תוצאות חיפוש עבור פרוסטגלנדין-e2-לזירוז-לידה

שלום לילך, בנוזל הזרע יש חומרים (שנקראים פרוסטגלנדינים) שיכולים להוביל לצירים. יחד עם זאת, לקבוע שזו הייתה הסיבה לירידת המים- קשה לי להגיד. בנוסף, אני לא חושבת שניתן לקבוע קשר בין קיום יחסי המין והתפתחות זיהום בהמשך. בכל מקרה של ירידת מים ממושכת קיים סיכון לזיהום במי השפיר. אני מצטערת לשמוע שכך קרה לך בלידה הראשונה, ממליצה לגשת להתייעץ בבית החולים בו את מעוניינת ללדת לגבי אופן הלידה על מנת לשפר את החוויה שלך בלידה השניה. בהצלחה

התיעצי עם רופא הנשים שלך לגבי ברור וטיפול. התכוויות רחם חזקות בזמן מחזור יכולות להעיד שהיה ביוץ. ויכולות להיות קשורות לתסמונת בשם אנדומטריוזיס

שתי התרופות שייכות לאותה המשפחה שנקראת פרוסטגלנדינים … לטיפות מסוג זה אין השפעה על שאר מערכות הגוף … תופעות לוואי הן עיניות כגון אודם גירוי וגדילת ריסים ארוכות … לבימטרופרוסט יכולת גדולה יותר להוריד את הלחץ ולפעמים גם תופעות לוואי העיניות חזקות יותר … הרופא צריך להחליט איזה תרופה להשתמש לפי לחץ מטרה וכמות תופעות הלוואי אם ישנן כאלה

ההתאמה של הזריקה ומינונה נעשה במרפאות לבריאות מינית, לאחר הדרכה מתאימה. רק אז ניתן לדעת מה מתאים לך מהמגוון הקיים - אשר מאושר על ידי משרד הבריאות. פתרון אחר - אם ההזרקות יקרות לך - הוא שימוש במכשיר ואקום.

באופן כללי, כל הטיפות שמשמשות היום לטיפול בגלאוקומה הן מאד בטוחות ונוחות לשימוש. כולן עשויות לגרום לגרוי או אלרגיה מקומיים. יש תופעות לוואי ייחודיות לכל תרופה - למשל קבוצת התרופות שמכונות אנלוגים של פרוסטגלנדין שיכולות לגרום להתכהות העור סביב העין והארכת הריסים. התרופות שמכונות חוסמי בטא יכולות לגרום לעיתים רחוקות החמרה של אסתמה וקשיי נשימה או ירידה בקצב הלב. אם תקראי את מה שכתוב בנייר המצורף לטיפות אלה תגלי רשימה ארוכה ביותר של תופעות לוואי אפשריות, אבל אלה בדרך-כלל נדירות. ושוב, למזלם של הרופאים והמטופלים, תופעות הלוואי הינן בדרך-כלל קלות ולא מפריעות לטיפול.

