תוצאות חיפוש עבור דיאליזה-צפקית

אם מדובר במכונת דיאליזה ציפקית אז כן. מרבית חברות התעופה מאפשרות. יש לפנות לנפרולוג/ית המטפלת ולחברת התעופה.

שלום רב, לפני היפוך מקובל לקחת לפחות 3 שבועות טיפול ב Coumadin אופתיה אחרת לעשות היפוך לאחר בדיקת אקו לב דרך הושת. בנוגע לטיפול בפלויקס כדי לדבר עם רופא נוירולוג עד כמה זה חשוב להמשיך את הטיפול. בברכה דר' ויקטר רובצ'בסקי

צריך לנסות להבין את המנגנון שגורם לפגיעה בתפקוד הכליה המושתלת. אם המחשבה שהמנגנון קשור ללב (מה שנקרא תסמונת קרדיורנאלית) הרי שפינוי נוזלים יכול לשפר את תיפקוד הלב ובכך גם להשפיע לחיוב על הכליה. הדרכים לפנות נוזלים מהגוף נם או על ידי תיגבור תפוקת שתן (משתנים) או על ידי אולטרפילטרציה המבוצעת בדיאליזה . אולטרפילטרציה בהמודיאליזה אם גורמת לירידות לחץ דם במהלכה עשויה לפגוע בתיפקוד הכליה. הצוות המטפל צריך לנטר אותה היטב ולנסות לבנות תוכנית שנכונה לה לפינוי נוזלים. אפשרויות אחרות לפינוי נוזלים במצב חריף הם דרך טיפול שזמין רק בחלק מטיפולי הנמרץ ובו יש פינוי נוזלים דרך מכונה שהמטופל מחובר אליה ימים ולא שעות (cvvhdf). הטיפול לא זמין לכל מטופל רק למטופלים שהם לא יציבים המודינמית. טיפול אחר שלא זמין במצבי חרום (כשצריך טיפול מהיר מהרגע להרגע) זה טיפול באולטרפילטרציה פריטוניאלית (דיאליזה ציפקית). הטיפול הזה הוא הרבה יותר מתון ומשפיע פחות על תיפקוד הכלייתי השארי. כמובן שאם יש בעיה ספציפית לפגיעה בשתל (למשל דחיה) צריך לטפל גם בה.

אי ספיקת הכליות אכן דורשת התאמה של המינון. הבחירה בין 20 ל 40 מ״ג מושפעת מגיל המטופל, משקל גוף, חשש מנפילות וכו. למשל במידה והוא מאוד רזה, סביר ש 20 מ״ג מספיק. אם הוא במצב גופני טוב ועם משקל תקין, אכן אפשר להעלות מינון ל 40 מ״ג. רופאת המשפחה בהחלט יכולה להעריך זאת ולקבל החלטה בהתאם. לא מומלץ מינון מעל 40 מ״ג במקרה זה. בהצלחה.

התוצאות מוצגות בצורה שלא ברורה לי לחלוטין אך בעיקרון אם בבדיקת אימונופקסציה שמבוצעת כחלק מבדיקת אלקטרופורזה של חלבונים, אין ממצא, אז הבדיקה תקינה מבחינה המטולוגית.

ערך קראטינין מעל 6 דורש הכנה לקראת טיפולי דיאליזה. ההחלטה על טיפול תלויה בגורמים נוספים מעבר לערך הקראטינין עצמו, אך בהחלט יש להחליט על דרך הטיפול בדיאליזה המתאימה לך - דיאליזה צפקית מול המודיאליזה - ולהתכונן בהתאם. בנוגע ל- GGT - יכול להיות מוגבר כחלק מהמחלה או משנית לטיפול. העובדה שרמת השרשראות הקלות התנרמלה אכן משמחת, אך כפי שידוע לך לא ברור כמה מהפגיעה הינה הפיכה ויתכן שלמרות הירידה בשרשראות לא תראי ירידה בקראטינין.

