פורום ניצולי שואה ודור ההמשך
מנהל פורום ניצולי שואה ודור ההמשך
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
שלום רב. אבא שלי שכל משפחתו ניספתה, נירצחה בשואה, שהה במקו - עיר בהונגריה בשנת 1944 - בגטו. אנו מחפשים אדם שגם היה במקו באותה שנה, ונישמח לקבל פל. או פרטים או שהוא יתקשר אלי. העניין דחוף לצורך מילוי טפסים לקבלת עזרה כספית. תודה מראש.
רותי, תכתבי בפייסבוק בחיפוש קרובים relative, זה ורום לחיפוש קרובים ניצולי שואה.
תצייני שמות, ומוצא.
אני רוצה לשתף שכתבתי ספר חדש: אפשר לצאת לדרך! המסע של סבא ראובן. מתוך תחושת מחוייבות לאבי ז"ל שיצא מהשואה הצטרף להגנה ועלה באניית המעפילים מדינת היהודים. היה לי חשוב לכתוב את הסיפור כי ילדי כלל לא הכירו אותו, ובקרוב כולם כבר לא יהיו כאן, ולדעתי חשוב לספר את סיפורם. אצלנו לא דיברו, אני לא יודעת כלום מעבר לסיפור הזה. כתיבת הספר היוותה תרפיה עבורי, ממליצה לכל מי שיכול לכתוב, שיכתוב את סיפורם של יוצאי השואה.
מבקש ממחברת הספר ליצור עמי קשר. אני מעוניין לקרוא את הקטע הקשור לתקופה מסיום מלחמת העולם עד הקליטה בארץ. בתודה מראש.
קצת במצוקה בגלל השואה והאנטישמיות למרות שאני מאוד מתפקד אבל מאוד קשה לי. אולי יש מקום מיקצועי ? אני יודע שאני יכול לבקש עזרה נפשית - אני חי בחול ולא מרגיש יכול לשוחח עם פסיכיאטר בשפה שאינה עברית. פשוט במלכודת. סליחה. יהודה
בוקר טוב יהודה:)) תנסה ליצור קשר עם עמותת אלה. http://www.elah.org.il/content.php?id=16
או במכון שי. http://www.shai-or.co.il/contact/
חג שמח, במסגרת לימודי תואר שני בבר אילן אני עורכת מחקר העוסק ברווחתם של בני דור שני. אשמח אם ישנם בני דור שנים שמעוניינים לקחת חלק במחקר. רווית
אמי ניצולת שואה. האם את יכולה לפרט קצת במה זה כרוך ההשתתפות ומה מטרת המחקר? יתכן שאהיה מעוניינת.
צהריים טובים, תודה על התעניינותך. בעיקרון המחקר נחלק ל2 ישנו חלק של ראיון עם הצאצאים וישנו חלק של מילוי שאלונים. במידה ותסכימי להשתתף במחקר את יכולה להחליט איזה חלק לקחת אפשר גם את שניהם. מילוי השאלונים יעשה דרך מחשב ולא יצריך מפגש והריאיון אמור להיערך כ שעה. בעצם מטרת המחקר היא שתוצאותיו יסייעו בעיצוב תכוניות התערבות שמתמקדות בצורכי הצאצאים שמטפלים בהוריהם ושיפור תמיכתם הנפשית. אשמח אם תיקחי חלק במחקר.לצערי עם השנים ההורים מתבגרים ואוכלוסייה זו די מצומצמת אך בהחלט ראויה לסיוע. רווית
שלום נורית, אני מאוד שמחה שאת מעוניינת לסייע במחקר. כיצד אני יכולה ליצור אתך קשר. תודה וברכה רווית
סבתי הזכירה אותה כחברת ילדות טובה לפני המלחמה.... והייתי שמחה להפגיש ביניהן אם היא עדיין בין החיים.
ילידת איזו שנה היא?
מחפשים את קרובי משפחתו של אהרון וולדמן. ידוע שהתגורר בחולון בשנת1948. היה נשוי לדינה שטיינמן שנפטרה בארה"ב בשנת 1948 והיה לו אח בחיפה. נעריך כל מידע לגביו לשם יצירת קשר . תודה מראש
בן כמה אהרון וולדמן?
סבא שלי נולד וגדל במיכלישיק. הוא הגיע לישראל בתחילת המלחמה. שמו שלמה דב רודניצקי. לאבא שלו קראו אלחנן ולאמא חיינה. היתה לו אחות. אם מישהו מכיר ויש עוד פרטים לגבי חייהם אשמח לדעת. י
מה שמה של האחות?
חיה-רבקה רוזנצווייג לבית רודניצקי (כך רשום במאגר של יד ושם)
הי, אני מאוד מתעניינת בעניין ניצולי שואה-דור שני ורציתי קצת חומר או ידע כיצד לשלב בעבודתי את הדור השני של יצולי שואה בקולנוע הישראלי..
שלום רוית, זהו שמי הפרטי ה" אמיתי", הרווחתי אותו ביושר ואיני מוצא טעם להסתתר מאחורי שם בדוי. ולגופו של ענין: אני יודע, באופן בלתי אמצעי, שלספרית אוניברסיטת חיפה, ישנה מחלקה מפוארת של פילמוגרפיה עברית. מרכזיית טלפון של כלל האוניברסיטה: 048240111 משם תופני דרך מרכזנית למחלקת הפילמוגרפיה בספריית האוניברסיט ה. ישנו גם ספר של בן עמי פיינגולד, על ייצוגי השואה בדרמה וכיו"ב, הישראלית. מה שאני עושה במקרים כאלו: אני פונה ישירות למחבר, בן עמי פיינגולד במקרה הזה, ומבקש ממנו הפניה למקורות הידועים לו. את גם יכולה להעזר בהערות השוליים ובביבליוגרפיה שבסוף הספר. מקום נוסף, שעולה כרגע על דעתי, הוא ספריית הסינמטק בסינמטק ת"א, כמו גם פניה לספריית בית אריאלה בת"א. ברשותם נמצאת מחלקת פילמוגרפיה, שלא מביישת את בעליה וניתן להעזר בהם. אני מניח שבכל הספריות האוניברסיטאיות הגדולות, ישנן מחלקות לפילמוגרפיה .תוכלי גם להעזר, בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים, בבית הספר לקולנוע "במעלה" , גם בירושלים ולבסוף תוכלי להעזר בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. אם תזדקקי לעזרה ולמידע נוספים, אשמח לעמוד לרשותך. אני ספרן במקצועי, מידען באוריינטציה הכללית שלי ונציג אותנטי של דור שני לניצולי שואה, המסתייע בעמותת עמך, שהיא עצמה עמותה מכוונת מטרה, לסיוע נרחב לניצולי שואה: דור ראשון, דור שני וכרגע גם נוסף דור שלישי. בברכה, משה שויצר חיפה נ.ב ניתן ליצור איתי קשר בטלפונים: נייד שמספרו: 0504244680 נייד שמספרו: 0504323939
במסגרת עבודת שורשים שאני עורכת עבור נכדי אבקש לקבל מידע עבור משפ' רחמוט שגרה בבוטושאן רומניה. ידוע לי שילדי המשפחה היו מוזיקליים ומבית המשפחה נשמעה מוזיקה. שם האב-יהושע שם האם - לאה (כמדומני)
נתקלתי במקרה ההודעה שלך בפורום. אני ממשפחת רחמוט אבל לא מבוטושאן אלא מרדאוץ בוקובינה. מעניין האם יש קשר בין שתי המשפחות
יש לשים לב בכך שיש רחמוט עם האות "ח" והאות "כ" ולפי המידע שיש אצלי זאת הבעיה כפי שקלטו אותם בארץ ברגע שהגיעו מרומניה. בהתייחס למקום הלידה לא כיד לקחת אותו כמנדט מאחר היו מתניידים מעירה אחת לשנייה ושתי העיירות הללו הם קרובות מאד , אני במקרה מכיר רחמוט יהושע אריה ורחל גיטל (טובה) אבל הם כנראה מדורוהוי שגם זו עיירה ששייכת לבוטושאני.
הורי ז"ל כבר מזמן שכחו את השואה אני שינקתי את כל מה שהם עברו ואף קיבלתי תוספות. מחלת לב, סוכרת, יתר לחץ דם, כתפיים קפואות, אסתמא,פריצת דיסק, מרפאת כאב, אבל החרדות או מה שזה לא יהיה. אני נוטל מירו 45מ"ג. עד גיל 13 לא יכולתי לראות אש. חלומות שכלבי זאב נושכים. פחד וחרדה משוטרים. חרדה מכל דבר. ניכנס למהין פחד מהלא נודע. מתעורר ביקיצות וצועק. שאלה האם אני חולה נפש.
