חסימת מעי דק

אימי (בת 72) אובחנה כחולה בסרטן הלבלב+גרורות בכבד, להלן העתקת בדיקת ה CT ו"מהלך ודיון": טומוגרפיה ממוחשבת בטן לפני ולאחר ח.נ. ושתיה בחתכים אקסיאליים עם שחזורים קורונלים. בת 72 נפיחות בטנית בצ.ב.ס חסימת מעיים התקבלה עם CBD-צהבת חסימתית – באולטרא סאונד בטן מודגם גוש בחלק דיסטלי של ה....(השמטה במקור). שאלה של חשד לפזור משני בכבד. לא נכתבה שאלה לבדיקה ולכן קשה לתת תשובה. זונדה בושט. בקע סרעפתי גולש. פיזור משני נרחב נצפה בכבד. כיס מרה דיסטנטי עם משקע חלקיקי בתוכו. זנב הלבלב וגוף הלבלב אטרופים. גוש אינפילטרטיבי בקוטר 4.4 סמ נצפה בראש הלבלב. כמו כן נצפית הרחבה ניכרת של דרכי מרה תוך כבדיות. כולדוכוס מעט מורחב. תפליט פלאורלי בכמות בינונית נראה בהקף אונה ימנית תחתונה עם קוסולידציה אטלקטטית של האונה הימנית התחתונה. בלוטות לימפה היפודנסיות נראות פזורות סביב ראש הלבלב הגוש באונצנייט פרוסס נראה מסנן את החלק השלישי של התרסריון חוסם את הכולדוכוס. הלבלב עצמו לא נראה חסום. צנור הלבלב עצמו לא נראה מורחב. תהליכים היפודנסים ככל הנראה ציסטות קורטיקליות נראות באספקט מדיאלי כליה ימנית. לולאות מעי דק נראות מורחבות עם הרניאציה של לולאת מעי באזור הטבור, לולאת מעי הכלואה בבקע היא לולאת מעי דק ולמעשה יש פה שתי מחלות אחת היא חסימת מעי דק על רקע טבורי והמחלה השניה היא תהליך נאופלסטי מפושט בלבלב עם לימפאדנופתיה ופזור מטסטטי נרחב. מהלך ודיון התקבלה עם צהבת חסימתית. עברה US בטן כבד מוגדל הטרוגני מוסנן כולו ע"י תהליכים מישנים. כיס מרה גדול תפול עם אבנים ומשקע. דרכי מרה תוך וחוץ כבדיות מורחבות. CBD מורחב לפי 20 מ"מ חשד לגוש סלידי בכצהו. במעבדה BILIRUBIN TOTAL 28.15 BILIRUBIN DIRECT 18.13 SGOT 215, SGPT 219 ALKAL PHOS 395 CA 19-9 95486.20 209.9 CEA. שאלותי בנידון הן: 1. האם ניתן להסתמך בוודאות על תוצאות אלו אף על פי שאין התייחסות של אונקולוג בכל מהלך הבדיקות ושאין בדיקת ביופסיה? 2. הוצע לנו כטיפול סטנט לניקוז נוזלי המרה שנחסמו אך לא טיפול במחלה עצמה, מהו סדר הגודל של תוחלת החיים הצפויה במצב המתואר? (ברור לי שלא ניתן לקבוע בוודאות את התוחלת המדויקת). בתודה מראש על תשובתך. בברכה ליאור

