תוצאות חיפוש עבור דיבור-איטי

שלום ,אני בן 37 רווק ביצעתי היום ריצה קלה בחצר ואימון משקולות של חמש קילו לאחר חצי שעה התחלתי להרגיש קוצר נשימה דקירות בחזה, הרגשה של בליעת לשון, טעם מר בפה עברו כמה שעות והתופעה נחלשה. לפני יותר מחצי שנה בספטמבר ביצעתי אירובי ומשקולות, אימון מסיבי של שעה. הייתי בכושר מצוין לאחר החדר כושר בדרך הביתה התחלתי להרגיש שאני לא יכול לדבר גימגום דופק מהיר הרגשה של לחץ דם גבוה פיניתי את עצמי באמבולנס לאט לאט הדיבור חזר היה לי דיבור איטי ומגומגם ממש קושי לתקשר ביום יום הלחץ דם שלי תקין . עשו לי את כל הבדיקות , סיטי מוח יצא שלילי אקו 24 יצא תקין. הומלץ לי על אקו 48 שעות יצא שהדופק שלי היה נמוך 44 בשינה. בנוסף הייתי אצל נירולוג שראה שאין לי בעיות נירולוגיות ואמר לי להפסיק שימוש באספירין. ב 22.1.20 נבדקתי באקו לב מאמץ שלילת איסכמיה , מסתם מיטרלי אי ספיקה מיטרלית טריוואלית, אשמח לדעת אם זה קשור לחרדות או משהו מעבר?

