למה דווקא בחגים אנחנו יוצאים מאיזון: איך לעבור את שבועות בלי להישחק

"חשבנו שהדיכאון זה הבעיה - אבל הדיכאון זה סימפטום": אילוסטרציה AI

עיקרי הכתבה:

• הגוף לא נשבר בחג - הוא חושף את מה שהיה מוסתר כל השנה. הסטרס המתמשך יוצר חיוניות מזויפת, והחג הוא הרגע שבו המסכה נופלת.
• האוכל, הדיכאון, אי-האונות וכאב הראש הם לא הבעיה - הם השליח. הגוף מנסה לומר משהו, ובמקום להקשיב אנחנו משתיקים אותו בכדור.
• בדידות היא גורם סיכון רפואי לכל דבר, לא פחות מסוכרת או יתר לחץ דם. חיי חברה ומשפחה בריאים הם לא מותרות רגשית, אלא הגנה פיזית ממשית על הלב.

החגים אמורים להיות זמן של שמחה, מנוחה וחיבור משפחתי - אבל עבור רבים מאיתנו, הם מלווים דווקא בתשישות, כאבים וחוסר אונים. ד"ר נאדר בוטו, מייסד הרפואה האינטגרטיבית המאחדת, מסביר מדוע הגוף בוחר דווקא ברגעים האלה "להפיל אותנו" - ומה אפשר לעשות כדי להגיע לחג מלאי חיוניות.

ד"ר נאדר בוטו, למה דווקא בחגים, ברגעים שאמורים להיות שמחים, הגוף שלנו מתפרק? כאבי בטן, עייפות קיצונית, מיגרנות, נפילות סוכר, כאבי ראש ועוד - ומה נכון לעשות?

"זאת שאלה שהתשובה עליה תסביר למה אנשים מסויימים סובלים מכאבי ראש דווקא בחופש, ואחרים סובלים מכאבי ראש דווקא במצבי לחץ. 

כשבן אדם נמצא במצב של סטרס מתמשך, הסטרס עצמו מחזיק אותו במצב של חיוניות מזויפת. למה? משום שהורמוני הסטרס מפעילים אותו, נותנים לו תחושה של עוצמה וחוזק - אבל בינתיים הוא צורך את האנרגיה של עצמו. כשהוא מגיע למצב של רפיון, פתאום הסטרס יורד, ומתגלה החוסר בחיוניות. כל התופעות האלה - העייפות, הכאבים, התחושה הכללית הרעה - הן מצב של חוסר חיוניות. אותו אדם מגלה שהבטריה שלו התרוקנה. הגוף מתחיל לזעוק: תמלא אותי באנרגיית החיים. אלה סימפטומים שמטרתם לגרום לאדם להבין שעליו למלא את הבטריה שנגמרה דרך הסטרס המתמשך.

אותו עיקרון מסביר גם למה יין, שאמור לייצר להרפיה, גורם לכאב ראש אצל אותם אנשים שחסרה להם חיוניות, ונשים שנמצאות בחוסר חיוניות, מתחילות לחוש שהן חולות לקראת קבלת הווסת. כל דבר שיכול לגרום לירידה ברמת החיוניות מחמיר את המצב".

אז איך ממלאים את הבטריה?

"דבר ראשון, שינה תקינה - ללכת לישון מוקדם, בתשע וחצי-עשר, ולקום מוקדם, בחמש וחצי-שש. דבר שני, פעילות גופנית - ומה שממלא את הבטריה זה הפעילות האנאירובית. לא הליכה מהירה ולא ריצה, אלא ללכת לחדר כושר ולעשות תרגילים לבניית מסת השרירים. רק אז האדם מרגיש שמילא מחדש את הבטריה שלו.

יש עוד סיבה, שבגללה גברים חשים שהתרוקנה להם הבטריה: הם שופכים נוזל זרע וזה מחליש אותם, גורם לכאבי ראש, לתחושה חולנית, לכאבים בגב ובפרקים. שפיכת זרע אומנם טובה להוריד מתח, אבל אנשים שרמת החיוניות שלהם נמוכה ומורידים את המתח דרך השפיכה, הם מרוקנים את הבטריה עוד יותר".

יש אנשים שאחרי כמה שעות עם המשפחה בחג מרגישים מותשים פיזית ממש, גם אם לא התאמצו במיוחד. מה קורה למערכת העצבים במצב כזה?