שאלה מאוד מורכבת, התשובה לה ארוכה. אומר בקצרה: יש 2 שיטות לבצע דיאליזה: המודיאליזה או דיאליזה צפקית. לכל שיטה יתרונות וחסרונות. לצורך המודיאליזה יש לבצע ניתוח ליצירת פיסטולה עורקית-ורידית שתאפשר זרימת דם טובה על מנת לבצע טיפול דיאליזה איכותי. את הניתח יש לבצע לפחות חודשיים לפני התחלת דיאליזות על מנת שהפיסטולה תבשיל, ולכן מפנים לניתוח זה מספר חודשים לפני שצופים התחלת דיאליזות. דיאליזה צפקית מתבצעת דרך צינורית בבית, המוכנסת בניתוח בהרדמה מקומית או כללית. הצינורית מוחדרת מספר שבועות לפני התחלת דיאליזות על מנת לאפשר למקום להחלים לפני התחלת טיפול. ממליצה על הערכה במסגרת מרפאה פרה דיאליטית על מנת להבין מה ההבדלים בין השיטות כך שתוכלו לקבל החלטה מושכלת ולהתקדם בהתאם. ניתן לבקש הפניה מהרופא המטפל. לפני השתלת כליה יש צורך בבדיקות רבות, בראש ובראשונה לנתרם - לוודא שיכול לעמוד בניתוח ההשתלה ובסיבוכים שאחרי - והן לתורם - לוודא שהוא בריא לחלוטין ושאין מניעה מתרומה. הסיכונים העיקריים לתורם - סיבוכים סביב הניתוח (שכיחות נמוכה), יכול לפתח יתר לחץ דם ובאחוז נמוך מאוד יכול לפתח אי ספיקת כליות בעתיד. נשים צעירות שתורמות יכולות לפתח רעלת היריון בהיריונות הבאים. הסיכון לתורם לא נחשב גבוה (אחרת לא היו מתקיימות השתלות מן החי).

ראשית – עקרונית יש אפשרות לבחור שלא לבצע דיאליזה, אלא לבחור בטיפול פליאטיבי תומך בבית שיטפל בתסמיני אי ספיקת כליות מתקדמת. אם הבחירה יא כן לבצע דיאליזה (שיכולה לשפר תסמינים של אי ספיקת כליות מתקדמת, ובחלק מהמטופלים גם להאריך חיים) קימות 2 שיטות דיאליזה. האחת שהוצגה לך מכונה המו דיאליזה. השנייה היא דיאליזה ציפקית/ביתית. הדיאליזה מבוצעת על ידי המטופל /בן משפחה/מטפל בבית המטופל ולא במכון דיאליזה. אם בוחרים בהמודיאליזה, אכן עדיף שלא ליצור גישה ביד עם הקוצב. שיתוק ביד לא מהווה התווית נגד ליצירת גישה לדיאליזה ביד המשותקת. אשר למועד התחלת הדיאליזה – הוא תלוי בתסמינים ובבדיקות הדם. לעתים ניתן לחכות עד תפקוד כלייתי משוערך נמוך יותר.

רחלי בודאי שניתן לבצע השתלת כליה לאחר צינטור עם הטמנת סטנטים. זמן ההמתנה תלוי בשני גורמים. האחד הוא האם הצינטור בוצע בעקבות אירוע חריף (התקף לב) או במטופל יציב באופן מתוכנן (תעוקת לב יציבה, ממצאי מיפוי לב – אך לא במהלך התקף).ההמתנה המומלצת לאחר התקף לב היא של שנה. הגורם השני הוא סוג הסטנט: סטנט מצופה תרופה או סטנט שאינו מצופה תרופה. זמן ההמתנה בסטנט שאינו מצופה תרופה הוא בדרכ של 3 חודשים בעוד שבמצופה תרופה בדרכ בין 6-12 חודשים. זמן ההמתנה תלוי בזמן שלוקח לכיסוי הסטנט בתאי אנדותל. כשהליך זה מושלם יש הגנה מפני יצירת קרישי דם וחסימת הסטנט. מתוך הזמן הזה נגזר גם משך הטיפול המשולב באספירין עם פלביקס ( או ברילינטה/אפיאנט). לאחר שנה של טיפול משולב הפסקת פלביקס לצורך ניתוח נחשבת בטוחה. השתלת הכליה היא האופציה המועדפת לטיפול כלייתי חליפי מבחינת תוחלת חיים ואיכות חיים ואין מקום למנוע אותה ממטופלים עקב צינטור עבר. בהצלחה