שלום אני ממשיך מעקב פסיכיאטרי אצל הפסיכיאטר שלי והוא נתן לי את הטיפול הבא : 1. Seroquel רגיל 800 מ"ג ביום מחולק לאורך היום (200 מ"ג בוקר , 200 צהריים , 400 ערב ) . 2. Lustral 100 מ"ג \ פעמיים ביום (סה"כ 200 ביום). 3. Lamictal 100 מ"ג \ פעמיים ביום (סה"כ 200 ביום) ולהעלות את המינון בהדרגה עד 300 מ"ג ביום (100 בוקר , 200 ערב ) . 4. Clonex 0.5 מ"ג \ 4 פעמים ביום ( 0.5 בוקר , 0.5 צהריים , 1 ערב) או 1 מ"ג \ פעמיים ביום . 5. Promethazin (פנרגן) (PHENERGAN) כ S.O.S 25 מ"ג עד 4 פעמים ביום (25 בוקר , 25 צהריים , 50 ערב ) או 50 מ"ג עד פעמיים ביום . 6. Bondormin כ S.O.S לשינה לפי הצורך 0.25 מ"ג. 7. להוסיף Miro 15 מ"ג ביום בערב לטיפול בחוסר תיאבון מוחלט . הפסיכיאטר כתב שאני במצב דיכאוני עם אובדן תיאבון וחוסר רצון לקום מהמיטה מצב רוח ירוד לא פסיכוטי לא אובדני . הפסיכיאטר כתב בבדיקה : בהכרה מלאה , התמצאות תקינה , דיבור איטי , בפרטי פרטים , לעניין . מצב רוח ירוד . אפקט תואם , גוון מדוכדך. קצב החשיבה איטי , הלך החשיבה פחות פרסברטיבי מאשר היה בבדיקתו הקודמת . בתוכן לא מגלה מחשבות שווא ברורות (ומגלה ביקורת טובה למחשבות של יחס שהיו) , מגלה תכני דיכאון מגורי בעוצמה בינונית . ללא מחשבות אובדניות . ללא הפרעות בתפיסה . ללא הפרעה בבקוגניציה . שיפוט ותובנה נראים שמורים . לא מצליח לתפקד בגלל המצב הנפשי החולני בולטים סימנים כפייתיים בבדיקות חוזרות ללא סימנים פסיכוטיים או דיכאוניים מגוריים אינו אובדני . בולטת חשיבה כפייתית ותכנים דיכאוניים אשר קשורים להערכתי לתחושה קשה של כישלון . Ds : OCD SUSPECTED CLUSTER C PERSONALITY DISORDER יש לי שאלות : 1. האם ה seroquel הרגיל יותר מרגיע מהסרוקוול XR ? ואיזה תכשיר מהם יותר יעיל ואפקטיבי מבחינה טיפולית ? 2. האם אפשר לקחת seroquel רגיל 800 מ"ג ביום מחולק לשתי מנות : 400 מ"ג בוקר , 400 ערב ? 3. מה חוות דעת שלך על האבחנה שנתן לי הפסיכיאטר (OCD , הפרעת אישיות C ) ? 4. האם הטיפול שאני נוטל אמור לטפל ב OCD והפרעת אישיות CLUSTER C ? 5. האם אפשר לקחת לוסטראל 200 מ"ג בבת אחת בבוקר בלי אוכל ? 6. האם אפשר להגיע למינון לוסטרל 300 מ"ג ביום ? 7. האם לוסטרל מטפל ב : דיכאון מגורי , חרדה , OCD , הפרעת דחק פוסט טראומטית , חרדה חברתית ? ומהו המינון הנדרש לכך ? 8. האם למיקטל 300 מ"ג ביום נחשב כטיפול אוגמנטציה (אוגמנטטיבי) יעיל לדיכאון ? האם הוא מייצב מצב רוח שמונע\מטפל באפיזודות דיכאוניות ? 9. מה יותר יעיל כאוגמנטציה לטיפול בדיכאון : למיקטל (300 מ"ג) או אביליפיי במינון נמוך ? והאם ניתן לקחת אביליפיי במינון נמוך ביחד עם הסרוקוול שאני לוקח ? 10. האם יש לשקול החלפת סרוקוול בתרופה אנטי-פסיכוטית אטיפית אחרת שלא גורמת לתופעות לוואי אקסטרא-פירמידליות (פרקינסוניזם , דיסטוניה , אקתיזיה , טרדיב דיסקינזיה ועוד תופעות בלתי נסבלות ומסוכנות) ? (יש לציין שסרוקוול לא גורם לי לתופעות לוואי אקסטרא-פירמידליות ותופעות מסוכנות\בלתי נסבלות שהזכרתי למעלה .) ואם לשקול החלפת סרוקוול אז לאיזה תרופה כדאי להחליף (אביליפיי , אינווגה , סוליאן ...) ? יש לציין שאני לא רוצה להחליף לכדור שיגרום לי תופעות לוואי אקסטרא-פירמידליות (פרקינסוניזם , דיסטוניה , אקתיזיה , טרדיב דיסקינזיה ועוד תופעות בלתי נסבלות ומסוכנות ) , בעבר ריספרדאל וזיפרקסה גרמו לי לתופעות לוואי אקסטרא-פירמידליות (כמו אקטיזיה ועוד ...) . 11. האם מירו MIRO 15 מ"ג אמור לטפל בחוסר תיאבון מוחלט ? או שצריך להעלות את המינון ? האם מירו 15 מ"ג מרדים ? 12. כמה זמן אני צריך עם הטיפול הנוכחי כדי להיות מאוזן ולהפסיק להרגיש אי שקט וגם להפסיק להתפרץ התפרצויות כעס\זעם שנובעות מתחושת דיכאון ותסכול וטראוומה ? 13. אני מתקשה מאוד להתעורר בבוקר , האם זה בגלל הטיפול התרופתי שאני נוטל ? ואיזה שינויים אפשר לעשות בטיפול התרופתי שאני נוטל על מנת שיהיה קל לי יותר להתעורר בבוקר , אם בכלל , ובלי לפגוע בטיפול הנחוץ שאני צריך (הבסיס הטיפולי) ? 14. האם יש לאחת מהתרופות שאני נוטל השפעות שליליות ותופעות לוואי שליליות שעלולות להופיע בעתיד עקב שימוש ממושך וקבוע (ותמידי) בתרופות שאני נוטל עכשיו כגון רעד ועוד תופעות שליליות (כמו השפעה על תפקודי כליות וכבד ...) ? 15. הפסיכיאטר אמר לי שאני זקוק מאוד להתחלת שיקום תעסוקתי וחברתי דרך סל שיקום כולל השכלה נתמכת . מה זה נותן לי ? ואיך אני משיג את זה ? ומה פירוש "שיקום תעסוקתי וחברתי" מה זה בדיוק ? (יש לציין שאני נרתע לגור בהוסטל או בדיור מוגן עם שותפים) . ומה עדיף שיקום דרך ביטוח לאומי או דרך סל שיקום ? ומה השיקום דרך ביטוח לאומי נותן לי בדיוק , ואיך אני משיג את זה ? 16. האם תרופות פסיכיאטריות (במיוחד אנטי פסיכוטיות) גורמות לעלייה במשקל והשמנה ע"י כך שהן מגבירות תיאבון וגם מאיטות את קצב חילוף החומרים (המטבוליזם) , או משפיעות על תיפקוד בלוטת התריס ?