שלום גולש נכבד, אני פסיכיאטר טרי מלפני שבועיים ואתה המטופל הראשון! לעניין, ציינת כאן מספר הפרעות נפשיות אך אינן בריאותיות חוץ מהאסטמה ומקפאון כתפיים ( שאין שום קשר בין אסטמה וקפאון כתפיים ממליץ לפנות לרופא מתמחה) הפרעות אלה אינן הופכות אותך לחולה הן אך ורק פוגעות בנפשך וגם במידה מועטה אינני חושב שטיפול תרופתי נכון לך ממליץ לפנות להערכה פסיכולוגית וגם לטיפול. בברכה, ד"ר רוזנבויים
מחפשת את אחיה של אמי גייזלר עזריאל מלודז'
מציעה לך לכתוב בחיפוש קרובים- מוטקה בהצלחה
מחפשת אנפומציה על המקום גולוביה שבקרפטים כדי לדעת יותר על הרקע של אבא שלי. אם יש עוד ניצולים משם שחיים ויכולים לספר על המקום אשמח להיפגש ולשמוע.
תנסי בפורום שורשים משפחתיים
בבקשה עזרתכם - האם מי מכם יודע את שם הספינה שהגיעה לחופי הארץ הצפוניים בתאריך 15 לאוגוסט 1946, אלו היו בני נוער ניצולי שואה שחלקם הועברו לקיבוץ מחניים.
מצאתי בגוגל אבל אני לא בטוחה שזה מה שאת מחפשת תרשמי בגוגל- המועצה לשימור אתרים כג יורדי הסירה
I am kooking for anyboby from my family who survived the Holocaust /Shoah in Poland. My father's name was Moshe or Myatak Israel Zavadzki/ He had a sister by the name Hana who wad murderd /gassed by the Nazis and brother by the name Reuven and Aharon who was also gassed by the nazis/.. My father's parents name were Malka and Zalman. Before the Holocaust the whole family lived in Lodge Poland .
contact me at [email protected] ofer
שלום לכם , מניחה שאם נכנסתם לפורום, יש לכם קשר כלשהו לדור הניצולים. אני, כדור שני, שמחתי כשהפורום הוקם לתחייה מחודשת לפני כשנה. חשבתי שתינתן "במה" להחלפת רגשות ומחשבות, לקבלת תמיכה , הן מדמות טיפולית- מנהלת הפורום והן מכם - אתם שמתנסים בחוויה המורכבת של לחיות עם דמות משמעותית שעברה את זוועות השואה. מאמינה שיש לנו כל כך הרבה מן המשותף ויכולנו להיעזר בפורום שכזה. למרבה האכזבה שלי, הפורום הפך להיות מקום לחיפוש מידע וקרובים, שהוא נהדר כשלעצמו אך כל ההודעות נשארות אדומות - קרי, אף אחד לא מגיב. אם גם אתם מרגישים כמוני, שהייתם שמחים לפינה משותפת של חוויות שזר לא יבינן, אשמח אם תיכנסו ותגיבו. אהיה הראשונה להתחיל - אני דור שני להורים ניצולי שואה שעברו זוועות ואיבדו את כל היקר להם , בגיל צעיר. ככל שהשנים עוברות, רגשי האשמה שלי הולכים ומתגברים. כאמא וכבת זוג בעצמי, מרגישה צורך ורצון לעשות עבור משפחתי ועבור עצמי. מנגד, מרגישה מאד מחוייבת להיות עם אמי בכאביה, בתחושת הנטישה שלה, לאחר שאבדה את אבי ואת אחותי ואילו אני נותרתי היחידה עבורה. כל המשפחה נטשה (נכדים וחתנים) ורק אני מבקרת. עייפתי ואני מרגישה שאינני בת טובה למרות שהקדשתי ועדיין אני מקדישה את מרבית זמני, בעשייה ובעיקר בחשיבה, כדי לנסות למזער את הסבל של אמי. מאחר ואמי מתגוררת במוסד סיעודי, אני נקרעת כל פעם מחדש עם מי להיות בערב החג, עם בניי החיילים ובעלי או עם אמי הבודדה. שנים עשיתי בחירה להיות עמה , מתוך מחשבה שהיא בודדה ואילו משפחתי תסתדר. משנה לשנה ההעדפה והבחירה , הופכים לקשים וכמעט בלתי אפשרי. קשה להגיע למצב של שביעות רצון מצידה. תמיד קשה לה, תמיד היא מזכירה לי איזו אמא טובה היא היתה וכמה אני צריכה להיות עבורה. מרגיש כמו בור ללא תחתית... האם יש מי מכם שמרגיש כמוני ? האם תרצו לחלוק זאת כאן בפורום ? האם מנהלת הפורום תסכים אף היא להיכנס לתמונה ולהביא גם משהו מעצמה ? מוזמנים להרים את הכפפה :) שנה חדשה לפתחנו - מאחלת לכולם שנה שלווה ובריאה, שנה של נחת והשלמה ושנה של שחרור מרגשות אשם. דניאלה
לדניאלה ,אחי ואחיותי בני הדור השני! אני מברכת על היוזמה ,זו יכולה לבוא רק מציבור המבקרים באתר ולא ממני.מה שאת מתארת הוא מאוד אוניברסלי לבני הדור השני ,"הבחירה" למי נתונה הנאמנות היא מרכבת. המפגשים באתר הם ללא ספק אמצעי נכון וטוב. יחד עם זאת קבוצות דור שני המתקיימות ב"עמך" בכל הסניפים בארץ הן תשובה שיש בה כדי לחולל גם שינוי שטוב לכל הצדדים. אתם מוזמנים. חני
תודה עבור ההתייחסות. כאשר עוברים מספר עשורים בחיים, מספיקים להתנסות לא רק בכאב אלא גם בדרכים להתמודד עימו ולקבל סיוע. אני ותיקה בניסיון טיפולי - אישי וקבוצתי.מגיעה גם מרקע רלבנטי של לימודים ומניסיון רב מאד שצברתי, לצערי, בליווי של אמא חולה נפשית. יחד עם זאת, לפעמים צריך ברגע נתון של מצוקה, לשמוע "הד" שנותן תוקף להרגשה. לכתיבה בפורום יתרונות ייחודיים - שמירה על אנונימיות כשנזקקים לשיתוף בפרטים קשים יותר. חשיפה יותר אותנטית, והחשוב מכל לדעתי- שאין צורך להמתין לזמן ולמקום קבוע אלא כאשר מתעורר הקושי, ישנה פינה ל"כתוב" אותו במילים ואם מתמזל, אז גם מישהו שמבין ומזדהה, מתוך ניסיון אישי ו/או לימודי , יכול להגיב. מניסיוני, בקבוצה לפעמים ישנה הצפה של משתתף או מס' משתתפים בו זמנית, שעלולה להיות מכבידה ומעוררת חרדה, גם אם מנחה הקבוצה מאד מיומן. אל הפורום ניתן להיכנס ולצאת מבלי להרגיש שפגענו באחר. אני מקווה שהזמנתך הפעם היא לכתיבה בפורום ואני רוצה להאמין שזו היתה הכוונה העיקרית בעת החזרה להפעלתו- ליצור מקום בטוח לשיח ולשיתוף , להתחזק ולחזק. תודה על התגובה , דניאלה
שמי משה הוד (הוכשטדט ) אני בן של אלה ואפרים הוכשטדט, במהלך המלחמה היינו במחנה טרנסניסטריה וחזרנו לעיירת הולדתי זסטבה.
אני מפנה אותך לנסות בלוח המודעות המרכזילאיתור קרובי משפחה ואנשים שעקבותיהם אבדו במהלך השנים בהצלחה כתובת האתר http://genoad.com
מחפש יוצאי עיירה "מענעשט" מרומניה שלפי טענת יהודי ותושבי מענעשט היום, רובם התיישבו בארץ בראשון לציון מיד עם תום המלחמה. כל זאת כדי לאתר מכרי סבתי ר' יענקל מענעשטער ב"ר חיים (יעקב דוב ב"ר חיים). בתודה אברהם שטרן 052-5834880
אכן כן, כוונתי ליוצאי מוינשט ברומניה. ואודה לך מאוד אם תחזור אלי או תשאיר לי מס' טלפון ואחזור אליך. תודה
אמי ניצולת שואה הסובלת היום ממחלות זקנה רבות, זקוקה בדחיפות לאוזן קשבת מקצועית. פניתי לעמך דרך האתר שלהם, לברר אם יש להם שירות כזה באשדוד ולא נעניתי. האם מישהו מכיר ארגונים דומים? אני מעריכה ששעה שעתיים בשבוע יכולים להקל עליה מאוד.
ניתן לפנות לטיפול נפשי דרך מכון שי - זהו מכון ההמומחה לטיפול בניצולי שואה בביתם או במרכזים הקרובים לבתים. מספר הטלפון של מכון שי הוא - 0774146160
היי, תנסי אולי בעמותת אלה. עמותה נהדרת.
לפני 4 חודשים אובחן כסובל מלחץ דם גבוה וטופל בבי"ח בתרופות. החלוף הזמן, החל לאבד משקל וחדל מאכילה. נערכו לו בדיקות מקיפות למחלה ממאירה, ובו בעת חשנו כי חלה התדרדרות מנטלית עם נטיה לחרדות ודמיון מוגבר. כמוכן, החל מסתגר בביתו וחרד משריפות לג בעומר ועוד מספר איומים מבחוץ. הבעיה העיקרית היא סירובו לקבלת כל סיוע ולכל מענה רפואי שננסה להביא לפתח דלתו. שאלתי היא: מה עוד ניתן לנסות לגרום להתייצבות, כיוון שמראהו זהה לניצולי 1945. מודה מראש לעונים.