מטופלי דיאליזה ציפקית יכולים בתאום מראש (ציוד הדיאליזה ממתין להם במקום הנופש/הטיול/הביקור) לטוס לחלקים נרחבים של הגלובוס. יש לבדוק (ולתאם) מול מכון הדיאליזה המטפל. מטופלי המודיאליזה - צריכים לתאם מול מכון דיאליזה בארץ/עיר אליה רוצים לטוס. האחריות לתיאום על המטופל, כמו גם חלק מעלות הטיפול. מומלץ להיות מחוסן להפטיטיס B לפני הנסיעה. יש לקחת בחשבון כי במדינות מזרח אירופה למשל שכיחות והקפדה על בידוד מונע הדבקה (הפטיטיס B, הפטיטיס C וכו) עלול לא לעמוד בסטנדרטים המקובלים בארצות המערב.

שלום לך. כאבים ברגליים שכיחים מאוד למטופלים בדיאליזה, הדבר יכול לנבוע ממספר גורמים ביניהם הדיאליזה עצמה העלולה לגרום לחוסר במגנזיום, נתרן, אשלגן, סידן ועוד. משימוש בתרופות שונות, למטופלי דיאליזה רבים יש גם סוכרת ולמעל 50% מהסוכרתיים יש כאבי רגליים. בהחלט ניתן ליצור הקלה בכאבים במיוחד עם משלבים טיפול ברפואה סינית שיוצרת זרימת דם וחילוף חומרים מוגבר ברגליים ומטפלת בשרש הבעיה, ממליץ להגיע לאבחנה מבדלת וטיפול אצל מומחה ברפואה סינית. בברכת בריאות אורי פוביצר 054-6545054

יעלי שלום והתנצלות- לא ראיתי את השאלות. כן- לפעמים כליות פוליציסטיות יכולות להקשות. ניתן לדון אז בניתוח הסרה אבל מנסיון שלי הרבה מטופלים בוחרים אז בהמודיאליזה. לגבי השתלה- לפעמים אין ברירה וכורתים באמת כליות מאד גדולות אבל זה לא תמיד ולשיקול הכירורג המשתיל.

מירי שלום, אענה בקצרה שכן ניתן לדון בעניין שעות: דיאליזה ציפקית דרך הבטן נעשת בבית ע"י המטופל או בני משפחתו או מטפל/ת . בניתויח יחסית פשוט מוכנס קטטר דיאליזה ולאחר תקופת הדרכה וכשברור שיש מי שיבצע את זה בבית היטב- המטופל תלווי בעצמו או במי שיעשה לו את הטיפול. זה דורש לכן הקפדה של המבצע על הוראות כגון סטריליות. היתרון הוא: 1. "יותר פיזיולוגי" ויותר טוב אולי לחולי לב בגלל שהוצאת הנוזלים פחות דרסטית פר יחידת זמן. 2. לא צריך לבוא לבית החולים כמה פעמים בשבוע. החיסרונות: 1. צריך להתעסק עם זה. 2. נטייה לזהומי קטטר הדיאליזה הציפקית . המודיאליזה דורשת כאמור הגעה לבית חולים . היתרון- לא צריך ךהתעסק עם זה. החיסרון פחות פיזיולוגי ואולי קשה יותר לחולה לב קשה כמו אביך. בשורה התחתונה- לא הראו עדיין שדרך אחת טובה מהשנייה וההחלטה צריכה לשקלל גם את היכולת שלכם לתת טיפול טוב בבית. נטיית ליבי, כשיש מסגרת טובה בבית היא להמליץ על הדיאליזה הביטנית, אך חובה לאמר שיש רופאים מצויינים בין הקולגות שלי שלא יסכימו עם זה ב 100% .