שלום. לא מצאתי את הפורום המדוייק לשאלה שלי מקווה שאקבל כאן מענה. מדובר בבחור בוגר אשר התחלתי לצאת איתו והמצב מאוד מבלבל אותי. מבחינת מראה אין משהו חריג. מבחינה שכלתית ותקשורתית הבנאדם חכם מאוד וגם וורבלי כתיבה ללא שגיאות. הבחור משכיל עשה תארים ועובד. מה שכן ברור לעין זה דיבור איטי והליכה עקומה מעין צליעה ובעיות מוטוריות. לדוגמא בא לגעת לי בשיער ויוצא לו אגרסיבי כך שזה מכאיב בא לחבק והידים פשוט נחבטות בי . בא לנשק ומתנגש בי וגם בנהיגה תנועות חדות סיבובים חדים כלומר ברור שיש איזו בעיה שמזכירה תסמונת טורט אך לא ממש. הוא לא העלה את הנושא ואני מתביישת לשאול ואם יש בעיה רצינית או גנטית זה ישפיע על החלטתי להמשיך איתו. ניסיתי לחפש מידע לפי התסמינים אך אני לא עולה על שום דבר. אשמח לדעה המקצועית שלכם בבקשה. תודה

שלום אני הייתי בלונה פראק וחוויתי כאב גב חזק וכתוצאה מכך היה לי סחרחורת לכמה שניות ונהיה לי דיבור איטי והייתי קצת בהלם, מאז עדיין יש לי סחרחורות לסרוגין וכאבי ראש ואוזניים. עשו לי c.t ראש במיון ויצא תקין וכל שאר הבדיקות יצאו תקינות חוץ מסוכר גבוה , בדיקה של נאורולוגית גם יצאה תקינה רוצים שאני אעשה mri מוח למה עדיין יש לי סחרחורות לסרוגין גם בישיבה וגם בעמידה

קבלתי חיסון שני נגד קורונה ולאחר שבוע מעדתי וקיבלתי מכה בראש פעם אחת הקאתי סחרחורות וטישטוש בראייה קושי בדיבור איטיות בדיבור האם זה זעזוע מוח? ברקע כריתת המנגיומיה מעצם פרונטלית שמאלית של המוח לפני 6 שנים הדמייה אחרונה בספטמבר תקינה. איך להתייחס?

כתוצאה מחיסון שני של קורונה מעדתי וקיבלתי מכה בראש התחילו לי כאבים בסולם 5 עד 10 הקאתי פעם אחת סחרחורות כול השבוע היה לי כתוצאה מהחיסון טשטוש בראייה וכן קושי לדבר לפעמים הדיבור נעצר כמו איטיות בדיבור בעבר עברתי כריתת המנגיומיה מעצם פרונטלית של המוח -המכה החדשה רחוקה מהמיקום של הניתוח. הניתוח היה לפני יותר מחמש שנים ואין היחזרות של הגידול תודה לאל -נמצאת במעקב. מה עושים למי ניגשים??? שאלתי רופא תורן לדעתו אני צריכה להתייעץ עם מיון נורולוגי האם היית ממליץ לעשות ct האם זה נשמע כמו זעזוע מוח?

שלום. אני מתעניין במכשיר Speech Easy. איך אפשר להשיג אותו, תודה.

