בחיי. תוך זמן קצר הרגשתי שאני תלויה גם במטפלת החדשה. מעריצה אותה, רוצה להיות כמוה כלומר כמו שהיא בדמיון שלי, מדמיינת שהיא רואה אותי בחיי היום יום וחושבת מה היתה אומרת, מרגישה נחותה כי אני לא כמוה, סופרת את הדקות עד לפגישה הבאה (תוך זמן קצר עברנו לשתי פגישות בשבוע ועדיין..), בכל זאת הטיפול היה יעיל מאד, בזכות האמון שלי בתמיכתה הבאנו לעולם עוד בן שהתברר שהוא על הרצף האוטיסטי והיא עזרה מאד להתמודד עם ההכרה בכך וכמובן גם עם הבת הגדולה והבת האמצעית שיש לה שני אחים "מיוחדים". מאז תחילת הטיפול הזה עברו כ 11 שנים (!), בשנתיים-שלוש האחרונות אני מרגישה שהנזק והקושי שלי בטיפול (התלות, ההתמכרות, התשלום, ההסתרה מאנשים בחיי את עצם הטיפול) גוברים על התועלת. אבל לא הצלחתי להפסיק. פחדתי שלא אוכל לחיות בלעדיה ונכנסתי למעגל איום של בושה, אשמה חוסר אמון בעצמי. לאורך כל השנים סיפרתי לה על הרגשות האלה והיא נתנה לי להמשיך, לא ממש התייחסה לכך. בקיץ האחרון הגעתי פשוט לנקודת שפל בה התייאשתי מהכל ורציתי למות. גם על כך סיפרתי לה. היא הציעה לי לקחת כדורים מה שלא רציתי. לאחר מכן ביקשתי בכוחותי האחרונים להפסיק את הטיפול. היא הסכימה בתחילה אך שכנעה אותי שניקח עוד זמן כדי שהפרידה תהיה ממקום "יותר נינוח". מאז עברו 8 חודשים בהם דיברתי בעיקר על התלות שלי בה (את מבינה כמה זה קשה לספר למישהו שלא מספר לך כלום על עצמו שאת תלויה בו?) ואני מרגישה שהנושא הזה לא מטופל ואני צריכה לטפל בעצמי. אחרי הכחשות רבות הודייתי בפני עצמי ובפניה שאני מאד כועסת עליה. היא לא מתרגשת מזה יותר מדי. אני רוצה להפסיק כבר, ואני יכולה כי הצלחתי לגמול את עצמי ממנה אבל קשה לי נורא לעזוב בהרגשת אכזבה והחמצה . אני מרגישה שבורה, חלשה (גם כלכלית) אשמה ובודדה. יש לי משפחה וחיים שיכולים להיות טובים אבל אני לא מסוגלת להשתמש בכל זה. סליחה שהארכתי בתיאור, זה באמת הכי קצר שאפשר לתאר את מה שעובר ועבר עלי. קראתי כמה מהכתבות שלך בבלוג (אחת מהן - אהבה תמורת כסף - הבאתי לטיפול והקראתי למטפלת שלי) ומאד התרשמתי מהתובנות שלך ובכלל מזה שאת כותבת את דעותייך. מאד יעזור לי לדעת מה דעתך על קשר טיפולי כמו שתיארתי. אני מרגישה שהתופעה הזו לא טופלה כמו שצריך. וגם- האם לעזוב את הטיפול הארוך הזה מיד או לנסות להלחם ולפתור בכל זאת את הכעס והרגשת האכזבה? אני מרגישה שאני עם כוחות אחרונים ואין לי עם מי להתייעץ. תודה מראש.

הי, בתי בת 7 אובחנה לפני כחודשיים במבחן מוקסו שהיא סובלת מהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. אנו ידענו זאת מגיל צעיר אך העדפנו לחכות עד תום שנה א' לראות כיצד היא מסתדרת. בנוסף לכך היא ילדה ביישנית מאד, ואף בנושא זה טילנו בה בטיפול רגשי (טיפול במשחק) למשך שנה וחצי. השנה היא התחילה כיתה ב' . נפגשתי היום עם היועצת והמחנכת על מנת ליידע אותן על המבדק ותוצאותיו ולהתייעץ עמן האם לתת ריטלין. המחנכת הופתעה מאד כי היא חשבה שבאתי לבשר להן כי היא לוקחת ריטאלין מתחילת השנה. טענה שקיים שיפור ניכר בריכוז לעומת שנה שעברה. עדכנתי אותן שכנראה בביה"ס היא מחזיקה את עצמה ומתאמצת מאד אך בבית היא "פורקת" כל עול... שאלתי היא האם זה בסדר שהילדה תתאמץ כל כך 8 שעות ביום? אם היא מצליחה לווסת את ההפרעה במהלך שעות הלימודים, למרות האיבחון, האם אני לא גורמת לה נזק? לשעות אחר הצהריים לרוב אני דואגת לפעילות של הוצאת מרץ - קנינו טרמפולינה והיא בחוג התעמלות קרקע פעמיים בשבוע. אשמח לדעתך. זהר