"המעורבות הרגשית, שבדרך כלל רדומה כשאותם אנשים לא באים באינטראקציה עם המשפחה, מתעוררת פתאום. המעורבות הזאת יכולה להתבטא במתחים בין בני המשפחה או כתוצאה ממשקעים רגשיים שלא נפתרו - וכשנפגשים, זה מגביר את הסטרס ודורש מאותם אנשים אנרגיה מוגברת, כמו לראות אריה שאתם צריכים לברוח ממנו - אחרי זה תרגישו מותשים לגמרי. סטרס כזה מעיד שהיחסים אינם בריאים, שהם לא אותנטיים. ואז צריך לשאול: מה השינוי שאני צריך לעשות כדי לתקן את המצב?

אפשר לייצר רשימה של כל הדברים שגורמים לסבל ביחסי המשפחה. ומה שמגלים ברוב המקרים הוא שרוב הסבל שלנו בא מהציפיות שלנו לעצמנו. כל מה שאני מצפה לעצמי - זהו הדבר שאני צריך ללמוד לתת לאחר. ברגע שאני עושה את זה באהבה, לא רק שזה לא מרוקן אותי - אלא מרחיב לי את התודעה."

 מה קורה לנו כשאנחנו חוזרים בתוך המשפחה לתפקידים הישנים שלנו - הילדה המרצה, הילד שתמיד שותק, הילדה שדואגת לכולם? איך הגוף זוכר את המקומות האלה?

"קודם כל, המשפחה תמיד ממוקמת בחזה - כל מה שקורה במשפחה זה בחזה. זה יכול להיות בלב, כשיש משבר פרידה, יכול להיות בריאות, כשיש פחד נטישה. יכול להיות בשד ימין - כשיש משבר לא מיני עם בן זוג. זה יכול להיות בשד שמאל - כשיש משבר עם ילדים או עם אמא. זה יכול להיות משבר בערך העצמי - שפוגע במערכת הלימפה. וזה יכול להיות בפחד לאהוב, מתוך חשש להיפגע מחדש, ואז מעטפת הלב משלמת את המחיר.

וכאן בעצם בא גם העניין של איך ממשיכים לטעון את הבטריה: דרך שתיית מיצי ירקות, דרך תזונה אישית תפורה לבן אדם, ודרך חוקני קפה. הקפה הוא חומר אנטיאוקסידנטי עוצמתי מאוד, אבל יש בו קפאין שגורם לסטרס - וכבר הבנו שסטרס צורך אנרגיה. אז כדי ליהנות מהיכולת האנטיאוקסידנטית של הקפה, בלי ההשפעה של הקפאין, עושים חוקן קפה. הקפה שנספג דרך המעיים מגיע לכבד, והכבד מפריש את הקפאין במרה ולא נותן לו לעבור לדם - כך רק החומרים האנטיאוקסידנטיים חודרים לדם. זה מעניק כוח של בין 30 ל-40 אחוז מיידית, ורוב הסימפטומים פשוט נעלמים."

"אם אתה לא יכול לעשות מה שאתה אוהב - אתה יכול לאהוב מה שאתה עושה, עד שיבוא מה שאתה אוהב". ד"ר נאדר בוטו. צילום: אביטל אבבי אברג'יל 

למה האנשים הכי מתפקדים - אלה שמארגנים את החג, שמחזיקים ודואגים לכולם - קורסים הרבה פעמים אחרי שהחג נגמר?

"הם חשים הרבה מתח: להיראות טוב, לספק את הצרכים של האחרים, לקבל מחמאות. כל מיני דברים שנובעים מציפייה. ברגעים כאלה רמת הסטרס גבוהה וצורכת את האנרגיה של אותם אנשים. 

חשוב להבין: זו לא עייפות פיזית רגילה. הסטרס הוא זה שמרוקן את הבטריה. אני יכול לעשות פעילות גופנית ולהתעייף פיזית, אבל אחרי זה ארגיש מלא חיוניות. הסטרס הוא זה שמרוקן.

קוראים לזה דיסטרס, משום שיש שני סוגים של סטרס. יש סטרס חיובי שדוחף את האדם לעשות דברים, להתקדם ולהתפתח, להרגיש שהוא מיישם את שאיפותיו, לומד כל הזמן ומאושר במה שהוא עושה. ויש סטרס שלילי, דיסטרס - שבו האדם שרוי במתחים והמתח צורך ממנו אנרגיה.

שניהם מפרישים אוקסיטוצין - הורמון האהבה. רק שבנוכחות אמונה חיובית, האוקסיטוצין מרחיב את העורקים. בנוכחות אמונה שלילית, האמונה לבדה גורמת לכך שהסטרס הופך להיות שלילי, והאוקסיטוצין גורם להתכווצות. אותו הורמון שהוא הורמון האהבה הופך להשפעה שלילית.