עליזה שלום, אין ספק שמדובר באי ספיקת כליות מתקדמת. אם זאת ההחלטה האם להתחיל דיאליזה, משלבת בנוסף לערכי הבדיקות גם את הקליניקה. כלומר, האם יש תלונות רפואיות אותן ניתן לייחס לאי ספיקת הכליות המתקדמת ואשר אותן הדיאליזה תתקן. בכל מקרה, קריאטינין 5 הוא כבר בהחלט השלב הנכון לדבר עם המטופל על האופציות העומדות לפניו, במידה ואכן יהיה צורך בטיפול. האוםפציות הן : 1. השתלת כליה, אם יש תורם והמטופל מועמד מתאים להשתלה(האופצייה העדיפה). 2. המודיאליזה במכון דיאליזה, בממוצע 3 פעמים בשבוע. 3. דיאליזה ציפקית בבית (דרך הבטן). במידה והנפרולוג חש שבזמן הקרוב יהיה צורך באחת מהאופציות הנ"ל יש צורך בהכנה מתאימה מוקדמת, שכוללת במקרה דיאליזה גם ניתוח להשמת שאנט ביד (לבוחרים בהמודיאליזה) או הכנסת קטטר בבטן למי שבוחר בדיאליזה ציפקית.

יש לבחון אפשרות לקבל פטור ממס , קצבת נכות ושר"מ. ישנן המון שאלות לשאול אותך לפני שמייעצים לך אני ממליץ לך לתאם פגישתץ יעוץ בה נבחן את מצבך והזכויות המגיעות לך

שלום הילה, ההמלצה עומדת על 1-1.2 גר' לק"ג משקל גוף במטופלי המודיאליזה ובין 1.2-1.4 במטופלי דיאליזה פריטונאלית. ישנו אתר של NKF שם תוכלי לקרוא חומר בנושא או לפנות לכל יחידת דיאליזה בסביבה לקבל חומר קריאה. בברכה, דנה

שלום הילה, ההמלצה עומדת על 1-1.2 גר' לק"ג משקל גוף במטופלי המודיאליזה ובין 1.2-1.4 במטופלי דיאליזה פריטונאלית. ישנו אתר של NKF שם תוכלי לקרוא חומר בנושא או לפנות לכל יחידת דיאליזה בסביבה לקבל חומר קריאה. בברכה, דנה

אני מבין שהתחלת דיאליזה פריטונאלית ע"י שחלוף נוזלי של חלל הבטן. בהחלט זה יכול להסביר את כאב הבטן ובעיקר אם מדובר בכאב בטן שהחל לאחר התחלת טיפול זה. אני מבין שמדובר בכאב לא ממוקד לאזור מסויים בבטן אלא נמצא בכל הבטן. בדיקה פשוטה שאפשר לעשות היא אולטרהסאונד של הבטן אשר יכולה להעריך את כמות הנוזלים שיש בחלל הבטן, אם יש וכ"כ לסקור אברים פנימיים כמו כיס מרה, כבד כליות. האם פרט לכאב יש סימנים נוספים כמו בחילות? האם הכאב קבוע או משתנה בעוצמתו? התקפי? מופיע או מתגבר בעיקר לאחר אכילה? איך הרגלי היציאה שלך?