מחפשת המלצה על פסיכולוגית ילדים לילד בן 9 ,טיפול באמצעות משחק באזור נס ציונה, חברת מכבי

יש לנו תאומים בנים בני חמש וחצי. בחודשיים האחרונים אחד מהם מראה שינויים בהתנהגות הכוללים עשיית צרכים במכנסיים (הוא נגמל בעצמו לפני גיל שנתיים), כסיסת ציפורניים, ביטוי של פחדים, צורך נרחב במגע וחיבוקים. הוא מתעקש לשחק תינוק במשחקי תפקידים שהוא יוזם. מדובר בילד בריא ונבון במיוחד, עם דמיון מפותח. בחודשים האחרונים אחיו התאום מראה פריחה בתחומים רבים כמו התחום החברתי, ספורט וכו'. יכול להיות שזה גרם אצלו לתחושת נחיתות מסוימת, למרות שיש תחומים שבהם הוא המוביל ואנחנו כמובן מנסים להדגיש ולהעצים אותם ואותו. אנחנו מתוסכלים ומרגישים שאנו זקוקים לעזרה מקצועית, אך לא בטוחים באיזה כיוון. נשמח להמלצתכם.

שלום ליאת, אני מתעניינת בטיפול במשחק. רציתי לדעת אם יש גוף שמסמיך אנשים לעסוק בזה, או אם יש איזה חוק שקובע למי מותר לעסוק בתחום ואיזו הכשרה היא תנאי מקדים לכך. חיפשתי קצת חומר ולא מצאתי כלום. ראיתי שיש עמותה שמטפלת בדיוק בשאלות ששאלתי, אבל לא ראיתי שהם מציעים תשובות, וכשחיפשתי מטפלים שחברים בעמותה, כדי לבדוק מה ההכשרה שלהם ולקבל רעיונות, נתקלתי בבעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה עם כל מיני תעודות של קורסים ודברים שאני לא יודעת לשפוט אם הן קיקיוניות או לא. אני יודעת שההכשרה של פסיכולוגים של הילד היא הכשרה מקיפה, אבל האם גם באופן ספציפי לכל מיני שיטות ואסכולות ורקע תאורטי ומעשי בתרפיה במשחק? (או רק קורס וחצי?) הצצתי לאתרים בארה"ב ושם זה נראה הרבה יותר ממוסד ומוגדר.. אני אפילו לא יודעת לומר לעצמי מה יקרה אם אלמד כמה קורסים/השתלמות/לימודי תעודה שם ואחזור לכאן.. לא יודעת אם זה יהיה מוכר (ועל ידי מי?) :-) בקיצור.. בלבול גדול. אם את מכירה ויודעת קצת על התחום, אשמח לעצתך! תודה, ליאל

052-------------------------------------------------052052 שלום, אני אמא לארבעה ילדים כאשר הגדול שלי בן 7.5. הילד הוא ילד מאוד מאוד רגיש. לקחתי אותו לפסיכיטארית מהקופה אשר איבחנה אצלו בעיות רגשיות והמליצה לי לגשת לטיפולי פסיכותרפיה איתו. מאחר וחקרתי קצת את הנושא, הבנתי שיש סוגים רבים של טיפול כזה. הומלץ לי לטפל בו במשהו שהוא אוהב. לאחר ששאלתי את ילדי, יש לו עדיפות לטיפול במים אפשר גם חיות. אשמח מאוד אם תוכלי לעזור לי למצוא לו מטפל כזה.

שלום לכולם, יש לי התלבטויות לגבי המשך לימודים. אציין שאני בעלת תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה+ תעודת הוראה בחינוך מיוחד. הייתי בייעוץ במכון מסויים ואמרו לי שהתחום הטיפולי מתאים לי-טיפול ע"י משחק .עבודה שבה אוכל לעבוד עם ילדים בצורה פרטנית אחד על אחד באמצעות משחק. שאלתי היא: מהם בעצם לימודי טיפול באמצעות משחק? אני מנסה להבין מה אני צריכה ללמוד ומחפשת מידע באיטרנט על התחום ועדיין אינני מבינה. אשמח להסבר.

