חומר סימון רדיואקטיבי

בעת בניית עצם חדשה שוקעים מלחי סידן הנקראים הידרוקסיאפטיט ומצפים את סיבי הקולגן וכך העצם מתקשה. בבדיקת מיפוי עצמות משתמשים בחומר הנקרא ביספוספונט עליו מוצמד איזוטופ של טכנציום. הביספוספונט מתיישב על אותם אתרים שההידרוקסיאפטיט יושב עליהם כלומר יש בינהם תחרות על אתרים אלו. ככל שיש יצירה חזקה יותר של עצם יותר ביספוספונט יהיה שם. יותר ביספוספונט משמע יותר טכנציום. הטכנציום פולט קרני גאמהואלו נקלטות במצלמת הגאמה ונותנות כתם שחור. מכאן שבמקום שיש יצירה נמרצת של עצם יפלטו יותר קרני גאמא שיקלטו במצלמה. פעילות נמרצתמן הרגלישליצירתעצם חדשה גורית בעקבות שבר,שבר מאמץ, עומס, שינויים ניווניים במפרק סמוך, זיהום, וגידול. במקומות שיש אחד מאלה נקבל קליטת יתרל פעמים בצורת כתם עז מאד ואז נדבר על קליטה פתולוגית שכוונתה בדר כלל גידול ולעיתיםהרבה יותרקרובותנדבר על קליטת יתר בהשוואה לעצמות אחרות וזה בדרך כלל עקב שינויים ניווניים ו

הרופא שלכם צריך להתקשר לרופא שבצע את האולטראסאונד ולדון איתו על הממצאים. לא ברור לי מדוע בוצע האולטראסאונד ולא קליטת טכנציום

ראי תשובה לשאלה למעלה

אז, עדין אני לא אביע את דעתי האישית. אמנם עבר הרבה זמן, עדין להתיעץ עם הצוות הרפואי. סביר שיגידו שבסדר שאת תלכי לבקר. הם מכירים אותך ויתנו לך הנחיה מדוייקת יותר, במיוחד אם את מניקה.

נראה שנדרש הסבר על החומר הרדיואקטיבי טכנציום שניתן לדודה. חומרים רדיואקטיביים הם חומרים לא יציבים והם מתפרקים על ידי שחרור אנרגיה וחלקיקים, ובעזרת האנרגיה שמשתחררת ניתן לעשות את המיפוי שעשו לה. החומר הזה, הוא נבחר כי הפירוק שלו מהיר. כל 6 שעות כמות החומר הרדיואקטיבי קטנה ב 50% (זה נקרא זמן מחצית חיים). הכמות שנותנים למטופל קטנה מאוד, לא צריך הרבה חומר לבדיקה, כך שלאחר יום-יומיים כמעט ולא נשאר החומר הרדיואקטיבי בגוף. כן, לאדם שמקבל את החומר קיים סיכון קטן, כמו בכל חשיפה לחומר רדיואקטיבי ולקרינה מייננת (כמו רנטגן). החומר הזה נמצא בגוף של המטופלת, הוא לא מגיע לריהוט ולא לחפצים. לדודה לא בוצע טיפול, אלא מיפוי. יש טיפולים רפואיים עם חומרים אחרים שאז כן עלולה להיות בעיה של חפצים, לא במקרה הזה. כך, שאין בעיה. הדודה כבר כנראה לא פולטת יותר קרינה מסוכנת כי עבר כבר כחודש ולא אמורה להיות שום בעיה. לתינוק... כמובן החלטה שלך. אנחנו חיים בים של קרינה, בכל חומר שיש סביבנו וגם באוויר יש חומרים רדיואקטיביים, תמיד. איתם הגוף בדרך כלל יודע להסתדר (כולל ראדון). אבל הקטנים האלה רגישים יותר לקרינה.