שלום ,יעל ביצעתי היום ריצה קלה בחצר ואימון משקולות של חמש קילו לאחר חצי שעה התחלתי להרגיש קוצר נשימה דקירות בחזה, הרגשה של בליעת לשון, טעם מר בפה עברו כמה שעות והתופעה נחלשה. לפני יותר מחצי שנה בספטמבר ביצעתי אירובי ומשקולות, אימון מסיבי של שעה. הייתי בכושר מצוין לאחר החדר כושר בדרך הביתה התחלתי להרגיש שאני לא יכול לדבר גימגום דופק מהיר הרגשה של לחץ דם גבוה פיניתי את עצמי באמבולנס לאט לאט הדיבור חזר היה לי דיבור איטי ומגומגם ממש קושי ( לפני האימון שתיתי זרו קולה וקפה), ואכלתי משהו זה מה שזכור לי. הפסקתי לגמרי עם הקפה והזרו. במחשבה חשבתי שאני הולך למות או חלילה אירוע מוחי עשו לי את כל הבדיקות , סיטי מוח יצא שלילי אקו 24 יצא תקין. בנוסף הייתי אצל נירולוג שראה שאין לי בעיות נירולוגיות ואמר לי להפסיק שימוש באספירין, ב 22.1.20 נבדקתי באקו לב מאמץ שלילת איסכמיה , מסתם מיטרלי אי ספיקה מיטרלית טריוואלית, בנוסף אני סובל מחרדות הרבה זה קרה לי גם בהליכה מהירה של 10 דקות הרגשה של פחד שאני הולך להיחנק שהולך לקרות משהו שאלה שלי אם כל מה שאני מתאר פה זה קשור לחרדות? אני פשוט מרגיש שאני לא יכול לעשות דברים שאני אוהב ביום יום שאלה אם זה באמת חרדות שיכולות להשפיע לאחר אימון או שזה מעבר תודה.

שלום בקשר לבני בן השבע, הילד מדבר לאט מאד באופן חריג שכל מי ששומע מבחין מיד, לא מדובר על גמגום בכלל, הוא מדבר שוטף לגמרי בלי הפסקות בכלל, והוא גם אפילו רהוט עם שפה עשירה מאד יחסית לבני גילו, וגם מדבר מאד בביטחון, אבל הוא פשוט מדבר נורא לאט, היה בעבר אצל קלינאית תקשורת אבל התרשמה שאין כ"ה מה לעשות, ויעבור עם הזמן, אבל בינתיים אין שום שיפור, אשמח לשמוע מה שורש הבעיה, ובעיקר האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון ?

ילד בן 6 , על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה, מדבר בשפה גבוה , קצב הדיבור איטי ולעיתים נתקע באמצע המשפט וחוזר על הברה. מה האפשרויות לטיפול?

היי ד"ר יעקב, אני בת 23, וב3 שנים האחרונות אני חווה קשיים בפן החרדתי חברתי. מאוד קשה לי לגשת לראיונות עבודה ובסיטואציות בהם אני מרגישה "נבחנת" וכשאני נמצאת בהם אני ממש מרגישה שאני רוצה לברוח מהחדר. תוך כדי הראיון אני חווה תסמינים גופניים של הזעה, חום, רעד והרגשת אי נוחות...אני ניסיתי נשימות/דיבור איטי אך אותה תחושה מלווה אותי במהלך כל הראיון. בעוד כשבוע אני עתידה לגשת לראיון עבודה שמאוד חשוב לי ולכן ביקשתי מרופאת המשפחה כדור הרגעה. היא רשמה לי vaben. ניסיתי רבע כדור פעם אחת וראיתי שהוא באמת מטשטש אותי טיפה ואני קצת חוששת שאוליי יבחינו בכך שאני נראית "מסטולה". האם התחושה הזו עוברת לאחר פעם אחת? (קראתי במקום כלשהו שכן..) לקחת מנה קצת יותר קטנה מהרבע? האם אתה ממליץ על כדור אחר? ולהבא, איזו שיטת טיפול אתה ממליץ על מנת לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד? תודה!