חלי שלום, בני בן 5 וחצי, ילד נבון מאד, בוגר, שמח ופעיל. אנו מזהים שהוא חווה לעיתים קרובות קושי וחוסר בטחון מסויים שלו בעיקר בסיטואציות חברתיות עם בני גילו. ילד רגיש, מהסס לפני שמצטרף למשחק, מחכה שיזמינו אותו, פחות יוזם, אם נקלע לסיטואציה תוקפנית - לא יחזיר וכו'... יש לו חברים, הוא ילד אהוב ואינו בודד, אם כי סיטואציות אלו קורות גם עם חבריו. בגן בפעילות המובנית (מפגשים וכו') הוא פעיל מאד, מדבר ומשתתף. קשה לו יותר בפעילות החופשית, לדוגמא בחצר. היינו רוצים לחזק אותו ולתת לו כלים לחוש יותר בטוח בעיקר לקראת העליה לכתה א'. מה היית מציעה לעשות? האם טיפול עשוי לסייע ואם כן מאיזה סוג? תודה רבה

שלום לכולם. אני מעוניין ללמוד פסיכודרמה ובכלל להמשיך בחיים בלימודי תרפיות למיניהם. אבל רוב הלימודים האלו הם לימודי תעודה ולא תואר. רציתי לדעת מאנשים שעוסקים בנושאים האלו עד כמה זה רלוונטי העניין של התואר ואם כן איזה תואר כדי לעשות. ישנו תואר שני בלסלי לפסיכודרמה אך האם יש צורך לחכות עד שיהיה לי תואר ראשון כדי ללמוד שם או שאפשר ללמוד פסיכודרמה במקום אחר כלימודי תעודה ותוך כדי לעשות תואר ראשון במשהו שקשור, ואז מה עדיף, תואר בפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית או משהו אחר... מה התואר שיהיה הכי קשור ללימודי תרפיה ויעניק לי גם קידום בידע ובמיומנות הדרושים למטפל וגם יהיה לי תואר שיעניק לי יכולת לגשת לכל הלימודים האלו הדורשים תואר ראשון לפני? ואולי בכלל מישהו מכיר לימודי תואר ראשון בסוגי תרפיות למיניהם? אשמח אם תוכלו לשלוח לי תשובות לאימייל שלי. תודה רבה.

שלום, אשמח אם תוכלו לעזור לי.... אני מעוניינת בייעוץ/המלצה לגבי מטפלים בארגז החול, לבני בן הארבע. תודה מראש.

ילדתי בת 6 אובחנה כ- "selective mutism" מגיל 4. היא מתנהגת בצורה נורמאלית כאשר היא מחוץ לגן (בבית למשל). היא מדברת עם החברות שלה כאשר הן באות לבקר אצלנו בבית, כאשר היא הולכת לבקר אותם. ואפילו מיד כאשר אנחנו יוצאות משערי הגן. הבעיה היא שהיא לא מסוגלת לדבר כאשר היא בגן (קרה בשלשה גנים שונים), אפילו לא עם חברותיה הטובות ביותר או עם הגננת כאשר משהו לא בסדר. בשישה חודשים האחרונים היא הולכת לתרפיה (PLAY THERAPHIST). עושה רושם שהיא מתקדמת בכל מיני דברים (רגועה יותר בבית וכאשר באים אורחים הביתה) אך לא בגן. אני יודעת שזה תהליך ארוך וצריך הרבה סבלנות, אבל מצד שני אנחנו רוצים לעזור ככל שניתן ולנסות לפתור את הבעיה לפני כיתה א'. קראתי בפורום על "selective mutism" שניתן לפתור את הבעיה באמצעות תרופות להפחתת החרדה. מה דעתכם? מצד אחד אני פוחדת לתת לה כדורים כאלה בגיל צעיר כל כך, ומצד שני אני לא יכולה לראות אותה סובלת כל כך.

