Doxylin הינה אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים, אשר מותווית לטיפול במגוון רחב של זיהומים. קיים פרוטוקול טיפולי בחיידק הליקובקטר פילורי המשלב גם טיפול בדוקסילין. התכשיר מגיע בצורת מתן של כדורים (טבליות או קפסולות) במינון של 100 מ"ג. כמו בכל תרופה, השימוש בתרופה עלול לגרום לתופעות לוואי בחלק מהמשתמשים כאשר גירוי/דלקת בושט הינה תופעה אפשרית אשר עלולה להתרחש במידה והתכשיר נלקח בשכיבה, על כן הוראות המתן של התכשיר כוללות נטילת התכשיר בעמידה או ישיבה. באופן כללי ניתן לקחת פרוביוטיקה בנוסף לנטילת האנטיביוטיקה אך אין לקחת פרוביוטיקה ואנטיביוטיקה (מכל סוג) ביחד, וההמלצה היא לחכות לפחות שעתיים בין תכשיר אחד לשני.
לא כתבת את תוצאת הביופסיה. בריאות שלמה ד"ר ניר נתנזון
תסנין לימפוציטרי אינו אבחנה אלא ממצא המעיד על תהליך דלקתי בעור בו משתתפים תאים לבנים מסוג לימפוציטים . ממצא זה יכול להופיע במחלות עור רבות ואינו ספציפי ולכן אינו עוזר באבחנה. לא בכל המקרים ביופסיה נותנת אבחנה
Doxylin הינה אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרציקלינים, אשר מותווית לטיפול במגוון רחב של זיהומים. קיים פרוטוקול טיפולי בחיידק הליקובקטר פילורי המשלב גם טיפול בדוקסילין. התכשיר מגיע בצורת מתן של כדורים (טבליות או קפסולות) במינון של 100 מ"ג. כמו בכל תרופה, השימוש בתרופה עלול לגרום לתופעות לוואי בחלק מהמשתמשים כאשר גירוי/דלקת בושט הינה תופעה אפשרית אשר עלולה להתרחש במידה והתכשיר נלקח בשכיבה, על כן הוראות המתן של התכשיר כוללות נטילת התכשיר בעמידה או ישיבה. באופן כללי ניתן לקחת פרוביוטיקה בנוסף לנטילת האנטיביוטיקה אך אין לקחת פרוביוטיקה ואנטיביוטיקה (מכל סוג) ביחד, וההמלצה היא לחכות לפחות שעתיים בין תכשיר אחד לשני.
לא כתבת את תוצאת הביופסיה. בריאות שלמה ד"ר ניר נתנזון
תסנין לימפוציטרי אינו אבחנה אלא ממצא המעיד על תהליך דלקתי בעור בו משתתפים תאים לבנים מסוג לימפוציטים . ממצא זה יכול להופיע במחלות עור רבות ואינו ספציפי ולכן אינו עוזר באבחנה. לא בכל המקרים ביופסיה נותנת אבחנה
תופעות שיכולות להיות מאוד דומות ולפעמים גם רופא עור מנוסה יתקשה להבדיל. מה שעוזר זו אנמנזה, רקע משפחתי, רקע של דלקת גרון או לא, ביופסיית עור והקליניקה והמהלך. שתיהן מגיבות היטב לפוטותרפיה וזו האופציה המומלצת. PR תעבור גם בלי טיפול אחר מספר שבועות. פסוריאזיס טיפתית הרבה יותר עקשנית ודורשת טיפול.
ליכן סקלרוזוס (Lichen sclerosus et atrophicus). קרוב לוודאי שהרופא הראשון התכוון לאבחנה הזו ולא לליכן סימפלקס. לפחות לפי מה שאת מתארת זו הבעיה קרוב לוודאי. מומלץ לבצע ביופסיית עור לאישור האחבנה. מדובר בשינוי כרוני בעור המופיע לרוב בנשים מבוגרות באזור המפשעה אך יכול להופיע גם בגילאים ומקומות אחרים. באזור המפשעה הבעייתיות היא קשר לשינוי סרטני בעור - דבר המחייב מעקב רפואי סדיר. במידה וזו אכן האבחנה, קיימים מגוון טיפולים מקומיים (משחות) אך ככל הנראה היעיל ביותר הוא אכן סטרואיד מקומי פוטנטי כגון דרמובט (בניגוד לכל מה שיקפצו פה הבורים ועמי הארצות שלא מכירים את המחלה אך מתריעים נגד כל שימוש רפואי בסטרואידים). במקרה כתבתי סקירה על הנושא לפני אי אלו שנים וסיכום המחקרים מראה שכנראה זה אחד הטיפולים היחידים בעלי יעילות משמעותית.