שלום אתי ממליץ לך להתייעץ עם מטפל/ת ברפואה סינית מצרף מאמר של ד"ר ניר עמיר בנושא: הגדרה המונח פיברו מתייחס לרקמת חיבור. מיו מתייחס לשריר ומיאלגיה מתייחס לכאבים. כלומר מדובר בכאב מפושט בשרירים וברקמת חיבור הכוללת גידים, רצועות ומקומות נוספים. אבחון המחלה קשה יחסית כיוון שתסמיני המחלה דומים למחלות אחרות. היסטוריה בעבר נהגו לתאר את התסמונת במושג ´פיברוסיטיס´ אך נמצא כי הדלקת אינה משמעותית בתסמונת (למרות זאת המחלה נשארה כחלק מתחום הרפואה הנקרא ראומטולוגיה). פיברומיאלגיה מחקה מחלות ריאומטיות שונות אך אינה גורמת לדפורמציה בפרקים. לאור המחסור בעדות מעבדתית אובייקטיבית (היעדר סימנים אך ריבוי סימפטומים) סבלו החולים מתדמית שלילית (עד גבול הפסיכיאטריה) והיו נאלצים לנוע מרופא לרופא ללא פיתרון. בשנים האחרונות, הוגדרה התסמונת בצורה טובה יותר בעזרת מחקרים אשר פרסמו הנחיות לאבחונה. מחקרים אלו הראו שמספר תלונות, כמו כאב מפושט בשרירים ונקודות רגישות (Tender Points) קיימות אצל חולי פיברומיאלגיה ולא אצל אנשים בריאים או בעלי מחלות ריאומטיות אחרות. תכונות אלו מבדילות את הפיברומיאלגיה משאר מצבי הכאב הכרוני והכאבים בעצמות. נתונים אפידמיולוגים המחלה מופיעה אצל 2%-4% מהאוכלוסייה. היא כוללת ממגוון רחב ביותר של גילאים, עדות, מיקום גיאוגרפי, מעמד סוציו-אקונומי. כ - 90% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בגילאי 20-50, למרות ששכיחות מסוימת של המחלה קיימת בכל הגילאים ואף בילדים ובקשישים. (אם כי ייתכן שגברים רבים סובלים מן המחלה אך לא מתלוננים עליה ומשום כך האבחנה לגביהם מוחמצת). המחלה שכיחה יותר בנשים לבנות מאשר באפרו- אמריקאיות. (וגם כאן נשאלת השאלה האם קיימת החמצה באבחנה לאור העובדה שאנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר מודעים יותר ופונים יותר לרופאים). המחלה קיימת בשכיחות גבוהה יותר לאחר זיהום ויראלי, טראומה פיזית, טראומה נפשית או שינויים הורמונאליים. כמו כן, חולי פיברומיאלגיה עלולים להפוך ללא פעילים וחרדים לגבי בריאותם ובכך להחמיר את מצבם. במחקרים שנערכו בארץ נמצא כי כאשר ישנו חולה פיברומיאלגיה במשפחה, הסיכויים של ילדיו או אחיו ללקות בתסמונת הם גבוהים יחסית. כ- 28% מכלל הילדים של חולי פיברומיאלגיה לקו גם הם בתסמונת. הדבר עשוי לרמז על נטייה גנטית לחלות ב FMS , אולם יש לקחת בחשבון כי התסמונת עלולה להתפרץ גם עקב גורמים סביבתיים (לדוגמא- החיים עם הורה חולה). תיאוריות נוספות * הפרעה במעגל השינה: נמצא כי ל- 75% מהם אכן יש הפרעה בתרשימי השינה וניתן לראות בבירור בזמן שהחולה ישן, הפרעות במהלכם התקין של חלק מהגלים. * הפרעה בחילוף חומרים בשרירים ולכן החולה חש בכאבים. תרופות מסוג נוגדות דלקת לא סטרואידליות, החוסמות יצירת פרוסטגלנדינים, משככות כאבים ומשפרות מצב נוקשות. * הפרעות הורמונאליות: שאצל החולים נמצאה רמה נמוכה של קורטיזון ורמה נמוכה של מטבוליטים בשריר. * הפרעות בנוירוטרנזמיטורים: רמה נמוכה של הנוירוטרנסמיטור- סרוטונין הגורמת לדיכאון. * במחקר שפורסם בThe journal of the American College of Rheumatology -. נמצא כי: עוצמת הכאב בחולי פיברומיאלגיה בנקודות רגישות היא פי 2 מהעוצמה הנחוות