לחץ גופני/נפשי (סטרס) - איך לא?!

בוקר טוב מר ישראלי. אתה קם בבוקר ושומע בחדשות על הפצצת יעדי מחבלים בתגובה על הפיגוע של אתמול. אתה שומע על התרחבות האבטלה ופקקי תנועה בדרך למקום עבודתך. עליך לנסוע לעבודתך בזהירות שלא תפגע חלילה בתאונה ותגיע לאישפוז כיוון שבתי החולים הודיעו שמלאי התרופות מתקרב לקו האדום. בעבודה מודיעים על צימצומים והמנכ"ל כועס על כי לא עמדת ביעדים שנקבעו להצגת תוכנית העבודה. אין טעם להמשיך ולהעכיר את מצב רוחכם בתיאור מצבי הסטרס המצטברים לאורך היממה, הם מוכרים לכולנו.

מהרגע בו התעורר מר ישראלי משנתו ועד שיניח את ראשו על יצועו יעברו עליו עשרות מצבי לחץ לעיתים קשים ולעיתים פחות. אין חולק על כך שאין כיום הרבה מקומות על הפלנטה שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, אינתיפדה, מיתון, אבטלה, חוסר וודאות כלכלית ואישית, בנוסף לאוירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי ניסבלת. בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מכם, ואתם בוודאי מצפים מעצמכם, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות, ובהורות וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף.

לזכותכם יאמר, שאם פניתם לקרוא מאמר זה סביר להניח שמדי פעם שאלתם את עצמכם "לאן נוליך את הלחץ הזה ?" אנשים אחרים, מרבית האוכלוסיה כפי שנמצא במחקרים רבים, אינם מודעים לעוצמת הלחץ המצטבר המופעל על המערכת הגופנית/נפשית שלהם. גם אלה שמחשיבים את עצמם לחזקים ובלתי פגיעים ללחץ (וזכורה אמרתו הידועה של ראש ממשלתנו הקודם ברק "אני אינני לחיץ") אינם מודעים לשמות שהסטרס עושה בהם מדי יום ביומו.
עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית כפי שיאמרו או יתפארו למשל חלק ממכריכם: "איזה יום עמוס פגישות מתישות היה לי היום בהנהלה הראשית. אני שפוך מעייפות", או "עבדנו היום בחברה מסביב לשעון והגענו להישגים מעבר ליעדים שהציב חבר המנהלים".

נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים אולם למעשה במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע"י המערכת הגופנית/נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע. למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שיגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתול סיאמי למשל, לכלב דוברמן זועף תבחינו שהיא מנסה להעלם מהמקום ואם היא לכודה בפינה, שערותיה יסמרו, היא תנהם ותפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לה הטבע להתמודד עם הגורל המר שמצפה לה משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן. אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצלה, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית.

אנחנו רואים אם כן שהסטרס אינו סתם תגובה מרגיזה אלא פונקציה חיונית לשימור ולהתגוננות במצבי סכנה. איפה אם כן הבעיה ? הבעיה היא בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוונה או בג'ונגל, בהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי טק, בתוך המשפחה וכיו"ב מחליפים בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע. האדם חי בג'ונגל סימלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף סמלי לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כלוזר, ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו ירגיש מבוכה או בושה והאגו שלו המאויים יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בתרבות ובציוויליזציה.

אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה. הפעלת מערכות החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית/נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות/פסיכולוגיות לאורך זמן אלא היא גם פוגעת בתיפקודנו. הגברת קצב הלב שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים מתאימה למצב של סכנה קיומית, אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים, לפחות דם במוח, ולהורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית. מה שגרוע יותר הוא שמצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן.

חוקרי לחץ מודרניים טוענים שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן בעיקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף). בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.

בנוסף לכך, בד"כ אנשים נוטים לפעול בצורה פרדוכסלית במצבי לחץ. הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, זוללים, שותים אלכוהול, קפה או מעשנים סמים להקל על הלחץ ובכך גורמים לעצמם נזק נוסף.