שלום לך, אתה כנראה מתכוון לדיאליזה הנעשיתצ דרך צינור לחלל הבטן. להלן קטע מהספר ":סוכרת (ברך שני) -סיבוכי הסוכרת - להתמודד ולהצליח" בהוצאת ידיעות אחרונות וספרית משכל חומר נוסף בנושא כליות וסוכרת תוכל למצוא בספר זה אם תעיין בו. ...."הדיאליזה הפריטוניאלית או ה – CAPD (כרוניק אמבולטורי פריטוניאל דיאליזיס), הנה שיטה הנעשית ללא תלות במתקן אשפוזי ויכולה להתבצע בבית. דבר זה משפר לאין ערוך את איכות חיי המטופל. אין צורך בהחזקת מכונת דיאליזה בבית. אין צורך לשכב מספר שעות בעת הטיפול ואין צורך בגישה לכלי דם והכנסת "שנטים". בשיטה זו מנוצל קרום הצפק (הפריטונאום) העוטה את איברי הבטן והמעיים כממברנה חצי חדירה לסינון המומסים. על ידי מילוי חלל הפריטונאום בנוזל הדיאליזה, נמשכים אליו חומרי הפסולת והמומסים מהדם דרך קרום הפריטונאום אל הנוזל (הדיאליזט) הממלא את החלל הפריטוניאלי, ונוזל זה אזי מוחלף בתמיסת דיאליזה חדשה וטרייה. התהליך של הסינון הינו איטי ודומה יותר לתהליך הפיזיולוגי מאשר ההמודיאליזה או ההמופרפוזיה הנעשות בזמנים קבועים מספר פעמים בשבוע. גם תנועות הנוזל ושינויי הריכוזים המאפיינים את תהליך ההמודיאליזה אינם בדיאליזה פריטוניאלית. כך ניתן לשמור על רמה קבועה ויציבה (אם כי גבוהה מהנורמה) של הקריאטנין. גם רמות הגלוקוז בדם נשמרות טוב יותר בסוכרתי העובר דיאליזה פריטוניאלית, מה עוד שניתן להוסיף אינסולין לנוזל הדיאליזט המוכנס לחלל הבטן ולתת בדרך זו, שהנה פיזיולוגית יותר מאשר בהזרקה תת עורית, את האינסולין לסוכרתי. גם בעיית השנטים והעדר כלי דם זמינים ויציבים לחיבור להמודיאליזה, אינה קיימת בשיטה הפריטוניאלית. גם העובדה שבשיטה הפריטוניאלית אין הסוכרתי המטופל זקוק לתוספת חומרים נוגדי קרישת דם, מפחיתה את סכנת הדימומים בעיניי הסוכרתיים המציגים בנוסף לבעיה הכליתית גם נטייה לדימומים בעיניים בשל פגיעה רטינופתית על רקע סוכרתי. הרושם הקליני הינו שחולים המפתחים כאבים בחזה ותעוקת לב בטיפול בהמודיאליזה, מצבם משתפר על דיאליזה פריטוניאלית. הסכנה של הופעת מצבים דחופים וקטסטרופות שונות המופיעות עם ההמודיאליזה כגון הפרעות קצב לב, נפילת לחץ דם פתאומית, קלקול במשאבה או במתקן חימום הדם שבמכונה או התייבשות יתר – אינה קיימת בדיאליזה הפריטוניאלית. בצורה זו של דיאליזה, נשמרת עצמאות יחסית של הסוכרתי שאינו צריך להתאשפז למחצית היום מספר פעמים בשבוע ביחידת דיאליזה במתקן אשפוזי. הסוכרתי שהינו אינטליגנטי ובעל מוטיבציה מספקת, יכול להחליף בעצמו 4 – 5 פעמים ביממה את שקיות הדיאליזה ולהמשיך ולתפקד בחיי היום יום עם הפרעה מינימלית יחסית. הבעיה העיקרית הנה סכנת זיהום, ודלקת קרום הצפק (פ??ר?יטו?נ?יט?יס). כיום, בטכניקות מיומנות ובהדרכת חולים משתפי פעולה תוך שמירה קפדנית על תנאים סטריליים בעת החלפת השקיות, האירוע הפריטוניאלי יכול להופיע אחת לשנה עד שנתיים, ובשכיחות דומה בסוכרתיים ובלא סוכרתיים. הופעת הפריטוניטיס מסבכת את המשך הטיפול ומצריכה התערבות אישפוזית להחלפת קטטר, טיפולים אנטיביוטיים וכדומה. למרות היעילות של השיטה, והיכולת לשפר את איכות החיים, הרי שבאף אחת משלושת השיטות שהוזכרו אין את האפשרות לשיקום מלא ולהחזרת איכות החיים לזו כשל הלא סוכרתי." עיון מוצלח!