על ידי אנשים בריאים (נמדד בעזרת סריקה מוחית של MRI) אבחנה אין ממצאי בדיקה פיזיקאלית, בדיקות מעבדה או הדמיה ברורים. יש לפחות 11 מתוך 18 נקודות רגישות המפוזרות באופן סימטרי בגוף (וגם כאן הנושא לוקה בהסתייגות שכן חולים רבים מציגים נקודות נוספות שאינן ברישום ה 18 הללו). האבחנה ברובה קלינית ומבוססת על תיאור סימפטומים: * הכאב מתואר כשורף, מכרסם, רגיש, נוקשה, במקרים בהם המחלה מוגבלת לאזור אחד, הכאב יתואר כפתאומי וחד. * אצל גברים הסובלים מפיברומיאלגיה, קיימת סבירות גבוהה יותר לפיתוח כאב בשרירי הפנים בלבד או באזור הכתף. * במקרים רבים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו לפי שעות היום, (לרוב, כאב ונוקשות בבוקר), מזג האוויר, מאמץ, עייפות וסטרס. * רוב החולים סובלים מעייפות ברמות שונות (תסמינים דומים ל CFS ). * 25% סובלים מדיכאון קליני אך רבים בדיספוריה או חרדה. לרבים גם קושי בקשב, ריכוז וזיכרון. * שכיחות יתר של עקצוצים בגפיים או בפנים, IBS , מיגרנות או סחרחורות, דחיפות ותכיפות במתן שתן, רגישות לאור, רעש, ריח או טמפרטורה ופוטנציאל גבוה יותר לפתח הפרעה בתפקוד המיני מהלך המחלה ופרוגנוזה לעתים האבחון נמשך שנים רבות, אך לפעמים המחלה מתפרצת בפתאומיות. אצל חולים מסוימים המחלה מתקדמת לאט ובאופן הדרגתי, לאורך שנים, עד ההחלמה המלאה. אצל רוב החולים תהיה התקדמות מסוימת עם עליות וירידות, ו – 70%-80% יצליחו לחזור לרמת התפקוד הקודם. חולים אחרים יישארו במצב סטטי של תפקוד לקוי בצורה משמעותית. ההתקדמות שלהם תהיה איטית ביותר והם אינם מסוגלים לבצע לבדם צרכים בסיסיים. אצל אחוז קטן של החולים המצב עלול להתדרדר והם יישארו מרותקים למיטה זמן רב. תוחלת החיים של חולי פיברומיאלגיה אינה קצרה יותר משל אחרים (לעומת חולים במחלות ריאומטיות שונות). תסמונת העייפות הכרונית התסמונת פוגעת ב 0.2% מהאוכלוסייה. מרבית החולים במחלה הן נשים לבנות בגילאי 20-40, אך שני המינים נפגעים. תשישות הנמשכת למעלה מששה חודשים, שלא ניתן להסבירה ע´י מחלה אחרת. התשישות ממושכת, חוזרת, אינה תוצר של מאמץ גופני יוצא דופן ואינה חולפת לאחר מנוחה. התשישות מלווה בבעיות נוירולוגיות ומגוון תסמינים הדומים לשפעת ומובילה לירידה ניכרת בתפקוד החולה בעבודתו, בתפקודו האישי והחברתי. לאבחון המחלה חייבים להימצא לפחות ארבעה מהממצאים הבאים, בנוסף לתשישות : ירידה בזיכרון לטווח קצר ו\או בריכוז, כאב גרון, הגדלת בלוטות הלימפה, כאב שרירים, כאב פרקים ללא עדות לדלקת, כאב ראש, שינה לא יעילה וחולשה לאחר כל מאמץ הנמשכת מעל 24 שעות. במרבית חולי CFS ניתן למצוא סימפטומים של חרדה או דיכאון. האבחנה של מחלת התשישות הכרונית היא בעיקר שלילת מחלות אחרות הגורמות לתשישות ממושכת. יש לשלול תת תפקוד של בלוטת התריס, מחלת ליים, טרשת נפוצה, הפרעה פסיכיאטרית כמו דיכאון, ועוד. המשותף והמבדיל בין CSF ל FM ההבדל בין שתי המחלות דק מאד ולעיתים אינו ניתן להבדלה – רופא אחד יאבחן את החולה כחולה CFS ולעומתו רופא אחר יאבחן את אותו חולה כחולה FMS. * חולי פיברומיאלגיה מתלוננים בעיקר על כאבים, אך רובם סובלים מתשישות דומה לזו של חולי CFS. * חולי CSF רבים סובלים אף הם מכאב מפושט * בערך 75% מחולי CFS עונים