את השיטות המקובלות להפחתת לחץ ניתן לחלק ל 3 קטגוריות:

1. שיטות שיוצרות הרגעה: למשל מדיטציה לסוגיה, ובעיקר סוגי מדיטציה שממקדות התרכזות בגוף, סוגי הרפייה, הרפיית שרירים, הרפייה של ידי נשימות, עצירת הנשימה ושיחרור מבוקר שלה, נשימות עמוקות בשילוב מודעות לגוף ולנפש, נשימות מטהרות שמשחררות לחץ, יוגה ותנוחות גוף מרגיעות, או הדמייה מודרכת שבה ניתן לדמיין בעזרת מנחה מקומות מרגיעים. שיטה נוספת בקטגוריה זו היא משוב ביולוגי המאפשר בעזרת מערכת ממוחשבת וחיישנים המחוברים לגוף לבדוק את רמת הלחץ המופעלת על מערכת העצבים האוטונומית ולימוד עצמי של הפחתת רמת הלחץ.

2. שיטה נוספת היא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי המחנך את האדם להתייחס לגורמי הסטרס ב"פרופורציה" ולא להגזים בחשיבותם וכן להבין את משמעותם.

3. קטגוריה שלישית היא צרור של עצות "קומון סנס" פרקטיות שעל כל אדם להתאים לעצמו בהתאם לנטיותיו האישיות שמפחיתות אצלו את רמת הסטרס. "מלכת" קטגוריה זו היא הפעילות הספורטיבית שמסייעת בד"כ להפחתת הסטרס. שיטות נוספות הן: טיפולי שיאצו או מסג', מוזיקה שאוהבים, הליכה ברגל, ג'קוזי וכו' בהתאם לנטיה האישית של כל אחד.

1. להאיט את הפעילות- לבצע פעולות לאט ומתוך ריכוז, לעשות הפסקות בפעילות מדי פעם. כשאנחנו בפעילות "אטרף" או "היפר" - רמת הסטרס עולה בקצב מהיר.
2. לבדוק מה מרגיע אתכם: ספורט, מסז'ים, מקלחת, שיחה עם חבר וכו'.
3. הרפיות, מדיטציה, דמיון של מקום נעים וכו'.
4. מודעות עצמית וראיית הדברים בפרופורציה.
5. ראייה אופטימית של הדברים, הומור, תקווה ובכלל חשיבה חיובית.

הדרך האידיאלית להתמודד עם סטרס היא שילוב כמה משיטות אלה עם ייעוץ או טיפול פסיכולוגי קצר. הערך המוסף של שילוב טיפול פסיכולוגי קצר במצבי סטרס הוא בכך שגורמי הסטרס העיקריים אינם גורמים חיצוניים כפי שניתן לחשוב אלא המשמעות הפנימית הבלתי מודעת שאנו נותנים להם.

למשל: אשה המצויה בסכסוך משפחתי עם בעלה סובלת מסטרס גבוה, עצבנות ומתח.
לכאורה הסטרס נובע מהמשבר הזוגי שנוצר בבית. למעשה בדרך כלל כאשר אנו מנתחים את הגורמים העמוקים יותר של הלחץ נמצא לעיתים קרובות שאוירת העוינות שנוצרה בבית מעוררת אצל האשה חרדה בלתי מודעת מאפשרות של תגובה אלימה מצד בעלה (גם כאשר הוא מעולם לא הגיב באלימות) או אצל אשה אחרת יכולה להתעורר למשל חרדת נטישה סמויה (למרות שעקב היחסים המעורערים ביניהם היא מעוניינת בפרידה).

לעיתים קרובות נמצא במקרה הראשון אסוציאציות, חלומות, זכרונות או תמונות המתקשרים לגילויי אלימות וסכנת חיים או, במקרה השני, לדחייה רגשית ובדידות. משמעויות סמויות אלה שהנשים שבדוגמא נותנות למצבן גורמות לא רק לסטרס גבוה יותר אלא מעוותות את תהליכי החשיבה שלהן וגורמות להן לשיפוט מוטעה לגבי מצבן ולהחלטות שגויות.
האשה במקרה הראשון עלולה לערב גורמים נוספים שעלולים לפגוע בפתרון הבעיה ובמקרים קיצוניים לברוח מהבית ולאבד את זכויותיה והשניה עלולה להשאיר את המצב הקיים בלתי מטופל כיון שתחשוש שלעולם לא תהיה מסוגלת ליצור קשר משמעותי.

על פי תפיסתנו, בטיפולי אנטי-סטרס מתקדמים, יש לנצל את המומנטום שנוצר בטיפול בכדי להפוך את האנרגיות של הלחץ לאנרגיות חיוביות. שינוי התפיסה הפנימית יוצר תובנה חדשה למצב שנתפס קודם לכן כבלתי ניסבל. במקום דרך ללא מוצא הפונה יוכל לראות דרך חדשה שתאפשר לו להפוך את האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית.