התנגדות

אני קורא את אשר כותבים בנוגע לכתבה אני לא מאמין בכלא למחבלים למרות שחלק מהם אכן היו גם אני ראיתי הרבה כאלה בנבטיה ולא יכול היתי לקרוא להם מחבלים קשה לשמוע את מה שקורה שם מה לא היו אסירים פוליטיים אסירים על עברות תנועה ועוד כהנה וכהנה ואיני רוצה לפרט יותר מידי בכדי לא להכעיס אף אחד אבל כולם יודעים על מה אני בדיוק מדבר אל לנו לשכוח את כל המחתרות שאני גאה לקרוא את עברם המרשים זיכרו את אנשי המחתרות לפני קום המדינה זיכרו את כלא עתלית זיכרו את כלא עכו גם אותנו החשיבו מחבלים אבל לא אנו העם הנבחר לנו מותר בניין הפלסטיין פוסט ירושלים אינני רוצה לפרט שהרי אני חזק בהיסטוריה של ארץ ישראל מפליא נכון אבל אהבתי היסטוריה זאת כמובן מבלי לפגוע באף אחד אין לברוח מהאמת גם האמת שלנו קשה וכאן אנו מנסים להתמודד איתה יהודה

לא הבנתי היות ואני לא קורא עיתונים .אוליי תפרט לי יותר. ובנוגע למחבלים,גם אנחנו שבינו חלק מהם וגם הייתי מחטיף לחלק מהם בלי שום יסוריי מצפון,כי הריי הם שהתקילו אותנו ואלה שרצו להרוג אותנו. אנו בתור יהודים וציונים מעולם לא התכוונו להרוג או לרצוח בכוונה. (פרט לחריגים שהם לא נחשבים לעמנו).

דנאל ידידי ומה עם ראש הממשלה הנבחר וראש הממשלה בעבר(טקצנקו) ורמז 3 סמלים בריטים לי עתלית זוכר

לי בתור בן אדם יש בעיה עם הרג גם אם הוא מוצדק .

ההתנגדות שלך מתקבלת . על אף הכאב הרב שסבלתי בעת החיפושים שביצעתי ידעתי שיש הכרח לבצע אותם , מדובר במחבלים ולפעמים מחבלים מסוכנים . השוטרת השתמשה בכתבה במילה נאצים ואני משוכנע שזה היה הגזמה גדולה . לא אני, ולא החברים שלי התנהגו כנאצים . אך היא כנראה כתבה את מה שכתבה בסערת רגשות וכאב רב ועצום . כמה שאני יכול להבין אותה . יהודה אתה צודקת ובחלק גדול מן הכתבה גם היא צודקת . זה בדיוק קונפליקט . מצד אחד לא יכולנו להיות רכים מדי בגלל החשש שיכניסו אמל"ח לתוך הכלא , ומצד שני הגואל ותיעוב של התפקיד התעוררה אצל כל אחד מאיתנו . לעולם לא שכחתי שאני עוסק עם מחבלים מסוכנים . אך כשנאלצתי לראות מחבל כזה מגמגם , מזיע , חרד פוחד ממני . חשתי ברע ועדיין אני חש ברע כשאני מספר את הסיפור הזה . נפגעתי כי לא בהלם-קרב כי לא הצלחתי להיות אטום לכאב של אנשים אחרים . באותו רגע של כאב והלם אצל אותו מחבל הרגש פעל ולא הראש . אני זוכר שלעולם לא סירבתי לבצע את התפקיד הזה. אך היום אני מבין למה התחמקתי מזה כמה שיכולתי בטענות שונות . כשראיתי את אותו מחבל רועד , חרד ופוחד חלפה בראשי מחשבה שלילית אולי אני מפלצת חסרת רגשות . אך לא אני יודע שהייתי שפוי במקום לא שפוי לטעמי וזה קשה בתוך כלא לשמור על ערכים אינושיים וזה נכון לכל סוג של כלא ובכל מדינה . יהודה אני מבין אותך , ויודע כמה שינאה ותיעוב יכולים להתעורר בך כשאתה קורה על היחס האדיב והמנומס שהתנהגו כלפי אותם מחבלים שאולי הרגו חלק מן החברים שלך , ואני מאוד מבין אותך . מה הרגשת כשקראת את הכתבה אולי הגיע הזמן לספר מה עבר לך בראש כדי שזה לא ישאר תקוע בראש כל השבת ? אם אתה רוצה . בידידות . שבת שלום ורגועה . אלן

עם כל הכבוד.... עם הוא מחבל ,הוא בא לחבל בי ולהרוג בי ,אין לי בעיה להוריד אותו. עם הוא ערבי שבא לבקרני ולכבדני אזיי אהלן וסהלן יתקבל בדלת פתוחה,בא לפגוע בי מוריד אותו.

מי מאלה שהשתתף במלחמה לא חש ולא ראה את התהום הפעורה בין שוויון הנפש האכזרי...שבעורף לבין האחווה והאהדה של החיילים שבקו החזית? דווקא החיילים שחייהם הם העלובים ביותר,החיילים הקשוחים ביותר,שתפקידם הוא להרוג,לפצוע ולהשמיד,דווקא אלה הם האנשים העדינים ביותר,המתחשבים ביותר,והמונעים על ידי סימפטיה כלפי הזולת... המלחמה מקרבת אנשים זה לזה ביתר שאת מכל צורת פעילות אנושית אחרת.לחלוק את פרוסת הלחם האחרונה שיש לך עם חברך,לחמם את גופך הקורס עם גופו של חברך,לסבול מחרפה,פחד ומוות ביחד עם עשרות חיילים אחרים בני גילך החושבים כמוך-אכן מי ימיר את החברים האלה של שדה הקרב בחברים שנרכשו בימי שלום?

היי דניאל לצערי החוויות שלי מרעי ועמיתי החילים היו אחרות צביקה ראה פרטים בתחילת הפורום