דנואידים מוגדלים

שלום, שמי תמר ולבתי, בת השנתיים +, יש דנואידים מוגדלים, הגורמים לנחירות כבדות במהלך שנתה וכן להצטברות של נוזלים באוזניים. במהלך היום ניתן לראות ילדה עירנית, אינטליגנטית ונמרצת, מדברת כמעט שוטף ובאופן די ברור, אך מלווה בנשימה "עמוסה", כאילו היא מנוזלת או עם אף סתום. למעשה, היא אינה מנוזלת, אך עם אף סתום ונושמת דרך הפה (גם בלילה ועם מוצץ). היינו אצל שני רופאי אא"ג מומחים, שאחד מהם טוען, שיש לנתח אותה מיידית, ולהוציא את השקדים ואת השקד השלישי בחלקו. לאחר מכן, הוא טוען, איכות נשימתה תהיה טובה יותר. אני חוששת מהניתוח, ראשית מההרדמה, שנית מתופעות הלוואי או מאי-הצלחתו (חס וחלילה) וכן, מהאי-נודע. לא קיבלנו מידע על הניתוח עצמו, מלבד שיארך כשעה. לאחר המקרה האומלל של הילד מכרמיאל לפני כחודש, אני חוששת. מה דעתך?

שלום תמר, המקרה האומלל מוכר והוא אינו הראשון ואינו האחרון. צריך לדעת את הסיכונים בכל ניתוח ! במקרה שלכם הייתי ממליצה על ביצוע מעבדת שינה - אם יש דום נשימה בשינה יש להוציא את השקדים והשקד השלישי (אדנואיד), למרות הסיכון, שכן הסכנה בדום נשימה בשינה חמורה יותר מסכנת הניתוח. במקרה שאין דום נשימה בשינה, יש להעריך מחדש את המצב, לבדוק את הילדה ולראות אם יש אפשרות למעבר אפי, לתת תרופות מייבשות ולנסות ללמד אותה לנשום אפית ולקנח. אם לא הולך - ויש חסימה ברורה, לניתוח של אדנואידים בלבד שהוא פחות מסוכן. בברכה, ד"ר טלימרק