דחיית איבר מושתל

ECP הוא טיפול שבו הלימפוציטים מוצאים מהדם (פרזיס) ועוברים הקרנה הגורמת להם להיות פחות פעילים. הפחתת פעילות הלימפוציטים גורמת לירידה בפעילות של מחלת השתל נגד המאכסן (GVHD). דרך טיפול זה יעילה גם ב GVHD חריף וגם בכרוני - אולם, היעילות של ECP תלויה במערכות המעורבות ובזמן בו הותחל הטיפול. היתרון הגדול של ECP, בניגוד לתרופות אחרות, שהוא אינו מחמיר את הדיכוי החיסוני ואת הנטיה לזיהומים. במרבית המרכזים הגדולים בישראל יש ECP ואנחנו משתמשים בטכנלוגיה הזאת בהצלחה מרובה.

NPM1 הוא מדד רגיש מאוד לשרידי מחלה. עליית הרמה שלו מחשידה לכך שצריך להטות את שיווי המשקל לטובת פעילות השתל ושהלויקמיה עדיין לא נשלטת בצורה מיטבית. אין מספיק נתונים לגבי תפקוד השתל, ספירת הדם ודרגת GVHD כדי לייעץ מעבר לכך בברכת בריאות

לא חושב שנכון לייעץ כך. צריך לראות את כל התמונה הקלינית. אני בטוח שהרופא המטפל עם קבלת תשובת הביופסיה יוכל להנחות אתכם לגבי הטיפול

בדרכ לאחר השתלת קרנית קידמית או בעובי מלא (לדוגמא לקרטוקונוס או צלקת בקרנית) יש צורך בעדשת מגע על מנת לראות טוב. צריך לזכור שלכל ניתוח יש סיבוכים. בהשתלת קרנית: דחיית שתל , כשלון שתל, זיהום בשתל ועוד. הסיכוי לסיבוכים דיי נמוך אך קיים.

טיפול בתרופות מסוג ריבון . מעלות את הסיכון להיווצרות נמק לאחר ביצוע השתלים בפחות מ% . מומלץ להפסיק את הטיפול 4-6 חדשים לפני ההשתלה. אין בדיקת דם אמינה שיכולה באמת להעריך את מידת הסיכון. בברכה, ד"ר הילה קליין מומחית בכירורגית פה ולסת