ד"ר אלון היקר, בן 20 לפני חודשיים וחצי עברתי ניתוח חסימת מעי דק, ללא כריתת מעי. לא חזר התאבון מהניתוח שלושה שבועות אחרי הניתוח, החלו כאבי בטן, בחילות, תחושת שובע 24/7, הרגשה כאילו מונח שם מדף. בדיקת צואה להליקובקטור שלילית. בדיקת קולונוסקופיה תקינה, בדיקת גסטרו בה נלקחו שתי ביופסיות מהאנטרום ומהתריסריון. הבדיקה התבצעה שהייתי בתוך חודש בו לקחתי הוגמנטין בעקבות חיידק שנמצא בהפרשה שיצאה מנקזים בניתוח. בעקבות החמרה בכאבים, הלכתי לגסטרו שאבחן זאת כדיספפסיה המשלבת את שני המרכיבים. 1. האם בדיקת ההילקובקטור אמינה תחת אנטיביוטיקה? (גם בגסטרו עשו אוריאזה שיצאה שלילית, עדיין היה בתוך החודש שנטלתי אנטיביוטיקה) 2. הדוקטור הסביר שזו התגובה של הקיבה לטראומה, רציתי להבין האם זה יושב על משהו נפשי, כתוצאה מחרדה? 3.כיון שאין לזה תרופה, לפי מה שהבנתי יש רק אמצעים להקלה כמו תזונה, כדורים להורדת חומציות וכו', האם זה הולך ללוות אותי לכל החיים? אשמח לשמוע על דרכים נוספות להקלה על הכאבים. תודה רבה, חנוכה שמח

הסיבה לניתוח היא באנד חוסם הבאנד נכרת

הניתוח היה פתוח מעל ומתחת הטבור הכאבים כעת הם הרבה יותר למעלה

תודה רבה על המענה (-:

שלום דוקטור! אני בן 46 בריא בד״כ. לפני כשבוע וחצי עצירות חריפה וקשה. בד״כ יש לי תזונה סבירה ויציאות יומיות וטובות. עברתי קולונוסקופיה- תקינה, MRI בטן ( ללא ח.נ.)- ללא ממצא רלוונטי( ייתכן שהאיכות פחות טובה כי לא לקחתי תרופה שמאיטה את המעי לפני ההדמייה). מספר ימים לפני העצירות אכלתי כמות גדולה של תירס וכנראה שלא לעסתי טוב. כמו כן קורה לי שבעת לחץ נפשי אני נוגס בשערות שעל ידי. אני מוטרד מהאפשרות של גוף זר ( בזואר, תירס? שערות?) שחוסם חלקית את המעי הדק וגורם לעצירות. אשמח לדעתך בנושא! תודה מראש

שלום, אשמח לדעה כירורגית עקרונית לגבי ניהול של SBO חוזר. מדובר באישה בת 66, לאחר כריתת רחם בפתיחת בטן בעבר. לאורך השנים היא סובלת מאירועים חוזרים של חסימת מעי דק, עם אשפוזים חוזרים, שבכולם טופלה עד כה בגישה שמרנית (צום, זונדה ונוזלים) והשתחררה לאחר שיפור קליני. במהלך האשפוז האחרון (12/2025) בוצע CT בטן ואגן עם חומר ניגוד, שבו הודגמו לולאות מעי דק מורחבות עד כ־4.5 ס״מ, אזור מעבר ברור בבטן שמאלית תחתונה ו־fecalization sign. ההתרשמות הייתה של SBO מכני, ככל הנראה על רקע הידבקויות (לא נשלל בקע פנימי), ללא עדות לאיסכמיה או פרפורציה. בהקשר זה אשמח לשמוע מהי הגישה המקובלת כיום. האם במטופלת עם SBO חוזר ו־CT המדגים נקודת מעבר ברורה, המשך טיפול שמרני בלבד עדיין נחשב גישה סבירה. באיזה שלב, לפי הפרקטיקה המקובלת והספרות, נכון לשקול ניתוח אלקטיבי לשחרור הידבקויות ולא להמתין לאירוע חירום. האם במצב כזה קיימת העדפה לגישה לפרוסקופית ממוקדת, בהיעדר עדות להידבקויות מפושטות. ועד כמה סימן השאלה לגבי “הידבקויות” בדוח הרדיולוגי משפיע בפועל על קבלת ההחלטות. המטרה היא להבין מה נחשב כיום ניהול נכון ומקובל במקרים מסוג זה. תודה