חירשות פתאומית או מחלה אוטואימונית?

בוקר אחד לפני כחצי שנה קמתי ממיטתי עם תחושה של איבוד שמיעה באוזן השמאלית. בשלושת הימים הבאים, התדרדרה שמיעתי עד לחירשות מוחלטת, שהתלוותה עם הקאות וסחרחורות איומות. לאחר כמה ימים, בעצתו של פרופ המומחה למחלות אף אוזן גרון, נכנסתי לבית החולים לאישפוז שארך שבוע, במהלכו טופלתי בסטרואידים שניתנו ע"י כדורים. כמו כן, נלקחו ממני מנות דם , כדי להוציא מכלל אפשרות מחלות זיהומיות. תוצאות בדיקות הדם היו נורמאליות לחלוטין. במשך שבוע האשפוז, השמיעה באוזן השמאלית חזרה במקצת, ועפ"י בדיקות השמיעה ניתן להצביע על ליקוי שמיעה מסוים בתדרים הגבוהים. הרופאים טוענים כי ליקוי זה לא אמור להפריע לי בחיי היום-יום, אך למרות זאת, מאז המקרה יש לי צלצולים משתנים שאינם נפסקים. הסימפטומים של הסחרחורות, חוסר יציבות וההקאות חלפו לחלוטין. הפגיעה היחידה שנשארה לי מאז המקרה היא ליקוי מסוים בשמיעה באוזן שמאל, בו ניתן להבחין בבדיקת שמיעה מדוקדקת. הרופאים טוענים כי לא ידעו ולא ידעו,כנראה, לעולם, מה גרם למחלה. הם אמרו לי שייתכן ומדובר בנגיף מסוים שחדר לאוזן הפנימית וחגג שם. כמו כן אמרו לי שכנראה מדובר בפגיעה עצבית בלתי הפיכה. עליי לציין שעד היום, כחצי שנה מאז המקרה, אני לא חש ולו שיפור קטן בכושר השמיעה, מה שמביא אותי למסקנה שכנראה המצב גם לא ישתפר. שאלתי היא כזו: האם אכן מדובר בפגיעה עצבית בלתי הפיכה, ואם כן- מה יכול היה לגרום למחלה הזו? איך ניתן להסביר שלרפואה כיום אין מענה וטיפול מונע במחלה מסוג זו? האם ניתן לשלול בביטחה את האפשרות שמדובר במחלה אוטואימונית, למרות העובדה שטיפלו בי בסטרואידים (קורטיזון)? ואם כן- מה היתה מטרתם? אשמח לקבל תשובה בהקדם האפשרי! אסף.

לאסף שלום, כפי שכתבת לי אתה לוקה בחירשות פתאומית באוזן השמאלית. המאורע התרחש לפני כחצי שנה והיה מלווה בסחרחורת קשה. הסחרחורת חלפה והשמיעה התאוששה במידה מסוימת, אך נותרו צלצולים בלתי פוסקים באוזן. בחירשות פתאומית הפגיעה יכולה להיות באיבר השמע באוזן הפנימית או בעצב השמע. ניתן לומר שלהתאוששות השמיעה יש סיכויים טובים יותר אם החרשות אינה מלווה בסחרחורת נכרת ואם הפסד השמיעה אינו חמור במיוחד. מאחר שחלפה כחצי שנה מאז ההתחרשות אין עוד הרבה סיכוים שיחול שנוי לטובה בכושר שמיעתך ועליך להשלים עם מה שנותר. הצפצופים הם תוצר לוואי לנזק שהתרחש באוזן. הצפצופים עשויים לשנות את אופים. עצמתם יכולה להשתנות, הם יכולים להפסק לזמן כלשהו ולחזור חלילה, רק לעתים רחוקות הצפצופים נעלמים מאליהם לצמיתות. הנזק בשמיעה הוא בלתי הפיך. הסבות המשוערות להתחרשות רבות, אך קשה מאוד, ועל פי רוב לא ניתן, להוכיח את הסבה להתחרשות במקרה הנתון. קימת הסכמה כללית שעם קרות ההתחרשות מנוחה מוחלטת במיטה, עשויה לסייע להתאוששות השמיעה. מנוחה קפדנית כזאת מתאפשרת רק במסגרת אשפוז. מאחר שסיבת ההתחרשות אינה ידועה ברוב רובם של החולים, גם הטפול אמפירי בלבד. לעת עתה אין הוכחה שחירשות פתאומית הנה מחלה אוטואימונית. לצערי אין לרפואה מענה הולם ללא מעט מחלות. חירשות פתאומית שייכת אליהן. מצטער אני שדברי קודרים במידת מה ואינם מותירים לך תקוה רבה, אך דוגל אני בעקרון למסור מידע נכון ומעודכן.