לכן, מאוד חשוב העיקרון שאני אומר תמיד: אם אתה לא יכול לעשות מה שאתה אוהב - אתה יכול לאהוב מה שאתה עושה, עד שיבוא מה שאתה אוהב."

 הרבה אנשים אוכלים בחג בצורה שונה - גם כשלא רעבים, וגם כמויות שלא רגילים אליהן. איך מזהים שהאוכל הפך לכלי הרגעה מסטרס? ואיך אפשר להתמודד עם זה?

"קודם כל, זה לא קשור רק לחגים. הסטרס גורם לבן אדם לאכול, כי הסטרס צורך את האנרגיה. הגוף מרגיש שהוא זקוק לאנרגיה ופותח את כל הערוצים כדי להכניס אליו אנרגיה. אבל אז מה קורה? במקום לאכול אוכל מלא באנרגיית חיים - אוכלים אוכל עשיר בקלוריות ריקות, אוכל שאין בו יכולת אנטיאוקסידנטית, אין בו אלקטרונים. האוכל הזה מייגע עוד יותר - כי הגוף משקיע בעיכול ובספיגה ולא נהנה מאנרגיית החיים שהייתה אמורה להיות בתוך האוכל.

ואז האדם מרגיש שהוא אוכל, אבל לא מתמלא. ואז הוא צריך לאכול עוד כדי להרגיש מלא מבחינת אנרגיה. והוא אוכל דברים ריקים שנותנים לו סיפוק מיידי של סוכרים, אבל עדיין מרגיש ריק אנרגטית- וזה מוביל אותו להמשיך לאכול כדי לפצות על תחושת החוסר."

 האם הגוף נותן סימנים מוקדמים לפני קריסה? ומאילו סימנים אנחנו בוחרים להתעלם?

"כל הזמן. הגוף נותן לנו סימנים כל הזמן, ואנחנו לא רק מתעלמים מהם - אלא משתיקים אותם.

לבנאדם יש כאב ראש כתוצאה מחוסר חיוניות - מה אנחנו עושים? אומרים לו קח כדור נגד כאב ראש ותשתוק. אבל לא פתרנו את הבעיה האמיתית. בן אדם שמתחיל לזייף בתפקוד היומיומי, אין לו חשק לעשות דברים, מרגיש ירידה בחשק המיני, חולשה כללית, קם בבוקר ולא מרגיש שנח מספיק - כל אלה סימנים. וכדי להתמודד איתם, אנחנו לוקחים תרופות כדי להשתיק אותם ולמנוע מהגוף להביע את עצמו.

הרי מה זה דיכאון? דיכאון זו תגובה שמטרתה לצמצם בזבוז אנרגיה. חשבנו שהדיכאון זו הבעיה - אבל הדיכאון זה סימפטום, זה סימן למצב של חוסר חיוניות במוח.

ומה זה אין-אונות? גם זו תגובה גנטית שמטרתה לצמצם בזבוז אנרגיה מינית - משום שלבן האדם אין מספיק אנרגיה מינית. אנרגיה מינית קשורה באנרגיית החיים, ואנרגיית החיים קשורה בחיוניות. והגוף אומר: תשמע, אין לי - תצמצם, משום שזה עלול לבוא על חשבון איברים אחרים. מה עושים רוב האנשים? הולכים לרופא ומקבלים ויאגרה. מה עושה ויאגרה? עוקפת את המנגנון הטבעי שבא להגן על אותו אדם. ככה מבזבזים את האנרגיה וקורסים".

אז מה הם אמורים לעשות?

"להעלות את החיוניות. אם הבנו שאין-אונות זה מצב של חוסר חיוניות - בוא תמלא את הבטריה ותעלה את החיוניות. ולהעלות חיוניות מינית זה להעלות את האנרגיה הגברית. אנרגיה גברית נמצאת בשורשים, בזרעים, בדגים, בבשר, בפעילות גופנית אנאירובית, בשמש, בים - כל הדברים האלה מעלים את האנרגיה הגברית. ואז פותרים גם את הבעיה המינית.

אפשר למדוד את החיוניות במכשיר פשוט שנקרא פייס אנגל, המודד את המוליכות החשמלית בתוך הגוף ומספק תמונה מדויקת של רמת החיוניות. המדידה מתבטאת בזווית: ככל שהזווית נמוכה יותר, כך החיוניות נמוכה יותר - וכשהיא יורדת מתחת לשלוש מעלות, המצב מתחיל להיות קשה.