לא ברור לי מה סיבת הצריבות שבוצעו בקיבה ולכן אינני יכול לומר לך אם זה קשור לכאבים. זיהום בצינור הדיאליזה יכול לגרום לכאבים ממושכים ולא תתמיד הריפוי מהיר. ד"ר גל

בהנחה שהוא נבדק על ידי קלינאית תקשורת מומחית לבעיות בליעה נוירולוגיות (יש כאלו בכל בי"ח גדול) ונקבע שהחלמת הבליעה תארך זמן ( מעבר לשבועיים-שלוש) יש הצדקה להתקנת זונדה לקיבה (פיום) כדי למנוע ממנו ירידה במשקל וסבל ונזק מיותרים עקב השימוש בזונדה אפית. במקביל הוא צריך להתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת מומחית לבעיות בליעה כדי לתרגל טכניקות בליעה רגילות וקומפנסטוריות (יש כאלו) ולהתחיל בזהירות רבה לאכול כלכלה רכה דרך הפה. לאחר שכמות הכלכלה דרך הפה תגדל ותמלא את צרכיו הקלוריים ניתן יהיה "לשלוף" את הצנור לקיבה ולחזור לאכילה הרגילה. זהו תהליך שיכול להמשך (כאשר הוא מצליח) כחודש עד חודשיים וסכויי ההצלחה שלו גבוהים (כשלושת רבעי המקרים). בהצלחה.

שלום טלי, רמות הזרחן עולות כאשר ישנה ירידה בתפקוד כלייתי למתחת ל - 25-30% מהתפקוד הכלייתי התקין. הדבר יכול לקרות בשלב הלפני דיאליטי ובזמן דיאליזה, המודיאליזה או דיאליזה פריטונאלית. רמות הזרחן התקינות הן 2.5-4.5 מ"ג/ד"ל, כאשר הרמה עולה על 4.5 ישנה עליה במכפלת סידן זרחן והשניים שוקעים ברקמות רכות ובכלי הדם. הנזק הוא לטווח הרחוק. כאשר מתחילה עליה בזרחן לרוב מעל 5, מתחילים טיפול תומך הן תזונתי והן בקושרי זרחן. יש לזכור כי טיפול בקושרי זרחן ללא טיפול תזונתי אינו יעיל. ישנם מס' סוגים של קושרי זרחן אשר נמצאים בשימוש בארץ: 1. קושרי זרחן על בסיס סידן - קלציום קרבונאט - אשר נלקח עם הארוחה, יש ללעוס אותו בזמן באוכל. יתרונות : זול וזמין ויעיל לרוב. חסרונות : יכול לגרום לעצירות ויכול להעלות רמות סידן. 2. SELEVAMER - או רנג'ל בשמו המסחרי, אשר קושר זרחן אך לא עב"ס סידן אלא חומר אחר. יתרונות : אין צורך ללעוס עם האוכל, ניתן בבליעה,לא גורם לעצירות, קושר יעיל של זרחן. חסרונות : יקר. 3. קלציום אצטאט - קושר זרחן נוסף על בסיס סידן, אך בפעילות מעט שונה. יקר יותר מהקלציום קרבונאט.לבליעה. לא בסל התרופות, אך ניתן להזמינו באופן פרטי. חסרונות ויתרונות דומים לקלציום קרבונאט. 4. אלוקפ - תרופה ישנה לקשירת זרחן על בסיס אלומניום, ניתנת היום רק במקרים חמורים של רמות זרחן גבוהות לתקופה מוגבלת של 3 שבועות, בשל רעילות גבוהה לטווח ארוך. כמו כן יש לזכור שישנם גורמים נוספים המשפיעים על רמות הזרחן, כמו רמות ההורמון המופרש מהפרטירואיד וכן טיפול תרופתי בויטמין D. לפני נטילת תרופות אלו, יש להתייעץ עם נפרולוג. בברכה, דנה