טרם נעניתי. אולי מרכז כלשהו...
נאמר לי שניצול שואה זכאי להגדלת הקיצבה עקב מעבר לבית אבות. אם אכן יש זכאות כזאת, למי פונים להגדלת הקיצבה.
היום 16.4.12 הופעתי בועדת ערר על פי חוק 'נרדפי הנאצים' , שקובע כי מי שברח והסתתר ברוסיה במלחמת העולם השנייה עומד בקריטריונים של ועדת שני להכרה במחלת האלצהיימר כמחלה שניתנים בה אחוזי נכות. הגעתי למשפט על מנת ללוות את אבי, משה קרמפף, ניצול שואה בן 90, על מנת שמחלת האלצהיימר ממנה הוא סובל תוכר על ידי משרד האוצר. השופטת רחל גרינברג דחתה את התביעה וכתבה בהחלטתה: "אנו מאמינים לדברי העורר שסופרו באמצעות בנו כי ברח מפני הנאצים לרוסיה. אולם בריחה מסוג זה אינה נחשבת לחיי סתר על פי הפרמטרים שנקבעו לכך בפסיקה". אמרתי : "מעדותי שומע אני את סיפורי הבריחה של אבי מפולין לרוסיה בזמן פלישת הנאצים. הסתתרותו בקולחוזים של רוסיה, ההשפלות, המכות והגנבות שעבר". הוספתי והדגשתי כי אבי לא 'הלך לבלות' אלא ברח בחשאי וחי בסבל נוראי במשך יותר משנה עד שעלה לישראל. לכן שימוש במילה 'הסתתר', 'ברח', 'סבל' או 'עבר השפלה, סבל מרעב, חבלות ותנאים נוראיים נוספים' אינה משנה! הפצרתי בה שתלך לקראת בן האדם שעומד מולה - אנחנו איננו רובוטים ותפקידה כשופטת וחשוב מזה, כבן אדם, להפעיל שיקול דעת ולתמוך בניצול שסובל מולה, גם אם זה לפנים משורת הדין. אך השופטת בשלה: "ברח מפני הנאצים לרוסיה אך לא הסתתר" - בריחה לא נחשבה לחיי סתר. מה שיש לי לומר לכם גברת רחל גרינברג ופרופסור זהבי יוסף: כל הכבוד לכם, חסכתם למשרד האוצר כמה מאות שקלים בחודש! ממילא כל יום שורדים פחות ופחות ניצולי שואה, אז היו רגועים - עוד כמה שנים לא יוותרו יותר ניצולים חיים וכך יחסך כסף רב לאוצר. קוראי הפורום, השופטת לא האמינה לאבא שלי, שבשמו דיברתי, והעדיפה לחסוך למדינה כמה עשרות שקלים בחודש על חודה של מילה - זאת במחיר , אשמח לקרוא את דעתכם על המקרה.
וחוסר היגיון גמור, על פי העובדות שאתה מוסר כלל לא ברור על פי מה קובעים מי ניצול שואה ומי לא, הרי אביך ברח מהנאצים לרוסיה איזור מוכה מלחמה בימים ההם ולא לנופש בהרי אלפים,ובכלל ואיך אפשר בכלל למדוד סבל?
האם אביך מקבל קצבה אחרת מהאוצר? האם קיבל אי פעם מענק חד פעמי מועידת התביעות? תוכל לחזור אליי ב [email protected] אשמח לעזור ענבר מנחם הר-אדיר, עו"ד מנהלת הקליניקה
שלום לכולם, שמי טליה ואני מורה בבי"ס יסודי.אני מחפשת אדם-ניצול שואה או דור המשך אשר יביא את סיפורו בפני התלמידים ויתייחס. אני רואה חשיבות רבה להרצאה זו בפני הדור של ימינו במקום עוד טקס אשר לא יוכל להעביר את מה שהסיפור האמיתי מעביר. אודה לתשובה מהירה-ההרצאה תתקיים בבאר יעקב. תודה, טליה (נא לשלוח אליי למייל המפורט)
שלום טליה, במקרה מצאתי את הפניה שלך. אני היתי ילד בשואה והיתי מורה בתיכון. השאלה היא מהו הגיל של התלמידים שלך וחשוב יותר היכן נמצא בית הספר? אני מתגורר בנתניה ולכן אם זה רחוק, מבחינתי ולצערי זה לא ניתן.בכל אופן את יכולה לפנות ל"עמך" באזור מגוריך או לבית הספר ללימודי השואה "ביד ושם" להם יש מתנדבים היכולים להגיע לבית הספר בו את מלמדת. בברכה, משה
אני דור 3 לשואה. מצד סבי שנפטר לפני 20 שנה לא הכרנו ולו קרוב אחד. מאיפה מתחילים הפרטים מאוד דלים. אני מאוד רוצה לעזור לאבי שסיפור סבי היה בור שחור כל החיים. יודעת את שם סבי והעיר בה נולד ומה קרה איתו בזמו המלחמה. כמו כן גם את שם אביו אולי אצליח לדעת. מאיפה מתחילים???תודות!
כדאי להתחיל ביד ושם, היות ויש לך שפרטים מסוימים. יש להם הרבה מידע ממקורות שונים וניתן להצליב אותם . כך אנחנו למדנו מה אירע לאבי המשפחה. יש עוד אתרים באינטרנט שיש בהם מידע על אירועים באתרי השמדה שונים, בערים ובגטאות שונים. רצוי לברר איך כתבו את שם המקום בשפה שמקומית, את השם שבו האדם היה רשום באופן מדויק בשפת המקום וכ' בהצלחה
אני מחפשת ניצולים ממשפחת גדק .
מצאתי גדק יוסף ואסתר בתל אביב. אסתר נפטרה. הבת שלהם ככל הנראה חנה גדי טלפון 03-7390007, בהצלחה, עופר http://www.lawyer-in-israel.com
אני ענת הבת של חנה. אני מחפשת ניצולים נוספים .... תודה רבה לך
רוב האנשים בעולם מוכנים לרצוח בשביל מגרש חנייה ורק הפחד מנקמה גורם למעצור זאת הזוועה האמיתית, ולא העובדה שמישהו בנה כמה תאי גזים
ממש אבל ממש לא מסכימה. אולי לרצוח בדמיון או בפנטסיה, אבל בפועל ? לא נראה לי...
איפה אפשר לחפש שמות של ניצולי שואה, אם יש מאגר כזה, זאת אומרת אנשים שהיו בשואה וניצלו ממוות. יש לי משפחה שבטוח נספה בשואה אבל אולי יש ניצולים שלא ידעתי עליהם עד היום. תודה מראש
סבא של חבר שלי היה בשואה בין שלוש
סבא של חבר שלי היה בשואה בין שלוש
האם ידוע על קשר לנכויות גפיים של ילודים לניצולות השואה שנולדו אחרי המלחמה
שלום יעקוב, אין לי שום ידע באשר לשאלתך; תחום הידע שלי אינו בתחום הרפואי ולא נתקלתי באפיון כזה מעולם. אולי צריך לפנות למחקר רפואי בנדון? גילי כנעני
אני מנסה למצוא קרובי משפחה שאולי שרדו את השואה, או לפחות מידע אודותם. מצד אימי מדובר במשפחות רוכמן [ייתכן שאויית כ - רחמן] וזלצקוור שהתגוררו בוורשה ו/או קורוב ו/או קונסקה-וולה. מצד אבי מדובר במשפחות פרידמן, ברגר, ויניק, וקפיטובסקי שהתגוררו באזור ביאליסטוק : בלומז'ה ו/או זמברוב ו/או רוטקי-קוסאקי ו/או סוקולי ו/או יבלונקי ו/או ויסוקי. במיוחד אני מבקשת מידע אודות זיסלע פרידמן [בת מרדכי ושרה] שידוע לנו בוודאות כי שרדה את השואה. היא נולדה כנראה ב-1937 או 1938. בתקופת המלחמה, או לפחות בין מרס 1940 עד אפריל 1941 היא התגוררה בוודאות בזמברוב עם הוריה, וכן עם סבתה, סימה פרידמן. ייתכן שגם הסבתא-רבא חיה-שרה ברגר התגוררה אתם. לאביה היתה מאפיית-לחם. בתקופת המלחמה היא הסתתרה עם אמה בחלק הפולני של זמברוב או ביאליסטוק וכך שתיהן ניצלו ואולם האמא נפטרה ממחלה זמן קצר לאחר המלחמה. זיסלע הגיעה עם קרובי משפחה למחנה עקורים בגרמניה ואח"כ הובאה לקנדה, שם נמסרה לידי דוד, אחי-אמה. לא ידועים לנו כל פרטים אודות אותו דוד. עוד אני מבקשת מידע אודות בת-שבע ויניק. היא נולדה כנראה ב-1934. ייתכן שבאחד המקומות ששמם הוזכר לעיל. אנחנו מניחים שהיא נספתה בשואה. ידוע לנו שהיא למדה בבי"ס "תרבות", ויש בידינו מכתב שנכתב על-ידה בעברית כנראה בסוף 1940., כאשר היתה בכיתה ב'. נודה על כל מידע
בתשובה לפניה ברצוני לציין כי אבי שמחה מאיר זלצקוור ז"ל יליד וורשה בן של פנחס זלצקוור ז"ל מוורשה ונכד של ישעיהו זלצקוור ז"ל מוורשה , האם למשפחה זו הכוונה?
