פחד לעשיית צואה

בתי בת כמעט 3 ,מאז שנגמלה מטיטול(לפני כ-חצי שנה) יש לה רתיעה לעשות צואה. בהתחלה היא היתה מתאפקת כמה ימים ובסופו של דבר (בערך כל שלושה ימים)היתה עושה בתחתונים כשזה היה מלווה בצעקות ובהיסטריה -גם כשהצואה לא היתה יבשה וקשה.כמובן שהשתדלנו להגיב בהבנה ולא כעסנו שזה בתחתונים ושידרנו הרבה שמחה על כך שהיא הצליחה להתפנות. לפני כחודש עברו כמה ימים שהיא לא התפנתה וסבלה,בהמלצת רופא המשפחה נתתי לה אבילאק פעם אחת והיא סוף סוף השתחררה ועשתה בשירותים! היה נראה שזה גרם לה להבין שזה לא נורא לעשות בשירותים ובמשך כשבועיים הכל היה בסדר. לפני שבועיים התחלתי לתת לה פריפל בגלל המוגלובין נמוך וברוב טיפשותי בכלל לא קישרתי שזה עלול לעשות לה עצירות . עכשיו כבר 4 ימים שהיא לא התפנתה והיא סובלת מאוד!! אני ממש רואה איך היא עוצרת את עצמה ולא נותנת לזה להשתחרר. נתתי לה אבילאק ושמתי לה נר גליצרין כבר לפני כמה שעות וללא הועיל... אני יודעת שיש כאן מרכיב פסיכולוגי ואתה לא פסיכולוג אך אולי נתקלת בתופעה כזו ויש לך רעיון איך ניתן לפתור את זה? בכל אופן אשמח אם תוכל לפחות לעזור לי איך לשחרר אותה עכשיו,גם אם זה לא יפתור את הבעיה מהשורש. תודה!

נראה לי שלא העתקת נכון את התשובה. במקום "הממצא מתאים ללימפומה" (גידול ממאיר) צריך להיות כתוב ליפומה (גידול שפיר של רקמת שומן), יתר הפוליפים גם הם שפירים כך שאם אכן מדובר בליפומה ולא בלימפומה אין לך מה לדאוג. תשובה סופית עליך לקבל מן הרופא המטפל כדי למנוע טעויות העתקה וכו'. ד"ר גל