חוו"ד שונות בין כירורג /מנתח למצנטר
דיון מתוך פורום קרדיולוגיה - כללי
מדובר בחולה בשנןת השבעים לחייו עם רקה של מחלת לב הכוללת אירוע אוטם שריר לפני שנתיים שלווה בבצקת ריאתית שדרשה הנשמה. באותו זמן נעשה צינטור כולל נסיון לפתוח עורק שנחסם כולו ולא הצליח. כיום, אנו נמצאים בדילמה קשה, שבה החולה נמצא אחרי אוטם בשריר הלב שהתרחש לפני כשבוע עם סתימת עורק נוסף משני יחד עם היצרויות נוספות הן בענפים והן בעורק. קיימת דליפת מסתם. הכירורג טוען שקיים סיכון גבוה בניתוח מעקפים , אך יש סיכוי שניתן לשפר במידת מה את פעילות הלב בניתוח. זוהי אופציה של הרע במיעוטו. המצנטר טוען מול הסיכון הגבוה בניתוח יש לבחון את אופציית הצינטור למרות הקושי הרב לפתוח את העורק הראשי והמשני, די בהצלחה מסוימת בעורק המשני שתביא לשיפור באיכות החיים- גם במקרה דנן ישנו סיכון אך קטו לנפילת הלב. חוו"ד נוספת שנתקבלה מכירורג אחר הינה, אין הרבה מה לעשות הסיכון בניתוח גבוה מאוד בהימור של 1:3 , יחד עם זאת אינו בטוח שיחול שיפור כלשהו באיכות החיים לאחר ניתוח. האם יש צורך בגורם ניטראלי שאינו מצנטר ואינו כירורג ואם כן מיהו הגורם הנכון
יש מצבים ברפואה בהם אין דעה אחידה לגבי התועלת מול הסכון בהתערבות וההחלטה לבסוף נעשית בין החולה לרופא (או צוות מטפל) שהחולה החליט לקבל את דעתו. ההלטה הראשונית לגבי נתוח או צנתור נעשית קודם כל ע"י המצנתר ובמקרים מורכבים תוך התיעצות עם מנתחי לב. מכיוון שהמצנתר או המנתח הם אלו שמבצעים את הפרוצדורה יש צורך בהסכמתם. ההחלטה מה ואם לעשות צריכה לכלול גם מה הסכון בלא להתערב. איני יכול לתת עצה ספציפית ללא התרשמות ישירה ממצב החולה וסרט הצנתור הקודם. וחשוב מכך, צריך לדעת מה מצב העורקים כעת ע"פי צנתור אבחנתי עכשווי.