שלום בתיה, מצטערת על שלא עניתי קודם. רק עכשיו ראיתי את תגובתך. יתכן מאוד שמדובר באותה משפחה. זכורים לי השמות מאיר זלצקוואר ושעיה זלצקוואר. אני חושבת ששעיה הוא אחיו של סבא-רבא שלי, שלום זלצקוואר. האם התגוררתם ברמת-גן? זכור לי שלאמי היה בן-דוד בדרגה שניה בשם זלצקוואר, שהתגורר ברמת גן. אשמח לתשובתך.
לפי בדיקה שלום זלצקוואר הוא האבא של שייע זלצקוואר . לשייעה היתה אחות שקראו לה עטל , אחות נוספת שקראו לה שיינדל הן עטל והן שיינדל גרו בגבעתיים/רמת גן. לשעייה היו שני אחים לאחד מהם קראו לייב שעברו לניו זילנד. ואח נוסף שעבר לארגנטינה לשעייה שהוא הסבא רבה ואשתו רבקה שלי היו שבעה ילדים לאחד מהם קראו פנחס - שהיה סבי עוד אח שקראו אם זכרוני אינו מטעה נחמן כפי שידוע לי זלצקוואר שעייה ובניו ונכדיו נשארו בוורשה .וכפי הידוע לי ,פרט לאבי שמחה מאיר (שמעון ) זלצקוואר כל בניהם ונכדיהם של שעייה ורבקה זלצקוואר לא שרדו את השואה. עצוב.
היי בתיה, אנחנו כנראה קרובות משפחה רחוקות. יש טעות באילן המשפחה שהזכרת. שעיה לא היה בנו של שלום, [כנראה שהיה אחיו]. שלום הוא סבא רבא שלי. היו לו שני בנים שהיגרו לניו-זילנד, לייב ושמואל, ושתי בנות שעלו ארצה, עטל ושינדל שאכן התגוררו בגבעתיים/רמת-גן. עטל [רוכמן] היא סבתי, ואני יודעת בוודאות שלא היה לה אח שנספה בשואה, ולא היה לה אח בשם שעיה. השמות 'שעיה זלצקוואר', 'פנחס זלצקוואר' ו'מאיר זלצקוואר' זכורים לי, אך לא מהמעגל הראשוני של משפחת סבתי. אני גם זוכרת את הורייך, בטוחה שהם התגוררו ברמת-גן. אני צודקת?
שלום בתיה, שמי שלום נוי ואני בן דוד של אריאלה - אמא שלי ואמא שלה אחיות. אני חושב שניתן ליישב את המחלוקת בעזרת תאריכים: תאריכי לידה ופטירה של אבא ושל סבא שלך יוכלו לעשות סדר. אם יש לך מידע נוסף מזיכרון אישי שלך ו/או של ההורים - גם זה יכול לעזור.
אריאלה , לפי זכרוני לעטל היו שתי בנות אחת בשם בלה פקינטרייגר שעימה היא גרה ברחוב ראשונים ברמת גן ובת נוספת שאיני זוכרת את שמה הפרטי אך נדמה לי שם המשפחה היה בן שלום והיא גרה ברמת יצחק ברמת גן אם זכרוני אינו מטעה אותי. האחות של עטל נדמה לי בשם שיינדל גרה עם בנה מאיר זלצקוואר ששינה את שמו לזלצמן. למאיר זלצמן היה בית דפוס בתל אביב למאיר זלצמן היו שלושה ילדים , בן בשם שלום , בת בשם נדמה לי אביבה ובן בשם משה עד כמה שזכרוני אינו מטעה אותי מאיר זלצמן גר בגבעתיים. הסבתא שלך עטל היתה נוהגת לבא לבקר אצל הורי ברמת גן. ואני יודעת בודאות שהיא היתה אחות של שייע זלצקוואר שהוא היה הסבא רבא שלי. ושכל משפחתו פרט לאבי ,שנשארה בוורשה הושמדה בשואה . אחרי המלחמה האחים של סבא רבא שלי 2 האחים מניו זילנד והאח בארגנטינה הם איתרו את אבי (הוא ניצל כיוון שהוא ברח לרוסיה ) והם גם אישרו לו כי הם מצאו רק אותו מכל המשפחה . גם אני וגם אחי מצאנו את המצבב/קבר של שייע זלצקוואר , ( בדיוק בבית הקברות שאבי אמר ) הסבא רבא שלי שייע זלצקוואר נפטר לפני מלחמת העולם השנייה - השואה , וכך גם רעייתו , אך כל בנין וילדיהם הושמדו בשואה, פרט כמובן לאבי .
יהודית כספי (יוצי)חברת ילדות שהייתה גרה ברחוב יהונתן 11 בבני ברק בשנות ה-50 מחפשת אותה יעל יצחקי (דרור) -יולי. הייתי גרה ברמת גן.הפגישה האחרונה הייתה בטבעון בשנת 1964.
שלום! אני מחפשת מידע לגבי האחיות של אבא שלי אבא שלי וויס יונה אריה ליוש יליד .1925 נולד בהונגריה בעיר הידונאנש. שם אביו שלמה או שמואל נולד ב1892.שם אמו שרה או סרנה לבית שוורץ נולדה 1890. שם האחיות שלו מגדה נולדה ב1921,אמה נולדה ב1923, מרטה נולדה ב1926,אירן נולדה 1929,לורה נולדה ב1934. אבא שלי היה בגטו בדברצן הונגריה ,אחכ נשלח לבירקנאו בלוק 10 משם בצעדת המוות למטהאוזן עבד בגוזין בחלקי מטוסי . אבא שלו ואמא שלו ו-3 אחיות נשלחו לבירקנאו .2 אחיות אמה ואירן יצאו מהידונאנש ב1943 לעזור למשפחות שהבעלים גויסו. אחת המשפחות אינני יודעת איך קראו וגם את שם העיר אינני יודעת, אני רק יודעת שלהורים של .אותה משפחה היתה חנות מכולת בהידונאנש,שם המשפחה שלהם הלר. לאחרונה מצאתי בארכיון של יד ושם שכנראה אירן היתה במחנה השמדה שטוטהוף stutthof .ידועה לי שאיאן חזרה מהמחנה ברכבת עם משהיא ממשפחת פריד מהידוננאש שהמשפחה גידלה אווזים וגם היתה אופה מצות. על אמה לא ידוע דבר. הייתי מאוד שמחה אם תוכלו לעזור לי בברכה שרית פיין 0547219003
שלום לך .. יש לי סבתא שהיא ניצולת שואה והיא מחפש את אבא שלה שהיה בשואה אם תוכלו לעזור לי בחיפושו נהיה בקשר ואני אעדכן אותכם בכל פרטיו האישיים (: [email protected] אם את יכולה לעזור לי שמרי על קשר תודה זה ממש חשוב לי (:
מהיכן סבתא שלך ?
מחפשת קרובים ממשפחת קסורלה ומנוח מיוון סלוניקי
שלום, אמי מלכה אנג'ל (מלוינה גרינברג-שם נעורים), אביה אברהם אמא אסתר, נולדה ביאסי. אחותה הבכורה גיזלה, נעדרה עד הים, כמה שניסינו לחפש, ועד כה לא צלח. אנו עדיין מחפשים כל פירור ועקבות משפחה, מכרים. שיוכל לסגור את הפאזל. תודה על המידע
ההודעה שלך הגיע אלי. אשמח אם תתקשרי למייל שלי: [email protected] שרדתי את הטבח ביאסי בגיל 11. עזבתי את רומניה בתאריך 2.5.46 מקונסטנצה.היתי בתנועת הנוער "השומר הצעיר". האם את יודעת היכן התגוררה המשפחה?
שלום לכולם. שלום גילי. שמעתי בגלי צה"ל שביום השואה הולך להיות משדר של דור שלישי של... קצינים נאצים... בהם הם ידברו על תחושת האשמה שלהם. הדבר מקומם אותי מאוד. באופן אישי אני רוצה לפנות לגלי צה"ל ולדרוש שלא ישדרו זאת, ובמיוחד לא ביום השואה. לא בשביל זה אנחנו מציינים את יום השואה, למה צריך לעניין אותי תחושת האשמה שלהם?? מה דעתכם? האם מישהו פה יוכל לשתף איתי פעולה בפניה לגלי צה"ל? האם אתם מסכימים איתי שהשידור הזה הוא ממש ממש לא לעניין בכלל ובפרט ביום השואה? תודה לכל תגובה ולכל שיתוף פעולה. שבוע טוב לכולם, ליאור
הי ליאור, תודה שאתה מעלה את הסוגיה הזו לדיון. מזה זמן שאני "פוגשת", בספרות בעיקר , את סיפורם של בני הדור השני והשלישי בגרמניה, והשפעת השואה עליהם. אני שואלת, כמוך, על העיתוי: האם שיחה כזו, ביום השואה, היא מתאימה או לא? אינני יודעת בוודאות מה היו אומריפ הניצולים, לא שאלתי, אולם כמוך יש לי אי נוחות. כביכול הייתי רוצה שהיום הזה יישמר כיום של זכרון שלנו, של הצד של הניצולים. אולם זו שאלה שחייבת להשאל, ולקבל מניפת דיעות ונטיות לב, כדי שאפשר יהיה להבין מה ואיך זה ישפיע עלינו ועל אחרים, ועל היחסיפ הפנימיים שיש לנו עם השכול , האובדנים, מכל הצדדים.
