שמירת הריון

מאז שילדתי עברו 3 וחצי חודשים, ילדתי בשבוע 27 תאומים, מהשבוע ה-5 להריון היו בעיות, תחילה חוסר בהורמון של הגופיף הצהוב (הריון טבעי, לאחר הפסקת טיפולי פריון), לאחר מכן דימומים עד חודש חמישי שלטענת הרופאים נגרם עקב שלית פתח חלקית. כמובן שלכל אורך ההריון אמרו לי שההריון בסיכון גבוהה, לא תיארתי לעצמי עד כמה. עד כאן הבעיות היו יחסית קלות וניתן היה לטפל בהם, מיכוון שאלה היו תאומים זהים נוצר מצב שלתאום אחד היה ריבוי של מי שפיר שיצרו לחץ על אחיו, ולשני מיעוט במים. במשך חודש שלם התרוצצתי בין מומחים לתאומים שימליצו לי מה עלי לעשות, חשבו על ניתוק של התאום עם המיעוט מי שפיר, אבל לא מיהרו לעשות זאת. תחילה עשו דיקור מי שפיר ושאבו מהתאום עם הריבוי 6 ליטר, לאחר השאיבה צירים שעברו ולאחר יומיים שוחררתי לביתי. שבוע לאחר מכן אותה פעולה עם דקירה בקרום שמפריד בניהם שאולי יעברו מים באופן מלאכותי לתאום השני, הפעם שאבו 4 ליטר, צירים חזקים יותר שעברו גם הם ושוחררתי לביתי לאחר יומיים. שבוע אחרי זה שאבו שוב 2 ליטר, צירים איומים לאחר שאיבה זו שגם הם עברו לאחר כמה שעות. כמובן השגחה ואשפוז, אבל למוחורת בבוקר ירדו לי המים, ומקום בפגיה של בית חולים זה לא היה, בנתיים נתנו לי אנטיביוטיקה וסטרואידים לפיתוח ראות ונגד זיהומים, העבירו אותי באמבולנס לבית חולים מאוד מכובד בארץ ששם היה מקום בפגיה . שם לקחו אותי ישר לחדרי לידה ייצבו אותי והעלו אותי למחלקה לסיכון גבוהה כמובן עם המשך טיפול אנטיביוטי ולמחרת שום זריקת סטרואידים, שבוע עבר לו ושכבתי ללא ירידה מהמיטה עברו עוד שלושה ימים והתחילו לי כאבי אוזניים, עלה החום והספירת דם הראתה דלקת מסויימת, לא ידעו עם זה מהאוזן (שראה רופא אף אוזן ואמר שיש דלקת) או שמתפתח זיהום, ולכן עשו דיקור מי שפיר נוסף, לדגימה, מה זה עוד דיקור לדגימה קטן עלי הם אמרו? בדיקור גילו שאין זיהום במי שפיר למרות זאת מהרגע שנעשה דיקור זה החלו צירים עזים שלא ראו אותם במוניטור, במשך יומיים הייתי עם צירים עד שהחל דימום ולא יכולתי יותר באותו רגע כבר מהיאוש וחוסר אמונה ברופאים שנממצאים חייגתי לרופא הפרטי שלי שבמקרה עובד בבית חולים זה וביקשתי שישלח לי רופא שאפשר לסמוך עליו (אני יודעת שצריך לסמוך על מי שמטפל בך שנמצא אבל משום מה זה היה ראש השנה, חג וכל הרופאים הבלתי מנוסים היו בבית החולים), לאחר מספר דקות הגיעו 2 רופאים מחדרי לידה אלי ובקו אותי וראו שאני בפתיחה של 4 אצבעות, העבירו אותי מיד לחדרי לידה שם ילדתי לאחר 10 דקות את התאום הראשון, ואת השני לאחר שעה ורבע, לידה קשה כשלעצמה לא האמינו לי במשך כל זמן זה שיש לי צירים חזקים, את התאום השני שנולד ילדתי לאחר מינון גבוהה של טיפות פיצוטין להגברת הצירים, גם כאן כבר הכינו אותי לניתוח קיסרי. כל הזמן דאגתי הגולה הייתה מה עם הפגיה האם הם מוכנים, במשך כל זמן זה הייתי עם חום, 38.5 לא שלטתי על הסוגרים. לאחר הלידה השליה יצאה מפורקת לגמרי, הכניסו אותי לחדר ניתוח לגרידה. במשך כל ההריון הייתי בשמירת הריון היסטרית, מפוחדת ולא יודעת מה יהיה מחר. התאומים נולדו יחסית במצב טוב לקטן היתה בעיה של כליות חסומות עוד מהרחם. מבחינה נשימתית הגדוןל נשם טוב מאוד והקטן בצורה טובה חלקית לא מלאה. בנתיים לאחר שבוע וחצי גילו לגדול זיהום חמור, למרות כל המאמצים הוא נפטר לאחר 14 יום והקטן נפטר לאחר 18 יום. בניתוח לאחר המוות של הגדול נמצא שהיה זיהום חמור , שבעצם מורה עד כמה דיקור מי השפיר שנעשה לא משמעותי. את השליה לקחו בשלב זה לפתולגיה וגילו זיהום חמור. כיום לאחר כל זאת עברו 3 חודשים לפני כחודש התחתי טיפול במטרודין וכוריגון עם הזרעה, נקלתטי להריון ואני בשבוע ה - 6. אני יודעת שאין לי מה לדאוג והרופא שלי אומר שההריון הזה בריא ותקין ואין לי מה לפחד בשלב זה. אבל אני היסטרית מאוד ואני לא חושבת שמישהו מבין עד כמה, כל רגע אני בודקת אם יש דימום, כל עיקצוץ או דקירה מדאיגה אותי, בקיצור אני חושבת שאני היסטרית, כל היום בוכה ודי בדיכאון מהפחד מה יהיה. שבוע הבא עלי לחזור לעבודה וזה עוד יותר מלחיץ אותי כי נגמה לי החופשת לידה. הלחץ הוא מהפחד שאם אתאמץ יותר מידי, או אפילו מאמץ קטן שבקטנים יכול לגרום להריון זה איזה נק קטן שבקטנים וקשה לי לקחת את הסיכון. חוץ מזה אני נמצאת בלחץ נפשי כזה חזק שקשה לי לישון, לאכול ואף לחשוב בצלילות, למרות שאני מאוד עייפה. השאלה שלי מה עלי לעשות כרגע? האם כדאי לי לבקש מהרופא שמטפל בי שמירת הריון, ועם בכלל יש סיכוי שיתן לי? איך ממשיכים הלאה?

