פדופוביה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפדופוביה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פדופוביה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום רב, הבת שלי בת שנה ו 4 חודשים נמצאת איתי בבית מהיום שנולדה עד ספטמבר הקרוב שהיא תיכנס לגן. יש לה אחים (תאומים ) בני 4 . לאחרונה היא התחילה ממש להירתע ולפחד מילדים בגיל שלה ואף קטנים יותר דבר שהתחיל ממש להלחיץ אותי בטח לפני הכניסה לגן. אני לוקחת אותה פעמיים בשבוע בבקרים לפעילות עם עוד ילדים בגיל שלה. עד גיל שנה הייתה רוקדת ושמחה מאוד בפעילויות האלה לאחרונה כל ילד שרק מתקרב אליה היא בורחת בריצה אלי ולא משחררת גם אחהצ שאנחנו הולכים לגינה עם האחים שלה כל ילד (בגיל שלה) שרק מתקרב אליה היא בורחת . בדרך כלל היא ילדה מלאת שמחה, מצחיקה וכעת כל פעילות שכוללת עוד ילדים יש לה ממש פחד מהילדים שאיתה. האם התנהגות כזו תקינה? מה עלי לעשות כדי לגרום לה להשתחרר והאם אני יכולה לעשות משהו כבר עכשיו כדי לגרום לה לכניסה קלה לגן? לפי איך שאני רואה את ההתנהגות שלה כיום רק המחשבה על הגן מלחיצה אותי אני לא רוצה שהיא תהפוך להיות ילדה סגורה שנרתעת מילדים חשוב לי לציין שגם עם ילדי בני ה 4 נשארתי בבית עד גיל שנה ו 7 ולא נתקלתי בכזו חרדה .. תודה רבה

שלום דניאל, ייתכן שביתך הייתה עדה או מעורבת באינטראקציה שהייתה לה לא נעימה (וזה יכול להיות משהו מינורי למראית עין) וכעת היא מגיבה לזה באופן הזה. נכון שישנם ילדים שלא עוברים פאזה כזו, כמו למשל ילדייך הגדולים יותר, אולם זיכרי שילדייך גדלו יחד והיו יחד כל הזמן ובעצם גורמים שונים עשויים להשפיע על הופעת התנהגות כזו. מה שחשוב שתדעי הוא שסוג כזה של תגובה אינו חריג לגילה. כרגע אני מציעה לך לעשות את מה שהכי טבעי לעשות וזה שכשהיא נלחצת אז להרגיע אותה, להיות במחיצתה, לקחת מרחק ביטחון מהילדים ולצפות בהם ממקום שמרגיש לה בטוח וכיוב'. לגבי הגן, אפשר לקחת אותה לביקורים קצרים בגן, אפילו קצרצרים, לדבר איתה על הגן, להקריא סיפורים ולצפות בסרטונים. אפשר ליזום מפגשים/משחק עם ילד אחד בכל פעם, ואפילו בתוך הבית שלכם שבוודאי מרגיש לה המקום הבטוח ביותר.לתחושתי אין מקום לדאגה, רק חשוב להישאר רגועים כדי לתמוך בה מתי ואיך שזקוקה לך. בברכה, ירדן פרידון ברשף

שלום רב, מילדותי אני סובלת מפוביה הנקראת פדיופוביה. עברתי טיפול פסיכולוגי ואיתרנו את שורשי הפחד. אולם לצערי הטיפול לא כלל חשיפה לפחד, ולכן לא התגברתי עליו. בהגיון אני מבינה את כל הסיבות. אך מבחן המעשה- הפחד עדיין קיים ומלווה בכל הסימפטומים של חרדה. בעוד זמן קצר אני עתידה להפוך לאמא. אני רוצה לפתור את הבעיה לפני הלידה, אחת ולתמיד. אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג ירושלמי המתמחה בתחום זה. כמן כן אשמח לקבל הפניות לקריאת חומר בנושא, וכמובן כל מידע נוסף בתחום יהיה לי לעזר. רוב תודות

שירן, תגובתך "קלאסית" ומלמדת עד כמה חשוב, לעיתים.. "להשלים" את התובנה והמודעות עם מעשה ושינוי "בשטח". אם תטלפני למוקד המכון או אליי לנייד נסייע לך להגיע למטפל מתאים בי-ם. עקרונית, הטיפול ב"פוביית הבובות" אינו צריך להיות שונה מכל טיפול דיירקטיבי ( התנהגותי-חשיבתי ) אחר בפוביות. תוכלי לקרוא על כך באתר של ד"ר ברוך אליצור, או בספרו של פרופ' יואל גולדברג = "פאניקה וחרדה".

שירן, תגובתך "קלאסית" ומלמדת עד כמה חשוב, לעיתים.. "להשלים" את התובנה והמודעות עם מעשה ושינוי "בשטח". אם תטלפני למוקד המכון או אליי לנייד נסייע לך להגיע למטפל מתאים בי-ם. עקרונית, הטיפול ב"פוביית הבובות" אינו צריך להיות שונה מכל טיפול דיירקטיבי ( התנהגותי-חשיבתי ) אחר בפוביות. תוכלי לקרוא על כך באתר של ד"ר ברוך אליצור, או בספרו של פרופ' יואל גולדברג = "פאניקה וחרדה".

בתנו בת 3 ועשרה חודשים. בת יחידה. בד"כ היא ילדה מאד חברותית , מתסדרת מצויין עם בני גילה וגדולים ממנה, אך מאז ומעולם ובעיקר לאחרונה - מגלה התנהגות מאד תוקפנית ולא נעימה כלפי תינוקות וילדים הקטנים ממנה. בעיקר זה בא לידי ביטוי אצלנו בבית , כאשר מתקרבים לחפצים שלה ונוגעים בצעצועים שלה וכו', אך גם בחוץ היא יכולה להיות מאד תוקפנית כאשר "מפריעים" לה במשהו- היא צועקת, דוחפת, חוטפת , מעליבה וכו'.. ושוב- אני מדגישה , זה מופנה בעיקר כלפי תינוקות !! לא ברור לנו מה גורם לכך, ממה נובעת ההתנהגות הזו ובטח איך אפשר להתמודד עם זה בדרך הכי טובה ??? מיותר לציין כמובן עד כמה התנהגות זו גורמת לאי נעימות .

בקר טוב, אני לא יכולה לדעת מכאן ממה נובעת ההתנהגות (הדבר היחידי ש"קופץ" לי לראש זה אולי חשש שלה שיתפסו לה את המקום).אני כן יכולה להציע לשים לזה גבול כמו ששמים לכל התנהגות של ילד שלא מרוצים ממנה. לגבי החפצים שלה - אם זה מפריע לה,אני הייתי מונעת את זה שתינוקות יתקרבו לחפצים שלה.לדעתי,זו זכותה. בהצלחה, מור

תודה רבה על ההתייחסות. השאלה שלי היא מה יכולה להיות הסיבה לכך שאותו חשש מופנה דוקא כלפי תינוקות ??