אז את מציעה לי להבליג ולשתוק? או לפנות כן לגלי צה"ל או למישהו? פשוט צריכה לגיטימציה למה שאני מרגישה... ודרך אגב אני ליאור בת :) תודה לך ושבוע טוב.
כבר התחלתי לחשוב שאולי דמיינתי, אבל זה מה שמופיע באתר של גל"צ: מחר יום שלישי 21.4.09, יום השואה בשעה 14.00: "סבא שלי היה קצין באושוויץ- צעירים גרמנים משוחחים עם נעמה שוחט על תחושת האשם, הבלבול והאחריות של בני הדור השלישי". נורא ואיום................................
הי ליאור, אני רואה שאיחרתי את השעה בה הנושא עלה בגלי צהל, ואיחרתי לדבר איתך (ב"עמך", מקום עבודתי, ביום השואה יש תמיד קבוצות דיון בהן השתתפתי היום). מה עשית בסופו של דבר? קרוב לוודאי שלא הייתה לי עבורך תשובה חד משמעית בכל מקרה, אני חושבת, עם חוכמה של "בדיעבד", שאם היה בליבך עליהם, היית חייב לעצמך לומר משהו, כפי שהעלת את זה כאן. הדיון בכל מקרה הוא עדיין אקטואלי, כך שכולם מוזמנים להתייחס.
למרות שגם באזור זה הייתה שואה שעברו בה יהודי רומניה בוקובינה ובסרביה. באתרי האינטרנט שעוסקים בנושא השואה נכתב הרבה על אושוויץ וכמעט ולא מוזכר על טרנסניסטריה. אני לא מוצא עדויות מאזור זה. ההבדל היחיד הוא שבפולין היו מחנות השמדה ותאי גזים. בטרנסניסטריה מתו אנשים בייסורים רבים. הסבל שלהם היה נורא, תוך כדי הגירוש וצעדות המוות מרומניה בוקובינה ובסרביה בלי אוכל ומים, בגשם, בשלג ובחום במשך שבועות וחודשים, ביזה, אונס, התעללויות, השפלות מצד החיילים הרומנים והגרמנים, זריקת האנשים לתוך נהר הדניסטר למוות, נורו למוות, רעב, קור אפיסת כוחות ומחלות. כל מי ששרד נכלא בגטאות. המחלות והרעב גברו על רוב האנשים. אבי היה ניצול מחנה ברשאד, המחנה הגדול והנורא מתוך למעלה ממאה מחנות ריכוז של טרנסניסטריה מחנה שבו מתו רוב האנשים מ"מחלת הטיפוס" ומרעב, אנשים שמתו גופותיהם הושארו מספר ימים בבתים שלהם או על יד הבתים שלהם והיו נאכלים ע"י עכברושים, חתולים וכלבים; ורק לאחר כמה ימים היו נאספים בעגלות לקברי אחים. איזור במערב אוקראינה, בין הנהר בוג במזרח ובין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין קו מצפון לעיר מוהילב פודולסקי. השם טרנסניסטריה הוא הגדרה גיאוגרפית מלאכותית שנוצרה במלחמת-העולם השנייה, ומתייחס לאותו חלק של אוקראינה שהיטלר מסר לרומניה בתמורה על השתתפותה במלחמה בברית-המועצות. שטחה של טרנסניסטריה נכבש בידי הגרמנים והרומנים בקיץ 1941. לפני המלחמה ישבו בשטח כ-300,000 יהודים. עשרות אלפים מהם נרצחו בידי איינזצגרופה D בפיקודו של אוטו אולנדורף, ובידי צבאות גרמניה ורומניה. אחרי כיבושה היתה טרנסניסטריה למקום ריכוז ליהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה (כלומר, אותו חלק של מולדוויה שנשאר בידי רומניה), שהשלטונות הרומניים גירשום בפקודתו הישירה של יון אנטונסקו. הגירושים החלו ב-15 בספטמבר 1941 ונמשכו, בהפסקות, עד סתיו 1942. רוב הניצולים ממעשי הטבח שנערכו בבסרביה ובבוקובינה גורשו לטרנסניסטריה עד סוף 1941. בגל הראשון ההוא היו, לפי הרישומים של הז'נדרמים והצבא הרומני, 118,847 יהודים. בקיץ 1942 חודשו הגירושים וכ-5,000 יהודים, רובם מן העיר צ'רנוביץ, הועברו מעבר לנהר הדניסטר. גורשו גם מאות רבות של אסירים מדיניים, יהודים ואחרים, שהיו חשודים באהדה לקומוניסטים, וכן יהודים שהתחמקו ממילוי ההוראות בנוגע לעבודת הכפייה, חלקם עם בני משפחותיהם. נראה שהמספר הכולל של המגורשים הסתכם ב-150,000 אף שלפי מקורות גרמניים המספר הוא 185,000. בסתיו 1942 הציע המטה הכללי של הצבא הרומני לגרש עוד 12,000 יהודים שלא התייצבו לעבודת כפייה או שלא מילאו אחר כול ההוראות בעניין עבודת הכפייה. הדבר לא יצא אל הפועל מכיוון שבינתיים שינתה ממשלת רומניה את מדיניותה, סירבה למלא אחר תוכנית הגרמנים לגרש את כול יהודי רומניה למחנה ההשמדה בבלז'ץ, וב-13 באוקטובר 1942 הפסיקה את הגירושים לטרנסניסטריה. מעמד המגורשים ומעמד היהודים האוקראינים המקומיים בטרנסניסטריה נקבע בצו מספר 23 מיום 11 בנובמבר 1941 החתום בידי הרודן אנטונסקו. על היהודים נאסר חופש התנועה ובחירת מקום המגורים, הם רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה 'לטובת הציבור'. הובטח למגורשים שכר יומי, אך למעשה לא קיבלו כול תשלום תמורת עבודתם. המחנות והגטאות היו נתונים לסמכותם של מיפקדות הז'נדרמריה ושל השלטונות המנהליים הרומניים ברחבי טרנסניסטריה. בסוף נובמבר 1941 רוכזו רוב יהודי בסרביה ובוקובינה במחנות ובגטאות בצפון טרנסניסטריה ובמרכזה. לאחר טבח ביהודי אודסה, בפקודתו של אנטונסקו, שבו נרצחו 25,000 יהודים, גירשו שלטונות הכיבוש הרומניים, בתיאום עם הגרמנים, את היהודים ששרדו באודסה ובסביבתה למחנות השמדה במחוז גולטה Golta): 54,000) במחנה בוגדנובקה, 8,000 במחנה אקמצ'טקה (Akhmetchetka) ו-18,000 בדומנובקה. כול היהודים במחנה בוגדנבקה נורו למוות בידי ז'נדרמים רומנים, המשטרה האוקראינית ויחידה מיוחדת של הגרמנים המקומיים (Sonderkommandor). בינואר-פברואר 1942 נרצחו 12,000 יהודים אוקראינים בשני המחנות האחרים. 28,000 יהודים, רובם מיהודי אוקראינה, נרצחו בידי הס"ס והמשטרה הגרמנית בעזרת הגרמנים המקומיים תושבי כפרים בדרום טרנסניסטריה. במרס 1943 שרדו רק 485 יהודים אוקראינים בכול דרום טרנסניסטריה. בסך הכול נרצחו כ-185,000 יהודים אוקראינים בידי צבאות הרומנים והגרמנים, איינזצגרופה D, גרמנים ואוקראינים מקומיים. המגורשים מרומניה רוכזו, כאמור, בעיקר בצפון טרנסניסטריה, ובמרכזה. לשלטונות הרומניים לא היתה כול תוכנית ליישוב עשרות אלפי המגורשים, ודאגתם היחידה היתה רק לדחוף את היהודים מזרחה וצפונה. לא היתה כול דאגה לתנאי קיום מינימליים – מגורים, מזון, טיפול רפואי וכדומה. במקומות שבהם שרדו יהודים אוקראינים הם קיבלו את המגורשים מרומניה בחמימות וניסו לאכסנם בכול דרך אפשרית. ואילו יהודים אוקראינים שהצליחו לברוח מאזורי ההשמדה של הגרמנים הוסתרו בידי היהודים הרומנים בגטאות. חורף 1941/42 היה הקשה ביותר, ועשרות אלפי מגורשים נספו ברעב, בקור, בטיפוס הבהרות ובדיזנטריה. המגורשים שהתארגנו בכוחות עצמם וגם ראשי קהילות שגורשו עם קהילותיהם, ניסו לארגן עזרה הדדית כדי להבטיח את הקיום, ואולם, תוצאות הפעילות בחורף הראשון היו דלות. בגטאות מסויימים הוקמו מטבחי ציבור, בתי-חולים, בתי-יתומים ומאפיות, ואורגנו קואופרטיווים לבעלי מקצוע. הרופאים בקרב המגורשים נלחמו במחלות המדבקות בלי תרופות, בלי ציוד וחומרי חיטוי, ורבים מן הרופאים נספו אף הם. המצב בטרנסניסטריה השתפר לקראת החורף השני של 1942/43, כאשר החלו להגיע משלוחי העזרה של הקהילות היהודיות ב'רגאט' (רומניה בגבולותיה הישנים שלפני מלחמת-העולם הראשונה) ובדרום טרנסילוניה. ב-17 בדצמבר 1941 השיג יושב-ראש התאחדות היהודים הרומנים וילהלם פילדרמן את אישורו של אנטונסקו לשלוח עזרה למגורשים, ואולם, השלטונות ערמו מכשולים רבים בדרך להעברת העזרה ורק חלק ממנה הגיע לידי המגורשים. בעקבות הידיעות הראשונות על תנאי החיים החמורים באיזור ההגליה ארגנו התנועה הציונית ברומניה וועדת