קרן, אני מאוד מצטערת בשבילך על אובדן התאומים ריגשת אותי מאוד עד כדי דמעות קודם ביסורים שעברת ואח"כ באובדן, אני מקווה שאת חזקה ותמשיכי הלאה ובחוזקה. אני טופלתי גם במחלקת פוריות עשיתי הפסקה של חודשיים ונכנסתי להריון טבעי אחרי שנתיים+ של ניסיונות , ולצערי נפל לי בשבוע ה- 7 . אני מאוד מצטערת לומר זאת - אבל עודדת אותי, עכשיו אני מבינה עד כמה זה נכון שאומרים כשזה לא צריך להיות בעולם הזה - אז זה לא. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם לאישה כמוך מגיע הכל במיוחד אושר ובריאות וב"ה תגמרי את ההריון הזה בשלום ובידיים מלאות.אמן.

דר' וולמן אם תוכל להגיב עוד היום, אודה לך מאוד. קרן

קודם כל תרגעי, נדמה לי שיש לך כמה זכויות בביטוח לאומי, אבטחת הכנסה, ודמי לידה, בגלל שזה שמירת הריון, אני לא יודעת במדויק, אבל כדאי לבדוק. דבר שני, מי אמר לך שכל הצרות יחזרו על עצמם? למה לך להכניס את עצמך למצב נפשי רע? אישה הרה צריכה להיות שמחה ומאושרת כדי ללדת ילדים בריאים, ואם צפויות בעיות חס וחלילה, עוצמת הפחדים שלך יכולה רק לגרוע, ולא לעזור? את את שלך תעשי, לכי לבדיקות, תאכלי טוב, אבל לא יותר מידי, תשתי, ותנוחי, ומה שלא בידיך, לא בידיך, למה לדאוג, במילא זה לא יעזור, תנסי לגיס בני משפחה לעזרה בבית, ולהעלאת המורל. ואם עדין תרגישי רע כל כך, אולי תוכלי לבקש עזרה נפשית , כמה פגישות עם פסיכולוג, שיקלו עליך,

