זיכרונות מןדחקים (ה)
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
מחקר חדש מראה שזיכרונות מודחקים לעולפ לא נעלמים . כך התברר ממחקר חדש . נדמה לי שכבר שמתי לב לכך ? זכרונות מודחקים מחקר חדש מגלה כי זכרונות אינם נעלמים או נמחקים אלא מודחקים; לדעת החוקרים קיים מנגנון לא ברור המאפשר לשחרר את הזכרונות המעוכבים; מנגנון דומה מתרחש בילדים שעברו התעללות יום שבת, 17 במרץ 2001, 0:21 מאת מוטי גל פרויד כנראה צדק אחרי הכל: אנו מדחיקים זכרונות. הן לא נמחקות ביעף ממאגר התאים האפורים, כי אם מעוכבים, במנגנון שעדיין לא ברור כל-צרכו. כך לפחות טוענים חוקרים מאוניברסיטת אורגן במחקר חדש. 32 מתנדבים נתבקשו לשנן רשימת 50 צמדי מילים כגון "חוויה" ו"מקק", שאין ביניהם קשר. או אז הציגו החוקרים למתנדבים את המילה הראשונה, ואלו נתבקשו להשיב מהי המילה השנייה בצמד. בשלב השלישי, נתבקשו החוקרים להדחיק את המילה השנייה בצמד למשך מספר פעמים. החוקרים מצאו כי אלו אשר הדחיקו את המילה השנייה בצמד, לא הצליחו לשחזרה, גם כשהוצע להם סכום כסף כ"פרס". לדעת החוקרים הניסוי מוכיח את העיקרון לפיו אנשים מסוגלים להשפיע על זכרונותיהם. הזיכרון הינו פעולה ככל פעולה בגוף וגם זו עשוייה להיות מעוכבת או מודחקת. "עיכוב הזיכרון מתרחש ביום יום" כתבו החוקרים בדו"ח המפורסם בגליון האחרון של הירחון New Scientist, "הזכרונות אינם נעלמים, וקיים מנגנון כלשהו המאפשר לשאוב אותם בחזרה לתודעה". כך למשל, הסבירו החוקרים כי ילדים אשר סבלו מהתעללות, הדחיקו את הזכרונות הקשים, ואלו עשויים לצוץ יותר מאוחר . אלן
האנשים שראו את המלחמה ממש פנים אל פנים, שראו את חבריהם נהרגים יום אחר יום,המנסים לשכנע את עצמם שהם שונים- שלהם זה לא יקרה, אבל היודעים בתוך תוכם שהם - עלולים לחטוף אותה- -אלה הבחורים היודעים מהי באמת יגיעת הגוף,המוח, והנשמה.
תמיד זה נראה כערבוביה.ולעיתים קרובות זה באמת כך. אבל מעשה הלחימה עצמו קל למדי. אתה נכנס פנימה, אתה יוצא החוצה, נכנס פנימה שנית, וממשיך לעשות זאת עד....... שהם ממוטטים אותך,או עד שאתה מת.
מי הם אלה? מדוע הם יושבים כאן,באור הדמדומים? למה זה יתנוע עו,כצללים הממרקים עוונותיהם? לשונות מידלדלות מבין לסתות רוקקות. שיניים אפורות וחשופות המגחכות כלסתות חורשות רע של גולגלות מתים. עווית על גבי עווית של כאב- אבל מי היא האימה הזוחלת על פנינו? ומקצוות שעריינו ודרך כפות ידינו יבעבעו הייסורים. וודאי הוא שכלינו,היושן שנת ישרים שנת נצח ופוסע בגהינום. אבל מי הם בני שטן אלה?
פאניקה מוחלטת החלה להשתרר,והתפשטה בין הגדודים שנשארו מאחור. חיילינו החלו לירות איש ברעהו כשהם משוכנעים שחיזבאללה הצליח לחדור לתוך העמדות שלנו... ההיסטוריה הרשמית תטרח בבוא העת "להחליק" את הפרק הזה בלחימה.... עם כל הכבוד ראינו חוסר יעילות ורכות לב המתפשט מ..הפיקוד ומטה,והתוצאה הייתה........... תוהו ובואו.
כמה שהזיכרון הזה קשה , רוצים לשכוח אך הכל מזכיר מסביבאת תוהו -בוהו של המלחמה , האי -סדר , קולות הפיצוצים , קולות של יריות פחד . זה רודף אותנו יומיום וזה כולנו יודעים כל -אי סדר מזכיר את האי - סדר שבמלחמה . המון , הרחוב השואן , המקומות שבהם מסתובבים בני -אדם . האי- סדר בקניון . הגעה לתחנה מרכזית בתל-אביב . כל פעם שאנחנו רואים בלאגן אנחנו חוזרים לשם . לא מצליחים לשכוח , להנתק ממה שקרה , הכל מתעורר , שוב ושוב כמו תקליט שרוט . המוח שלנו הפך לשרוט . ככמה חוויותך הם חוויותי . גם אני סובל מהנושא הזה . לא מסתדר אם -אי -סדר ובאלגן . הכל מחזיר אותי למקום ההוא .
מי מה מתי ואיפה דניאל ספר לנו יותר בבקשה צביקה
לגביי חייל רגלי,המלחמה היא כולה פיסית. זוהי הסיבה מדוע אנשים מסויימים משתתקים כאשר הם חושבים על המלחמה. המילים מסלפות את ההתנסות הגופנית,ומועלות באימונם, של אלה שהתנסו בה בצורה המוחלטת-- -המתים.
לדניאל שלום מה שאתה אומר זה נכון מספיק אירוע קטן בטלוויזיה על פיגוע וזה מציףאת בעלי בזכרונות הוא מרגיש פיסית איך כל הגוף מגרד לו כפי שהיה לו בחווה הסינית כאילו הוא נמצא ממש בתוך המלחמה המלחמה שלא הסתיימה מלי יקותיאל
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