העזרה (האוטונומית) בבוקרשט וכן גופים וולונטריים אחרים משלוחי סיוע לטרנסניסטריה. הידיעות הגיעו בצורה מקוטעת בלבד בגלל האיסור שהטילו השלטונות על קשרי דואר בין יהודי רומניה ובין המגורשים. גם לאחר שאישרו הגשת סיוע הקשו השלטונות את העברתו באמצעות צעדים פיסקליים ומינהלים, כגון שער לא ריאלי להחלפת המטבע הרומני למרקים של כיבוש, שיעורי מכס גבוהים, עיכוב משלוחים ועוד. עם זאת, למן החורף השני 1942/43 לגירוש היתה לעזרה שהגיעה מיהודי רומניה השפעה רבה בהצלת חלק מן המגורשים לטרנסניסטריה. המאבק העיקרי של הארגונים היהודיים והערכות חדשות של ראשי השלטון בקשר להתפתחויות בחזית הביאו לידי כך שהשלטונות אישרו את בואה של משלחת של ועדת העזרה (האוטונומית) לטרנסניסטריה. בראשית ינואר 1943 ביקרה שם משלחת ראשונה, ובראשה פרד שרגא, ולמרות האיסור המוחלט שהטיל מושל טרנסניסטריה גיאורגה אלכסיאנו על חבריה להתקשר במישרין עם ראשי הגטאות והמחנות, התרשמה המשלחת ברור ממצב המגורשים וצורכיהם. הדין-וחשבון שחיברה המשלחת תורגם לשפות שונות ואף נשלח למוסדות היהודיים בארצות אחרות כדי להשיג עזרה למען המגורשים. לקראת סוף 1943 החלה להגיע עזרה מהג'וינט, מועד ההצלה בקושטא, מן הקונגרס היהודי העולמי', ומ’אוזה’. בסוף אפריל 1943 ביקר בטרנסניסטריה שליח האפיפיור ההגמון אנדריאה קאסולו ובפברואר 1944 שלח האפיפיור סכום סימלי לעזרת המגורשים. ואולם, המאבק העיקרי של המועצה היהודית' (Consiliul Evreesc) התמקד בתביעה להחזיר את המגורשים לרומניה ולאפשר לחלק מהם לעלות לארץ-ישראל. באפריל 1943 השיגה המועצה, בסיוע 'מרכז היהודים', שהסכמתו היתה דרושה לכול פעולת עזרה או החזרה, את הסכמתו של אנטונסקו להחזרת 5,000 יתומים ויהודים אחרים שגורשו 'בטעות'. ההחזרה לא יצאה אל הפועל בגלל התנגדותם של הגרמנים והקשיים הטכניים והביורוקרטים שערם מושל טרנסניסטריה, וכן עקב ההתערבות של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני במשרד החוץ הגרמני ועוד. פילדרמן, שבמאי 1943 גורש גם הוא לזמן קצר לטרנסניסטריה, קרא לאחר שחרורו באוגוסט 1943 לממשלת רומניה להתיר לכול המגורשים לשוב לרומניה. כאשר היה הצבא הסובייטי קרוב מאוד לטרנסניסטריה ניתן סוף סוף האישור, ובאמצע דצמבר 1943 הותר לקבוצה הראשונה בת 1,500 ניצולים מדורוהוי לחזור לעירם. במרס 1944 החל שחרור טרנסניסטריה בידי הצבא הסובייטי. אותה עת הצליחה ועדה יהודית שבאה מבוקרשט להחזיר לרומניה 2,518 יהודים ממגורשי טרנסניסטריה. כ-90,000 מתוך 145,000-150,000 המגורשים נספו. בשנים 1945-1946 הותר לרבים מן הניצולים לחזור לרומניה.
צבי שלום רב, אודה לך אם תוכל לשלוח אלי את מה שכתבת על מנת שאוכל להעביר את זה לכמה שיותר אנשים. אתה מאד צודק בכל!.המייל שלי:[email protected] תודה מראש, משה
אשמח לשמוע ולקבל עוד מידע כי הורי שרדו את התופת בטרנססטריה אלא שכל משפחתם ניספתה שם ותמיד היה חסר לי המידע לאימות על כל הזוועות שהם עברו שם
צבי שלום אתה צודק ב100% הורי שנייהם ניצולים מתופת זו ואם תשים לב שבאף טקס של הדלקת 6 המשואות ביום השואה אף פעם לא הופיע ניצול משם
שלום צבי אמי גם שרדה את טרנסניסטריה אבל היא שתקה כל החיים ואנחנו לא יודעים כמעט כלום על מה שהיא עברה שם. האם אתה יודע לאיזה מחנות היהודים מצרנוביץ הועברו ובאיזה עבודות הם הועסקו תודה על המידע נעמי
יש פרטים באתר ארגון יהודי בקובינה http://www.bukowina.org.il/ ובפיסבוק https://www.facebook.com/groups/117338991623014/
שלום, שמי קורל ואני סטודנטית לחינוך מיוחד. ניתנה לנו עבודה בפילוסופיה של החינוך ובחרתי לשאול את שאלת המחקר הבאה: כיצד העובדה שהיותי נכדה לניצולת שואה משפיעה על תפיסתי החינוכית?. בחרתי לערוך את עבודתי בשל חשיבות ומהות רבה לנושא זה עבורי. סבתא שלי היא היקרה לי ביותר, היא גיבורה גדולה והיא ניצולת שואה. זו ההזדמנות שלי להכנס לנושא. את העבודה חילקתי לשלושה רבדים: חלק ראשון- עם סבתא, השני- דור שני-אימי ואחיה ואז החלק השלישי-אני. האם תוכלי לייעץ לי לגבי נקודות חשובות בעבודתי שעליי לבדוק? תודה ענקית, קורל
הי קורל, אני מניחה שהעבודה החשובה שלך נוגעת בענייני חינוך ,שאותם את יכולה להגדיר .ממקומי כאן אינני יכולה להבין האם זו תפיסה חינוכית לגבי חינוך הילדים הפרטיים שלך, או שלך כמחנכת בכיתה, במערכת החינוך, אבל אלו משתנים שעל פיהם ניתן אחכ לבסס את התפיסה הפנימית שלך, ואיך היתה או לא היתה מושפעת מהיותך דור שלישי. אני מציעה לך לקרוא ספרים על דור שני ושלישי, ומאמרים (הספר "נושאי החותם" למשל, ויש עוד), ולנסות לגבש משם מושגים שילכו איתך לאורך הבדיקה שלך. נסיוני בעבודה טיפולית עם בני הדור השלישי, והשני, אני יודעת בוודאות שיש "חותם" של חרדות, התייחסות לאוכל, לשמירה על כסף, למשפחתיות וערכיה, ליחס לאחר - הזר ,ועוד. את יכולה להתקשר אלי 054-4871729 גילי כנעני
הי קורל, את מוזמנת לשלוח לי מייל, עם מה בדיוק את צריכה ואוכל להממליץ לך על מאמרים וספרים, ולשלוח לך חלק מהם. [email protected] עם זאת, חשוב שתדעי שיחסית ישנם מעט מאמרים על בני הדור השלישי ורובם מתייחסים לבני הדור השני. מבחינת ספרים בעברית, ישנו את נושאי החותם של דינה ורדי, שהוא ספר מקיף ובסיסי. כמו כן ישנו ספר בשם ילדות בצל השואה של גוליה צייטין וזהבה סולמון שמתעסק בנושא ואף מתרגם מספר מאמרים חשובים מאנגלית. בנוסף לאוניבריסטה הפתוחה ישנו ספר בשם פסיכולוגיה של השואה בעריכת דן בר-און ואלון לזר. בהצלחה, נגה
להתחבר לרשת החברתית של יד ושם. http://education.yadvashem.org/
שלום, שמי נגה צוקרט, ואני דור שלישי לניצולי שואה. גם אבי וגם אימי הם דור שני לשואה. שמחתי לגלות את הפורום שמציע תמיכה בנושא שהרבה פעמים אנשים מרגישים לא נוח לדבר עליו, הוא בפירוש מציע פלטרופורמה לשיתוף ולתחושה שאתה לא לבד. כחלק מעבודת הדוקטורט שלי אני עורכת מחקר העוסק בגברים בני הדור השני והשלישי לשואה. הבחנתי כי נושא המחקרים הינו נושא רגיש בפורום ולא בכדי. אני יכולה להבין את התחושה של התעניינות דרך פריזמה מדעית שלעיתים נתפסת כקרה. עם זאת חלק מהתפיסה שלי (שאותה בין היתר אני מנסה לבחון בדוקטורט) היא דווקא להסתכל על האדם השלם, ולא לחפש את הקושי, אלא את השוני בין מי שהוא דור שני או שלישי לבין מי שלא. אני מבקשת לראיין גברים שאביהם ניצול שואה, ויש להם בן בגילאי 18 - 28. אני מבקשת לראיין את האב ואת הבן (כלומר את הדור השני והשלישי לניצולי השואה). המחקר יכלול מפגש עם כל אחד מהם, בזמן ובמקום שנוחים להם. אורכו כשעה וחצי, והוא יכלול ראיון קצר, מילוי שאלונים וביצוע של מטלה ממוחשבת פשוטה בת כ 5 דקות . כמובן שבסיומו של המחקר, אשמח לשתף בתוצאות, גם פה בפורום, וגם אם תרצו במפגש. לפרטים נוספים ניתן לצור קשר:נגה 050-8530348, או במייל [email protected] תודה וחג שמח, נגה
הי נגה, הפלטפורמה, כפי שאת מכנה אותה, היא בדיוק לדבר על מי שאת, על מה שספגת במשפחתך, ואלי אפילו על מה שהוליך אותך לדוקטורט שלך, פחות לחיפוש קנדידטים למחקר שלך, שאני בטוחה שהוא חשוב ביותר. אז אולי?...
