בוקר טוב

עוד תחילה של שבוע מזויין שבוע של מלחמה עם עצמי לנסות לא להרוס את שמחת החג אני כבר מכיר את זה שנים אולי אברח לי בשביל לא להרוס האמת לא יודע מה יהיה וחוץ מזה מה שיהיה יהיה אני כבר יודע שזה כבר לא משנה

בוקר טוב יהודה אני ברחתי ממשפחתי בשביל לא להרוס להם , זה נורא שבנוסף לדכאון אתה צריך גם להרגיש אשמה על זה שאתה לא מרגיש טוב , בדיוק בפסח , כנראה זו התקופה שהנכות שלנו בולטת יותר מתמיד , אולי אנחנו מחפשים סוג אחר של שמחה , יותר עמוקה , כזאת שנובעת מהבנה ולא מטקסים שלא תבין אותי לא נכון אני לא מייעץ לך לברוח תרגיש טוב

גם אתה חכם, לברוח בשביל לא להרוס, הכסא הריק שלך, יהרוס יותר מהצעקות שלך, תעשו טובה לעצמכם , ותפסיקו עם זה, כולה כמה שעות של סדר, ואתה אל תתן לו עצות אחיתופל. לא מספיק הרסת למשפחה שלך (!) תלמד את יהודה איך להרוס. ואל תספרו לי שטוב להם בלעדיכם, אתם אנשים ששייכים לנוף? גם זה מספיק. היתה לי חתולה שהלכה לאיבוד, טיפלתי בה מהיתה גור זעיר, ולימדתי אותה כל מיני דברים, איך הצטערתי כשנעלמה. והיא היתה רק חתול.

למה לא תתן לדברים לזרום? אתה כמו אחד שעוד לא התחיל כלום, אבל חושש, אחר כך אם הוא כבר מנסה, אז לא הולך לו. מה תהרוס? כבר ככה אתה מתחיל להרוס, על בטוח אתה נותן לכולם הרגשה זיפתית, כאילו החג הזה הוא משא גדול, וכבר כולם מתחילים לדאוג מה יהיה בחג? ולמה צריך אותו? וכו'. תניח לדברים להתגלגל, ןתחשוב על זה, שיש אנשים שלא יכולים לחגוג כי הם בבית חולים, כי הם כבר לא חיים, כי הם סתם לא בעלי משפחה, וכמה שלא יזמינו אותםלכל מיני מקומות, הם ירגישו זרים, ועלובים. אז תעשה טובה לעצמך, ולסביבתך, תפסיק עם זה! ואם אני פה בשביל לגעור בך, אז אני אעשה את זה כל יום, תפסיק לבלבל את במוח, לשגע את כולם, ואחר כך להתיסר בייסורי מצפון, על זה שאתה כזה אבא גרוע, מביא נאחס. פשוט שתוק, ותישר את קמטי אי הנחת על הפרצוף שלך, ותחייך אל כולם. ברגע שתראה איך כולם רגועים, תירגע בעצמך. ואל תספר לי שניסית את זה פעם, כי אני לא אקנה את זה.

ומה אני נחשב לחי ואיך נראה חיוך אמיתי אני לא זוכר

יהודה בריחה היא לא תשובה לכלום. בסוף הדברים תמיד משיגים אותך השאלה היא איך. אם הם "פוגשים" אותך מתוך בחירה שלך להתמודדות הם פחות כואבים מאשר כאשר הם תופסים אותך אחרי האשלייה שכבר הצלחת לברוח הם יותר כואבים. זה נקרא אלמנט ההפתעה. שלך גאיה