מחקרים שנעשו עם המכשיר הזה על חולים עם גידולים סרטניים, אי-ספיקת כליות כרונית, מחלות ריאה ואי-ספיקת לב, גילו קשר ישיר: ככל שהזווית קטנה יותר - התמותה גדולה יותר. כלומר, המכשיר הפשוט הזה הצליח לנבא תוצאות שרפואה שלמה התקשתה לצפות.

ניסו לתקן את המדד באמצעות תרופות - וזה לא עבד. ואז זנחו את זה. אבל הסיבה שזה לא עבד פשוטה: כי לעלות חיוניות לא צריך תרופה - צריך לעלות חיוניות, בדרכים שכבר תיארתי. מזה אף אחד לא מרוויח - חוץ מהחולים עצמם".

מי אנשים הכי פגיעים בתקופות החג, פיזית ונפשית, ולמה?

"אנשים בודדים. הבדידות היא גורם סיכון לא פחות מסוכרת ולא פחות מיתר לחץ דם. הבדידות עצמה גורמת לכך שבזמן סטרס, האוקסיטוצין הופך להיות שלילי ומזיק. הוא לא מונע את ההשפעה השלילית של הורמוני הסטרס האחרים, כמו קורטיזול, אדרנלין, נוראדרנלין. ככל שלאדם יש תחושת שייכות, תחושת חיבור, ואפילו תחושת שליחות לאחרים - הדבר הזה נותן לו אריכות ימים ואיכות חיים טובה יותר.

יש מחקרים על קופים שמראים זאת בצורה ברורה. נתנו לשתי קבוצות קופים דיאטה עשירת כולסטרול. קבוצה אחת היא יציבה, הם כל הזמן יחד, מכירים אחד את השני, כל אחד יודע את מעמדו בתוך החברה. בקבוצה השנייה - קופים שהועברו מקבוצה לקבוצה ולא אפשרו להם לפתח קשרים חברתיים. במחקר מצאו שרק הקופים הבלתי יציבים - אלה שהועברו מקבוצה לקבוצה - הם אלה שפיתחו מחלת לב.

אנשים אחרי גירושים, שחיים לבד, אנשים שיקיריהם נסעו והשאירו אותם, שחוו משברי הפרידה - גם הם בסכנה לפגיעה בלב.

זה מסביר את פרדוקס חירונה - עיירה בספרד שבה לכולם גורמי סיכון זהים:  הם שמנים, יש להם יתר לחץ דם, הם שותים אלכוהול, מעשנים, סובלים מכולסטרול גבוה - אבל אין להם מחלות לב. קראו לזה פרדוקס כי לא היה הסבר אחר. אבל מה כן יש להם שם? חיי חברה. הם אוכלים ביחד, שמחים ביחד, ורבים ביחד - הכול ביחד. וזה מעניק להם אוקסיטוצין חיובי. ככל שבני המשפחה ביחסים חיוביים ומאושרים ביחד - ככה יש להם הגנה טובה יותר נגד מחלות. וככל שהאווירה במשפחה כבדה וקודרת, תמיד בסטרס ובמאבקים - כך בני המשפחה עלולים למות מוקדם יותר.

דרך אגב, עכשיו פרסמתי ספר חדש באיטליה בשם קרדיולוגיה אינטגרטיבית מאחדת, שמסביר את כל הפרדוקסים שקיימים ברפואה ובקרדיולוגיה ומראה שזה לא פרדוקס. אם אנחנו מבינים את המנגנונים - אין יותר פרדוקסים. יש לזה הסבר. ההסבר קיים ברפואה ובמדע, רק שלא רואים אותו."

ד"ר נאדר בוטו הוא קרדיולוג בהכשרתו וחוקר בנשמתו. במשך 30 שנה שימש מצנתר בכיר במרכז הרפואי רבין-בילינסון, ובמקביל הרחיב את גבולות הידע שלו אל עבר עולמות שהרפואה הקונבנציונלית נוטה להתעלם מהם: חקר התודעה, פיזיקה קוונטית, מתמטיקה, כימיה ושמאניזם. מתוך המפגש בין שני העולמות הללו גיבש שיטת רפואה אינטגרטיבית מאחדת - גישה חדשנית שרואה את האדם בשלמותו. כיום הוא מטפל בעל מוניטין בינלאומי, הוגה שיטות אבחון וטיפול טבעיות, חוקר, מפרסם ספרים ומחקרים מדעיים, ומכשיר את הדור הבא של מטפלים מוסמכים במכללה שייסד בהרצליה.

*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מקצועי

חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל mailto:[email protected]
​