לזמן במקום הזה יש קצב משלו דשדושי רגליים במסדרונות פנים חתומות עיניים בוהות דיבור איטי צעקות שבר התפרצויות בכי כל עוולות העולם והרע גרים כאן אני לא מכאן רק מהצד מתבוננת ונסחפת אל קצב הזמן החדש השכמה כי חייבים לקום לא חייבים לאכול מדד המוות נבדק בכל כמה שעות שיחות רופאים אחיות פסיכולוגים המון אנשים רעבים לטיפול חדר כם עוד שלוש מיטות אני מסתובבת אל הקיר מנסה להרפות לישון יושבת בחוץ עטופה.בצינת הבקר מהלכת יחפה על הדשא הרטוב ומנסה לקרוא דף מספר תוך כדי הליכה אולי המקצב.יניע. לא לפחד לא לוותר לנשום להלחם אני לא משוגעת אני לא מכאן אבל צריכה להיות כאן עד שיחליטו שמשהו נרגע. מקווה שזה בסדר לעדכן כאן במה שאני קוראת יומני שגעון.

שלום רב פרופ', לבני בן ה 5 יש סימפטומים של בעיה בבלוטת התריס: - כאבי גרון (מצביע על מיקום הבלוטה) כרוניים-ברמות משתנות ולעיתים קרובות קשים. - עיכוב של יותר משנה וחצי בדיבור, כמו גם דיבור איטי. - בעיות זיכרון. - עייפות קשה. - קשיי בליעה. - חשד להפסקות נשימה בלילה. - רגישות בולטת לקור. יש לציין שבני נולד פג שבוע 24 ונעשו לו לא פחות מ 35 צילומי רנטגן בשלבי הפגות השונים... התופעות שתיארתי ובעיקר העייפות הקיצונית מתמעטים יחסית בתקופות שאני נותנת לו 'ספירולינה' (אצת ים שמכילה יוד). בדיקות דם ואולטרסאונד לבלוטת התריס יצאו תקינים (אם כי פעם אחת באולטרסאונד היתה כהות מסויימת על הבלוטה, אך 'ביטלו' את הטענה כשראו שבדיקות הדם תקינות. בני סובל קשות מן הכאבים, ואני שוקלת לעשות לו מיפוי של בלוטת התריס. האם יש במיפוי כזה דיוק שאין בבדיקות דם ובאולטרסאונד? האם יכול לתת אינדיקציה נוספת? (יש לציין שהילד עבר לפני שנתיים וחצי ניתוח לחיתוך שקדים ושקד שלישי, כך שהמצב מבחינה זו תקין, ובאותה הזדמנות נבדק אם יש לו רפלוקס/צלקת מהזונדה והכל נצפה תקין). אודה מאוד לתשובתך, האם הדואגת.

