הבחור עם העצם בגרון - אחרי ניתוח

שלום ד"ר טליה, אז ככה: כל השבוע הייתי מאושפז באיכילוב (ד"ר חפץ אבי שלח אותי) לא הסכמתי לעשות CT נוסף עם דיו (התחרטי ברגע האחרון ואני שמח על כך, כי בצוואר יש את בלוטת התריס ומספיק פעם אחת שסיכנתי אותה בהקרנות בצוואר ועוד חמש פעמים במהלך העשר שנים האחרונות לאחר תאונות שעברתי). נותחתי רק ביום רביעי בבוקר ע"י ד"ר יקי כהן (רופא בכיר, מומחה בתחומו ומאוד נחמד). עצם לא מצאו (אבל את הדג כן...אני צוחק...חחח). לצערי ד"ר יקי מצאה רקמה לבנבנה קטנה בבסיס הלשון ליד השקד הימיני, הסיר אותה ושלח לביופסיה. ד"ר יקי אומר שלא נראה לו שזה סרטני וזו רוטינה שגרתית לשלוח לביופסיה...אבל אולי הוא רק ניסה להרגיע אותי! כולי תקווה שזה לא סרטן בגרון (אני בסרטים מאז...וגם ככה אני טיפוס חרדתי), אם זה היה בבלוטת התריס אז היו רואים את זה בסי טי וגם מרגישים גוש בצוואר, מה שלא ממש יש לי למרות נפיחות קטנה (אבל לא קשה). המצחיק הוא שאני לא מעשן, לא שותה, לא אוכל שומנים...אין לי במשפחה גנטיקה של מחלות סרטניות, כך שואם זה בא אז זה או מכמות צילומי הרנטגן והסי טי שעשיתי או מלחץ וחרדות (למרות שעד היום המחקרים סותרים ורובם טוענים שאין ממש קורלציה). ככה שגם מהבחינה הזאת, אני לא ממש מבין איך יתכן הדבר...אבל עכשיו הכל בידי שמיים (בעצם תמיד...מאז ומעולם..ולא רק עכשיו!) בשורה התחתונה, אני לפחות רדוע ויודע שבתשעים ותשע אחוז אין לי עצם בגרון (אחוז אחז זה שהיא כבר נבלעה ברקמה ולא רואים אותה) ואם היתה, אני מקווה שהיא הגורם לרקמה הלבנבנה שהסירו לי. חוץ מזה, עשיתי בעבר ניתוח שקדים, כך שייתכן שזה גם קשור...וזו ההצטלקות שיצרה את הרדמה ליד השקד הימני. זהו...בינתיים כואב לי מאוד מאוד...יותר מלפני הניתוח וקשה לי להבחין בין סוג הכאב, אני רק יודע שהוא קיים, גם באוכל, גם בשתייה, גם בבליעת רוק...ועוד אני מגרגר עם חומר וורוד שקיבלתי בבי"ח (את בטח מכירה). זהו טליה...תודה בכל אופן על הניסיון הרב לעודד אותי ולהרגיע אותי. עכשיו אני אחרי זה...לפחות כך אני מקווה...חששות של עצם התחלפו בחששות של סרטן...מקווה שגן זה יעלם בעוד שבועיים. מה את אומרת????? איתן

היי איתן אתה כל כך עמוס בדאגות ואני מנסה להרגיע אותך - לפעמים בהצלחה ולפעמים לא כל כך :) בכל מקרה, קיבלת טיפול אצל חברי היקרים והטובים, שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות. כך שאני מאוד שקטה גם לגבי הבדיקה וגם לגבי כל הברור. תפסיק להמיר פחד אחד בפחד שני ובמקום זאת תן לרופאים לדאוג (הם עושים את זה מצוין). חשוב מאוד באמת שתפסיק לעשות "מוניטורינג" (מלשון מוניטור, להשגיח ולשים לב כל הזמן) על הכאב, המיקום, התחושה, הסיבה וכו' כי אתה רק מסחרר לך את תחושת המתח ובאמת זה לא מוסיף שקט נפשי. קראתי גם את ההודעה השניה שלך והתשובה מתיחסת לשתי השאלות. אני אוסרת עליך לדאוג, ותתחיל לחשוב אופטימי לפחות בשבילי כי חבל על כל המתח הזה. השאלות בסגנון "מה אם..." רק מוסיפות דאגות ומעצבנות אותך. שלווה, שקט, סמוך על הרופאים שלך ותתחיל לחזור לשגרה, ד"ר טלי מרק