האמת היא שכאשר התופעה מוגבלת מבחינת המפושטות ומשך הזמן שלה, לפעמים קשה להבדיל בין הדברים. להכנס לבירור יותר יסודי - ע"י ביופסיית עור למשל זה לפעמים מוגזם, עם פוטנציאל לצלקת ובסופו של דבר הטיפול די דומה בייחוד במקרים המוגבלים. לרוב אם זה פסוריאזיס - זה הופך להיות יותר ברור עם הזמן אם כי לא תמיד. מבחינת טיפול - שווה לנסות טיפול עם דייבובט אחת ליום לשבועיים שלושה. עם כל טיפול שאתם מנסים - לא לעבור בין מצבי הטיפול + ו (-) בחדות. צריך לעשות את המעברים בהדרגה - ז"א למרוח פעם ביום, אח"כ פעם ביומיים, אח"כ פעם בשלושה ובסוף אחרי שרואים שהעסק נרגע לנסות להפסיק. כדאי גם לשלב מריחה של קרם לחות. זה עוזר לכל המצבים, ויובש בעקרון מחמיר את מרביתם. בהצלחה
לא
השאלה איפה עושים את הניתוח? או איפה בודקים את פיסת העור שהוסרה? הניתוח לרוב בקופ״ח העור נבדק במעבדה
רצוי לברר מול האורולוג וניתן לברר מול זיהומולוג
מאוד חריג. לרוב השתבוות לוקחות אכן 2-3 שובועת, שבאופן פרטי אפשר לקבל תשובה תוך 1-2 ימים (בארה"ב אפילו תוך מספר שעות...)
לא ניתן לענות ללא הכרת המטופל וללא בדיקה גופנית
זהו קוד של המעבדה הפתולוגית. זו אינה אבחנה.
כן, ייתכן מצב שבו יש פגיעה בעצב או סעיף של עצב הקשור לעין או לעפעף, שלא ניתן לאבחן באמצעות בדיקות EMG (אלקטרומיוגרפיה) או NCT (בדיקת הולכה עצבית). הסיבה לכך היא שהבדיקות הללו מתמקדות בעצבים גדולים יחסית ובעצבים האחראים על תנועה והולכה עצבית גדולה. סעיפים קטנים של עצבים תחושתיים או עצבים האחראים על תפקודים עדינים יותר עלולים לא להופיע בבדיקות הללו, במיוחד אם מדובר בפגיעה בעצב תחושתי שטחי או נוירופתיה עדינה. בנוסף, ישנם מצבים שבהם הנזק לעצבים הוא ברמת המיקרוסקופית, כמו פגיעה בסיבים עצביים קטנים (small fiber neuropathy), אשר לא ניתנים לאבחון באמצעים הקלאסיים כמו EMG ו-NCT. אם קיים חשד לפגיעה עצבית שאינה מאובחנת באמצעים אלו, ייתכן שיידרשו בדיקות נוספות כמו בדיקות קליניות מעמיקות יותר, ביופסיית עור, או שימוש בטכניקות דימות מתקדמות כדי להעריך את מצב העצבים הקטנים. מומלץ להתייעץ עם נוירולוג או רופא עיניים המומחה בתחום הנוירו-אופתלמולוגיה כדי לבחון את המצב באופן מעמיק יותר.
תיקח אותה עם הרבה נוזלים ולא בשכיבה וכדומה כדי שלא תהיה במגע עם רירית הוושט
פנה לרופא שטפל בך: והוא יפרש לך את הממצאים בהתאמה לממצא הקליני
היי יתכן ומדובר במחלת עור דוגמת lichenplanopilaris. יש צורך בבדיקת רופא עור לביסוס האבחנה וקביעת טיפול. בהצלחה
שלום, זה אינו הפורום המתאים באופן עקרוני יכול להיות מאובחן על ידי נוירולוג בשילוב בדיקת emg ובדיקת qst, כמו כן ביופסיית עור לבדיקה לפגיעה בסיבים קטנים בברכה
נדיר שיהיה שימוש בשתלי עור להחלפת עור במחלות עור בפנים ההתייחסות חייבת להיות פרטנית למטופל ולמצבו הרפואי
אבחנה של לופוס אכן מבוססת על מספר פרמטרים- קלינים, מעבדתיים. לעיתים אם יש ספק לגבי אמינות בדיקות נוגדנים עצמיים, אפשר לחזור עליהן תוך כדי מעקב במרפאה. אם ביופסיית עור מהפריחה, בדיקת רופא עיניים וכל שאר בדיקות המעבדה תקינות, זה מה שהייתי עושה.
שלום, ישנם שלבים שונים של המחלה, ממליצה להיות במעקב מסודר במרפאת לימפומה באיכילוב. לגבי פוטותרפיה- בהקשר של מחלה זו, מתחילים באופן קבוע פעמיים שלוש בשבוע לחודשיים שלושה, בהתאם לתגובה הקלינית ובמידה ויש שיפור ממשיכים טיפול תחזוקתי לתקופה מסויימת תוך מעקב רופא וחזרה על ביופסיה של העור במידת הצורך. בהצלחה!
תתייעץ עם נוירולוג בנושא.
אין קשר בין אבני מרה לדלקת בושט. ניתוח רפלוקס (פונדופליקציה) עושים כאשר מוכיחים קשר עם התלונות בבדיקת מנומטריה, וכאשר מוצא כל טיפול שמרני. לגבי ביצוע שני הניתוחים, עקרונית אפשרי, אך ממליץ להיוועץ עם כירורג.
עושה רושם שהבדיקות שצירפת תקינות. כך שנשארה הפריחה בלי נוגדנים בדם. לדעתי במצב כזה לא מדובר בלופוס, אבל אולי במחלה עורית אוטואימונית אחרת? מניח שלקחו ביופסיית עור שתוכל לקדם את האבחנה
שלום רב, למעשה אין סיכון בהזרקה עצמה. בברכה, פרופ' ליאוניד אידלמן מנהל מחלקת הרדמה