חזקי ואמצי. אני רוצה לומר לך שאת אישה אמיצה וחזקה, וכל הכבוד על העמידה הממושכת במצב לא פשוט. תהיי בטוחה והאמיני בטוב, את ראויה לכל שבח. תרשי לי להזמין אותך לפורום אומנות הלידה בכתובת leida.co.il שם תוכלי למצוא תמיכה אישית, מעין "עזרה ראשונה", והרבה הרבה אמפטיה. מעבר לזה, אני מצטרפת להמלצות קודמי לפנות לעזרת פסיכולוג, שיוכל לעזור הרבה. בהצלחה רבה, מקווה לראות אותך בפורום.

כפי שכבר הוסבר לך, כלל לא חייב להיות קשר בין ההריון הראשון (הריון תאומים זהים ) שזה מצב מאוד מסובך מבחינה מיילדותית לבין ההריון הנוכחי של עובר יחדי. הכנסת אישה לשמירת הריון במקום ביו אין צורך, סתתם מכניסה ללחץ מיותר וגורמת נזק יותר מאשר תועלת. התחושה שלי על פי סיפורך שאת זקוקה בעיקר לתמיכה נפשית. פני לעזרה של פסיכולוג שיעזור לך להתמודד עם הפחדים. בהצלחה בהמשך ההריון.

היי קרן הצטערתי מאוד לקרוא את אשר עבר עלייך. לצערי, גם אני עברתי הפלה של תאומים בחודש חמישי.(לאחר 4 שנים של טיפולים). במהלך כל אותו ההריון היו לי דימומים ובכל פעם נשלחתי הביתה ללא כל טיפול. נתבקשתי לשמור ולנוח ולמרות זאת הגיעו צירים מוקדמים וילדתי את התאומים שנפטרו מיד לאחר הלידה שכן נולדו ממש מוקדם. לאחר כמה חודשים נכנסתי שוב להריון אך לא ידעתי עליו שכן הוסת הופיעה בזמן. בנתיים עשיתי כושר פעמיים בשבוע, עבדתי קשה בעבודות הבית ולא נחתי לרגע. ואז כשנודע לי על ההריון כל כך חששתי. התעוררו בי כל כך הרבה חששות שמא ההתעמלות והעבודה הקשה יגרמו שוב להפלה. כל פעם בדקתי שאין דימום וכל יום שעבר הודיתי לאל שהנה העוברון שלי גדל בעוד יום. בהריון זה לא נזקקתי לשמירה אולם נמנעת ככל האפשר מעבודות קשות. תארי לך שכל כך חששתי עד כי רוב המשפחה ידעה על ההריון ממש בחודשים האחרונים. כשהגעתי בחודש 7 נשמתי מעט רווחה שכן ידעתי שגם אם אלד בחודש זה סיכוי העובר לשרוד טובים מאוד. אבל בסופו של דבר הגעתי לתשיעי וילדתי בן משגע. כל זה אומר שאם צריך לקרות משהו זה יקרה. מקווה שב"ה גם את תלדי והכל יעבור בקלות.

שלום, אני נמצאת בשבוע 21 להריון . לאחרונה יש לי דימומים קלים, סחרחורות, חולשה כללית דפיקות לב מואצות, לחצים בבטן תחתונה ו אני עובדת שעות רבות ומתישות (לא עבודה פיזית) האם ניתן ע"פ החוק להוריד את שעות העבודה למרות להריון איננו מחלה (וכל פעם שאני מתעלפת אני מתעצבנת על המשפט הזה) ? מירית