להגדרה של פיברומיאלגיה. * תמונת המחלה יכולה להשתנות מ CFS לפיברומיאלגיה ולהפך. * CFS מתחיל לעיתים קרובות לאחר זיהום נגיפי, פיברומיאלגיה יותר לאחר טראומה גופנית או רגשית. * חולי פיברומיאלגיה קלים מסוגלים לבצע פעילות גופנית שעלולה להחמיר את מצבם של חולי CFS. הגישה הטיפולית לפיברומיאלגיה בעיקרו סימפטומאטי. לא ידוע על טיפול שורש. א - פיתוח מודעות והבנת המחלה. איתור רופא המתמצא בתחום. ב - טיפול תרופתי: נוגדי דיכאון במינון נמוך (לכאבים), לפעמים נוגדי דלקת לא סטרואידלים. ג - טיפול מנואלי: פיזיותרפיה, שיאצו, טווינה ד - פעילות גופנית מתונה: מתיחות שרירים ושיפור סיבולת לב ריאה ה - הרפיה: מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, ביופידבק, טאי צ´י וכו´ ו - טיפול פסיכולוגי התנהגותי ז - הרגלים: תנוחת שינה, כרית ומזרון מתאימים, הרגלי תעסוקה, שמירה על תזונה ומשקל, מניעת אלכוהול ח - קבוצות תמיכה, פיתוח תחביבים וזמן פנאי ט - טיפולים משלימים: דיקור, היפנוזה, תזונה, ים המלח וכו´ פיברומיאלגיה בראייה סינית לפי מאמר שפורסם ב Journal of Clinical Rheumatology עיסוי יעיל יותר מהרפיה בחולי פיברומיאלגיה ועיסוי לבדו נתן תוצאות חיוביות ארוכות טווח. העיסוי שפר שינה, הוריד רמות Substance P ולכן גם רמות כאב. המחקר השווה בין 24 מטופלים שטופלו בעיסוי לעומת מספר דומה שטופל בשיטות הרפיה למשך 30 דקות פעמיים בשבוע לאורך חמישה שבועות. בשתי הקבוצות הייתה הפחתה של חרדה ודיכאון, אך רק קבוצת העיסוי דווחה על שיפור בשינה וירידה בתנועות שינה והפחתה ברמת הכאב בנקודות רגישות. אך מעט מידע נמצא בספרות המחקרית. יחד עם זאת תופעת הפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית תוארה בהרחבה מרובה בספרות הסינית המקורית והמתורגמת, בעבר, תחת השם נאורוסטניה. התפיסה הסינית רואה במחלה דיסהרמוניה בטחול המובילה לחסר דם. הסיבות לכך יכולות להיות מולדות או נרכשות על רקע תזונה, שימוש בתרופות, אורח חיים ורגשות לא מאוזנים. כל אילו פוגעים בצ´י של הטחול ומובילים לכשל בייצור דם. לעתים מעורבת כאן הפרעה של הכליות אשר פוגעת בייצור הדם אף היא. חסר דם כרוני עלול לפגוע גם בכבד ולהוביל להפרעה בתפקוד הגידים והרצועות. מובן שסטגנציה קיימת עלולה להחמיר את הבעיה. התופעה מתוארת במצב קיצוני של עייפות ומתח הפוגעים בלב ובטחול. הלב שולט על דם וכלי דם . ייצור הדם תלוי בתאום בין הטחול ללב. בפעילות מנטאלית לא תקינה צ´י הלב והטחול עוברים התשה וגורמים לפגיעה בטרנספורטציה. כך הטחול נכשל בהובלת צ´י, נוזלים ומזון ללב דבר המוביל לחסר דם בלב ומכאן לפגיעה בשן. כפועל יוצא מופיעה אינסומניה, פלפיטציות, חסר ריכוז ועייפות. מחלה ממושכת או דימום רב לאחר לידה יכולים להוביל להתשת הצ´י הדם אשר יובילו לעייפות כרונית. תופעה זו עלולה להוביל, אצל מטופלים מסוימים, לחסר יין בכבד ובכליות ולעליית אש של הלב והכבד, דבר שיתבטא באי שקט, נטייה לכעס ולשון אדומה עם דופק מהיר. אבחנה מבדלת * חסר צ´י ודם בטחול ובלב * חולשה של הטחול עם לחות במחמם האמצעי * כבד פולש לטחול ומפריע בייצור הדם * עליית יאנג הכבד * חסר דם המוביל לחסר יין בכבד ובכליות * חסר ג´ינג ויאנג בכליות המובילים לחסר דם