שלום טלי, רמות הזרחן עולות כאשר ישנה ירידה בתפקוד כלייתי למתחת ל - 25-30% מהתפקוד הכלייתי התקין. הדבר יכול לקרות בשלב הלפני דיאליטי ובזמן דיאליזה, המודיאליזה או דיאליזה פריטונאלית. רמות הזרחן התקינות הן 2.5-4.5 מ"ג/ד"ל, כאשר הרמה עולה על 4.5 ישנה עליה במכפלת סידן זרחן והשניים שוקעים ברקמות רכות ובכלי הדם. הנזק הוא לטווח הרחוק. כאשר מתחילה עליה בזרחן לרוב מעל 5, מתחילים טיפול תומך הן תזונתי והן בקושרי זרחן. יש לזכור כי טיפול בקושרי זרחן ללא טיפול תזונתי אינו יעיל. ישנם מס' סוגים של קושרי זרחן אשר נמצאים בשימוש בארץ: 1. קושרי זרחן על בסיס סידן - קלציום קרבונאט - אשר נלקח עם הארוחה, יש ללעוס אותו בזמן באוכל. יתרונות : זול וזמין ויעיל לרוב. חסרונות : יכול לגרום לעצירות ויכול להעלות רמות סידן. 2. SELEVAMER - או רנג'ל בשמו המסחרי, אשר קושר זרחן אך לא עב"ס סידן אלא חומר אחר. יתרונות : אין צורך ללעוס עם האוכל, ניתן בבליעה,לא גורם לעצירות, קושר יעיל של זרחן. חסרונות : יקר. 3. קלציום אצטאט - קושר זרחן נוסף על בסיס סידן, אך בפעילות מעט שונה. יקר יותר מהקלציום קרבונאט.לבליעה. לא בסל התרופות, אך ניתן להזמינו באופן פרטי. חסרונות ויתרונות דומים לקלציום קרבונאט. 4. אלוקפ - תרופה ישנה לקשירת זרחן על בסיס אלומניום, ניתנת היום רק במקרים חמורים של רמות זרחן גבוהות לתקופה מוגבלת של 3 שבועות, בשל רעילות גבוהה לטווח ארוך. כמו כן יש לזכור שישנם גורמים נוספים המשפיעים על רמות הזרחן, כמו רמות ההורמון המופרש מהפרטירואיד וכן טיפול תרופתי בויטמין D. לפני נטילת תרופות אלו, יש להתייעץ עם נפרולוג. בברכה, דנה

שלום לאבי, זיהום כרוני בעצם הלסת אכן מהווה אינדיקציה לטיפול משולב ותומךבתא הלחץ, זאת יחד! עם האנטיביוטיקה והכירורגיה. שילוב זה מביא לתוצאות טובות מאוד. הטיפול בדיאליזה אינו מהווה בעיה באשר לטיפול בתא הלחץ, רק יש לקחת בחשבון את מועדי הטיפול היום יומיים בתא שלא יהיו סמוכים לזמן הדיאליזה, בעיקר בהקשר לבעיית השינויים בלחץ הדם. בדרך כלל אין הטיפול בתא מחייב אישפוז, תלוי במצבו הכללי של החולה. הטיפול הוא יום יומי במשך כשעתיים ויש לשקול זאת בהתחשב במקום המגורים והתחבורה. לגבי חולת מילואמה נפוצה יש לקחת גם בחשבון את סוגי התרופות בהם טופלה, מינונים וזמני הלקיחה וההפסקה, כל זאת לפני תחילת קורס הטיפולים בתא הלחץ. הטיפול בתא אינו מהווה סכנה לחולה והוא נחשב טיפול בטוח ביותר הנעשה על ידי צוות מיומן ומקצועי. עליך ליצור קשר עם המרכז הטיפולי אליו נשלחתם ולקבל את הנחיות המדויקות. ליתר פרטים אתה מוזמן להתקשר אלנו - 048377851