בן 3:02, ילד שני מבין שלושה ילדים, לפני כשנה החל לגמגם, ללא אירוע מאתחל למעט נסיון גמילה בסמוך להופעת הגמגום, ללא הסטוריה משפחתית של גמגום. מספר חודשים לאחר הופעת הגמגום ההורים היו בחרדה רבה, נתתי הדרכה והמלצתי להמתין, חזרו אלי אחרי שבועיים ובקשו להתחיל טיפול. החל טיפול לפני כ5 חודשים. ממצאי האבחון: ילד חמוד ונבון, הגיע לאבחון בלווי אימו בשל גמגום, ללא רקע של גמגום במשפחה, הופעת הגמגום סביב הגמילה. במהלך האבחון היה נינוח ושיתף פעולה היטב. באבחון עלה כי הבנת שפה תקינה, אוצר מילים, מורפולוגיה ותחביר תקינים, וכן מעט שימוש בתהליכים פונולוגיים גבוליים לגילו. כמו כן נצפה גמגום בחומרה בינונית-חמורה שבא לידי בטוי בחזרות על הברות או מילים בתחילת מבע או באמצעו. בטיפול שמתי לב שיש לחיצות ולעיתים נטיה לדבר מהר, התחלתי עם טכניקת דיבור איטי ורך באמצעות הארנב והצב, כמו כן הכנסתי אלמנטים אינטראקטיביים מינוריים של משחק דמיוני משותף והעלאת תובנות מתוכו. הוא רכש את טכניקת הדבור האיטי והרך, עד לרמת מספר משפטים ברצף, בתחילה הראה התנגדות קלה אך לאחר שראה כי הטכניקה עוזרת לו לדבר שוטף השתמש בה ביתר רצון, לעיתים עושה בה שימוש ללא תזכורות מצידי, במטלות מובנות ואף מעט פתוחות. לאחר כ5-6 שבועות מתחילת הטיפול הפסיק לגמגם, אולם, לאחר כשבועיים חזר הגמגום עד לחומרתו הקודמת. במהלך הטיפול למדתי להכיר אותו וגיליתי כי הוא ילד נבון, רגיש במידה רבה, מתקשה בהסתגלות ובמעברים למשחקים/אנשים/אירועים חדשים, כמו כן קיים קושי בחשיבה מופשטת (התואמת לגילו כמובן), קושי ביצירתיות, דמיון גמישות. רוב המשחקים הדמיוניים שלו התמקדו בשחזור שגרת הבית היומית, לנסיונות לחידוש או לגמישות/גיוון המשחק הוא הגיב בהתנגדות, אך לאחר פרק זמן הסתגל והתאים את עצמו. לדוגמה: למשחק בתוך אוהל חדש לו- התנגד להיכנס, אך הסכים לשחק עימי כשאני ישובה באוהל והוא בחוץ, לאחר מספר מפגשים נכנס אף הוא... הוא מראה שיפור בתחום הגמישות אך המרכיב קיים, ההורים קבלו הדרכה ומשתדלים לעבור על מתן שליטה, צפיות ובחירה לחיים, הכנה לשנויי שגרה ודבור הקושי הרגשי לפני או אחרי. כיום הוא יכול להשתמש בטכניקה עד מספר משפטים ברצף, בדרך כלל במטלות מובנות ופחות בספונטניות. לדעתי, הגמגום – מאז שחזר, השתפר בתדירות האירועים, וכן הוא "אסטטי" יותר (אני לא יודעת אם זה משמעותי). האם תולה את השיפור בגליות שגרתית של הגמגום. עוד נקודה לציון: אני מכירה את אימו עוד לפני הטיפול (הכרות קלושה) ואבא שלו למד עם בעלי בצעירותו באותה מסגרת (כן, זו היתה טעות לקבל אותם לטיפול). יש להורים כמה עניינים לשיפור: חרדה גבוהה, מדברים אליו כאל תינוק, אמביוולנטיות ביחס ליעילות הטיפול ונטילת אחריות לא במקומה, לדוגמה: יום אחד לא הגיעו ואמרו כי "היום זהו יום קשה לו, וממילא השגרה מופרת והוא מגמגם הרבה יותר כך שאין טעם לבא לטיפול...", יש בהם משהו לא מותאם ולעיתים אף לא מודע לילד ולקשיים... בשבוע שעבר הביאו לי שוקולד כי רואים שחל שיפור תקשורתי במרכיבים שאנחנו עובדים עליהם.. השאלה היא: מה הלאה? לטפל בהורים אני מתקשה בשל הכרותי עימם. את הטכניקה, באופן כללי אני עומדת לסיים, האם להמשיך לעבוד עימו? אם כן - על מה? ואם לא - מה ההמשך? תודה מראש!! מיכל

שלום ד"ר, אני בן 27, סובל כבר כמה שנים מכך שהדיבור שלי הוא איטי מדי, כבד מדי, הקול שלי עבה. אני מקבל הרבה תגובות שליליות מאנשים בעניין, הרבה חיקויים משפילים, כינויים מעליבים, מה שכמובן גורם לכך שהביטחון העצמי שלי בריצפה, ואני סובל מחרדות בעקבות כך כשעלי לפגוש אנשים חדשים וסביבה לא מוכרת. נתקלתי ברשת במקרה דומה והיתה שם המלצה של רופא לפנות לרופא אף אוזן גרון, לנוירולוג, לקלינאית תקשורת. רציתי לקבל ממך קצת הכוונה מה באמת אפשר לעשות ולמי לפנות, תודה