הי גילי, כפי שציינתי גם אני דור שלישי וזו בדיוק אחת הסיבות שהובילו אותי לחקור את הנושא. הבנתי מתגובתך, (ואולי הבנתי לא נכון), שאת מעדיפה שלא אחפש נבדקים דרך הפורום. אני מודעת לרגישות הנושא של פרסום מחקרים בפורומים ולתחושה כי בני הדור השני והשלישי אינם "עכברי מעבדה" בין היתר מהיותי דור שלישי בעצמי. עם זאת, כיוון שאחת ממטרות הדוקטורט שלי היא לסתור בדיוק את התחושה הזו, חשבתי שיהיה נכון לפרסם אותו גם כאן. אני מתנצלת אם פגעתי במישהו בכך. הכוונה של הפרסום פה, הייתה בין היתר גם על מנת מאוחר יותר להעשיר את הפורום בממצאים, ולתת עוד מידע, מעוד נקודת מבט, כמובן שאשמח לעשות זאת בכל מקרה. חג שמח.
אם כן - אנא התקשרו אלי. אני נולדתי שם, בת לפליטים פולנים שהצטרפו בשנת 1942 לצבא אנדרס, הגיעו לאירן ומשם הועברו למחנות פליטים פולנים במזרח אפריקה ונשארו שם עד שנת 1950 ומשם עלו לארץ. הורי לא דיברו הרבה על התקופה שלפני המעבר למחנה וגם על תקופה זו אין לי הרבה מידע ואשמח מאוד אם למישהו יש ידע על כך או קשר עם אנשים שהם או הוריהם עברו את אותו המסלול. אני גם מחפשת אנשים שמוצאם או מוצא הוריהם מהעיירה רווה מזובייצקה בפולין - עיירת לידתה של אימי.
ktv akuo' סבי וסבתי באן מהעיירה רווה מזובייצקה.שם משפחתם אפלבאום.
אבי אדם נולד ברווה מזובייצקה בשנת 1946 סבי ישראל וגוייזר היה בעל בית ספר לחייטות בעיירה אנא כיתבי אם יש לך שאלות. אני גר בחו"ל אך אבי בארץ וישמח לדבר איתך פרטים באי מייל ניר וגוייזר
שלום לך לאה. הייתי שמחה להוודע מה קרה עם אחותך מלכה שהיתה כה יקרה לי בימי ילדותי ונעורי. חנה בן אור (אפלמן מהבית)
שלום חנה התרגשתי לקבל את המסר שלך. אני זוכרת אותך היטב. לצערי מלכה נפטרה מסרטן לפני שנתיים. אם את מעונינת אשמת מאוד להפגש איתך. אני גרה בהרצליה. אנא חיזרי אלי במייל [email protected] שמי היום הוא ליאורה שוב
שלום לאה אבי זכרונו לברכה הוא ניצול יחיד ממשפחתו שהתגוררה ברווה מזבייצקה. שם אבי אריה (לייבוש) יעקובוביץ. הוריו הין שלמה יצחק וחנה-רחל. בברכה ענת כץ(יעקובוביץ)
שלום לכולם, שמי אלינור ואני נכדה של ניצולת שואה. סבתי בת 80 ולצערי הרב מצבה הולך ומחמיר מיום ליום (נפשי וגופני). דודתי ואני מנסות כל העת למצוא עזרה שתתאים אולם הסבתא מסרבת לקבל עזרה ממישהו חיצוני ורוצה רק את עזרתנו. לצערי אני מתגוררת במרחק של שעה לכל כיוון ודודתי בעלת משפחה ואינה יכולה לעזור מעבר לעזרה הניתנת כיום ולכן יכולות העזרה שלנו מצומצמות באופן יחסי. הצלחנו למצוא עזרה של מטפלת פרטית שתבוא מספר שעות בשבוע אולם הסבתא מסרבת לאפשר לה להיכנס. מצאנו עובדת סוציאלית שרוצה לפגוש אותה פעם בשבוע אולם היא מסרבת. פנינו לביטוח לאומי אולם ביום הפגישה פתאום סבתי יכולה ללכת ללא מקל, טענה שהיא מתקלחת כל יום וכו' (מה שרחוק מהמציאות אבל כלפי אנשים זרים אסור להפגין חולשה...) ולכן בקשתה נדחתה. על בית אבות הסבתא בכלל מסרבת לשמוע... אנחנו מרגישות חסרות אונים... אנחנו עומדות כעת מול הגשת בקשה נוספת לביטוח לאומי אולם החשש שלי הוא ששוב, ברגע האמת, העזרה טטורפד. אשמח לשמוע עצות נוספות או רעיונות שלא חשבנו עליהם. המשך יום נעים אלינור
הי אלינור, אני קוראת את מה שאת כותבת, וליבי אתכם; כמה קשה בכלל לראות את ההשתנות של הקרובים, בזקנה, ועל אחת כמה וכמה להתקל בסירוב לקבל עזרה כלשהי. מבחינת הסבתא, לקבל עזרה זה אות לחיים שהולכים במדרון, לעבר תלות וחוסר עצמאות ואף אחד לא אוהב לראות את עצמו נסעד ונזקק. נראה לי שיש לפעול בכמה מישורים, במידת האפשר: קודם כל לא להניח לנושא להיות על הפרק, ולהמשיך לדבר על ליבה של סבתא , שאינכן יכולות להיות שם כל העת, שאתן מודאגות מאוד. בעיקר כמובן , טוב לחזור לזה כשקורה משהו, כשיש רגע של חוסר אונים שלה שגם היא לא יכולה שלא לראותו. חשוב גם לומר שהמצב קשה לכן, שזה מקשה מאוד לראות אותה כך ולא להיות שם, אולי רגשות האשם יעשו גם את שלהם, כי אני בטוחה שהיא לא רוצה להכביד. שנית, אולי יש לנסות לחשוב על עוד אנשים , מכרים, אולי רופא המשפחה ואולי חברים , שיכולים אף הם לדבר על ליבה ולשכנע אותה. אני בדיעה, למרות שאולי זה נשמע קשה, שכל עוד אפשר, יש להניח לה להיות בבית, בסביבה המוכרת. בהצלחה, ספרי לנו מה קורה בהמשך. גילי
סבלני ומקשיב עבור מבוגרת בת 81 עדיף דובר הונגרית באיזור המרכז נא לשלוח במייל בתודה מראש [email protected]
הי דוביק אם האשה בה מדובר הינה ניצולת שואה, היא יכולה לפנות ל"עמך" באיזור המרכז, יש בצוות פסיכיאטרים, לרוב חלקם דוברי שפות נוספות (בקרית מוצקין, למשל, יש לנו פסיכיאטרית דוברית הונגרית, ואחרת דוברת רוסית). עד כאן ידיעותי שלי, בהצלחה גילי
שלום, אני דור 3 לניצולי שואה. לפני זמן קצר מצשפחתי ואני מצאנו ביד ושם מס' קרובים (דודות של אבי) שניספו בשואה, את השם הגיל וכו'... האיש שהעביר ליד ושם את המידע נקרא אליהו זינגר והוא הגיס של אחות סבי. ניסינו ליצור אימו קשר אך לא הצלחה, עודה על כל עזרה או רמז למציאתו. הוא הונגריה וניצול מאוושביץ'. אחיו נקרא פסח-בלה זינגר והיה נשוי לדודת אבי שנקראה הרמינה-הרמין (יונג) זינגר. תודה רבה על כל עזרה שהיא, הדס!
