דכאון?

אוי'ש אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ומה בכלל אני רוצה. ילדתי(לא בדיוק ילדתי אלא נותחתי קיסרית) לפני כמעט שלושה חודשים,ב-8/5 בן. הוא היה בפגיה עשרה ימים שבעשרה ימים האלה כמובן הייתי איתו כמה שיכולתי. לאחר ה"לידה" הרגשתי קצת עצבות,גם מאוד כאב לי והייתי מצוב'רחת לסירוגין,היו כמה ערבים שממש פרצתי בבכי ניכנסתי לאינט' וקראתי שזו תופעה שכיחה(בייבי בלוז)וקצת נרגעתי כי זה קצת הלחיץ אותנו שאולי אני סובלת מדכאון לאחר לידה. אז עכשיו הבייבי בן שלושה חודשים,אני חייבת לציין שאני נותנת לו את כל כולי,לא מזניחה אותו בשום דרך,קמה בלילות ברוגע ובאהבה מחבקת מנשקת ודואגת לו(כמובן שיש רגעים שפחות שגם הסבלנות שלי מתפקעת אבל זה בגבול הטעם הטוב). אבל איפה שהוא אני מרגישה שאולי אני סובלת מדכאון,יש המון בקרים שאני בוכה(שאני לבד עם התינוק),אני נפגעת מבעלי (שהוא בהחלט בעל מקסים ואבא עוד יותר מקסים)על שטויות,אני כועסת על כל מיני דברים שבעלי עושה ואז מתחילה לבכות(ודברים באמת דביליים,למשל שהוא יושב במחשב אני מסוגלת לא לדבר איתו בגלל זה) ואז אני מרגישה אשמה ושאני בת זוג מעצבנת ואז מגיע הבכי. אני מרגישה שמשעמם לי כל היום לחתל ולהניק ולהגיד פוצי מוצי. האחות בטיפת חלב הפנתה אותי ליעוץ(לא שיתפתי אותה-גם לא חשבתי שיש במה לשתף,היא כנראה שמה לב איךשהוא),אני כמובן שללתי את זה ואמרתי לבעלי 'שטויות,אני לא צריכה שום יעוץ הכל בסדר...זו תקופה שכזאת,אני חזקה..בלב בלה בלה...' קיצר,סתם רציתי לשתף-כי היום גם קמתי הפוכה ובכיתי כל הבוקר. רק שסתם נמאס לי להיות מפורצפת וזה בהחלט לא מגיע לבעלי היחס הזה(כאילו שאני כועסת עליו על משהו),חשבתי שיהיה כייף וצחוקים לגדל ילד בהחלט כייף לנו רוב הזמן,צחוקים אולי פחות...אבל כייף ואנחנו עושים את זה די טוב ביחד ולחוד,חוץ מהפעמים שהעצבות מתגברת ואז אני כאילו כבויה כזאת.

שלום הילה, תודה על גילוי הלב וההקשבה לעצמך. ובאמת, למה שלא תלכי ליעוץ? מה יש לך להפסיד? התופעה שאת מתארת אופיינית להמון אמהות צעירות, רק שרובן לא מוכנות להודות ברגשות האלה, בתסכול הזה, בכעסים הלא-מובנים. אחת הבעיות של אמהות צעירות היא הבדידות. נסי למצוא קבוצה של אמהות צעירות שנפגשות לפעילות עם התינוקות פעם בשבוע, יש קבוצות מונחות שבהן ניתן לפתוח את הרגשות האלה ולדבר עליהן. אני יודעת שבמודיעין יש קבוצות כאלו ואני מניחה שגם בעוד מקומות. בנוסף, דברי עם בעלך, שתפי אותו במה שאת מרגישה. מאחלת לך כל טוב, צביה רן מטפלת מוסמכת בתהליך "המסע" היא-לה - נשים מטפלות ב(א)נשים ברפואה משלימה http://www.heal-la.co.il

בדיוק עכשיו צפיתי בפרק ששודר אתמול בטלויזיה של:"בטבעת זו" ודיברו שם על לידה ראשונה.וכל כך הבנתי אותם.... אני חושבת שגם אני סבלתי קצת מדיכאון אחרי הלידה. ביתי בת 10 חודשים ואני חושבת שרק ב3 חודשים האחרונים התחלתי באמת להינות ממנה ,להינות מלהיות אמא. אני חושבת שכדאי שתפני לייעוץ ותטפלי בזה. חבל על כל רגע שבעלך או הילד מפספסים מימך ועל חיסכון אהבה עבורם מבחינתך. אני אחרי הלידה ,הכל התהפך אצלי,כל החיים שלי השתנו, אין לישון טוב בלילה,אני כבר לא רזה כמו שהיתי(לקח לי זמן לחזור לעצמי,לא כמו שציפיתי),אני לא יכולה לצאת מתי שבא לי מהבית.אבל בעלי מצד שני,חי כמו רווק:עבודה,לימודים,חדר כושר,חברים,תפילות בבית כנסת.ואני כל היום בבית,מטפלת בילדה. אבל יש התחיבויות בחיים,ואת ברת מזל שזכית בילד שאני בטוחה שהוא מקסים... אשמח להתכתב איתך במייל ולעזור לך אם אוכל. שיהיה בהצלחה.