ערב טוב, אני רוצה לרכז מספר שאלות ששלא קיבלנו מענה עליהם מאף אחד ע"פ מה שמסתמן אבא שלי כרגע נמצא ברמה 2 של אנצפלופתיה כבדית מזה שלושה ימים ביום הראשון היה ריח אמוניה מהפה, דיבור איטי וקושי לעשות דברים פשוטים ועייפות מרובה קיבל ריפקסמין, שתה כמעט בקבוק לאבילאק ובסופו של דבר הייתה יציאה קטנה אך האנצפלופציה נשארה ביום השני ישן כל היום(בערך 19 שעות מאותה יממה ) קיבל 1200 מ"ג ריפקסמין ,בקבוק לאבילאק התרוקן פעמיים - יציאות קטנות אך האנצפלופתיה עדיין נשארה היום התרוקן כמו שצריך ( 3 פעמים ) קיבל 1200 מ"ג ריפקסימין ועדיין מרגישים את האינצפלופתיה השאלות שלי הם כאלה - 1. ניסינו הכל - באמת הכל - סיבים תזונתיים, יוגורט פרוביוטי כל דבר אפשרי בכדי להתרוקן ולגרש את האמוניה - האם יש לכם עוד עצות עוד מחקרים שגילו דברים נוספים שיכולים לעזור? 1א - אני קורא וחוקר המון בנושא בשנה האחרונה ושמעתי על ניאמיצין (הבנתי שזה גם משהו כמו ריפקסימין ) האם שווה לנסות זאת גם בנוסף לריפקסימין ? 2. מה הגבול? באיזה שלב הולכים לבית חולים ומפסיקים לנסות לפתור את זה בבית ומגיעים לחדר מיון? היו לנו חילוקי דעות מאוד קשים ביננו המשפחה אם לגשת למיון או לא (אף אחד מהרופאים לא נתן לנו הנחיות ברורות בנושא ) 3. האם בסופו של דבר האנצפלופתיה יכולה להפוך לכרונית? 4.אם לאחר התרוקנות גדולה ( 3 יציאות ביום ) נשארת אנצפלופתיה מה עושים ? אודה לתגובתכם תודה גדולה מראש,

מעבר להודעה קודמת אני רוצה לרכז מספר שאלות ששלא קיבלנו מענה עליהם מאף אחד ע"פ האבחון שלנו אבא שלי כרגע נמצא ברמה 2 של אנצפלותיה כבדית מזה שלושה ימים ביום הראשון היה ריח אמוניה מהפה, דיבור איטי וקושי לעשות דברים פשוטים ועייפות מרובה קיבל ריפקסמין, שתה כמעט בקבוק לאבילאק ובסופו של דבר הייתה יציאה קטנה אך האנצפלופציה נשארה ביום השני ישן כל היום(בערך 19 שעות מאותה יממה ) קיבל 1200 מ"ג ריפקסמין ,בקבוק לאבילאק התרוקן פעמיים - יציאות קטנות אך האנצפלופתיה עדיין נשארה היום התרוקן כמו שצריך ( 3 פעמים ) קיבל 1200 מ"ג ריפקסימין ועדיין מרגישים את האינצפלופתיה השאלות שלי הם כאלה - 1. ניסינו הכל - באמת הכל - סיבים תזונתיים, יוגורט פרוביוטי כל דבר אפשרי בכדי להתרוקן ולגרש את האמוניה - האם יש לכם עוד עצות עוד מחקרים שגילו דברים נוספים שיכולים לעזור? 2. מה הגבול? באיזה שלב הולכים לבית חולים ומפסיקים לנסות לפתור את זה בבית ומגיעים לחדר מיון? היו לנו חילוקי דעות מאוד קשים ביננו המשפחה אם לגשת למיון או לא (אף אחד מהרופאים לא נתנו לנו הנחיות ברורות בנושא ) 3. האם בסופו של דבר האנצפלופתיה יכולה להפוך לכרונית? 4.האם לאחר התרוקנות נשארת אנצפלופתיה מה עושים ? אודה לתגובתכם תודה גדולה מראש,

בת זוגי לקתה בטוקסופלזמה קשה ביותר לפני יותר משנתיים, שהתבטאה בחולשה תמידית, ירידה דרסטית במשקל וחום נמוך. היא לא קיבלה טיפול אנטיביוטי, והחלה להתאושש ולעלות במשקל רק כתשעה חודשים לאחר הופעת התסמינים. כשנה לאחר שחלתה אף הופיעו אצלה תופעות נוירולוגיות (דיבור איטי, חוסר ריכוז קיצוני), שנחלשו בהדרגה. בכל בדיקות הדם שנערכו לה מאז, הטוקסופלזמה (IGG) לא חזרה לערכי הנורמה. למשל, בבדיקה שנערכה לה השבוע התקבל הערך 99.3 (כאשר ערכי הנורמה הם 0 עד 7.1). האם ייתכן שהטפיל מוסיף להחליש אותה? האם בשלב זה אין דרך להילחם בו?