שלום שמי מפלג רודוגובסקי יליד העיר ולבזיח פולין עליתי ארצה בשנת1957עם אמי אבישייע נפטר בעיר ולבזיח כשההיתי בן4 בשנה שעברה עליתי לקברו יעשיתי מצבה חדשה לשם כך הצלחתי להוציא תעודת לידה של אבי ונודע לי שהוא יליד העיר gnuew ליד מהעיר לודז ושם משפחתה של אמו היה מודלינסקה שם אמי יכטה ילידת העיר רודניק נצנם שם אביה היה מוישה מנשה אשמח לקבל פרטים על המשפחה שלי וכן אשמח ליצור קשר עם אנשים ששם משפחתם רודוגובסקי-עד כה לא נתקלתי בשםמשפחה כמו שלי ואולי דרך שם המשפחה אדלה פרטים על משפחתי
לוח המודעות לחיפוש קרובים הוספת מודעה בלוח המודעות לחיפוש קרובים תאפשר לכם ללמוד יותר על ההיסטוריה המשפחתית שלכם ואף לנסות ולאתר אנשים ומכרים שאבד איתם הקשר לאורך השנים. כתובת האתר http://genoad.com
כל המכיר או יודע על בני משפחת אומלס מינוב לובלסקי פולין כל המכיר או יודע על משפחת מרק מקרושניקוב
מצאתי משרד עורכי דין פולני שייש לו נציגות בארץ ,מאוד מקצועים והכי חשוב אמינים והכי זולים(עשיתי סקר שוק) ודבר נוסף מאוד חשוד מאוד מהירים. הוצאתי דרכון אירופאי דרך אזרחות פולנית וזאת כמובן למי שייש לו סבא סבתא אמא אבא שנולדו בפולין . פולין נמצאת באיחוד האירופי . זה עוזר מאוד עלויות של לימודים שהות באירופה ... . המשרד הזה הוא פולני ואין שום תיווך בדרך . הטלפון : 0524-607079 המשרד נותן שירותים של חיפוש מסמכים וגם השבת רכוש יהודי. תנסי להעזר בהם הם מאוד אדיבים .
ערב טוב, אני מחפשת כל מידע אפשרי על משפחתו של סבא שלי ,ישראל גולדנברג בן מאיר וזלאטא שנולד בקרמניץ,ווהלין ומת בתל-מונד בשנת 1938 כשהוא בן 31. אבי,אמנון גולדנברג הוא בנם היחיד של ישראל ושושנה גולדנברג ז"ל.כשנפטר סבי נותק כל קשר עם משפחתו.ידוע לי שהיה לו בן דוד בשם משה בקר (שם אשתו מרים) שגר בפתח תקוה.מכיוון שאף פעם לא היה לנו קשר או מידע על סבי ,רצינו אחי ואני ,למען הדורות הבאים למצוא קשר משפחתי עם צאצאים של משפחת גולדנברג,תודה,אורית.
מצאתי משרד עורכי דין פולני שייש לו נציגות בארץ ,מאוד מקצועים והכי חשוב אמינים והכי זולים(עשיתי סקר שוק) ודבר נוסף מאוד חשוד מאוד מהירים. הוצאתי דרכון אירופאי דרך אזרחות פולנית וזאת כמובן למי שייש לו סבא סבתא אמא אבא שנולדו בפולין . פולין נמצאת באיחוד האירופי . זה עוזר מאוד עלויות של לימודים שהות באירופה ... . המשרד הזה הוא פולני ואין שום תיווך בדרך . הטלפון : 0524-607079 המשרד נותן שירותים של חיפוש מסמכים וגם השבת רכוש יהודי. תנסי להעזר בהם הם מאוד אדיבים .
איך אוכל לקבל מסמכים כמו תעודת לידה או אישור נשואין של סבא סבתא
האם מישהו קיבל אזרחות או דרכון תחת טיפולו? כיצד היה הטיפול? כמה זמן ערך?האם נדרשו תשלומים נוספים למה שסוכם? האם היה צורך ביפול נוסף שלכם לאחר המצאת המסמכים הדרושים? האם קיבלתם קבלה ולו לא רשמית על כספים ששלמתם במזומן?
אני פוגשת כאן באתר המון פניות של אנשים לחיפוש קרוביהם שנספו בשואה, (ולאחרונה אני נתקלת גם בחיפוש סתם מכרים!!). אני יכולה להבין מאוד את הצורך של אנשים לבמה שבה יוכלו לשלוח את ידם לעבר מי שהיתה פעם משפחה שלמה, בזמן מן הזמנים, אולם זו אינה המטרה הראשונה של פורום כזה. רציתי לפנות אליכם, כל המחפשים שכתבו כאן, ולהציע לכתוב לנו מה מניע אותכם לחפש קרובים, דווקא היום, מה ההתלבטויות שמלוות תהליך כזה, מה הפנטזיות שמתלוות , איזו סגירת מעגל אולי, או השלמה של סוד במשפחה, ואולי להיפך, התממשות של מה שהיה מדובר רבות. האם זו הבטחה שניתנה למישהו, שתחפשו? האם זו מעין צוואה? בקיצור, ספרו על עצמכם, שתפו, שאלו שאלות, ואני פה עבורכם.
אני מחפשת אנשים יוצאי העיירה קרינקי בפולין. אבא שלי , שמואלי (שמולביץ) כתריאל, יליד 1917 מבקש לדבר עם אאנשי העיירה שלו, אם נישארו עוד כאלה. המון תודה, לאה.
שלום לכולם, במסגרת תכנית "זכור וכבד" בהלל תל אביב, תיערך הרצאה בהנחיית העיתונאי והסופר צבי גיל ניצול שואה בעצמו ואישיות מרתקת, אודות: תקומה: הסיפור שלא סופר תרומתם של ניצולי השואה להקמת המדינה ולביסוסה. ההרצאה תתקיים ביום ראשון הבא - 11.1.08 בשעה 18:15 ב"הלל" שבבית התפוצות, באוניברסיטת ת"א. הכניסה חינם! הרשמה מראש בלבד במייל- [email protected] תודה ולהתראות!
לאלו מכם שחיפשו את המייל לאישור השתתפותם ולא הצליחו, הנה הוא: [email protected] כל טוב ולהתראות.
שלום אני פעילה בתנועת נוער ואנחנו רוצים לעשות סדר ט"ו בשבט בבית אבות לניצולי שואה. מישהו יודע על בית אבות שאני יכולה ליצור איתו קשר?
שלום אור מאיפה את - רצוי לכתוב כאן באיזה איזור ולאיזה מרחק אתם יכולים לנסוע. בכל מקרה, היוזמה ברוכה!!!
לפני כחודשיים פורסם שהוחלט לתת מענק פיצויים חד פעמיים לניצולי השואה שעדיין בחיים.פורסם גם שפיצויים אלו ינתנו מיידית .האם יש מישהו שיודע דבר מה על סטטוס פיצויים אלו . תודה , יצחק
עד כמה שאני יודעת הפיצויים ניתנו בערב ראש השנה, רטרואקטיבית על השנה הזו, ולאחר מכן היתה העלאה שניתנת כל חודש, יחסית לאחוזים של כל אחד.
מאוד מבקשת לחדש קשר עם קרובים בארץ עמם ניתק קשר באשמה הדדית עם חלוף השנים,מוצאי כמוצאם מפינסק פולין בעבר, מצאצאי משפחת חוברס או גנחוב, אנא צרו קשר, תודה
אני מחפש קרובים למשפחת אורלאן ואונגר שהגיעו לארץ לפניהשואה או במהלך מלח"ע השניה או אחריה. הרבה אני לא יודע אבל בשיחה בין בני אדם מתגלים פרטים שיכולים לתת אור לשורשים שלי.
my health is not good I miss my mother' I feel threatened by neighbours if they tell me something if they look at me I want to cry al;l the time I have anxious AND have bad fear crises during the night hours AND I don't sleep more than an hour OR 2 not sleeping is not a big deal the worst is what I think, what I fear AND the general feeling of loss fear of bad dreams fear fear fear
תודה ששיתפת אותנו. הדברים שאת/ה מספר עליהם, שאת/ה חווה אותם, קשים מנשוא. הטוב ביותר , אם אפשר , זה לבקש עזרה מקצועית כדי לחיות חיים יותר שקטים , כי מה שנראה לי, זה שחלק מהסבל שאת/ה מתאר שייך למה שמרגישים בפנים, ולא בהכרח למציאות חיצונית: כלומר, השינה המועטה למשל, כשלעצמה, היא דבר שלאורך זמן יכול להיות בעל השפעה מצטברת קשה ביותר. את הפחדים שתארת צריך לנסות להבין, אני בטוחה שטיפול יכול לעזור: להיות עם מישהו שאפשר לדבר על הכל, ובפרט על האובדן של אמא שמוזכר בראשית הכתוב, שזה משהו שקשה ביותר ומשפיע על יתר התחושות של האובדן, השינה, החלימה. יש גם אפשרות לקבל טיפול תרופתי כדי לישון, יתכן שזה גם ייטיב עם החלימה הקשה. את/ה צריך כוח כדי להתמודד, ובלי שינה אין כוחות. אני מקווה שעזרתי ולו במעט גילי