נוזלים באוזן

שלום, בתי בת שנתיים וחצי וגם אצלה גילינו נוזלים באוזניים לגמרי במקרה היא לא סובלת מדלקות אוזניים, אך הדיבור שלה אינו ברור כל כך. בבדיקת שמיעה שעברה התברר שאינה שומעת טובלמרות שבגן מדווחים לי שהיא מקשיבה ומשתפת פעולה גם כשיש רעש. נקבע לה תור לניתוח ואולם אנימעט חוששת ואף מתלבטת אם כן או לא. האם מומלץ? ומהם הסיכונים? אןדה לתשובתכם המהירה בברכה גילי

שלום רב ראשית אני רוצה לציין כי התשובה שלי בעירבון מוגבל כי לא בדקתי את הילדה, אני לא יודעת מה מצב עור התוף באוזניה ולא ראיתי את בדיקות השמיעה. ולכן אני רוצה לתאר לך את העקרונות שנכונים לדעתי במקרה שכזה : כשיש ליקוי שמיעה הולכתי, כלומר אחרי בדיקת שמיעה, כשרואים שעצב השמיעה תקין, אולם השמיעה אינה טובה בגלל בעיה באוזן התיכונה כמו נוזלים, ובמידה ואין הפרעות אחרות משמעותיות כמו אחור ניכר בדיבור וכו', אני לא בעד ניתוח מיידי אלא מעקב של 3 חודשים. בתקופה זו על הילד ללמוד לנשום מהאף, לקנח את האף, ואם יש צורך אני מוסיפה תרופות לייבוש הנזלת. מנסיוני, כעשרה עד עשרים אחוזים מהילדים שמופנים לניתוח כפתורים, אכן צריכים באמת את הניתוח, וכל השאר יכולים להסתדר היטב עם מעקב וטיפול שמרני כמו שאני מאמינה בו, ולהגיע לשמיעה תקינה. אחרי 3 חודשים אני שוב שולחת לבדיקת שמיעה ואם יש עדיין ליקוי ניכר בשתי האוזניים ומחוץ לנורמה... אין ברירה ולניתוח כפתורים. אם חוזר לנורמה - מעקב מסודר כל 3-4 חודשים לפחות שנה או שנתיים. המלצות אלה, לגבי מעקב של 3 חודשים, שאני מקפידה עליהן מזה שנים רבות, הוכחו ואושרו, והומלצו על ידי איגוד רופאי אא"ג ורופאי הילדים בארה"ב, כך שזאת הדרך הנכונה, וניתוח מייד וכעת כשיש בדיקת שמיעה לקויה אחת ביד (כי אני מבינה שלפני כן פשוט לא בדקתם והילדה תפקדה באופן תקין) היא גישה שאינה מתאימה לדעתי. לסיכום: 3 חודשים המתנה ובזמן הזה לנסות וללמד אותה לנשום אפית ולקנח. אם צריך ייבוש עם תרופות - לעשות גם את זה. חזרה על בדיקת שמיעה אחרי 3 חודשים, אם חזר לנורמה ולו גם באוזן אחת - המשך מעקב. ושיהיה בהצלחה, ד"ר טלי מרק