שלום, אני בן 27 ויש נטייה לדבר בקצב מהיר כך שלפעמים אני מבטא מילים בצורה לא ברורה או בולע מילים בשטף הדיבור. זוהי תופעה שקיימת אצלי מספר שנים ואני מעוניין לטפל בה. האם יש איזשהם תרגילים או טיפולים שניתן לבצע ע"מ לטפל או לפתור את הבעייה ולהגיע לקצב דיבור איטי ובהיר יותר? תודה מראש

שלום רב, בקייטנה בה אני עובדת בגן עירייה ישנו ילד לקוי שמיעה (45-50 דציבל) שבקר במהלך השנה בגן חינוך מיוחד וגם בגן רגיל (ילד משולב). הילד מאוד מתוק, חברותי, אוהב לבוא לגן ומאוד פעיל בגן. בעקבות אבחון של קלינאית תקשורת נצפו אצלו קשיים בתחומים הבאים: תוכן הבנה – מתקשה במטלות הדורשות חשיבה מופשטת. שימוש הבעה – שימוש נרחב בז'רגון, ובחוסר במבנים תחביריים, מורפולוגיים ובאוצר מילים (בעיקר פעלים). בהתחלה היה קושי לספר חווייה בצורה מאורגנת והתקשה לספר סיפור פשוט, ברמת ההמללה, ולא תמיד שמר על מבנה פשוט תקין תחבירית ולעתים השמיט קישוריות ומילות יחס. למרות הקשיים בתחום ההבעה - הילד מצליח להביע את עצמו. כיום הוא יותר משתתף בפעילויות, יכול לספר ספור בצורה מובנית ומנמק יפה אסוציאציות. צורה היגוי – הילד מדבר דיבור איטי ומשבש היגוי ספציפי. נצפתה מובנות דיבור ירודה, אך ניכר כי יש התקדמות ספונטנית. בעקבות כך, הומלץ לילד הן על טיפול בשפה והן על למידה בגן חינוך מיוחד, על מנת שיקבל מענה אישי ומעמיק. במשחק חברתי כאשר היה עליו להסביר הוראות משחק, משפטיו התבטאו במשפטים מאוד קצרים, חזרה מרובה של מילים וכאשר אין כל קשר בין המשפטים. מעוניינת לדעת למה זה קורה וכיצד יש לעזור לילד כך שיהיה מובן וכך שיהיה קשר בין המשפטים שאומר.

היי הדיבור שלי ממש איטי הבנתי שזה קשור לזיכרון לקוי ? האם יש לכך פיטרון

שלום וברכה, ביתי בת השלוש וחצי מדברת בשפה עשירה ואוצר מילים רחב, אך קצב הדיבור שלה איטי מאד. האם זה תואם לגיל? האם דורש טיפול? תודה מראש!

אני בת 54 . מזה כמה חודשים יש לי דיבור מאוד איטי ונמרח. אני מתאמצת לדבר, אני מרגישה שאני צריכה הרבה כוח בכדי לדבר. לאיזה רופה עלי לפנות.

בתי בת 7.5 התחילה לדבר מאוד מאוחר (בגיל 5-6) והייתה בגן שפתי 4 שנים והיום היא בכיתה א' מקדמת. ההבנה שלה מצויינת-מבינה הכל, ויודעת להגיד כל מה שהיא רוצה אך ההגיה לא ברורה, והיא ממש מתוסכלת שהיא מדברת ולא מבינים אותה!! היא מקבלת טיפול אצל קלינאית תקשורת בביה"ס אך עדיין הדיבור ממש לא ברור. מה ניתן לעשות כדי לעזור לה? תודה רבה