שלום, התרופה מורידה חום ומפחיתה כאבים. אמנם התופעה שציינת אינה מוזכרת בעלון לצרכן אך ישנן עדויות שאומרות ששימוש בנפרוקסן (בגלל שהוא חוסם יצור פרוסטגלנדינים) יכול להפחית את ההתכווצויות של השריר החלק בחצוצרות. לכן יכול להיות שזאת הסיבה להתרחבות. בברכה אליאס

שלום, כן, לחץ תוך-עיני גבוה הוא הגורם העיקרי לקיעור (cupping) מוגבר של ראש העצב האופטי בגלאוקומה. בבדיקה ראשונית עם לחץ גבוה: לא מורידים מיד את הלחץ בטיפות לפני שמבינים את התמונה המלאה. קודם עושים בדיקות מקיפות: שדה ראייה, OCT של העצב והסיבים, פכימטריה, זווית. רק אחרי שמאבחנים אם יש גלאוקומה (או חשד גבוה) מתחילים טיפול. טיפול נפוץ ראשוני: טיפות להורדת לחץ (בד"כ פרוסטגלנדין אחת בערב). מטרה: הורדה של 25%–30% מהלחץ ההתחלתי. מעקב צמוד כל 1–3 חודשים בהתחלה. אם הלחץ מאוד גבוה (>30–35) או שיש נזק מתקדם – לפעמים מתחילים טיפול מיד תוך כדי הבדיקות. פרופ' מייקל מימוני מנהל יחידת קרנית, רמב"ם יו"ר חוג קרנית בישראל mimouni.co.il dryeye.co.il linkedin.com/in/michaelmimouni facebook.com/mimouni.michael/ instagram.com/michaelmimouni/