שלום לך, אני סובלת ממחלה ניוונית. אני חלשה,ואני מנסה לקום לפעמים וקשה לי. לפעמים, אני חולמת חלום,או כשאני סתם מנמנמת ועייפה, אז חלמתי שאני נפלתי מאופניים על הכביש,ורציתי לקום לחזור הביתה,אבל חשתי כאבים חזקים שלא נתנו לי להרים את עצמי(אירוע שקרה לי באמת). ואני אומרת לעצמי אני חייבת להרים את עצמי !, אני חייבת להרים את עצמי ! אבל, לגוף שלי יותר נוח להמשיך לשכב כאן על הכביש הנידח הזה בלילה. אני במאבקים לקום, לא רק בחלום ולא רק בנימנום, אלא רוב הזמן בחיי היומיום, ובמיוחד כשאני לא עירנית מספיק ועייפה. אבל לפעמים, אני לא יודעת איך להתמודד עם הקושי להרים את עצמי, ואז המוח שלי מעדיף לברוח להכרה לא מלאה, ואני נכנסת למצב הכרה של נימנום שאני צריכה להילחם בו, כדי לחזור לעירנות מלאה . אבל זה יכול לקחת כמעט יום שלם, עד שאני ארים את עצמי להכרה מלאה (לעירנות מלאה). ובינתיים, כשאני במצב החולשה הזה, אני אוכלת את עצמי בלב, למה אני לא מסוגלת להרים את עצמי ולעשות את הדברים שאני צריכה לעשות (כמו לשלוח טפסים,לקבוע תורים,לעשות בדיקות וכו'). השבוע חשבתי מחשבה, שאמרתי לעצמי שאני חייבת להתעניין ולשאול מומחים לנפש . חשבתי, שלהרים את עצמי, ולהפעיל את השרירים המדולדלים, זה עניין של חוזק נפשי, כך שיש חולים שיתיאשו מלנסות להפעיל את הגוף, ואחרים לא יתיאשו כל כך מהר. אמרו לי,לגייס עזרה, כדי שאוכל לעשות את הדברים שאני חייבת לעשות , ושקצת עזרה מבחוץ, דחיפה מבחוץ ממישהו לא תזיק... אבל, הבעיה שאין לי אף אחד. אין לי אף אחד בחיים שממנו אני יכולה. לקבל דחיפה .זה המצב. אבל. רציתי לשאול. איזה סוג של טיפול נפשי יוכל לעזור לבעיה שתיארתי. כי כעת פניתי למשרד הבריאות. ויש שם הרבה סוגים של טיפולים נפשיים כמו: טיפול בכח הרצון,טיפול קוגניטיבי,טיפול הממוקד במציאות,טיפול הממוקד בפונה,טיפול על ידי הסלדה,טיפול על ידי משחק,טיפול על ידי תובנה,טיפול רגשי רציונלי,ועוד... אני רוצה טיפול שיעזור לי מבחינה נפשית להרים את עצמי,שיעזור לי להתמודד עם המאמץ הנפשי שאני צריכה להתאמץ, כדי להתאמץ פיזית לתפקד. המאמץ הזה, גורם לי לסבל נפשי בלתי נסבל, ואז אני מפסיקה ולפעמים נמנעת מלתפקד כדי להימנע מהסבל שגורם לי המאמץ. במהלך התירגולים של הפיזיותרפיה שאני מקבלת,ובמהלך הוזזת הגפיים (בתפקוד היומיומי), אני מרגישה התשה נפשית חזקה בלהמשיך לאמץ את השרירים ולהפעיל אותם, ואז, אני נופלת ולא מסוגלת להמשיך. ואז בגלל שהתאמצתי כל כך,אני מרגישה שכל השרירים שלי סחוטים,חולשה בגפיים שבה אני לא מסוגלת להפעיל אפילו את העפעפיים, כי כל השרירים שלי מתעקשים להיות רפויים,ואז אני חייבת לתת לגוף מנוחה וגם לתת לי (לנפש שלי) מנוחה בגלל המאמץ הנפשי האדיר שהיה כרוך במאמץ הפיזי. כשאני חושבת על זה ועל התמודדות של נפשות אחרות (של אנשים אחרים), אז נראה לי שאצלי , כל מאמץ פיזי גורם לי למאמץ נפשי אדיר שמתיש אותי מלנסות להמשיך. לכן אני שואלת: 1. איזה סוג של טיפול כדאי לי לבחור ? 2. אני רוצה לקרא חומר מהספרות המקצועית, על הבעיה הזאת,או אם אין לה שם,אז על תופעות נפשיות (הפרעות נפש,מצבי נפש,סוגי אישיות וכדומה) שמתאימות לתיאור שתיארתי, או פחות או יותר שהכי מתקרבות להיות דומות לתיאור שתיארתי. לכן,אני הייתי מעוניינת במילות חיפוש,או שמות של מצבים נפשיים דומים שיתנו לי להגיע למאמרים כאלה באנגלית. ?

אני לומדת לתלואר ראשון בחינוך מיוחד ומחפשת חומר אקדמי על חשיבות משחקי ילדים בגיל הרך,אם קיים מישהו שיש לו ידע בנושא ויוכל להפנות אותי למקורות מידע שונים, זה מאוד יעזור לי תודה מראש לואה

שלום לכל רופאי הפורום אני אם לבן 8 עם בעיה קלה של ריכוז אך פנייתי היא בעניין אחר. לאחרונה הוא מאיים כי ייקח סכין ויהרוג את עצמו בתגובה למצבים שונים כמו: כששמע אותי מדברת עם מישהי מקצןעית לגבי עזרה פסיכולוגית,, או כאשר צעקתי עליו שעשה מעשה לא בסדר. הפחד שלי שלא ינסה לפגוע בעצמו למרות שבעלי הסביר לו את התוצאה למעשה כזה אם ייפגע בעצמו ואז אמר כי לא יעשה זאת . למי פונים בנושא כזה ואינני מעוניינת לערב את בית הספר האם יש לי אפשרות לקבל המלצה על מישהו המתמחה בנושא זה דרך פורום זה. בתודה מראש אם מודאגת