אתה גבר בן 45 המטופל בג׳ל טסטומקס ויש לך רמות מצויינות של של טסטוסטרון (20 ננומול/ליטר) תחת טיפול זה, אם אתה עדיין סובל מחוסר חשק מיני – כנראה שהבעיה אינה הורמונלית בלבד, אלא יש מקור רגשי. זריקות טסטוסטרון (במקום ג'ל) עשויות להועיל לחלק מהמטופלים, אך לא תמיד זה ישפיע על החשק, אם המקור רגשי. על כן אני מציע לשקול בירור רחב יותר, הכולל גורמים נפשיים, זוגיים ותרופתיים. לצורך בירור בעיות בזקפה עצמה, ניתן לבצע בדיקת דופלר לפין בהזרקת חומר (פרוסטגלנדין) המדמה זקפה, ובודקת את זרימת הדם לעורקים והאם יש דלף ורידי. הבדיקה נעשית במספר בתי חולים (תצטרך לברר כי זה משתנה), לרוב נדרשת הפניית אורולוג או רופא בעל הסמכה בבריאות מינית. במקרים של חסימה או דלף ניתן לשקול טיפול תרופתי, ולעיתים אף פתרונות פולשניים.

קיימים שני סוגים של אולטרסאונד לפין: רגיל במצב רפוי, שמראה בעיקר את המבנה והזרימה הכללית, ודופלקס דינמי עם הזרקת חומר (לרוב פרוסטגלנדין) שמדמה זקפה ומאפשר להעריך גם את זרימת הדם וגם את מבנה גוף הפין (כולל צלקות, עיוותים ודלף ורידי). הקוד משה"ב 93980 מתייחס לבדיקה הדינמית עם ההזרקה, ולכן ככל הנראה לכך כיוון האורולוג. הסיכון מהבדיקה נמוך מאוד כשהיא מבוצעת באופן חד-פעמי על ידי צוות מיומן. תיתכנה תופעות לוואי קלות כמו כאב מקומי או שטף דם קטן, ובמקרים נדירים גם זקפה ממושכת (פריאפיזם), אך אלו נדירים בבדיקה בודדת. תמיד אפשר להתייעץ עם הרופא המבצע לפני ההזרקה ולהבין את הצורך המדויק.

נוזל הזרע מכיל חומר שנקרא פרוסטגלנדין. במהלך השבחת הזרע אמורה להתבצע הפרדה של תאי הזרע מתוך נוזל הזרע. יתכן שהזרע לא עבר שטיפה אופטימלית, ונשאר בנוזל מעט פרוסטגלנדין, שבהגיעו לחלל הרחם גורם להתכווצויות חזקות ולכאבים עזים.

היי פרוסטגלנדין נחקר בעיקר בהקשר של אובדן גבות משנית למחלה בשם אלופציה אראטה. מדובר בתכשיר שניתן עם מרשם. מציע לפנות לבדיקת רופא עור לאבחון מסודר וייעוץ מתאים בהצלחה

זה פרוסטגלנדין שיכול לגרום לשריר הרחם להתכווץ בכל שלב בהיריון.

אנונימית שלום, אין מניעה מקיום יחסי מין במהלך הריון, אולם יש לקחת בחשבון כי בחדירה בנוזל הזרע יש פרוסטגלנדינים היכולים לגרום לצירים וקידום פתיחה עד לכדי לידה פעילה. שקלו בתבונה. בהצלחה!

שלום לא מכיר כאבים בברכיים הקשורים למחזור החודשי , בוודאי לא כאב אקוטי וחד. אך במידה והתופעה חוזרת ממליץ בדיקת אורטופד בזמן הכאבים בברכה דר שניר

שלום יעל, כאבי מחזור יכולים להופיע באזורים שונים בגוף אם כי בתופצה פחות שכיחה בברכיים. במידה והכאבים חוזרים על עצמם בתדירות די קבועה אני מציע שתפני שוב לפיזיותרפיסט להערכת מצבך ולקבלת ייעוץ לתרגול במידת הצורך.

רצוי מרשם והדרכה אורולוגית צמודה הטרימיקס הכולל את שלושת התרופות הכי יעיל

לרוב ניתן לקבל מרשם בכל מרפאה ציבורית

שלום בזמן הוסת יש שחרור חומר הנקרא פרוסטגלנדין שגורם לכאבים

לא מכיר...

אורחת שלום אכן כן פרוסטוגלנדינים נוצרים כל הזמן. בברכה ובהצלחה טובה בר- שאן

אורחת שלום הפרוסטוגלנדינים מיוצרים כל הזמן בגופנו ומצויים ברקמות הגוף כך שלא ניתן באמת למדוד. בברכה אביטל

שלום לך, יש כל מני סוגים של פרוסטגלנדינים, אלה שאת שואלת עליהם אני מניחה, שנמצאים באומגה 3 הם פרוסגלנדינים נוגדי דלקת, כדי שהגוף ייצר אותם צריך לקחת אומגה 3, כל עוד את לוקחת הגוף ימשיך ליצר ולכן לא כדאי לעשות הפסקה לאורך זמן. בהצלחה !

אם הרירית מתפרקת יש לצפות שתחווי דימום במקביל. כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל ביחס להגברת התמיכה, שיכולה לעתים להרפות את שריר הרחם ולהקל על המיחושים מהסוג שאת מתארת.